Daf 20b
תָּא שְׁמַע פָּרָה רַבִּי חִיָּיא בְּרַבִּי יוֹסֵף אָמַר מְקַדֵּשׁ בִּכְלֵי שָׁרֵת בִּפְנִים וְיוֹצֵא וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילּוּ בַּחוּץ וַאֲפִילּוּ בִּכְלִי חוֹל וַאֲפִילּוּ בִּמְקִידָּה שֶׁל חֶרֶס
נִטְמְאוּ יָדָיו לָא מִיבַּעְיָא לַן [כִּי מִיבַּעְיָא לַן] נִטְמָא כָּל גּוּפוֹ כָּל גּוּפוֹ תִּיפּוֹק לִי כֵּיוָן דְּבָעֵי לְמֶעְבַּד הֶעֱרֵב שֶׁמֶשׁ אַסּוֹחֵי מַסַּח דַּעְתֵּיהּ כְּגוֹן דְּאִיטַּמִּי סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה
תָּא שְׁמַע קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וְנִטְמְאוּ מַטְבִּילָן וְאֵין צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ
אִיבַּעְיָא לְהוּ טוּמְאָה מַהוּ שֶׁתּוֹעִיל לְקִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם אִם תִּימְצֵי לוֹמַר יְצִיאָה לָא פָּסְלָה דְּגַבְרָא חֲזֵי אֲבָל הָכָא דְּגַבְרָא לָא חֲזֵי אַסּוֹחֵי מַסַּח דַּעְתֵּיהּ אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דַּהֲדַר חֲזֵי [דָּק לֵיהּ] וְלָא מַסַּח דַּעְתֵּיהּ
Rachi (non traduit)
או דלמא כיון דהדר חזי. על ידי הטבילה דק ליה מדקדק בקדושין ונזהר מליגע ידיו בדבר טינוף ולא מסח דעתיה:
את''ל יציאה לא פסלה. התם הוא משום דגברא חזי לחזור וליכנס לא מסח דעתיה ולא מיפסל קידוש בהיסח הדעת:
טומאה. קס''ד נטמאו ידיו ולא גופו קמיבעיא ליה:
אָמַר רַב פָּפָּא שָׁאנֵי פָּרָה הוֹאִיל וְכָל מַעֲשֶׂיהָ בַּחוּץ לָא פָּסְלָה בָּהּ יְצִיאָה אִי הָכִי לְמָה לִי דִּמְקַדֵּשׁ כְּעֵין עֲבוֹדָה פֵּנִים
Rachi (non traduit)
כעין עבודה. שינוי' הוא:
תָּא שְׁמַע פָּרָה רַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף אָמַר מְקַדֵּשׁ בִּכְלֵי שָׁרֵת בִּפְנִים וְיוֹצֵא וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילּוּ בַּחוּץ וַאֲפִילּוּ בִּכְלִי חוֹל וַאֲפִילּוּ בִּמְקִידָּה שֶׁל חֶרֶס
Rachi (non traduit)
ויוצא. אלמא לא פסל יציאה בקידוש ידים ורגלים:
פרה. בעבודת פרה אדומה שהיה חוץ לירושלים בהר המשחה:
הָא בְּהֶדְיָא קָתָנֵי לַהּ כָּל הַמֵּיסֵךְ רַגְלָיו טָעוּן טְבִילָה וְכָל הַמֵּטִיל מַיִם טָעוּן קִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם תָּנֵי וַהֲדַר מְפָרֵשׁ
Rachi (non traduit)
בהדיא קתני לה. בסיפא דההיא:
Tossefoth (non traduit)
כל המטיל מים בעי קידוש ידים ורגלים. תימה דתיפשוט מהכא דאין יציאה מועלת דמשמע הא בחנם לא פסלה יציאה וי''ל דודאי אי נפיק בשעת עבודה לא מיפסל בהכי כיון דאין שוהא אלא מעט:
אֲמַר לֵיהּ הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁיָּצָא לְהָסֵךְ רַגְלָיו וּלְהַטִּיל מַיִם
Rachi (non traduit)
שיצא להסך רגליו. לגדולים ודכוותיה סיפא דקתני אם לפי שעה טעון קידוש שיצא להטיל מים דאמרינן בסדר יומא (דף ל.) מצוה לשפשף בידו ניצוצות שעל גבי רגליו שלא יראה ככרות שפכה לפיכך צריך לקדש ידיו ורגליו:
הכא במאי עסקינן. דקתני אם לשהות טעון טבילה:
אֲמַר לֵיהּ רַב זְבִיד לְרַב פָּפָּא תָּא שְׁמַע יָצָא חוּץ לִמְחִיצַת חוֹמַת הָעֲזָרָה אִם לִשְׁהוֹת טָעוּן טְבִילָה אִם לְפִי שָׁעָה טָעוּן קִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם
Rachi (non traduit)
אם להשהות טעון טבילה. קס''ד משום היסח הדעת:
דִּלְמָא קִידֵּשׁ בִּכְלֵי שָׁרֵת בַּחוּץ הֵיכִי דָּמֵי כְּגוֹן דְּאַפֵּיק יָדָיו לְבַר וְקִידֵּשׁ הָא קִידֵּשׁ בִּפְנִים וְיָצָא דְּאַפֵּיק יְדֵיהּ לְבַר כְּשֵׁירָה אֲבָל יָצָא כָּל גּוּפוֹ תִּיבְּעֵי לָךְ
Rachi (non traduit)
כגון דאפיק ידיה לבר. וגופיה בפנים וקידש דאילו קידש בפנים והוציא ידיו תניא לעיל הרי הן בקדושתן אבל יצא גופו לא תידוק מינה:
ומשני דילמא קידש בחוץ. דאיצטריך ליה לתנא למיתני דפסולה:
תָּא שְׁמַע שֶׁלֹּא רָחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם מְקַדֵּשׁ בִּכְלֵי שָׁרֵת בִּפְנִים קִידֵּשׁ בִּכְלֵי שָׁרֵת בַּחוּץ אוֹ בִּכְלֵי חוֹל בִּפְנִים אוֹ שֶׁטָּבַל בְּמֵי מְעָרָה וְעָבַד עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה טַעְמָא דְּקִידֵּשׁ בִּכְלֵי שָׁרֵת בְּחוּץ הָא קִידֵּשׁ בִּפְנִים וְיָצָא עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁירָה
Rachi (non traduit)
הא קידש בפנים ויצא כשרין. דאי ס''ד פסולה השתא קידש בפנים ויצא פסולה קידש בחוץ מיבעיא וכי יש יציאה גדולה מזו:
עבודתו פסולה. ולא אמרי' טבילה דבר חשוב הוא ומהני' ליה במקום קידוש:
או שטבל במי מערה. שהן כשרין לטבילה וה''ה למים חיים אלא שרוב טבילות במים מכונסין:
בפנים. שהרי הוקבעו לו מקום בעזרה דכתיב ונתת את הכיור וגו' והתם כתיב ורחצו ממנו:
מקדש בכלי שרת. או כיור או כלי שרת אחר דמרבינן לקמן בשמעתין כל כלי שרת לקידוש:
Tossefoth (non traduit)
קידש בכלי שרת בחוץ כו'. תימה דמשמע הא הכניס בכלי שרת בפנים וקידש עבודתו כשרה אלמא לא מיפסלא ביציאת המים וי''ל דלא שייך הסח הדעת במים כמו בידים ועוד דאין כלי מקדש ליפסל ביוצא אלא בפנים כדמשמע בההיא דסוכה (דף נ.) דפריך ונייתי במקודשת ועוד כדפירשנו דאין כלי מקדש ליפסל ביוצא עד שנעשית מצוותו והיינו הקידוש כמו מנחה עד שעת קמיצה ולכן מיבעיא ליה בקידוש ידים ורגלים טפי מבמים:
יָצְאוּ יָדָיו לָא קָמִיבַּעְיָא לַן כִּי קָמִיבַּעְיָא לַן יָצָא כָּל גּוּפוֹ מַאי
Rachi (non traduit)
יצאו ידיו. שהושיטן לחוץ:
תָּא שְׁמַע קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וְנִטְמְאוּ מַטְבִּילָן וְאֵין צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ יָצְאוּ הֲרֵי הֵן בִּקְדוּשָּׁתָן
Rachi (non traduit)
ונטמאו. הידים בדבר שאין טומאתו מן התורה שיטמא גופו אלא בפיגול או בנותר ששנינו בפסחי' (דף קכ:) שמטמאים את הידים:
מטבילין. את הידים לבדן:
אִיבַּעְיָא לְהוּ יְצִיאָה מַהוּ שֶׁתּוֹעִיל בְּקִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם אִם תִּימְצֵי לוֹמַר לִינָה לָא פָּסְלָה דְּלָא פָּרֵישׁ אֲבָל יְצִיאָה דְּפָרֵישׁ אַסּוֹחֵי מַסַּח דַּעְתֵּיהּ אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דִּבְיָדוֹ לַחֲזוֹר לָא מַסַּח
Rachi (non traduit)
דלא פריש. לא נבדל מעבודה:
יציאה. חוץ לעזרה מהו שתועיל כדרך שפוסל בכל הקדשים שקדשו בכלי שרת שאם יצאו נפסלין ביוצא:
Tossefoth (non traduit)
