Daf 110b
רַב פָּפָּא אָמַר
מַאי בֵּינַיְיהוּ אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק בְּיֵשׁ שִׁיעוּר בְּמַיִם קָמִיפַּלְגִי
Rachi (non traduit)
ביש שיעור למים. דקאמר תנא קמא המנסך שלשת לוגין חייב והוא הדין יותר משלשת לוגין דיש בכלל מאתים מנה ואף על גב דמלינהו בכלי גדול קדשינהו כלי דאין שיעור למי החג למעלה ואתא רבי אלעזר למימר והוא שמילאן לשם חג כדרך מילואן דהיינו שלשת לוגין ותו לא כדתנן (שם) צלוחית של זהב מחזקת שלשת לוגין ממלא מן השילוח אבל אי הוי טפי לא קדשינהו כלי דלא חזו ליה דיש שיעור למים ואין כלי שרת מקדשין אלא הראוי להם:
[מאי בינייהו]. במאי קמיפלגי ומאי קא אתי רבי אלעזר למימר:
Tossefoth (non traduit)
ביש שיעור במים קא מיפלגי. פירש בקונטרס דקאמר תנא קמא המנסך שלשת לוגין חייב והוא הדין יותר מג' לוגין דיש בכלל מאתים מנה ואע''ג דמלינהו בכלי גדול קדשינהו כלי דאין שיעור למי החג למעלה ואתא רבי אלעזר למימר והוא שמלאן לשם חג כדרך מילואן דהיינו שלשת לוגין ותו לא כדתנן צלוחית של זהב מחזקת שלשת לוגין ממלא מן השילוח אבל אי הוו טפי לא קדשינהו כלי דלא חזו ליה דיש שיעור למי החג ואין כלי שרת מקדשין אלא הראויין להן עד כאן לשונו וקשה דהא רבי אלעזר מי החג קאמר לעיל דאין שיעור למים כלל לא למעלה ולא למטה כדמוכחא נמי ההיא דמעילה (שם) ומפרש הר' חיים איפכא דתנא קמא סבר יש שיעור דנקט שלשת לוגין לא פחות ולא יותר ואתא רבי אלעזר למימר והוא שמלאן לשם חג דקבעינהו מנא דרבי אלעזר לטעמיה דאמר לעיל קביעותא דמנא מילתא הוא אבל לא קבעינהו מנא חייב בפחות משלשת לוגין דאין שיעור למים ור' אלעזר לטעמיה דאמר במתני' מי החג:
תָּנוּ רַבָּנַן הַמְנַסֵּךְ שְׁלֹשֶׁת לוּגִּין מַיִם בֶּחָג בַּחוּץ חַיָּיב רַבִּי אֶלְעָזָר (בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן) אוֹמֵר אִם מִלְּאָן לְשֵׁם חַג חַיָּיב
אִישְׁתְּמִיטְתֵּיהּ הָא דְּאָמַר רַבִּי אַסִּי דְּאָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי נְחוּנְיָא אִישׁ בִּקְעַת בֵּית חוֹרְתָן עֶשֶׂר נְטִיעוֹת עֲרָבָה וְנִיסּוּךְ הַמַּיִם הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי
Rachi (non traduit)
הא דא''ר יוחנן כו'. אלמא לכולי עלמא דאורייתא הוא הילכך איכא למ''ד בלוג גמירי לה או אין להם שיעור:
אישתמיטתיה. למנחם יודפאה:
Tossefoth (non traduit)
אישתמיטתיה כו'. פי' בקונטרס למנחם יודפאה ותימה דהא רבי יוחנן אמרן לתרוייהו ושמא לבתר הכי שמעה רבי יוחנן וי''ל דאישתמיטתיה לריש לקיש דאי הוה שמעה לא היה מקשה כלום דהוי מצי לפרושי בשיטת רבי עקיבא רבו אמרה דאמר ניסוך המים דאורייתא ולאו מטעמיה ולפי זה משמע דאיכא למאן דאמר ניסוך המים דרבנן וזהו תימה דאפילו למאן דאמר (מנחות דף קו.) חולין בעזרה לאו דאורייתא שתקנו חכמים לנסך חולין בעזרה שמא לפי שהוא אז זמן גשמים כדי שיזכרו לפני המקום להתברך במי גשמים וקצת משמע בריש לולב וערבה (סוכה דף מד.) דריש לקיש הוה ידע להא דר' יוחנן דעשר נטיעות ערבה וניסוך המים גבי הא דאמר ריש לקיש התם כהנים בעלי מומין היו נכנסים בין האולם ולמזבח כדי לצאת בערבה ושמא נהי דשמיע ליה ערבה ניסוך המים לא שמיע ליה ומיהו לא יתכן פי' זה לפי' הקונטרס במעילה פרק ולד חטאת (מעילה דף יג:) דתנן התם נתנן לצלוחית מועלין בהן אמר ריש לקיש אין מועלין אלא בשלשת לוגין ורבי יוחנן אמר מועלין בכולן ופריך למימרא דקסבר ריש לקיש יש שיעור למים והא תנן רבי אלעזר אומר אף המנסך מי החג בחוץ חייב ואמר רבי יוחנן משום ר' מנחם יודפאה רבי אלעזר בשיטת רבי עקיבא אמרה דדריש ונסכיה אחד נסכי יין ואחד נסכי מים ואמר ליה ריש לקיש אי מה יין שלשת לוגין אף מים נמי שלשת לוגין מכלל דקסבר ריש לקיש אין שיעור למים ומשני לטעמיה דמנחם יודפאה קאמר ופי' בקונטרס דריש לקיש דאמר יש שיעור למים היינו לטעמיה דמנחם דאמר רבי אלעזר בשיטת רבי עקיבא אבל איהו סבירא ליה כרבי יוחנן רביה דאין שיעור למים ומיהו לא יתכן אותו פי' דמעילה דלמה ליה למימר לטעמא דמנחם יודפאה הוה ליה למימר לטעמיה דרבי עקיבא ורבי אלעזר ור' נתן ונראה לפרש לטעמיה דמנחם יודפאה היינו מה שהקשה אי מה להלן שלשת לוגין דלרבי עקיבא יש שיעור ורבי אלעזר מי החג קאמר אלמא סבירא ליה אין שיעור ולא משום דסבירא ליה כרבי אלעזר דר''ל קסבר יש שיעור אלא לאפוקי ממנחם יודפאה קאתי דאמר רבי אלעזר בשיטת רבי עקיבא:
אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן אִי מָה לְהַלָּן שְׁלֹשֶׁת לוּגִּין אַף כָּאן שְׁלֹשֶׁת לוּגִּין וְהָא רַבִּי אֶלְעָזָר מֵי הֶחָג קָאָמַר אִי מָה לְהַלָּן בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה אַף כָּאן בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה [וְרַבִּי אֶלְעָזָר] בֶּחָג קָאָמַר
Rachi (non traduit)
בחג קאמר. בלשון קושיא גרסינן ליה:
והא ר' אלעזר מי החג קאמר. ואפילו פחות משלשת לוגין דאיכא למאן דאמר סוכה (דף מח.) בלוג היה מנסך:
אמר ליה ריש לקיש. אי רבי אלעזר מההוא קרא יליף ובההוא קרא מים ויין איתקוש אלמא שלשת לוגין בעינן כנסכי יין של עולת התמיד:
Tossefoth (non traduit)
אי מה להלן בשאר ימות השנה אף כאן בשאר ימות השנה. תימה דהא רבי עקיבא מודה דאין ניסוך המים אלא בחג ויש ספרים דגרסי הסך נסך בשני ניסוכים וההוא קרא בתמיד כתיב וליתא דר' נתן גריס הכי בריש מסכת תענית (דף ג.) ואפילו לרבי נתן נמי לא מישתמיט תנא דלימא ניסוך המים כל השנה כולה ואמר רבינו תם דמצא בספרים ישנים אי מה להלן בשאר ימות החג לא דלרבי עקיבא לא רמזה אלא בששי ואמרינן במסכת תענית (שם) אלא הך דתנן ניסוך המים כל שבעה מני אי רבי עקיבא האמר בששי מזכיר תרי יומי הוו ורבי אלעזר בחג קאמר משמע כל ימות החג ונראה שפיר ליישב גרסת הספרים דאף על גב דאין ניסוך המים אלא בחג מכל מקום חייבין עליו בחוץ כל השנה כדאשכחן בשמעתין למאן דאמר קרבו נסכים במדבר דמחייב בלא כלי שרת אע''ג דאין מתקבל בפנים הואיל ובשעת היתר הבמות קריבים בלא קדושת כלי וכדאמרינן לעיל (זבחים דף קח:) במעלה על גבי הסלע דמשום דהויא הקטרה בבמת יחיד מחייב עליו בחוץ בשעת איסור הבמות ומיהו לא דמי דאין לך מחוסר זמן גדול מזה וכיון דהשתא לא חזו בפנים היכי מיחייב ואמרינן ביומא בריש פרק שני שעירי (יומא דף סב:) שלמים ששחטן בחוץ קודם שיפתחו דלתות ההיכל פטור מ''ט מחוסר פתיחה כמחוסר מעשה דמי וא''ת ומאי שנא נסכים בכלי חול מקבלת דם בכלי חול דאמר רבא לעיל דקבלה בכלי חול לרבי פטור ויש לומר דלא דמי לקבלה בכלי חול בפנים וזרק בחוץ אין לנו לחייב מחמת דכשר בבמה הואיל וכבר נפסל בפנים ולא דמי לנסכים שמקריבין בחוץ בכלי חול דלא נפסלו בפנים:
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר אַף הַמְנַסֵּךְ מֵי הֶחָג [בֶּחָג] בַּחוּץ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי מְנַחֵם יוֹדְפָאָה רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשִׁטַּת רַבִּי עֲקִיבָא רַבּוֹ אֲמָרָהּ דְּאָמַר נִיסּוּךְ הַמַּיִם דְּאוֹרָיְיתָא דְּתַנְיָא רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר וּנְסָכֶיהָ בִּשְׁנֵי נִיסּוּכִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶחָד נִיסּוּךְ הַמַּיִם וְאֶחָד נִיסּוּךְ הַיַּיִן
