Daf 56a
וּדְאוֹרָיְיתָא לָא וְהָתַנְיָא לְשָׁכוֹת בְּנוּיוֹת בַּחוֹל וּפְתוּחוֹת לַקֹּדֶשׁ מִנַּיִן שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לְשָׁם וְאוֹכְלִים שָׁם קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וּשְׁיָרֵי מִנְחָה תַּלְמוּד לוֹמַר בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ הַתּוֹרָה רִיבְּתָה חֲצֵירוֹת הַרְבֵּה אֵצֶל אֲכִילָה אַחַת
Rachi (non traduit)
שהכהנים נכנסין לשם ואוכלין שם קדשי קדשים ושירי מנחה תלמוד לומר בחצר אהל מועד כו'. ול''ג ושוחטין שם קדשים קלים הכא וגם שאר לשון הכתוב בספרים שבוש הוא וכן הגהתי מספרו של רבינו:
חצרות הרבה. במקום קדוש בחצר אהל מועד:
אָמַר רָבָא לַאֲכִילָה שָׁאנֵי
Rachi (non traduit)
לאכילה שאני. דרבי בה קרא חצרות הרבה:
אֲבָל לְעִנְיַן טוּמְאָה לָא וְהָתַנְיָא לְשָׁכוֹת הַבְּנוּיוֹת לַחוֹל וּפְתוּחוֹת לַקּוֹדֶשׁ כֹּהֲנִים נִכְנָסִין לְשָׁם וְאוֹכְלִין שָׁם קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְאֵין שׁוֹחֲטִין שָׁם קָדָשִׁים קַלִּים וְחַיָּיבִין מִשּׁוּם טוּמְאָה
Rachi (non traduit)
ואין שוחטין שם קדשים קלים. דהא בעינן לפני אהל מועד למעוטי צדי צדדין:
לָאו אָמְרַתְּ אֵין שׁוֹחֲטִין תְּנִי נָמֵי אֵין חַיָּיבִין
Rachi (non traduit)
לאו אמרת. דקתני בה אין שוחטין אלמא לאו קדישי תני נמי אין חייבין משום טומאה:
בִּשְׁלָמָא אֵין שׁוֹחֲטִין בָּעֵינָא כְּנֶגֶד הַפֶּתַח וְלֵיכָּא אֶלָּא אֵין חַיָּיבִין אַמַּאי
וְלִיטַעְמָיךְ אֵין שׁוֹחֲטִין מִי לָא עָסְקִינַן דְּאִיכָּא שְׁחִיטָה כְּנֶגֶד הַפֶּתַח דְּאִי לֵיכָּא לְמַאי אִיצְטְרִיךְ אֶלָּא אַף עַל גַּב דְּקָא שָׁחֵיט כְּנֶגֶד הַפֶּתַח תְּנִי אֵין שׁוֹחֲטִין מִשּׁוּם דְּלָא קָדֵישׁ תְּנִי נָמֵי אֵין חַיָּיבִין
Rachi (non traduit)
מי לא עסקינן דאיכא שחיטה כנגד הפתח. כשהיה פתחו מכוון כנגד פתחי בית החליפות:
וְלַאֲכִילָה לָא בָּעֵינַן כְּנֶגֶד הַפֶּתַח וְהָתַנְיָא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁנֵי פִּשְׁפָּשִׁין הָיוּ בְּבֵית הַחֲלִיפוֹת גּוֹבְהָן שְׁמוֹנֶה כְּדֵי לְהַכְשִׁיר אֶת הָעֲזָרָה לַאֲכִילַת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְלִשְׁחִיטַת קָדָשִׁים קַלִּים אָמַר רָבִינָא סְמִי מִכָּאן אֲכִילָה
וְהָכְתִיב בַּשְּׁלוּ אֶת הַבָּשָׂר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְשָׁם תֹּאכְלוּ אוֹתוֹ קָדְשֵׁי שָׁעָה שָׁאנֵי
Rachi (non traduit)
קדשי שעה שאני. גזירת הכתוב היתה במילואים אבל קדשי דורות איתרבו כדאמר התורה ריבתה חצרות הרבה:
Tossefoth (non traduit)
קדשי שעה שאני. דתלאו הכתוב באהל מועד דכתיב (ויקרא ח':
ל''ג) ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים:
אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אֲבוּדִימִי מִנַּיִן לְדָם שֶׁנִּפְסָל בִּשְׁקִיעַת הַחַמָּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּיּוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ יֵאָכֵל בְּיוֹם שֶׁאַתָּה זוֹבֵחַ אַתָּה מַקְרִיב בְּיוֹם שֶׁאִי אַתָּה זוֹבֵחַ אִי אַתָּה מַקְרִיב
Rachi (non traduit)