יציאה מהו שתועיל בקידוש ידים ורגלים. פירש בקונטרס כדרך שפוסלת בכל הקדשים שקדשו בכלי שאם יצאו נפסלין ביוצא ואי אפשר לומר כן אלא כדמפרש טעמא משום דכיון דפריש אסוחי מסח דעתיה מיניה דמשום קידוש כלי לא מיפסל ביוצא במידי שלא נעשה בו עבודה עדיין כדמוכח בפ''ק דמנחות (דף ט.) ובפ' התודה (מנחות דף עח) דאמר בללה חוץ לחומת העזרה רבי יוחנן אמר פסולה וריש לקיש אמר כשרה אלמא לרבי יוחנן לא פסיל אלא משום (דס''ד דמאן דלא פסיל בלינה לא פסיל בה הסח הדעת ומאן דפסיל פסיל בהאי והני כהני הוו להו הסח הדעת שהיו ישנים בבית המוקד. הג''ה) עבודה בחוץ אבל משום יציאה לא [וכן משמע] בפרק התכלת (מנחות מז.) גבי שתי הלחם דלא קדוש ליפסל ביוצא אלא בשחיטת הזבח אע''ג דכבר נתקדש בכלי דרבי סבירא ליה דתנור מקדש בפרק רבי ישמעאל (מנחות עב:) ומיהו יש לדחות דבאין עם הזבח שאני דהא נסכים הבאין עם הזבח לא מיפסלי בלינה כי אם בשחיטת הזבח כדאמר זעירי בפרק התודה (מנחות עט.) ואילו באין בפני עצמן תנן קדשו בכלי נפסלין בלינה ויש עוד ראיה מהא דתנן במעילה פרק ב' (דף ט.) גבי מנחות ושתי הלחם קרמו בתנור הוכשרו ליפסל במחוסר כיפורים ובלינה אבל יוצא לא קתני ואע''ג דגבי עופות וזבחים הוה מצי למיתני יוצא אגב אחרים לא תני אגב שתי הלחם ולחם הפנים ומנחות והא דאמר בפרק כל שעה (פסחים לו.) גבי לישה דמנחות נהי דבזריזין ליתא במקום זריזין איתא אורחא דמילתא נקט שדרך לעשותם במקום זריזין והא דאמר פרק המזבח מקדש (לקמן זבחים פח.) כלי שרת אין מקדשין ליקרב אבל מקדשין ליפסל היינו בטבול יום ובמחוסר כיפורים ובלינה אבל לא ביוצא וצ''ע מה שפירש בקונטרס פ' שתי מדות (מנחות פז:) גבי שלחן אבל מקדשין ליפסל בלינה וביוצא ולקמן בסוף המזבח מקדש (זבחים דף פח.) פירש בקונט' אבל מקדשין ליפסל ביוצא אם יצא חוץ לקלעים או נגע בו טבול יום והא דאמר פרק שתי הלחם (מנחות צה:) [א' שתי הלחם וא'] לחם הפנים לישתן ועריכתן בחוץ אלמא מדת יבש לא נתקדשה וכן בסוף כל המנחות באות מצה (מנחות סג.) דריש ר''ש תנור תנור שתי פעמים שתהא אפייתן בתנור ושיהא הקדשן בתנור ופריך והתנן ר''ש אומר לעולם הוי רגיל לומר שתי הלחם ולחם הפנים כשרות בעזרה וכשירות בבית פאגי לאו משום דאי נתקדשה הוה מיפסלא ביוצא אלא משום דדבר מכוער להוציא לחוץ לאחר שנתקדשה ואם תאמר וכיון דבקדושת כלי לא מיפסלא ביוצא מנחת כהנים וחביתי כ''ג דלית בהו קמיצה אימתי מיפסלי ביוצא ושמא באותן מועיל קידוש כלי ומהאי טעמא יתכן פי' הקונט' דהכא:

לְעוֹלָם כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בְּכָהֲנֵי חַדְתֵי
Rachi (non traduit)
בכהני חדתי. שלא שימשו בלילה ולא היו רחוצי ידים ורגלים:
אֶלָּא לְרָבָא דְּמוֹקֵים לַהּ כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אֲבָל לְרַבִּי מִקְּרוֹת הַגֶּבֶר עַד צַפְרָא פָּסְלָה לִינָה הָא מַנִּי אִי רַבִּי פָּסְלָה לִינָה אִי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הָא אָמַר אֲפִילּוּ מִיכָּן וְעַד עֲשָׂרָה יָמִים אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ
Rachi (non traduit)
ואי ר' אלעזר. אף הראשון לא יפסל ושני זה למה:
אי רבי הא אמר פסלה לינה. אף בזה שבקרות הגבר:
אלא לרבא כו' הא מני. שמצריכין קידוש על קידוש ומתיר קידוש השני בקרות הגבר:
בִּשְׁלָמָא לְאַבָּיֵי דְּמוֹקֵים לַהּ כְּרַבִּי וּמוֹדֵי רַבִּי דְּמִקְּרוֹת הַגֶּבֶר עַד צַפְרָא לָא פָּסְלָה לִינָה הָא מַנִּי רַבִּי הִיא
Rachi (non traduit)
בשלמא לאביי דמוקי לה. להא דר' יוחנן כרבי ומודה רבי דמקרות הגבר ועד צפרא לא פסלה לינה בקידוש הא מני נמי דקתני דקידוש זה לא יפסל בעמוד השחר אבל קידוש הלילה יפסל רבי היא:
Now it is well according to Abaye who interprets it [R. Johanan's ruling] as agreeing with Rabbi, for Rabbi admits that the passing of the night does not nullify [in the interval between] cockcrow and morning; for this will then be according to Rabbi. But according to Raba, who interprets it as agreeing with R. Eleazar son of R. Simeon [only], but in Rabbi's opinion the passing of the night nullifies [even] from cockcrow until morning, with whom does this agree? If with Rabbi, then the passing of the night nullifies it; if with R. Eleazar son of R. Simeon, surely he said that he does not need sanctification even for ten days? — In truth, it agrees with R. Eleazar son of R. Simeon, the reference being to fresh priests. (1) It was asked: Is going out [of the Temple court] effective [to invalidate] sanctification of hands and feet? (2) If you say that the passing of the night does not invalidate [it], that is because [the priest] did not cease [officiating], but since he ceases when he goes out, he turns his mind away from it; (3) or perhaps since it rests with him to go back, he does not turn his mind away from it? — Come and hear: If he sanctified his hands and feet and they were defiled, (4) he immerses them, (5) but he need not sanctify [them], (6) If they [his hands and feet] went out [from the Temple court], (7) they retain their sanctity! — If [only] his hands went out we are not in doubt; our doubt is where his whole body went out; what [is the law then]? — Come and hear: He whose hands or feet are unwashed must sanctify them at a service vessel within. (8) If he sanctified [them] in a service vessel without, or in an unconsecrated vessel within; or if he immersed in the water of a pit, (9) and officiated, his service is invalid. (10) Thus it is only because he sanctified [his hands] from a service vessel without; but if he sanctified [them] within and then went out, his [subsequent] service is valid! (11) — [No:] Perhaps what is meant by ‘he sanctified [them] in a service vessel without’? That e.g. he stretched his hands without and sanctified them; (12) but if his whole body went out, you may [certainly] be in doubt. Said R. Zebid to R. Papa. Come and hear: If [the priest] went without the barrier of the wall of the Temple court, if [it was his intention] to tarry there, he needs immersion; if for a short while, he needs sanctification of hands and feet! — Said he to him: That means where he went out to ease himself at nature's call. But that is explicitly taught: He who eases himself needs immersion, and he who answers nature's call requires sanctification of hands and feet? — He [first] teaches [the general law] and then defines it. (13) Come and hear: [For the services in connection with the red] heifer, R. Hiyya b. Joseph said: [The priest] must sanctify [himself] from a service vessel within and then go out; (14) whereas