Rachi (non traduit)
ניסוך המים דאורייתא. הילכך בחוץ נמי מיחייב עלה:
יודפאה. דמן יודפת:
דתנן כו'. במסכת יומא בהוציאו לו (יומא דף ס.):
דְּתַנְיָא רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק הוּא מַתְחִיל
גְּמָ' אָמַר רָבָא וּמוֹדֶה רַבִּי אֶלְעָזָר בְּדָמִים
Rachi (non traduit)
גמ' מודה ר' אלעזר בדמים. ואפי' בחטאות הפנימיות דהא בפנים אם נשפך הדם אחר שנתן מתנה אחת מהניא הך דיהבה ומביא פר אחר ומתחיל ממקום שפסק:
Tossefoth (non traduit)
ומודה רבי אלעזר בדמים. תימה מאי קמ''ל רבא מתניתין היא דהא תנן רבי אלעזר אומר אף המנסך כו' שמע מינה דמודה ברישא וי''ל דסלקא דעתך דרבי אלעזר קאי אהנהו דלעיל ולא אמקצת דמים ועוד י''ל דמתניתין איכא לאוקומי בדמים החיצונים דבמתנה אחת כיפר ואתא רבא לאשמועינן דאפילו בפנימיים דכל מתנות מעכבות אפ''ה מודה ר''א דחייב על מקצת בחוץ דתניא ר''א אומר ממקום שפסק הוא מתחיל ולעיל נמי בפרק בית שמאי (זבחים דף מב.) דאמר והאמר רבא מודה ר''א בדמים גבי חטאות פנימיות מייתי לה:
חַיָּיב רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר אַף הַמְנַסֵּךְ מֵי הֶחָג בֶּחָג בַּחוּץ חַיָּיב רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר שְׁיָרֵי הַדָּם (שֶׁהִקְרִיבוּ) [שֶׁהִקְרִיבָן] בַּחוּץ חַיָּיב
Rachi (non traduit)
חייב. לרבנן דלא בעו כולו מתיר ורבי אלעזר נמי מודה בה כדאמרינן בגמרא:
שירי הדם. של חטאות הטעונין שפיכה ליסוד שהקריב בחוץ חייב דקסבר שירים מעכבין הילכך מתקבלים בפנים וזריקה גמורה הן:
מי החג. שנתמלאו לשם ניסוך המים בחג הסוכות:
HE IS LIABLE. R. ELEAZAR SAID: ALSO HE WHO MAKES A LIBATION OF THE WATER OF THE FESTIVAL, ON THE FESTIVAL, WITHOUT, IS LIABLE. (1) R. NEHEMIAH SAID: IF ONE PRESENTED THE RESIDUE OF THE BLOOD (2) WITHOUT, HE IS LIABLE. GEMARA. Raba said: R. Eleazar too agrees in the case of blood. (3) For we learnt: R. Eleazar and R. Simeon maintained: From where he left off, there he recommences. (4) R. ELEAZAR SAID: ALSO HE WHO MAKES A LIBATION OF THE WATER OF THE FESTIVAL, ON THE FESTIVAL, WITHOUT, IS LIABLE. R. Johanan said on the authority of R. Menahem of Jotapata: (5) R. Eleazar ruled thus in accordance with the thesis of R. Akiba, his teacher, who maintained [that] the pouring of water [on the Feast of Tabernacles] is [required] by Scriptural law, For it was taught: R. Akiba said: And the drink-offerings thereof: (6) Scripture speaks of two drink-offerings, viz., the libation of water and the libation of wine. (7) Said Resh Lakish to R. Johanan: If so, just as there three logs [are required], so here too three logs [are required], whereas R. Eleazar speaks of THE WATER OF THE FESTIVAL? (8) [Again,] if so, just as there [there is liability] during the rest of the year, so here too [one should be liable] during the rest of the year, whereas R. Eleazar says [that one is only liable] ON THE FESTIVAL? He, however, had overlooked R. Assi's statement in R. Johanan's name. For R. Assi said in the name of R. Johanan on the authority of R, Nehunia of the valley of Beth Hauran: (9) Ten Saplings, (10) the Willow, (11) and the Water Libation are Mosaic laws from Sinai. (12) Our Rabbis taught: One who makes a libation of three logs of water on the Feast [of Tabernacles], without, is liable. R. Eleazar said: If he drew it for the sake of the Feast, he is liable. Wherein do they disagree? — Said R. Nahman b. Isaac: They disagree as to whether a standard quantity of water is required. (13) R. Papa said:

