(מר סבר הפתח לשם קיטונית עבידא וחייב במזוזה ומר סבר עיקרו לשם גינה עביד ופטורה) ל''א ועיקר היא מגינה לבית אם כשהוא פותח פתח מגינה לבית דהיכר ציר הוי בבית דכ''ע לא פליגי דחייבת: קיטונית עיקר. וחייב ואף על גב דציר סובב בגינה דכי אמרינן לעיל הלך אחר היכר ציר הני מילי בפתח דבין תרי בתי דתרווייהו עיקר אבל הכא עיקר קיטונית ולשמה נעשה חייב ומר סבר עיקרו לשם גינה עביד ופטור:

ומר סבר עיקר בית שער לגינה נעשה. ליציאה מקיטונית לגינה הילכך נדון כאויר ולא כבית שער:

מר סבר עיקר בית שער כו'. לשם כניסת קיטונית נעשה והוי כשאר בית שער דעלמא שחייבין כל פתחיו במזוזה:

כי פליגי מבית לגינה. פתח החיצון שיוצא מבית [שער] לגינה שהיוצאין מן הבית דרך בית שער יוצאין בו לגינה:

מגינה לבית. באותו פתח שבין הגינה לבית שער דכ''ע חייב דביאת בית שער הוי אותו שער שבו נכנסין מן הקיטונית [לבית שער כשרוצים ליכנס לגינה ולהכי קרי ליה מבית לגינה ולי נראה איפכא מגינה לבית היינו פתח הקיטונית] שהבאים מן הגינה דרך בית שער נכנסין בו לקטוניות כ''ע לא פליגי דחייב:

נדון כבית שער. באויר ואין צריך מזוזה:

נדון כקיטוניות. וצריך מזוזה:

בית שער הפתוח לחצר כו'. בעי ב' מזוזות אחת בפתח שמן בית שער לבתים ואחת בפתח שמן החצר לבית שער:

חייבת במזוזה. מדרבנן קשיא לאביי:

באכסדרא רומיתא. עשויה חלונות חלונות וקורין לויאי':

אינדרונא. קמבר''א:

ההיא דקתני חייבת באכסדרא דבי רב. שיש לה ד' דפנות אלא שאין מגיעות לסכך:

מרפסת. אלואייר''א:

בית שער. בית קטן שעושין בצד שערי חצירות ויושב שם שומר הפתח:

אספלידי דבי מר. אכסדראות דבי רבה:

אלא לחזוק תקרה. שלא תפול:

הא יש לה פצימין חייבין. בתמיה ואמאי חיזוק לתקרה הוא דעבידי הפצימין ולא לשום פתח:

הואיל ואין לה פצימין. אוישריא''ש ואותה פתיחה לא פתח הוא:

אכסדרה. שלשה דפנות סתומות בלא פתח והרביעית פתוחה לגמרי מתחת אבל למעלה יש דופן מעט המחזיק את הסכך:

פצימין. עמודים:

פיתחי שימאי. מקולקלין ואשמים כמו זקן אשמאי דאמרינן בקדושין (דף לב:):

שקפי. מזוזות ל''א תקרה שאין הבית מקורה שקפי אסקופה עליונה:

תקרה. אסקופה עליונה:

אבל חתך בשפופרת. והניח מזוזה בתוכה ואחר כך העמיד המלבן בצידה לא משום תעשה ולא מן העשוי:

חותך. חתיכה מאחד הקנים שהן חלולים ויתן המזוזה באותו מקום חתך:

מלבן של קנים. שלא מצא מזוזות עץ ועשה צורת פתח של קנים מלבן מזוזה סף:

כיצד קתני. והכי קאמר הניחה בפצים או שטלה עליה מלבן אם יש שם טפח כו' כיצד כגון פתח שאחורי הדלת:

הא בהדיא קתני לה. בסיפא דההיא:

בפתח שאחורי הדלת. כגון שיש במקצוע הבית פצים קבוע ושני פתחים מחותכין אחד לדרום ואחד למערב וקבע מזוזה בפנים בחלל פתח הדרומי וכשהדלת סתום הוי פתוח למערב אחורי הדלת אם יש עובי בפצים המבדילן טפח בין פתח לפתח צריך מזוזה אחרת לפתח מערבי הואיל ואין המזוזה בחללו ואם לאו אין צריך מזוזה אחרת שהרי כמונח באותו פתח עצמו וכן שטלה מלבן לפצים משני צדדים והמלבן ריבה את עביו והבדיל את הבדלתו פי' אחר שדרך עשירים לעשות פתח אצל שער הגדול שאין פותחים שער הגדול תמיד והכי קאמר או שטלה עליה מלבן ועשה אצל המלבן פתח אחר אם יש בין פתח לפתח טפח הוי שניהם חשובין וצריך מזוזה אחרת לקטן:

טלה. לשון טלאי פלשטר''א:

או שטלה עליה מלבן. לבנה שלאחר שקבע המזוזה בסף הוסיף מלבן בפתח כנגד הפתח אם יש בעומק הפצים או באותו מלבן (שלה) שטלה על המזוזה טפח דהשתא היא מזוזה תחובה בעומק הכותל טפח צריך מזוזה אחרת כו':

פצים. דהיינו סף מזוזה של צורת הפתח:

העמיק. החור טפח וקבע בו המזוזה פסולה:

על יד ימינך. דמזוזה ליד הימין היא בכניסתו:

דתינטריה. לכל הבית מן המזיקין:

מצוה בטפח הסמוך כו'. פירשתי למעלה:

להרחיקה. כלומר יותר משליש לא ירחיקנה מן התקרה ולעולם כרבי יוסי: