Daf 30a
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אָבִין תְּנִי אֵין חוֹשְׁשִׁין
אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בְּסַכִּין אַחַת וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם הַאי אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִטְרְפוּ זֶה עַל זֶה שֶׁמָּא יִדְרוֹסוּ זֶה עַל זֶה מִיבְּעֵי לֵיהּ
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא אִי הָכִי הַיְינוּ דְּתָנֵי עֲלַהּ אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִטְרְפוּ זֶה עַל זֶה אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בִּשְׁתֵּי סַכִּינִין וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שַׁפִּיר מַהוּ דְּתֵימָא לֵיחוּשׁ דִּלְמָא סָמְכִי אַהֲדָדֵי וְהַאי לָא אָתֵי לְמֶעְבַּד רוּבָּא וְהַאי לָא אָתֵי לְמֶעְבַּד רוּבָּא קָא מַשְׁמַע לַן דְּאֵין חוֹשְׁשִׁין
Rachi (non traduit)
אי הכי. לשון קושיא הוא:
Tossefoth (non traduit)
דלמא סמכי אהדדי ולא עבדי רובא. לפירוש הקונטרס כל אחד לא ישחוט רוב ולפירוש השאלתות בין שניהם לא יעשו רוב:
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה מִשְׁנָתֵינוּ בְּסַכִּין אֶחָד וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם
Rachi (non traduit)
בסכין אחד. ומאי אחד למעלה ואחד למטה דנקטי סכינא באלכסון:
מֵתִיב רַבִּי אֶלְעָזָר שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין אֲפִילּוּ אֶחָד מִלְּמַעְלָה וְאֶחָד מִלְּמַטָּה שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה אַמַּאי וְהָא לֵיכָּא שְׁחִיטָה מְפוֹרַעַת
Rachi (non traduit)
ב' אוחזין בסכין. קס''ד בב' סכינין אחד למעלה לצד הראש ואחד למטה לצד החזה:
Tossefoth (non traduit)
מתיב רבי אלעזר שנים אוחזין בסכין ושוחטין. לפירוש רבינו חננאל והשאלתות לא בעי לשנויי דהכא כששחט האחד הרוב דהא משמע שהשחיטה כשרה על ידי שניהם:
וְאַף רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ סָבַר בָּעֵינַן שְׁחִיטָה מְפוֹרַעַת דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִנַּיִן לַשְּׁחִיטָה שֶׁהִיא מְפוֹרַעַת שֶׁנֶּאֱמַר חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם מִרְמָה דִבֵּר
Rachi (non traduit)
חץ שחוט. שחיטה דומיא דחץ שאינו חותך בב' מקומות:
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב הַשּׁוֹחֵט בִּשְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה כִּי אַמְרִיתַהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל אָמַר לִי בָּעֵינַן שְׁחִיטָה מְפוֹרַעַת וְלֵיכָּא
Rachi (non traduit)
מפורעת. מגולה ונכרת דהיינו במקום אחד:
בשנים ושלשה מקומות. שחתך כאן וחזר והתחיל לשחוט למטה או למעלה:
Tossefoth (non traduit)
השוחט בשנים או בג' מקומות. פירש בקונטרס חתך כאן וחזר והתחיל לחתוך למעלה או למטה וקשה דאם אין רוב במקום אחד היאך שחיטתו כשרה ואם יש רוב במקום אחד א''כ שחיטה מפורעת היא וי''ל דאע''ג דיש רוב במקום אחד לא הוי שחיטה מפורעת דבשלא נחתך הסימן לא למעלה מבית השחיטה ולא למטה אז הויא שחיטה מפורעת דבית השחיטה מירווח רווח אבל כשנחתך למעלה או למטה לא מירווח ואינה מפורעת וכי פריך משנים אוחזין בסכין ושוחטין לא הוי מצי לשנויי דהתם כששחט כל אחד רוב והרי היא מפורעת דמ''מ כשקדם האחד ושחט רוב וחבירו לא שחט עדיין אלא מיעוט אינה