(1). Special water libations on the altar were made during the Feast of Tabernacles. If one makes a libation without of the water specially drawn for this purpose, he is liable.
(2). Of these sin-offerings whose blood must be poured out at the base of the altar.
(3). He accepts the view in the Mishnah, though he disagrees in the case of frankincense.
(4). V. supra 42a. If the blood is accidentally spilt after the first application, a second animal is slaughtered, and the sprinkling is continued, starting with the second application. Thus the first application was effective, and therefore if it is made without, it entails liability.
(5). A fortress in Galilee.
(6). Num. XXIX, 31. This refers to the drink offerings which accompanied the animal sacrifices on Tabernacles, R. Akiba stresses the plural ‘offerings’.
(7). Hence it is Scriptural, and since it is a Scriptural rite, one is liable for doing it without.
(8). If R. Eleazar based his view on R. Akiba's interpretation, then one should argue: since the rite is learnt from the plural form, ‘drink-offerings’, the two are alike, and there is no liability for less than three logs without. R. Eleazar, however, merely speaks of THE WATER OF THE FESTIVAL, which may, on one view, be one log (Suk. 48a).
(9). Or, Beth Haurathan. A town in a valley S.E. of Damascus, and a station for announcing the New Moon; cf. Ezek, XLVII, 18; R.H. 22b.
(10). The whole of a plantation fifty cubits square, containing at least ten saplings (the definition of ‘saplings’ is given in Shebi.I.) may be plowed until the very end of the sixth year (the seventh is the Sabbatical year). In a plantation of older trees tilling must cease at least one month before.
(11). The circuits around the altar with a willow during the Feast of Tabernacles.
(12). Thus not only R. Akiba, but all the Rabbis agree that the Water Libation is Scriptural. As, however, this is a Mosaic tradition, and not directly indicated in Scripture, one is not bound by the analogy of the Wine Libation; hence three logs are not needed. — ‘He overlooked’ presumably means Menahem of Jotapata, and though R. Johanan cites both statements, the present one may be of later date, when he had rejected Menahem's view (Tosaf.).
(13). The first Tanna holds that it is, and so liability is incurred only for three logs, neither more nor less. R. Eleazar maintains that there is no standard: consequently, this condition of three logs holds good only if the water was specially drawn for libations in the vessel used for the purpose, which held three logs, whereby the vessel appointed the whole of the three logs (cf. supra a top). But if the vessel did not thus appoint it, one is liable even for less. (Tosaf. Rashi explains it otherwise.)
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source