Daf 56b
כְּנֶגֶד הַיְסוֹד מְנָא לַן אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָתְיָא זְרִיקָה זְרִיקָה מֵעוֹלָה
גְּמָ' מַאן תַּנָּא אָמַר רַב חִסְדָּא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הִיא דְּתַנְיָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר חֶלְבּוֹ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא חֶלְבָּם דָּמוֹ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא דָּמָם לִימֵּד עַל בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר וּפֶסַח שֶׁטְּעוּנִין מַתַּן דָּמִים וְאֵימוּרִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ
Rachi (non traduit)
דמו לא נאמר. אך בכור שור וגו' אבל לר' ישמעאל פסח בשפיכה דנפקא ליה מתן דמים לפסח מודם זבחיך ישפך (דברים יב):
גמ' מאן תנא. מעשר ופסח בזריקה מדמשוי מתן דמים בכור ומעשר ופסח דקתני שינה באכילתן מכלל דמתן דמים לא שינה ובבכור כתיב ואת דמם תזרוק (במדבר י''ח:
י''ז):
שִׁינָּה בַּאֲכִילָתָן הַבְּכוֹר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים וְהַמַּעֲשֵׂר לְכָל אָדָם וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר בְּכָל מַאֲכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד הַפֶּסַח אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בַּלַּיְלָה וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא עַד חֲצוֹת וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא לִמְנוּיָו וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא צָלִי
Rachi (non traduit)
והמעשר לכל אדם. שלא מצינו לו בתורה שינתן לכהן:
למנוייו. שנמנו בדמי לקיחתו כדכתיב לפי אכלו תכוסו (שם):
ואינו נאכל אלא עד חצות. בגמ' יליף לה:
אלא בלילה. כדכתיב בלילה הזה (שמות יב):
לשני ימים ולילה אחד. בבכור יליף לה בגמ' מעשר לא ידענא מהיכא:
בכל העיר. כדכתיב והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם (דברים י''ב:
ה'-ו') ותניא בספרי ר' עקיבא אומר בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן וכתיב בההוא קרא ובכורות בקרכם וצאנכם ומדלא קבע בהו מחיצה שמע מינה בכל העיר נאכלין:
ונאכלין בכל העיר בכל מאכל. גרס ולא גרסי' לכל אדם דהא קתני בכור לכהנים:
הבכור נאכל לכהנים. כדכתיב ובשרם יהיה לך (במדבר י''ח:
י''ח):
שינה באכילתן. אע''פ שהשוה הכתוב את מתן דמם שינה באכילתן זה מזה:
Tossefoth (non traduit)
ונאכלין בכל העיר. פירש בקונטרס כדכתיב בפרשת ראה אנכי והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם ותניא בספרי רבי עקיבא אומר בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן וכתיב בההוא קרא ובכורות בקרכם וצאנכם ומדלא קבע בהו מחיצה שמע מינה דנאכלין בכל העיר ותימה גדול לפי' דהא כתיבי נמי התם חטאות ואשמות דבעו קלעים והכי תניא בספרי מעשרותיכם ר''ע אומר בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה ותרומת ידכם אלו הביכורים כענין שנאמר ולקח הכהן הטנא מידך ובכורות זה הבכור בקרכם וצאנכם אלו חטאות ואשמות ואכלתם שם לפני ה' אלהיכם אלו המחיצה ויש לתמוה אמאי לא בעי בכור ומעשר מחיצה כיון דכתיב בהו לפני ה' כמו שחיטה דדרשינן (לעיל זבחים דף לב.) לפני ה' בעזרה ועוד אמרינן בתמורה בסוף אלו קדשים (תמורה דף כא:) אם ללמוד על הבכור שנאכל לפנים (מן הקלעים) מן החומה אינו צריך שהרי כבר נאמר לפני ה' אלהיך תאכלנו וא''כ ליבעי לפנים מן הקלעים כשחיטה ונראה דנפקא לן מדכתיב לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו' ובכורות בקרכם וצאנכם דמשמע בשעריך הוא דלא תוכל לאכול הא בירושלים אכול ומעשר בהמה גמר העברה העברה מבכור ומיהו קשה דבההוא קרא נמי הא כתיבי חטאות ואשמות כדדרשינן בפ' בתרא דמכות (דף יז.) בקרך וצאנך אלו חטאות ואשמות ונראה לפרש דנפקא לן מדמקשינן בגמ' לחזה ושוק של שלמים הנאכלין לשני ימים והוא הדין לענין שנאכלין בכל העיר ותודה ואיל נזיר ושלמים נפקא לן מקרא דחזה ושוק של מילואין:
הפסח אינו נאכל כו'. תימה ליתני נמי דאינו נאכל אלא על מצות ומרורים ותירץ ה''ר חיים דלא חשיב אלא דבר שכנגדו בקדשים והוא חלוק מהם דשאר קדשים נאכלין ביום ובלילה עד היום ולכל אדם בכל מאכל ופסח אינו נאכל אלא בלילה עד חצות ולמנויו וצלי אי נמי לא תנא מצות ומרורים דאין מעכבין א''נ לאו מצוה דגופיה:
לשני ימים. פי' בקונט' בבכור יליף לה בגמ' מעשר לא ידענא מהיכא ושוב הגיה דיליף העברה העברה מבכור ותימה א''כ תפשוט מהכא דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בגז''ש ולעיל אמרינן דאינו חוזר ומלמד בגז''ש מדרבי יוחנן ונראה דמעשר יליף משלמים בבנין אב מה שלמים קדשים קלים אף מעשר קדשים קלים דבכור נמי הוה אתי משלמים אי לאו משום דמתנה לכהן וא''כ מעשר דלא הוי מתנה לכהן משלמים אתי:
מַתְנִי' הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח קָדָשִׁים קַלִּים שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה וְדָמָן טָעוּן מַתָּנָה אֶחָת וּבִלְבַד שֶׁיִּתֵּן כְּנֶגֶד הַיְסוֹד
Rachi (non traduit)
כנגד היסוד. במקום שיש יסוד תחתיו למעוטי מזרח ודרום:
מתנה אחת. דלא כתיב בהו סביב אלא ואת דמם תזרוק כתיב בבכור והנך נמי מהכא ילפינן כדאמרינן בגמ':
מתני' והמעשר. מעשר בהמה:
תַּלְמוּד לוֹמַר בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף בַּיּוֹם אַתָּה שׂוֹרְפוֹ וְאִי אַתָּה שׂוֹרְפוֹ בַּלַּיְלָה
Tossefoth (non traduit)
ת''ל עד יום. פי' בקונטרס ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד יום השלישי בעוד שהוא יום תאכלנו וקשה דהנותר הפסיק הענין וה''ר חיים מפרש עד יום השלישי ולא יום השלישי בכלל א''כ אינו נאכל בליל שלישי:
יָכוֹל יִשָּׂרֵף מִיָּד וְדִין הוּא זְבָחִים נֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד וּזְבָחִים נֶאֱכָלִין לִשְׁנֵי יָמִים מָה זְבָחִים הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד תֵּיכֶף לַאֲכִילָה שְׂרֵיפָה אַף זְבָחִים הַנֶּאֱכָלִין לִשְׁנֵי יָמִים תֵּיכֶף לַאֲכִילָה שְׂרֵיפָה
Rachi (non traduit)
מה להלן. בנאכלין ליום אחד תיכף לאכילה שריפה דכתיב גבי מילואים ואם יותר מבשר המילואים וגו' בצו את אהרן כתיב ובהאי קרא לא כתיב אכילה אלא שריפה ולהכי לא כתיב עד יום אלא ביום:
יכול ישרף מיד. לאור שלישי הואיל ועבר זמן אכילתו:
תַּלְמוּד לוֹמַר וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם בְּעוֹד יוֹם הוּא נֶאֱכָל וְאֵינוֹ נֶאֱכָל לְאוֹר שְׁלִישִׁי
Rachi (non traduit)
עד יום. גבי אכילה כתיב בקדושים תהיו ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד יום בעוד שהוא יום תאכלנו:
תָּנוּ רַבָּנַן יָכוֹל יְהוּ נֶאֱכָלִין לְאוֹר שְׁלִישִׁי וְדִין הוּא זְבָחִים נֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד וּזְבָחִים נֶאֱכָלִין לִשְׁנֵי יָמִים מָה זְבָחִים הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד לַיְלָה אַחֲרֵיהֶן אַף זְבָחִים הַנֶּאֱכָלִין לִשְׁנֵי יָמִים לַיְלָה אַחֲרֵיהֶן
Rachi (non traduit)
לילה אחריהם. דכתיב בתודה (ויקרא ז':
ט''ו) לא יניח ממנו עד בקר כל הלילה נאכל אף כאן בשלמים תהא לילה אחר יום המחרת:
Tossefoth (non traduit)
אור לשלישי גרס כמו אור לי''ד דלאור שלישי משמע לילה שאחר שלישי כמו לאור עיבורו דבשמעתא קמייתא דפסחים (דף ב:):
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן קָדָשִׁים הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד מְחַשְּׁבִין בְּדָמָן מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה וּבִבְשָׂרָן וּבְאֵימוּרֵיהֶן מִשֶּׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר קָדָשִׁים הַנֶּאֱכָלִין לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אַחַת מְחַשְּׁבִין בְּדָמָן מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה וּבְאֵימוּרֵיהֶן מִשֶּׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר וּבִבְשָׂרָן מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה שֶׁל שְׁנֵי יָמִים
Rachi (non traduit)
ה''ג והנאכלין לשני ימים ולילה אחד מחשבין בדמן משתשקע החמה ובאימורין משיעלה עמוד השחר ובבשרן משתשקע החמה של שני ימים. והיינו לאור שלישי כר' יוחנן לענין דם ואימורין קדשי קדשים וקדשים קלים שוין דדם ואימורין לעולם קדשי קדשים הם:
מחשבין בדמן משתשקע החמה. אם שחט על מנת לזרוק דמן משתשקע החמה פיגול ובאכילת בשר ובהקטרת אימוריהם אם חישב בשחיטה על מנת לאכול מבשרן או להקטיר מאימוריהן משיעלה עמוד השחר פיגול דהיינו חוץ לזמן דידהו:
הָאוֹכֵל לְאוֹר שְׁלִישִׁי חִזְקִיָּה אָמַר פָּטוּר דְּלָא אִינְּתִיק לִשְׂרֵיפָה רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חַיָּיב דְּהָא אִידְּחִי לֵיהּ מֵאֲכִילָה
Rachi (non traduit)
לא אינתיק לשריפה. הלכך לאו נותר הוא:
פטור. מקרבן שגגת נותר:
האוכל לאור שלישי. מבשר קרבן כשר:
אִיתְּמַר הַמְחַשֵּׁב לְאוֹר שְׁלִישִׁי חִזְקִיָּה אָמַר כָּשֵׁר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר פָּסוּל חִזְקִיָּה אָמַר כָּשֵׁר דְּהָא לָא אִינְּתִיק לִשְׂרֵיפָה רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר פָּסוּל דְּהָא אִידְּחִי לֵיהּ מֵאֲכִילָה
Rachi (non traduit)
דלא אינתיק ליה. מזמנו לגמרי ולהיות זמן שריפתו עכשיו עד צפרא כדתני' לקמן בשמעתין:
כשר. דלא הוי חוץ לזמנו:
המחשב לאור שלישי. בשחיטת שלמים על מנת לאכול מן הבשר לאור שלישי ליל שני לזביחה:
וְדִילְמָא הָכִי קָאָמַר רַחֲמָנָא אִי קָרֵיב דָּם הָאִידָּנָא נִיתְאֲכֵיל בָּשָׂר הָאִידָּנָא וְלִמְחַר אִי קָרֵיב דָּם לִמְחַר נִיתְאֲכֵיל בָּשָׂר לִמְחַר וּלְיוֹמָא אוּחְרָא אִם כֵּן נֵימָא קְרָא בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ יֹאכַל זִבְחוֹ לְמָה לִי שְׁמַע מִינַּהּ בְּיוֹם שֶׁאַתָּה זוֹבֵחַ אַתָּה מַקְרִיבוֹ בְּיוֹם שֶׁאִי אַתָּה זוֹבֵחַ אִי אַתָּה מַקְרִיבוֹ
Rachi (non traduit)
ודלמא הכי קאמר רחמנא כו'. דלא תלה רחמנא זמן אכילה בזביחה אלא בזריקה לאוכלו ביום זריקתו וממחרת:
לְגוּפֵיהּ אִם כֵּן נֵימָא קְרָא בְּיוֹם זִבְחוֹ יֵאָכֵל הַקְרִיבוֹ לְמָה לִי שְׁמַע מִינַּהּ בְּיוֹם שֶׁאַתָּה זוֹבֵחַ אַתָּה מַקְרִיב בְּיוֹם שֶׁאִי אַתָּה זוֹבֵחַ אִי אַתָּה מַקְרִיב
Rachi (non traduit)
דלמא הכי קאמר רחמנא כו'. ה''ג אם כן נימא קרא וביום הקריבו יאכל זבחו למה לי ש''מ ביום שאתה זובח אתה מקריב כך הגהתי מספרו של רבי:
ה''ג א''כ נימא קרא ביום זבחו יאכל הקריבו למה לי ש''מ ביום שאתה זובח אתה מקריב כו':
לגופיה. ללמד זמן אכילת שלמים ביום זביחתו וממחרת:
for its own purpose? (1) — If so, let Scripture say, ‘It shall be eaten on the day of its slaughtering’: what is the purpose of ‘that he offereth’? Infer from it: on the day that you slaughter, you can offer; on the day that you do not slaughter, you cannot offer. Yet perhaps this is what the Divine Law means: If he [the priest] presents the blood on the same day, you may eat the flesh on the same day and on the next; while if he presents the blood on the morrow, you may eat the flesh on the morrow and on the day after? — If so, let Scripture write, ‘It shall be eaten on the day that he offereth’; what is the purpose of ‘his slaughtering’? Infer from it: On the day that you slaughter, you can offer: on the day that you do not slaughter, you cannot offer. It was stated: If one intends [eating the flesh] on the evening of the third day, (2) Hezekiah said: It [the sacrifice] is fit; R. Johanan said: It is unfit. Hezekiah said: It is fit, seeing that it was not yet relegated to the fire. (3) R. Johanan said: It is unfit, seeing that it is rejected from eating. (4) If one eats [the flesh] on the evening of the third day, Hezekiah maintained: He is exempt, (5) seeing that it was not yet relegated to the fire; R. Johanan maintained, He is culpable, seeing that it was rejected from eating. It was taught in accordance with R. Johanan: With regard to sacrifices which are eaten on the same day [only], an intention is effective in respect of their blood from sunset, and in respect of their flesh and their emurim, from dawn. (6) But as to sacrifices which are eaten two days and one night, an intention is effective in respect of their blood from sunset; in respect of their emurim, from dawn; and in respect of their flesh, from sunset on the second day. (7) Our Rabbis taught: You might think that they [peace-offerings] may be eaten on the evening of the third day, and this is indeed logical. Some sacrifices are eaten on the same day, and others are eaten during two days; as those sacrifices which are eaten on the same day [only], the night follows them; (8) so also the sacrifices which are eaten during two days, the night follows them. Therefore it says, And if aught remain until the third day: (9) while it is yet day it may be eaten, but it may not be eaten on the evening of the third day. You might think that it is burnt immediately, (10) and this is logical: some sacrifices are eaten on the same day, and others are eaten during two days: as the sacrifices which are eaten on the same day, burning immediately follows eating; (11) so the sacrifices which are eaten during two days, burning immediately follows eating. Therefore it says, ‘On the third day it shall be burnt with fire’: you must burn it by day, but you must not burn it at night. MISHNAH. THE FIRSTLING, TITHE (12) AND PASSOVER-OFFERING ARE SACRIFICES OF LESSER SANCTITY. THEY ARE SLAUGHTERED IN ANY PART OF THE TEMPLE COURT, AND THEIR BLOOD REQUIRES ONE SPRINKLING, PROVIDED THAT IT IS APPLIED OVER AGAINST THE BASE. (13) THEY DIFFERED IN THEIR CONSUMPTION [AS FOLLOWS]: THE FIRSTLING WAS EATEN BY PRIESTS [ONLY], WHILE THE TITHE MIGHT BE EATEN BY ANY MAN. AND THEY WERE EATEN IN ANY PART OF THE CITY, PREPARED IN ANY MANNER, DURING TWO DAYS AND ONE NIGHT. THE PASSOVEROFFERING MIGHT BE EATEN ONLY AT NIGHT, ONLY UNTIL MIDNIGHT, AND IT MIGHT BE EATEN ONLY BY THOSE REGISTERED FOR IT, (14) AND IT MIGHT BE EATEN ONLY ROASTED. GEMARA. Which Tanna [rules thus]? (15) — Said R. Hisda, It is R. Jose the Galilean. For it was taught, R. Jose the Galilean said: Not ‘its blood’ is said, but ‘their blood’; not ‘its fat’ is said, but ‘their fat’: this teaches concerning the firstling, tithe, and the Passover-offering, that their blood and emurim must be presented at the altar. (16) How do we know [that it must be sprinkled] over against the base? — Said R. Eleazar: The meaning of ‘sprinkling’ (17) is learned from a burnt-offering.

(1). To teach that a peace-offering is eaten on the day it is slaughtered and on the next day.
(2). The evening preceding the third day, i.e., after the two days permitted for its eating.
(3). If it remains until the evening of the third day it does not become nothar, to require burning, but only if it remains until the morning (v.v. 17). Hence the intention to eat it then, expressed at the sacrificing, does not invalidate it.
(4). It may not be eaten after the two days.
(5). From the penalty for eating nothar.
(6). If he intended sprinkling their blood after sunset, or eating their flesh or burning their emurim after the dawn of the morrow, his intention makes the sacrifice unfit.
(7). I.e., the evening of the third day.
(8). I.e., they are eaten on the night following.
(9). Lev. XIX, 6.
(10). At the end of the second day, after sunset.
(11). From the moment that it may no longer be eaten, it is to be burnt.
(12). Sc. of cattle; v. Lev. XXVII, 32.
(13). On a part of the altar which has a base under it. This excludes the east and south (v. supra 53b).
(14). By people who had previously registered themselves for that particular animal.
(15). The Mishnah enumerates the differences in their mode of consumption only. Whence it follows that they are alike in respect of sprinkling and presentation of emurim. Whose view is this?
(16). V. supra 37a for notes.
(17). Written in connection with the firstling and tithe.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source