ביום שאתה זובח אתה מקריב ביום שאי אתה זובח אי אתה מקריב. הכי גרסינן לה בכולה סוגיא כך מצאתי מוגה והכי פירושה ביום הקריבו את זבחו שתהא הקרבה וזביחה ביום אחד ולא מהניא ליה הלנה בראש המזבח לאכשורי לזריקה למחר:
Tossefoth (non traduit)
מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה. פירש בקונטרס דלא מהניא ליה הלכה בראש המזבח לאכשורי למחר לזריקה ותימה הניחא למאן דאמר אין לינה מועלת בראשו של מזבח אלא למאן דאמר מועלת למה לי קרא בלילה אין יכול לזרוק דביום צוותו כתיב (שם ז) ולמחר מיפסיל בעמוד השחר כאימורים וכי תימא דאיצטריך קרא משום אימורין דקיימא לן (לקמן זבחים דף פד.) אם עלו לא ירדו וקמ''ל בדם דירדו ואליבא דמאן אי לר''ג האמר לקמן פרק המזבח מקדש (זבחים דף פג.) דלא ירד אף בדם ואי לרבי יהושע הא אמר דאין המזבח מקדש פסולין שלא ירדו אלא בהקטרה ואם כן קרא דהכא למה לי ויש לומר דאיצטריך קרא לפסול דם בלינה משום דהוה אמינא דלא מיפסיל כי היכי דאין חייבין עליו משום פיגול ונותר ומיהו אין טעם זה נכון והרי עצים ולבונה לר' שמעון (לעיל זבחים דף מו:) דאין חייבין עליהם משום נותר ומיפסלי בלינה היכא דקדשו בכלי ועוד דהוה ליה למימר מנין לדם שנפסל בלינה ויש לפרש שקיעת החמה היינו תחילת שקיעה קודם צאת הכוכבים כדאמר דמשקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ד' מילין בפרק מי שהיה טמא (פסחים צד.) וחשוב יום לענין שמצותן ביום ומפסוק מיותר ממעט ליה הכא מביום הקריבו ובכל דוכתא חשוב יום עד צאת הכוכבים כדאמר אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר ואנחנו עושים במלאכה וחציים מחזיקים ברמחים מעלות השחר ועד צאת הכוכבים ואומר והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה בפ''ב דמגילה (דף כ:) והשתא לא הוי כמו שקיעת החמה דמסכת תענית (דף יב.) כל תענית שלא שקעה עליו חמה אינו תענית וקבלה בידינו בצאת הכוכבים ובמי שהיה טמא (פסחים דף צג:) נמי הכי משמע דנפסל הדם בשקיעת החמה שקודם צאת הכוכבים ארבע מילין דחשיב דרך רחוקה מן המודיעים משום דלא מטי לירושלים עד תחילת שקיעת החמה דקעבר עליה זמן שחיטת הפסח (ואין) לדחות ההיא דמי שהיה טמא רבנן עבוד הרחקה כדי שלא יבא לידי הלנת דם וכדי לזרזם בפסח והעמידו דבריהם במקום כרת והאי דלא חשיב ליה בפסחים בהדי אינך בפ' האשה (דף צב.) ה''נ לא חשיב חתיכת יבלתו והבאתו מחוץ לתחום דלא חשיב אלא דברים של חידוש והא דאמר בשמעתא דנאכלין ליום אחד מחשבים בדמו משתשקע החמה היינו תחילת שקיעה ומדאורייתא ולא צאת הכוכבים דומיא דאימורין ובשר דחשיב לקמן בהדי דם ומשתשקע החמה דלקמן לא הוי כמו משתשקע החמה בעלמא דרגיל רבינו תם לפרש דשקיעה דווקא משמע תחילת שקיעה אבל משתשקע משמע סוף שקיעה משום דקשה ליה דבסוף פרק במה מדליקין (שבת דף לד:) משמע משקיעת חמה עד לילה תלתא ריבעי מיל ובפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צד.) משמע דמשתשקע החמה עד צאת הכוכבים ארבע מילין וחשיב ליה במדידת היום דמפרש רבינו תם דמשקיעה משמע תחילת שקיעה שהחמה מתחלת ליכנס בעובי הרקיע ואתי שפיר דאיידי דבסמוך קתני גבי בשר קדשים קלים ובבשרם משתשקע החמה של יום שני דהיינו על כרחך צאת הכוכבים תני נמי האי לישנא גבי דם אף על גב שחלוקין זה מזה:
[ועיין תוס' שבת לה.
ד''ה תרי תילתי מיל ותוס' פסחים צד. ד''ה ר' יהודה ותוס' מנחות כ:
ד''ה נפסל]:
הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ
וְאֶלָּא לְמַעוֹטֵי לְשָׁכוֹת וְאִי בְּנוּיוֹת בַּחוֹל וּפְתוּחוֹת לַקֹּדֶשׁ וְהָתְנַן תּוֹכָן קוֹדֶשׁ מִדְּרַבָּנַן
Rachi (non traduit)
ה''ג אלא למעוטי לשכות אי דבנויות בחול ופתוחות לקדש:
הא אנן תנן תוכן קדש. וליחייב עלייהו משום טומאה:
אוֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וָשֶׁבַע עַל רוֹחַב מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ
תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן כָּל הָעֲזָרָה הָיְתָה מֵאָה שְׁמוֹנִים וָשֶׁבַע עַל רוֹחַב מֵאָה שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ אֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר לִי אַבָּא כְּגוֹן זֶה כֹּהֲנִים נִכְנָסִין לְשָׁם וְאוֹכְלִין שָׁם קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְשׁוֹחֲטִין שָׁם קָדָשִׁים קַלִּים וְחַיָּיבִין מִשּׁוּם טוּמְאָה
Rachi (non traduit)
ושוחטין שם קדשים קלים גרסינן וחייבין עליו משום טומאה:
ה''ג תני תנא קמיה דרב נחמן כל העזרה היתה אורך קפ''ז על רוחב קל''ה אמר ליה הכי אמר לי אבא כו':
ואוכלין שם קדשי קדשים. דהכי הוא דהוה קדושה בקדושת חצר אהל מועד לאכילת קדשי קדשים וטפי מהכי לא קדיש עזרה והוא חלל כל העזרה ובתוכו היכל ואולם ובית קדשי הקדשים והתא לאחורי בית הכפורת וי''א אמה אויר מאחוריו:
לְמַעוֹטֵי מַאי אִילֵּימָא לְמַעוֹטֵי חַלּוֹנוֹת דְּלָתוֹת וְעוֹבִי הַחוֹמָה תְּנֵינָא הַחַלּוֹנוֹת וְעוֹבִי הַחוֹמָה כְּלִפְנִים
Rachi (non traduit)
החלונות. עובי חלל החלונות שבחומות העזרה סביב מבפנים ועובי החומה בראשה למעלה:
תנינא. דקדישי והיכי מצי למעוטינהו:
only in respect of [an area] a hundred and eighty-seven cubits in length by a hundred and thirty-five in breadth. A Tanna recited before R. Nahman: The whole Temple court was a hundred and eighty-seven cubits in length by a hundred and thirty-five in breadth. Said he to him, Thus did my father say: Within such an area the priests entered, consumed the most holy and slaughtered the minor sacrifices there, and were liable for uncleanness. What does this exclude? Shall we say that it excludes the windows, doors and the thickness of the wall? Surely we learnt: The windows and the thickness of the wall are as within? (1) — Rather, it is to exclude the chambers. (2) But if they are built on non-sacred ground and open into sacred ground, surely we learnt: Their inside is holy? — That is by Rabbinical law [only] — And not by Scriptural law? Surely it was taught: How do we know that the priests may enter the chambers which are built on non-sacred ground and open into sacred ground, eat there the most holy sacrifices and the residue of the mealoffering? (3) Because it says, In the court of the tent of meeting they shall eat it: (4) Scripture permitted many courts for eating! (5) — Said Raba: Eating is different. (6) But are they not [holy] in respect of uncleanness? Surely it was taught: The chambers built on nonsacred ground: priests may enter therein and eat