מפורעת ונפסלה וכיון דכבר נפסלה תו לא הדרא ומתכשרא כשגם חבירו גמר הרוב ובשאלתות דרב אחאי מפרש ב' או ג' מקומות כגון שכל אותן מקומות בהיקף של סימן כגון שחתך סביב סביב כאן מעט וכאן מעט בטבעת אחת בקנה וכיוצא בו בוושט ובין הכל יש רוב ועוד פירש בשאלתות שאפילו חתך מיעוט הקנה למעלה לצד העור וחזר ושחט מיעוטו למטה לצד אחר זה שלא כנגד זה דכשרה כיון דבין הכל יש רוב ורבינו חננאל פירש ב' או ג' מקומות כגון רוב הקנה למעלה ורוב הוושט למטה ולפירושו לא משכחת שלשה מקומות:
סְתִימְתָּאָה אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים שְׁנַיִם שׁוֹחֲטִים זֶבַח אֶחָד
Rachi (non traduit)
זבח אחד. ולרבנן ליפלוג. ועוד לר' אלעזר גופיה ליפלוג כגון דשחטה חד גברא בתרי סודרי שבאמצע שחיטה בא חברו ונטל סודרו מראשו ועטפו בסודר אחר ומדלא מפליג ש''מ תרווייהו מיטמו דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף:

סתימתאה. שיש משנה וברייתא הרבה שאמר ר' אלעזר בר' שמעון ורגילים התנאים לסדרן במשנה בלשון סתם והאי סתמא דתזבח הוא נמי אמרה וגמרא גמיר לה ר' יוחנן מרביה דהא ר' אלעזר אמרה:
וְכִי תֵּימָא בָּעֵי הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה וְהָתְנַן שָׁחַט בָּהּ שְׁנַיִם אוֹ רוֹב שְׁנַיִם וַעֲדַיִין הִיא מְפַרְכֶּסֶת הֲרֵי הִיא כְּחַיָּה לְכָל דְּבָרֶיהָ
Rachi (non traduit)
וכי תימא. אין קדשים נפדין בלא העמדה והערכה כדכתיב (ויקרא כז) והעמיד את הבהמה לפני הכהן והעריך הכהן אותה וזו אין יכולה לעמוד על רגליה:
Tossefoth (non traduit)
והתנן שחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה. אין המשנה כן בשום מקום אלא דדייק לה מתניתין דהעור והרוטב (לקמן חולין קיז:) דתנן השוחט בהמה טמאה לעובד כוכבים ומפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות:
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי נְהִי דְּאִידְּחִי לֵיהּ מִפֶּסַח מִדְּמֵי פֶסַח מִי אִידְּחִי
Rachi (non traduit)
מדמי פסח. ראוי הוא לימכר קודם גמר שחיטה ולצאת לחולין שאין לך מום קבוע גדול מזה ודמיו לפסח וכיון דחזי לדמי פסח סתם שחיטה דידיה כולה לפסח:
Tossefoth (non traduit)
מדמי פסח מי אידחי. ואם תאמר ממה נפשך אידחי גם מדמי פסח דמכי שחיט פורתא אינה ראויה לפדות אלא לכלבים ואין פודין קדשים להאכילן לכלבים ואם לאחר פדיון גומר שחיטתו אם כן הויא לה חולין בעזרה ואסורה באכילה וי''ל דמיד אחר פדיון יוציאנו חוץ ויגמור שם שחיטתו:
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא יֶשְׁנָהּ לִשְׁחִיטָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף אִיפְּסִיל לֵיהּ מִתְּחִלַּת שְׁחִיטָה אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ אֵינָהּ לִשְׁחִיטָה אֶלָּא בַּסּוֹף כֵּיוָן דִּשְׁחַט בֵּיהּ פּוּרְתָּא אִידְּחִי לֵיהּ מִפֶּסַח אִידַּךְ כִּי קָא שָׁחֵיט שְׁלָמִים קָא שָׁחֵיט
Rachi (non traduit)
אלא אי אמרת לא פסלה עד גמר שחיטה. הא גמר שחיטה לאו פסח הואי דכיון דשחט ביה פורתא ולא איחזי לשהוייה לפסח שני אידחי ליה מפסח וכיון דלא חזי לפסח הא אמרת דלשלמים קאי וגמר שחיטה דידיה לשלמים הוא ובפורתא קמא לא איפסל משום שחיטת פסח שלא בזמנו דהא אינה לשחיטה אלא לבסוף:
לשם פסח קא שחיט לא גרסינן:
אי אמרת בשלמא ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף אפסיל ליה בתחלת שחיטה. דסתמיה הוי לפסח דתחלת שחיטה נמי פסלה:
וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר גַּמָּדָא נִזְרְקָה מִפִּי חֲבוּרָה וְאָמְרוּ הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁהָיוּ בְּעָלִים טְמֵאֵי מֵתִים דְּנִדְחִין לְפֶסַח שֵׁנִי דִּסְתָמָא לִשְׁמוֹ קָאֵי וְהַאי הוּא דְּבָעֵי עֲקִירָה הָא אַחֵר לָא בָּעֵי עֲקִירָה
Rachi (non traduit)
כגון שהיו בעלים. בפסח ראשון טמאי מתים ופסח זה לא נדחה מחמת איבוד אלא מחמת בעלים שנדחו מחמת טומאה לפסח שני והאי פסח חזי ליקרב באייר הלכך בעי עקירה:
א''ר חייא בר גמדא נזרקה. תשובה זו שאני משיב מפי חבורה ואמרו לעולם לא בעי עקירה והאי דמשמע דבעי עקירה:
וְאַמַּאי פָּטוּר פֶּסַח בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה שְׁלָמִים הוּא שְׁמַע מִינַּהּ פֶּסַח בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה בָּעֵי עֲקִירָה
Rachi (non traduit)
ש''מ. מדקרי ליה פסול דפסח בשאר ימות השנה בעי למיעקר שם פסח מיניה וכל כמה דלא עקר פסח הוא וכי שחיט ליה שלא בזמנו הוי פסח פסול ומיפלג פליגי בה בפסחים (דף עג:):
הא סתמא שלמים הוא. דנפקא לן מוזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר דמותר פסח קרב שלמים בפסחים (דף ע:) ובמנחות (דף פג:) ובזבחים בפ''ק (דף ט.):
וְהָוֵינַן בָּהּ טַעְמָא דְּשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ הָא סְתָמָא פָּטוּר
Rachi (non traduit)
והוינן בה. בסתמא אמאי פטור:
Tossefoth (non traduit)
והוינן בה טעמא דשלא לשמו הא סתמא פטור. כך היא גירסת הקונטרס וקשה דאדדייק מסיפא נידוק מרישא איפכא טעמא דלשמו הא סתמא חייב אלמא דלא בעינן עקירה וברוב ספרים ישנים גרסינן והוינן בה לשמו אמאי פטור פסח בשאר ימות השנה שלמים הוא ש''מ בעי עקירה פי' דאי סתמא לא בעי עקירה א''כ סתם הוי שלמים וכשר כששחטו לשם פסח מידי דהוה אשלמים ודאי ששחטן לשם פסח דכשרין:
מֵתִיב רַב אִידִי בַּר אָבִין וּבַמּוֹעֵד לִשְׁמוֹ פָּטוּר שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ חַיָּיב
Rachi (non traduit)
ובמועד לשמו פטור. בשוחט הפסח על החמץ קאי בפרק תמיד נשחט (פסחים דף סג.) ומרבינן התם לשאר זבחים ששחטן בפסח על החמץ שלוקה עליהן משום לא תשחט על חמץ וקאמר ר' שמעון שהשוחט פסח בתוך המועד כגון שאבד בארבעה עשר והקריב אחר תחתיו ונמצא הראשון במועד ושחטו לשמו על החמץ פטור דהא זבח פסול הוא דלא חזי שלא בזמנו לשמו:
שלא לשמו. דשחטו לשם שלמים:
חייב. דפסח לאחר זמנו קרב שלמים וזה שנשחט לשלמים זבח כשר הוא ומדקתני שלא לשמו חייב מכלל דרישא דקתני לשמו פטור היינו דשחטיה סתמא וסתמא קרי לשמו דאי לשמו דוקא קאמר הא סתמא חייב קשיא סיפא דלא מחייב ליה אלא בשלא לשמו בהדיא וגרסינן והוינן בה טעמא דשלא לשמו הא סתמא פטור:
וּלְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן נָמֵי לִפְלוֹג כְּגוֹן דִּשְׁחַט חַד גַּבְרָא בִּשְׁנֵי סוּדָרִים דְּסוּדָר קַמָּא לָא מְטַמֵּא וְסוּדָר בָּתְרָא מְטַמֵּא אֶלָּא בִּפְסוּלָא דְּפָרָה קָא מַיְירֵי בְּהֶכְשֵׁרַהּ לָא קָא מַיְירֵי
Rachi (non traduit)
אלא. לא מתרץ כרב יוסף אלא הכי תריץ דתנא בפרה פסולה איצטריך ליה לפלוגי ולאשמועינן דאע''ג דנפסלה מיהו קודם פסולה תורת פרה עליה והעסוקין בה נטמאו ובהכשרה לא חש לאורויי אי ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף אי אינה אלא לבסוף:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source