Daf 13b
אֲמַר לֵיהּ, וְהָאָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר, וּמָר הוּא דְּקָא רָמֵי בֵּיהּ מַיָּא! אֲמַר לֵיהּ, הָא לָא קַשְׁיָא: הָא בִּרְבִיעִית, הָא בְּיוֹתֵר מִכְּדֵי רְבִיעִית.
Rachi (non traduit)
ביותר מרביעית. אף על גב דרמא ביה מיא משכר ואנא יותר מרביעית שתאי:
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אִם הָיָה שַׁבָּת וְהוֹצִיאוֹ – חַיָּיב. אָמְרוּ לוֹ: אֵינוֹ מִן הַשֵּׁם.
Rachi (non traduit)
אינו מן השם. דאין חיוב זה משום אכילה:
מַתְנִי' יֵשׁ אוֹכֵל אֲכִילָה אַחַת וְחַיָּיבִין עָלֶיהָ אַרְבָּעָה חַטָּאוֹת וְאָשָׁם אֶחָד: טָמֵא שֶׁאָכַל חֵלֶב, וְהָיָה נוֹתָר מִן הַמּוּקְדָּשִׁין, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
Rachi (non traduit)
ואשם. מעילה:
מתני' ד' חטאות. חד משום דאכל קדש בטומאה וחד משום חלב וחד משום נותר וחד משום יוה''כ:
Tossefoth (non traduit)
ארבע חטאות ואשם אחד. ואם תאמר אמאי לא חשיב ה' כגון נשבע שלא יאכלנו ואכלה ויש לומר מידי דאיתיה בשאלה לא קתני ומוקדשין דתני אף על גב דהוו בשאלה מכל מקום השתא שנשחטו ונזרקו דמן כהילכתא ליתא בשאלה אבל ליכא למימר דאיירי בבכור שהרי קאמר בגמרא אקדשיה מיגו דאיתוסף בה איסור וכו' ואי הוי מיירי בבכור לא הוה אומר אקדשיה שהרי קדוש בפטר רחם:
אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה. וְהָא רַב לָא מוֹקֵים אָמוֹרָא מִיּוֹמָא טָבָא לְחַבְרֵיהּ מִשּׁוּם שִׁכְרוּת! שָׁאנֵי רַב, דְּאוֹרִי מוֹרֵי. וְנֹיקֵם (דְּלָא) [וְלָא] לוֹרֵי! – כֹּל הֵיכָא דְּיָתֵיב רַב לָא סַגִּי לֵיהּ בְּלָא הוֹרָאָה.
Rachi (non traduit)
לא סגי בלא הוראה. דכ''ע בעו מיניה:
והא רב לא מוקים כו'. ואמאי לא דריש בפירקא כיון דגמרא שרי כל שכן מדרשות:
כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא: יָצָא שֶׁרֶץ טָמֵא, וּצְפַרְדֵּעַ טָהוֹר, שֶׁשְּׁתוּיֵי יַיִן מוֹרִין בָּהֶן הוֹרָאָה. נֵימָא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה הִיא, וְלָא רַבָּנַן? – אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, וְשָׁאנֵי הָכָא, דְּזִיל קְרִי בֵּי רַב הוּא.
Rachi (non traduit)
נימא רבי יוסי בר יהודה היא. דאמר שתויי יין מותר בגמרא ואי אפשר שלא יבין ויורנו משם ולא רבנן דאסרו אפילו לשנות בגמרא וכל שכן שום הוראה:
שתויי יין מורים. ששרץ טמא וצפרדע טהור ואין חוששין שהרי לכל גלוי:
יָכוֹל אַף הַמִּשְׁנָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''וּלְהוֹרוֹת''. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יָכוֹל אַף תַּלְמוּד? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''וּלְהוֹרוֹת''.
Rachi (non traduit)
ר' יוסי אומר יכול אפילו התלמוד. יהא אסור ללמוד תלמוד לומר ולהורות לא אסרתי אלא הוראת הלכה למעשה:
תלמוד לומר ולהורות. לאפוקי משנה שאין מורין הלכה מתוך משנה הלכך מותר לשתויי יין לשנות:
''בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר'' – אֵלּוּ טְמָאוֹת וּטְהָרוֹת. ''וּלְהוֹרוֹת'' – זוֹ הוֹרָאָה. ''אֵת כָּל הַחוּקִּים'' – אֵלּוּ מִדְרָשׁוֹת. ''אֲשֶׁר דְּבַר ה''' – זוֹ הֲלָכָה. ''בְּיַד מֹשֶׁה'' – זֶה תַּלְמוּד.
