Daf 23a
לָא לְמַעוֹטֵי טוּמְאַת הַתְּהוֹם דְּזִיבָה
Rachi (non traduit)
טומאת התהום דזיבה. כגון ראה בין השמשות ספק כולה מן היום או כולה מן הלילה ואין כאן אלא ראייה אחת ספק חציה מן היום וחציה מן הלילה והוי לה כשתי ראיות דזב מטמא בימים ובראיות והך טומאת התהום הוא דממעט משום דחמירא דיוצאה עליו מגופו:
Tossefoth (non traduit)
לא למעוטי טומאת התהום דזיבה. וא''ת מ''מ קשיא ברייתא דר' חייא דלא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד הא איטמי כהן טומאה ידועה לא מרצי ותירץ ה''ר חיים דמיירי במת בשביעי והוי כטומאת שרץ דשוחטין וזורקין ולא מרצי משום דמכפרין כמתכפרין והשתא חמיר בשביעי דלא מרצי וטמא מת בראשון מרצי והיינו טעמא דבשביעי יכול לעשות בטהרה על ידי שליח וחזי למיכל לאורתא אבל בראשון לא אפשר לתקנו ולעשותו בטהרה לכך בדיעבד כשר ומיירי ברייתא דר' חייא [בטומאת התהום דאי איטמי] כהן בטומאת ודאי של שרץ או במת בשביעי שלו אינו מרצה ביחיד אפי' בדיעבד (שהרי אינו מרצה בציבור בתמיד) דהא מכפרין כמתכפרין וציבור טמאי שרץ או בשביעי של מת לא עבדי בטומאה אלא שולחים קרבנותיהם על ידי טהורין כיון דחזו לאורתא אבל בטומאת התהום מרצה כהן ביחיד אבל בבעלים לא מתוקמא ברייתא דר' חייא דכיון דשוחטין וזורקין על טמאי שרץ ושולחים קרבנותיהם ביד טהורים איזה ריצוי ציץ שייך וגם טומאת התהום נמי לא שריא להו למיעבד אינהו גופייהו כיון דשוחטין וזורקין עליהן ומצו למיעבד ע''י טהורין ועוד יש לפרש דמיירי בכהן שקיבל הדם בטומאת התהום דמת שמרצה לכתחילה לזרוק ולא מהדרי' אטהורין אפי' איכא כהן טהור הא טומאה ידועה לא מרצה לכתחילה אלא מהדרינן אטהורין דטומאה דחויה היא בציבור וכי האי גוונא צריך לפרש בפרק כיצד צולין (פסחים פא.) דבעי התם כהן המרצה בתמיד הותרה לו טומאת התהום או לא הותרה ומאי קמיבעיא ליה הא קיימא לן במועדו אפי' בטומאה אלא אי יכול לזרוק בטומאה לכתחילה קמיבעיא ליה כדפרישית ואפי' איכא טהורין:
טומאת התהום דזיבה. פ''ה כגון ראה בין השמשות של י''ג ספק כולה מן היום או מן הלילה ואין כאן אלא ראייה אחת ספק חציה מן היום וחציה מן הלילה ויש כאן שתי ראיות דזב מטמא בימים ובראיות וקשה דבפרק כיצד צולין (ג''ז שם) לא מצי משכח לרבי יוסי טומאת התהום ולימא כי האי גוונא ונראה לי ברו''ך דבעינן שהספק לא יהא נודע עד לאחר שחיטה ואם אמרו לו לאחר שחיטה ראית בין השמשות סוף יום שלשה עשר הא בעינן טומאת התהום שלא יהא אחד מכיר בסוף העולם לכך בעי התם בשלמא לרבנן משכחת לה דשחטו על זב בשביעי שלו דשוחטין וזורקין על טמא שרץ ואח''כ ראה וסותר אבל לר' יוסי דאמר מקצת היום ככולו ומכאן ולהבא מטמא ולא סתר מידי [היכי משכחת ליה] ורבינו הקשה לימא שראה לפני שחיטה ושחטו עליו וחזר הזב וראה שניה דסתר אפי' לר' יוסי וצריך למנות שבעה דזב תלוי בראיות וליכא לא תחילת היום בטהרה ולא סוף היום ולדידי אתי שפיר דכיון דראה בצפרא מיד היה ספק אולי יראה עוד ביום והוי כנודע הספק קודם שחיטה ורבינו מתרץ בזה דכיון דראייה ראשונה אינה מטמאה במשא א''כ מועיל לו מה ששחטו וזרקו עליו אע''ג דראייה שנייה מצטרפת לראשונה לחייבו מנין שבעה מכל מקום לעולם היה קרוי טמא שרץ בשעת עשיית הקרבן וגם אחר כן לא פקע שמו ויצא ידי פסחו וקשה על פירושו משמעתין (כהן המרצה בציבור היא) וי''ל כגון שראה אחת בי''ג וטבל והעריב שמשו ושחט למחר הפסח ואחרי כן ראה שנייה ומצטרפת ואין זה קרוי נודע הספק קודם שחיטה כיון שטהור גמור בשעת שחיטה וליכא למימר אולי יראה לשני ימים ומצטרפין דלר' יוסי אינה מצטרפת לראשונה. ברו''ך:

וְאֶלָּא הָא דְּבָעֵי רָמֵי בַּר חָמָא כֹּהֵן הַמְרַצֶּה בְּקָרְבְּנוֹתֵיהֶם הוּתְּרָה לוֹ טוּמְאַת הַתְּהוֹם אוֹ לֹא הוּתְּרָה לוֹ טוּמְאַת הַתְּהוֹם תִּפְשׁוֹט דְּטוּמְאַת הַתְּהוֹם הוּתְּרָה לוֹ דְּהָא הָכָא בְּכֹהֵן קָיָימִינָא
Rachi (non traduit)
דבעי רמי בר חמא. בכיצד צולין:
כהן המרצה בקרבנותיהן. של נזיר ועושה פסח הותרה לו טומאת התהום אם נטמא בה:
והא הכא בכהן אוקמא לה. לרישא דקתני אין הציץ מרצה על טומאת הגוף ועלה קתני נטמא טומאת התהום הרי זה מרצה:
דְּרָמֵי בַּר חָמָא וַדַּאי פְּלִיגִי
Rachi (non traduit)
דרמי בר חמא פליג הוא. אדזקני דרום הוא מוקים לההיא בטומאת בעלים וסבירא דאין יחיד טמא מת משלח קרבנותיו דאכילת פסחים מעכב:
תָּא שְׁמַע וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים וְכִי אֵיזֶהוּ עָוֹן נוֹשֵׂא
Rachi (non traduit)
תא שמע. תיובתא לרמי בר חמא:
ונשא אהרן. בציץ כתיב:
את עון הקדשים. פסול קרבנות ירצה בציץ:
אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא נִיטְמָא טוּמְאַת הַתְּהוֹם הַצִּיץ מְרַצֶּה הָא תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא לֹא אָמְרוּ טוּמְאַת הַתְּהוֹם אֶלָּא לְמֵת בִּלְבַד לְמֵת לְמַעוֹטֵי מַאי לָאו לְמַעוֹטֵי טוּמְאַת הַתְּהוֹם דְּשֶׁרֶץ
Rachi (non traduit)
לא אמרו. דהותרה טומאת התהום בנזיר ועושה פסח אלא בטומאת המת בלבד:
מאי לאו למעוטי טומאת התהום דשרץ. דלא הותרה ומק''ו לא אתיא שאין דנין ק''ו מהלכה:
לְפִי אָכְלוֹ לְמִצְוָה
Rachi (non traduit)
לפי אכלו. הראוי לאכילה תכוסו עליו דהיינו שחיטה:
וּלְעַכּוֹבֵי לָא וְהָתַנְיָא בְּמִכְסַת נְפָשׁוֹת מְלַמֵּד שֶׁאֵין הַפֶּסַח נִשְׁחָט אֶלָּא לִמְנוּיָיו שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו יָכוֹל יְהֵא כְּעוֹבֵר עַל הַמִּצְוָה תַּלְמוּד לוֹמַר תָּכֹסּוּ הַכָּתוּב שָׁנָה עָלָיו לְעַכֵּב וְאִיתַּקַּשׁ אוֹכְלִין לִמְנוּיִין
Rachi (non traduit)
במכסת. לשון מנין כמו מכסת ערכך (ויקרא כז):
ואיתקש אוכלין למנויין. מה מנויין מעכבי אף אוכלים מעכבי שאם שחטו לטמאים ולערלים וחולה וזקן שאין יכולין לאכול כזית פסול ואפי' הן מנויין דהא לפי אכלו בהאי קרא כתיב לגבי מנויין:
זִקְנֵי דָרוֹם לָא מַקְּשִׁי וְכִי לָא מַקְּשִׁי נָמֵי מֵהָא נָמֵי אִית לְהוּ פִּירְכָא וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁנִּטְמְאוּ בְּעָלִים בְּשֶׁרֶץ שֶׁמְּשַׁלְּחִין קָרְבְּנוֹתֵיהֶם לְכַתְּחִילָּה כֹּהֵן שֶׁנִּטְמָא בְּשֶׁרֶץ אֵינוֹ מְרַצֶּה מְקוֹם שֶׁנִּטְמְאוּ בְּעָלִים בְּמֵת שֶׁאֵין מְשַׁלְּחִין קָרְבְּנוֹתֵיהֶן לְכַתְּחִילָּה כֹּהֵן שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת אֵינוֹ דִּין שֶׁאֵינוֹ מְרַצֶּה
Rachi (non traduit)
וכי לא מקשי נמי. וסברי טמא מת משלח קרבנותיו בדיעבד אית להו הך פירכא גופא דפרכינן לעיל אמילתייהו דמוקמינן מתניתין בכהן טמא שרץ אבל כהן טמא מת הציץ מרצה דהא מודה מיהא דלכתחילה אמר רחמנא טמא מת ידחה לשני וטמא שרץ אמרינן לעיל דשוחטין עליו לכתחילה:
ומה במקום כו' בעלים. יחיד:
Tossefoth (non traduit)
זקני דרום לא מקשי. וזקני דרום תנאי הוו ופליגי אמתני' דתמיד נשחט (פסחים דף סא.) דתנן השוחט לערלים ולטמאים פסול אי נמי סבירא להו כר' נתן ולית להו הא דקאמר הש''ס בכיצד צולין (שם דף עח:) דמודה ר' נתן היכא דגברא לא חזי:
מֵיתִיבִי מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ נָזִיר וְעוֹשֵׂה פֶסַח הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל טוּמְאַת דָּם וְאֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל טוּמְאַת הַגּוּף
Rachi (non traduit)
מיתיבי. לזקני דרום:
מפני שאמרו. משנה היא בכיצד צולין (פסחים דף פ:) שהנזיר ועושה פסח כו' קס''ד האי טומאת הגוף בבעלים קאמר ולהכי נקט נזיר ועושה פסח דאילו שאר קרבנות אין טומאת בעלים פסול בהן אבל עושה פסח אכילתו מעכבא ונזיר נמי כשנטמא במת שסתר נזירותו וצריך לחזור ולמנות כדכתיב (במדבר ו) וכי ימות מת עליו וגו' ואין ראוי לקרבנות תגלחתו עד שיטהר ויביא תחילה קרבנות נזירות טומאתו שתי תורים ואשם וימנה את נזירתו ואחר כך יביא קרבנות נזירות טהרה וקתני אין הציץ מרצה בדיעבד:
Tossefoth (non traduit)
מפני שאמרו נזיר ועושה פסח. אע''ג דפרשי' זקני דרום תנאי היא אפירכא דסיפא סמיך דנטמא טומאת התהום מרצה (דכולי עלמא אית להון טומאת התהום מרצה) דהילכתא גמירי לה כדאיתא פרק כיצד צולין (פסחים פ:) וכן ברייתא דר' חייא לא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד דפריך מינה התם לרבי יוסי:
בְּמַאי אִילֵּימָא בְּטוּמְאַת שֶׁרֶץ הָאָמְרַתְּ שׁוֹחֲטִין וְזוֹרְקִין עַל טוּמְאַת שֶׁרֶץ אֶלָּא טוּמְאַת מֵת וְקָתָנֵי אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה אַלְמָא נִטְמְאוּ בְּעָלִים בְּמֵת אֵין מְשַׁלְּחִין קָרְבְּנוֹתֵיהֶם
Rachi (non traduit)
אלמא נטמאו כו'. כלומר אם שלח קרבנו ושחטו וזרקו עליו לא נפטר מפסח שני:
Tossefoth (non traduit)
אלא בטומאת מת בבעלים וקתני אין הציץ מרצה. וקשיא לזקני דרום דאמרו איש איש למצוה:
לָא אִי דְּאִיטַּמּוֹ בְּעָלִים בְּמֵת הָכִי נָמֵי הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁנִּטְמָא כֹּהֵן בְּשֶׁרֶץ
Rachi (non traduit)
הכי נמי. דמרצה ציץ:
כגון שנטמא כהן בשרץ. כדתנן טמא פסול ואוקימנא בשרץ ותנן נזיר ועושה פסח וה''ה לכל קרבנות יחיד והא דנקט הני משום סיפא נקט דבעי מיתני נטמא טומאת התהום הרי זה מרצה וכי גמירי היתר טומאת התהום בנזיר ועושה פסח גמירי לה בכיצד צולין וטומאת התהום טומאת ספק והתם מפרש איזוהי טומאת התהום כו' והילכתא גמירי לה דהותרה בנזיר ועושה פסח כדאמרי' בכיצד צולין (פסחים דף פ:):
eating? (1) — That [too] is [only] a recommendation. Yet is it not indispensable? (2) Surely it was taught: [Then shall he and his neighbor next unto him take one] according to the number of [be-miksath] the souls: (3) this teaches that the Paschal lamb is not slaughtered save for those who are registered [numbered] for it. You might think that if he slaughtered it for those who were not registered for it, he should be as one who violates the precept, yet it is fit. Therefore it is stated, Ye shall make your count [takosu]: (3) it is reiterated ‘to teach that it is indispensable; and eaters are assimilated to registered [persons]! (4) — The Elders of the south do not assimilate [them]. (5) Yet even if they do not assimilate [them], there is still the same refutation: If a priest who was defiled by a reptile cannot propitiate, though if the owners were defiled by a reptile they can send their sacrifices at the very outset; is it not logical that a priest who was defiled through a corpse should not be able to propitiate, seeing that if the owners were defiled through a corpse they cannot send their sacrifices at the very outset? (6) An objection is raised: [If the blood of a Passover-offering is sprinkled, and then it became known that it was unclean, the headplate propitiates; if the person became unclean, the head-plate does not propitiate;] because they [the Sages] ruled: [In the case of] a Nazirite one who sacrifices the Passoveroffering, the head-plate propitiates for the uncleanness of the blood, but the head-plate does not propitiate for the uncleanness of the person. With what [was the person defiled]? Shall we say, With the uncleanness of a reptile? surely you maintain [that] you may slaughter [the Passover-offering] and sprinkle [its blood] on behalf of one who is unclean through a reptile! Hence it must refer to defilement by a corpse, yet it teaches, ‘The head-plate does not propitiate’, which proves that if the owners were defiled, they cannot send their sacrifices! (7) — No: if the owners were