Daf 54a
אָמַר רַבָּה כֹּל הֵיכָא דְּמֵעִיקָּרָא הֲוָה בֵּיהּ וְהַשְׁתָּא לֵית בֵּיהּ הָא לֵית בֵּיהּ וְכֹל הֵיכָא דְּמֵעִיקָּרָא לָא הֲוָה בֵּיהּ וְהַשְׁתָּא הֲוָה בֵּיהּ מִדְּרַבָּנַן
Rachi (non traduit)
דמעיקרא לא הוה ביה. לאו איסור הוא אלא מיא בעלמא:
Tossefoth (non traduit)
דמעיקרא לא הוה ביה והשתא אית ביה מדרבנן. תימה דבריש המצניע (שבת צא.) בעי רבא הוציא חצי גרוגרת לזריעה ותפחה ונמלך עליה לאכילה מהו מאי קא מבעיא ליה הא כיון דאילו לא תפחה ונמלך עליה לאכילה פטור דליכא שיעורא בשעת הנחה דמשום דתפחה לא מחייב טפי דהא אפילו עבד עקירה והנחה בחדא במחשבה אפילו לבתר דתפחה פטור דלכמות שהן משערינן מדאורייתא:
תָּא שְׁמַע בְּשַׂר זְקֵנָה שֶׁהָיָה בּוֹ כְּשִׁיעוּר וְצָמַק פָּחוֹת מִכְּשִׁיעוּר טָמֵא לְשֶׁעָבַר וְטָהוֹר מִיכָּן וּלְהַבָּא
Tossefoth (non traduit)
ת''ש בשר זקנה כו'. תימה מאי קושיא הא פלוגתא היא במתני' (לעיל מנחות נב:) דר''מ אמר אף (אם) [היא] היתה חסירה כו' סבר לכמות שהן משערין כדאמרי רבה ורב יוסף לעיל (מנחות דף נג:) ורבי יהודה סבר כמות שהוא משערין וי''ל דלא דמי דהתם טעמא דר''מ משום דעשרון סולת אמר רחמנא ולא עשרון עיסה ור' יהודה סבר דעשרון סולת קרינא ביה:
סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וְטוּמְאַת פִּיגּוּל וְטוּמְאַת נוֹתָר דְּרַבָּנַן הִיא כּוּלֵּי הַאי בִּדְרַבָּנַן לָא עֲבוּד רַבָּנַן קָא מַשְׁמַע לַן
Rachi (non traduit)
כולי האי בטומאה דרבנן לא עבוד רבנן. דלימרו נמי כמות שהוא עכשיו משתערין לטמא טומאת אוכלין לכביצה הואיל ולית ביה שיעורא קא משמע לן:
סלקא דעתך אמינא הואיל וטומאת פיגול ונותר. לטמא את הידים מדרבנן הוא אפילו כי אית ביה שיעורא מעיקרא:
אֵימָא וְכֵן בְּטוּמְאַת פִּיגּוּל וְכֵן בְּטוּמְאַת נוֹתָר
Rachi (non traduit)
וכן בטומאת פיגול ונותר. דקי''ל בפרק כיצד צולין (פסחים פה.) הפיגול והנותר מטמאין את הידים אפילו לא נגעה בהן טומאה משום חשדי כהונה כדמפרש התם וקאמר בשר עגל של פיגול או נותר שלא היתה בו כביצה ותפח ועמד על כביצה טמא מכאן ולהבא מדרבנן לטמא את הידים:
אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא וְכֵן בְּפִיגּוּל וְכֵן בְּנוֹתָר אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא דְּאוֹרָיְיתָא הַיְינוּ דְּאִיכָּא פִּיגּוּל וְנוֹתָר אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ דְּרַבָּנַן פִּיגּוּל וְנוֹתָר בִּדְרַבָּנַן מִי אִיכָּא
Rachi (non traduit)
וכן בפיגול ונותר. קס''ד דהכי משמע שאם נותר או פיגול הוא ולא היה בו כזית ועכשיו יש כזית חייב כרת האוכלו ואי מדרבנן ליכא כרת הואיל ומדאורייתא לאו שיעורא הוא:
מִדְּרַבָּנַן
מֵיתִיבִי בְּשַׂר הָעֵגֶל שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ כְּשִׁיעוּר וְתָפַח וְעָמַד עַל כְּשִׁיעוּר טָהוֹר לְשֶׁעָבַר וְטָמֵא מִיכָּן וּלְהַבָּא
Rachi (non traduit)
וטמא כו'. וקשיא לריש לקיש:
טהור לשעבר. קודם שתפח שלא היה בו כביצה:
רַב וְרַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמְרִי מִשְׁתַּעֲרִין כְּמוֹת שֶׁהֵן שְׁמוּאֵל וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמְרִי מִשְׁתַּעֲרִין לִכְמוֹת שֶׁהֵן
Rachi (non traduit)
ור' יוחנן אמרי כמות שהן. שנינו דמשמע כמות שהן עכשיו ובשר העגל טמא הואיל ועכשיו יש בו כביצה ובשר הזקנה שפחת טהור:
ור''ש ב''ר וריש לקיש לכמות שהן. דאינהו מפרשי לברייתא דלכמות שהן שנינו דהיינו כמות שהיו מעיקרא ובשר העגל טהור ובשר הזקנה טמא:
תְּנַן הָתָם בְּשַׂר הָעֵגֶל שֶׁנִּתְפַּח וּבְשַׂר זְקֵנָה שֶׁנִּתְמַעֵךְ מִשְׁתַּעֲרִין לִכְמוֹת שֶׁהֵן