Rachi (non traduit)
הלכה. למשה מסיני:
מדרשות. שדורשין בפירקא אסור לשתויי יין שיש בהן הוראה:
ההוראה. של איסור והיתר שתויי יין אסורין בה:
תָּנוּ רַבָּנַן: ''וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחוֹל'' – אֵלּוּ דָּמִין וַעֲרָכִין, חֲרָמִין וְהֶקְדֵּשׁוֹת.
Rachi (non traduit)
הדמין והערכין והקדשות. שאסורים שתויי יין לשום אותן לבעלים לפדותן דדילמא לא שיימי להו שפיר:
ולהבדיל. יין ושכר אל תשת בבואכם אל אהל מועד וגו' ולהבדיל וגו' ובבואכם להבדיל בין הקדש והחול נמי אל תשת יין ושכר:
רַב אַחָא דְּהוּצָל הֲוָה נִידְרָא עֲלַהּ דְּבֵיתְהוּ, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי, אֲמַר לֵיהּ: זִיל הָאִידָּנָא וְתָא לִמְחַר, דְּרַב לָא מוֹקֵי אָמוֹרָא עֲלֵיהּ מִיּוֹמָא טָבָא לְחַבְרֵיהּ מִשּׁוּם שִׁכְרוּת.
Rachi (non traduit)
מיומא טבא לחבריה. מאחר שעשה שמחת יום טוב שאכל ושתה עד למחר משום שכרות:
לא מוקים אמורא עליה. למידרש בפירקא:
אתא לקמיה דרב אשי. לאחר אכילה ושתיה:
נדרא עלה דביתהו. שלא ליהנות הימנה:
כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא: אָכַל דְּבֵילָה קְעִילִית, וְשָׁתָה דְּבַשׁ אוֹ חָלָב, וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְשִׁימֵּשׁ – לוֹקֶה, כְּמַאן? כְּרַבִּי יְהוּדָה. אָמַר רַב יְהוּדָה בַּר אֲחוֹתַאי: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר. וְקָרֵי רַב עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר: ''טוּבְיָנָא דְּחַכִּימֵי''.
Rachi (non traduit)
דבילה קעילית. מקום:
Tossefoth (non traduit)
אמר רב הלכה כרבי אליעזר. ואם תאמר והא אמר רב (כתובות דף י:) אכל תמרים אל יורה ויש לומר דהתם מדרבנן אבל מן התורה יין דוקא:
וְרַבִּי יְהוּדָה לָא יָלֵיף ''שֵׁכָר'' ''שֵׁכָר'' מִנָּזִיר. וְרַבִּי אֶלְעָזָר סָבַר: מַאי ''שֵׁכָר''? מִידֵּי דְּהוּא מְשַׁכֵּר.
בְּמַאי פְלִיגִי? תַּנָּא קַמָּא סָבַר: גָּמְרִינַן ''שֵׁכָר'' ''שֵׁכָר'' מִנָּזִיר.
Rachi (non traduit)
שכר שכר מנזיר:
במאי פליגי. תנא קמא ור' יהודה:
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: ''יַיִן אַל תֵּשְׁתְּ וְשֵׁכָר'' – אַל תִּשְׁתֵּהוּ כְּדֶרֶךְ שִׁכְרוּתוֹ, הָא אִם הִפְסִיק בּוֹ, אוֹ נָתַן לְתוֹכוֹ מַיִם כֹּל שֶׁהוּא – פָּטוּר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ''יַיִן'' – אֵין לִי אֶלָּא יַיִן, שְׁאָר מְשַׁכְּרִין מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''וְשֵׁכָר''. אִם כֵּן, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר: ''יַיִן''? עַל הַיַּיִן – בְּמִיתָה, וְעַל שְׁאָר מַשְׁקִין – בְּאַזְהָרָה.
אִם כֵּן, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ''יַיִן''? לוֹמַר לְךָ שֶׁמּוּזְהָרִין עָלָיו כֹּל שֶׁהוּא, וּמוּזְהָרִין עָלָיו מִגִּתּוֹ.
Rachi (non traduit)
מוזהרין עליו בכל שהוא ומגתו. אבל אינו במיתה עד שישתה רביעית בן מ' יום:
תַּלְמוּד לוֹמַר: ''וְשֵׁכָר'' – אֵין אָסוּר אֶלָּא כְּדֵי לְשַׁכֵּר, וְכַמָּה כְּדֵי לְשַׁכֵּר? רְבִיעִית יַיִן בֶּן אַרְבָּעִים יוֹם.