R. Johanan maintained: [He can sanctify himself] even without [the Temple], even in a profane vessel, even in a fire pot! — Said R. Papa. The [red] heifer is different; since all its services are without, going out does not disqualify it. If so, why must he sanctify [himself at all]? — We want it to be done like the services within. It was asked: Is uncleanness effective in respect of sanctification of hands and feet? (15) If you say that going out does not invalidate [sanctification], that may be because the person remains fit; but here that the person is no longer fit [for service] he turns his mind from it. (16) Or perhaps, since he will be fit again, he is careful and does not turn his mind away from it? — Come and hear: If [the priest] sanctified his hands and his feet and they became unclean, he must immerse them, but need not [re- ]sanctify them! — Where his hands [only] became unclean, we do not ask; our question is where his whole body was defiled. ‘His whole body’! surely I may deduce that he will turn his mind away from it, since he must wait for the setting of the sun? (17) — [The question arises where] e.g. he became unclean just before sunset! Come and hear: [For the service in connection with the red] heifer, R. Hiyya b. Joseph said: [The Priest] must sanctify [himself] from a service vessel within and then go out; whereas R. Johanan maintained: [He can sanctify himself] even without the Temple, even in a profane vessel, even in a firepot.

(1). Who had not been ministering earlier in the night.
(2). To make it necessary to repeat it.
(3). Therefore he must repeat his lustrations when he returns.
(4). With an uncleanness which defiles them only, but not the whole body.
(5). Immersion in a ritual bath (מקוה .(
(6). In the laver.
(7). The priest stood at the entrance and thrust his hands and feet without.
(8). Sanctification might be done either at the laver or from any service vessel v. infra; ‘within’ means within the Temple court.
(9). Though normally this cleanses.
(10). Immersion, even of the whole body, does not count as sanctification.
(11). For if that too were invalid, this law is superfluous, since he is standing without at the very moment of lustrations.
(12). Whilst standing within. Only then is it necessary to state this law.
(13). The Tanna first states the law about going out, and then defines the cases to which this law applies.
(14). The burning of the red heifer and the gathering of its ashes and mixing it with water, which are the services here referred to, were done outside Jerusalem.
(15). It is now assumed that the question is: if the priest's hands became unclean, without the rest of his body, must he re-sanctify them?
(16). Which nullifies sanctification.
(17). He does not become clean even after immersion until sunset.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source