there the most holy sacrifices; you may not slaughter minor sacrifices there, (7) and they involve culpability on account of uncleanness? — Did you not say, you may not slaughter? (8) then learn too, and they do not involve culpability. (9) [No:] as for [saying] you may not slaughter, it is well, [the reason being that] it [slaughtering] must be opposite the door, which it is not [in these chambers]. But why [should you learn] ‘and they do not involve culpability’? — Yet on your view, [consider: when you say,] you may not slaughter, are we not discussing a case where the shechitah is opposite the entrance, (10) for if it is not, why is it necessary [to teach it]? Hence [you must admit that] although he would slaughter opposite the entrance, yet he teaches, ‘You may not slaughter’, because they are not sanctified. Then learn also, They do not involve culpability. Now, do we not require the consumption to be facing the entrance? Surely R. Jose son of R. Hanina taught: There were two wickets in the knives’ recess, and their elevation was eight cubits, in order to make the Temple court fit for the eating of most sacred sacrifices and the slaughtering of minor sacrifices? — Said Rabina: Delete ‘eating’ from this passage. But it is written, Boil the flesh at the door of the tent of meeting, and there eat it? (11) Temporary sacrifices are different. (12) R. Isaac b. Abudimi said: How do we know that the blood is invalidated by sunset? (13) Because it says, It shall be eaten on the day that he offereth his slaughtering: (14) on the day that you slaughter, you can offer; on the day that you do not slaughter, you cannot offer. (15) But this text is needed

(1). Sacred; hence these cannot be excluded.
(2). Flanking the Temple court.
(3). What is left after the fistful is separated and burnt on the altar.
(4). Lev. VI, 9.
(5). These correspond to the chambers under discussion. Since the most holy sacrifices may be eaten there, they must be sacred by Biblical law too.
(6). Eating is permitted because Scripture intimated it so.
(7). As these are the ‘sides of the sides’ (v. supra 53b), and not ‘before the tent of meeting’.
(8). Which proves that they are not holy.
(9). The text must be so amended.
(10). I.e., that the door of this chamber faces that of the knives’ recess, so that when both are open it is technically ‘at the door of the test of meeting’, and yet you may not slaughter there.
(11). Lev. VIII, 31.
(12). These sacrifices were not statutory ones, but specially commanded for the consecration of Aaron. They are not subject to the ordinary laws.
(13). It is unfit for sprinkling on the morrow.
(14). Ibid. VII, 16. Lit., translation. E.V.: his sacrifice.
(15). Sc. on the morrow. ‘Offering’ is essentially sprinkling.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source