Rachi (non traduit)
עד מ' יום. מתוק הוא ולא משכר:
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר כּוּ'. תָּנוּ רַבָּנַן: ''יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ'' – יָכוֹל אֲפִילּוּ כֹּל שֶׁהוּא, אֲפִילּוּ מִגִּתּוֹ?
אָכַל אוֹכָלִין טְמֵאִין וְכוּ'. לְמָה לִי שְׁהִיָּיה, דְּקָתָנֵי: וְשָׁהָה? אָמַר רַב יְהוּדָה, הָכִי קָתָנֵי: אָכַל אוֹכָלִין טְמֵאִין, וְשָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין, וְשָׁתָה רְבִיעִית יַיִן, וְשָׁהָה בַּאֲכִילָתָן וּבִשְׁתִיָּיתָן כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס, וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ – חַיָּיב.
Rachi (non traduit)
ושהה כדי אכילת פרס. (יב:) משמע במקדש שהה והיינו דקפריך בגמרא מה לי לישהויי דקתני ושהה:
Tossefoth (non traduit)
ונכנס למקדש. פירוש ועבד עבודה אבל בכניסה בלא עבודה לא מחייב והכי פירשו בתורת כהנים:
מִי סָבְרַתְּ ''שֶׁלֹּא לְרָצוֹן'' דְּאָמַר – דְּלָא נִיחָא לֵיהּ? לָא, מַאי ''שֶׁלֹּא לְרָצוֹן'' דְּאָמַר, דְּדַעְתֵּיהּ דְּתִינוֹק קָרִיבָא לְגַבֵּי חָלָב, אֲבָל אָמַר לָא נִיחָא לֵיהּ – טָהוֹר.
אִי הָכִי, קַשְׁיָא הָא מַתְנִיתָא וְאָמַר רָבָא: ''מְטַמֵּא בֵּין לְרָצוֹן וּבֵין שֶׁלֹּא לְרָצוֹן''!
וְאִי אָמְרַתְּ מְקוֹם חָלָב מְעַיֵּין [הוּא], חָלָב נָמֵי נְטַמֵּא טוּמְאָה חֲמוּרָה בְּכֹל שֶׁהוּא, כְּזוֹבוֹ וְרוּקּוֹ! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ: מְקוֹם חֲלֵב אִשָּׁה לָאו מַעְיָין הוּא.
וַחֲלֵב אִשָּׁה – מְטַמְּאִין טוּמְאַת מַשְׁקִין בִּרְבִיעִית. רוּקּוֹ, זוֹבוֹ, וּמֵימֵי רַגְלָיו – מְטַמְּאִין טוּמְאָה חֲמוּרָה, בְּכֹל שֶׁהוּא.
Rachi (non traduit)
רוקו בכל שהוא. דכתיב (ויקרא ט''ו:
ח') וכי ירוק הזב בטהור וגו' וזובו ומי רגליו ילפינן מרוקו במסכת נדה בפרק דם הנדה (נדה דף נה.):
Tossefoth (non traduit)
וחלב האשה מטמא טומאת משקין ברביעית. ואם תאמר כיון דמשקה הוי מן התורה כדמשמע בפרק דם הנדה (נדה נה:) דקאמר דמעות עינו דכתיב ותשקמו בדמעות שליש (תהילים פ':
ו') וחלב דכתיב ותפתח את נאד החלב ותשקהו (שופטים ד':י''ט) א''כ ליטמא בכל שהוא כמו שאר משקין כדמשמע פר' קמא דפסחים (דף יד.) דקאמר (אי) דאיכא משקה בהדי בשר ואין רגילות שיהא רביעית מים נדבק בבשר וגם פרק קמא דהתם (דף יז:) קאמר משקה דמטבחייא דכן לא אמרן אלא ברביעית דחזי להטביל מחטין וצינורות אבל בציר מרביעית לא וגם בפ' אלו דברים (ברכות נב.) קאמר נוטלין לידים ואח''כ מוזגין הכוס שמא יטמאו המשקין שאחורי הכוס מחמת הידים ויחזרו ויטמאו הכוס ואין רגילות שיהא נדבק רביעית בדופני הכוס לכך נראה לומר שאין אלו רק מדרבנן ולכך בעי רביעית וקרא דקמייתי אסמכתא בעלמא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source