Rachi (non traduit)
או בשר זקנה. בהמה שהיה בו כביצה שכן דרך זקנה להתמעך משתערין לכמות שהן:
ונתפח. עד כביצה שכן דרך בשר העגל לתפוח:
בשר העגל. שלא היה בו כביצה:
לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא כְּמוֹת שֶׁהֵן מְשַׁעֲרִינַן וּבְהָא קָא מִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר מַאי חֲרֵיבָה חֲרֵיבָה מִשֶּׁמֶן וּמָר סָבַר חֲרֵיבָה מִכָּל דָּבָר
Rachi (non traduit)
קסבר חריבה מכל דבר. משמע ומנחת חוטא איקרי חריבה דכתיב וכל מנחה בלולה בשמן וחריבה (ויקרא ז':י'):
כמות שהן משערינן. והוה ליה קומץ שוה כמות שהיא וא''כ אמאי פסל ר' אילא:
Tossefoth (non traduit)
ומר סבר חריבה מכל דבר. ואפי' ר''ש בן לקיש דאמר בהקומץ רבה (לעיל מנחות דף כג.) הוא עצמו משכשכו בשירי הלוג היינו אחר קמיצה אבל קודם קמיצה לא כדדריש התם שלא יקבע לה שמן בעוד שלא נקמצה:
לֵימָא בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר כְּמוֹת שֶׁהֵן מְשַׁעֲרִינַן וּמָר סָבַר לִכְמוֹת שֶׁהָיוּ מְשַׁעֲרִינַן
Rachi (non traduit)
ר' יצחק סבר כמות שהוא. עכשיו משערינן לקומץ הוה ליה קומץ מעליא ורבי אילא סבר לכמות שהן כאילו היה קמח משערינן ונמצא יתר או חסר דאי עבה היא העיסה חסר נפחה כמלא הקומץ סלת יותר משאם היה הקמח ואם רך היא נתרבה נפחו [במלא קומץ] וחסר סלתו:
אָמַר רַבִּי אִילָא אֵין לְךָ הַקָּשָׁה לִקְמִיצָה יוֹתֵר מִמִּנְחַת חוֹטֵא רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי אָמַר מִנְחַת חוֹטֵא מְגַבְּלָהּ בַּמַּיִם וּכְשֵׁרָה
Rachi (non traduit)
מנחת חוטא. חריבה היא וקשה לקמוץ שלא יהא קומץ חסר כשהוא מוחק בגודל מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה נושר מן הקמח יותר מדאי:
מגבלה במים. ותהא נוחה לקמוץ דרחמנא לא אסר אלא שמן:
Tossefoth (non traduit)
אין לך שקשה לקמיצה יותר ממנחת חוטא. קצת קשיא דלעיל בסוף פרק קמא (מנחות דף יא.) ה''ל למתניא גבי מחבת ומרחשת זו היא אחת מעבודות קשות שבמקדש:
כְּמַאן לֵימָא רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל הִיא וְלָא רַבָּנַן אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן נְהִי דְּחָמֵץ גָּמוּר לָא הָוֵי נוּקְשֶׁה מִיהָא הָוֵי
Rachi (non traduit)
נוקשה. לשון רעוע כלומר חמץ שפל:
לימא ר' חנינא היא. דאמר חימוץ מעליא היא ואישתכח דאיחמצה בתרומה ואסורה:
כְּמַאן אָזְלָא הָא דִּתְנַן תַּפּוּחַ שֶׁרִיסְּקוֹ וּנְתָנוֹ בְּתוֹךְ הָעִיסָּה וְחִימְּצָה הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה
Rachi (non traduit)
שרסקו. ונתנו לעיסת חולין:
תפוח. של תרומה:
Tossefoth (non traduit)
תפוח שריסקו ונתנו לעיסה וחימצה הרי זו אסורה. משנה היא במסכת תרומות פ''י (מ''ב) ואמרינן עלה בגמרא בירושלמי תני ר' יוסי מתיר ר' אחא ר' אבהו בשם ר''י בר ר' חנינא מה פליגא במחמץ במימיו אבל במחמץ בגופו מותר רבי יוסי בדעתיה כמה דו תמן אין תבשילו ברור כן אומר אין חימוצו חימוץ ברור פירוש דשרי גבי שבת בישול שאינו ברור דתנן פ' כירה (שבת דף לח:) גבי ביצה לא יפקיענה בסודרין ור' יוסי מתיר וכולה סוגיא איתא נמי התם בפ' כירה (ה''ג) ובריש מסכת חלה ובפסחים בפ' כל שעה (ה''ד) בסופו:
בְּתַפּוּחִים מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אָמְרוּ מַחְמִיצִין רַב כָּהֲנָא מַתְנֵי לַהּ בְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן
Rachi (non traduit)
רב כהנא מתני. משום רבי חנינא בן תרדיון אמרו מחמיצין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source