defiled through a corpse, that would indeed be so. (8) But the meaning here is that the priest was defiled by a reptile. If so, consider the last clause: If he was defiled with the ‘uncleanness of the deep’, (9) the head-plate propitiates. (10) But surely R. Hiyya taught: They [the Sages] spoke of the ‘uncleanness of the deep’ in respect of a corpse alone. What does this exclude? Surely it excludes the ‘uncleanness of the deep’ caused by a reptile? — No: it excludes the ‘uncleanness of the deep’ of gonorrhoea. (11) Again, as to what Rami b. Hama asked: As to the priest who propitiates with their sacrifices, is the ‘uncleanness of the deep permitted to him, or is the ‘uncleanness of the deep’ not permitted to him? (12) You may solve that the ‘uncleanness of the deep’ is permitted to him, for here we are treating of the priest? (13) — Rami b. Hama certainly disagrees [with the Elders of the south]. (14) Come and hear: (15) And Aaron shall bear the iniquity of the holy things: (16) now, what iniquity does he bear?

(1). Ex. XII, 4. This implies that he must be fit to partake thereof.
(2). In the sense that the sacrifice offered in contravention of this law does not count at all, and the man must bring the second Passover.
(3). Ibid. 4.
(4). Just as the sacrifice is unfit if slaughtered for those who are not registered for it, so is it unfit if slaughtered on behalf of men who cannot partake of it, for the eaters are coupled with the registered persons in the same verse.
(5). Since only ‘number’ is repeated, but not ‘eating’.
(6). For the Elders of the south merely maintain that if they sent their sacrifices and had them slaughtered, they do not bring a second Passover. But they must of course admit that they must not send them in the first place. — The objection remains unanswered.
(7). In the sense that even if they do, they must still bring the second Passover.
(8). The head-plate would propitiate.
(9). This is a technical term denoting the hidden uncleanness of a corpse which is now discovered for the first time. E.g., if he was in a house and it is subsequently learned that a corpse had been there; v. Pesahim 80b.
(10). And he is not liable to a second offering. This is a traditional law.
(11). A zab (gonorrhoeist) is unclean seven days, and the Passover-offering may not be offered on his behalf. Now, if the eve of Passover marks the seventh day of his uncleanness, he is in a state of doubt: if he does not discharge on that day, he will be clean in the evening; if he does discharge, he becomes unclean for a further seven days. Thus he too is unclean with the ‘uncleanness of the deep’, and R. Hiyya teaches that the head-plate does not propitiate in his case.
(12). If the priest who offers the Passover sacrifice or the sacrifices of a Nazirite on behalf of their owners was defiled with the ‘uncleanness of the deep’, does the head-plate propitiate, so that the sacrifices are valid, or not?
(13). On the interpretation of the Elders of the south.
(14). He must interpret the Mishnah as referring to the uncleanness of the owners.
(15). This is a refutation of Rami b. Hama.
(16). Ex. XXVIII, 38. ‘Shall bear’ means shall make atonement for, i.e., shall make a sacrifice valid in spite of certain irregularities.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source