Daf 78a
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין דָּם מְבַטֵּל דָּם
Rachi (non traduit)
אין דם מבטל דם. דמין במינו לא בטיל ואפי' טיפה לתוך כלי גדול כשר לזריקה:
Tossefoth (non traduit)
רבי יהודה אומר אין דם מבטל דם. בהקומץ רבה (מנחות דף כב.) פי' בקונטרס דלרב חסדא דאזיל בתר מבטל הויא דלא כרבי חייא ולעיל פי' בריש פירקין דאפילו לר' חנינא דאזיל בתר בטל דאיכא כמה משניות וברייתות דלא כר''ח:
נִתְעָרֵב בְּדַם פְּסוּלִין יִשָּׁפֵךְ לָאַמָּה בְּדַם הַתַּמְצִית יִשָּׁפֵךְ לָאַמָּה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר אִם לֹא נִמְלַךְ וְנָתַן כָּשֵׁר
Rachi (non traduit)
ור''א מכשיר. טעמא מפרש בגמ':
נתערב בדם פסולין. כגון ברובע ונרבע או בנשחט חוץ לזמנו או חוץ למקומו:
ישפך לאמה. ואפילו הכשר רבה עליו וכן בדם התמצית ישפך לאמה ואע''פ שדם הנפש רבה עליו ומשום גזירה כדמפרש בגמ':
אם לא נמלך ונתן כשר. אפילו לת''ק דאפילו לכתחלה אי לאו משום גזירה היה מכשיר:
גְּמָ' אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנָּפְלוּ מַיִם לְתוֹךְ דָּם אֲבָל נָפַל דָּם לְתוֹךְ מַיִם רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן בָּטֵל
Rachi (non traduit)
גמ' לא שנו. דאם יש בו מראית דם כשר ואע''ג דרובא מים אלא שנפלו מים לתוך דם:
אָמַר רַב פָּפָּא וּלְעִנְיַן כִּיסּוּי אֵינוֹ כֵּן לְפִי שֶׁאֵין דִּחוּי בְּמִצְוֹת
Rachi (non traduit)
ולענין כיסוי. דתנן ביה נמי כה''ג נתערב במים אם יש בו מראית דם חייב לכסות בפ' כיסוי הדם (חולין דף פז.):
אינו כן. דאפילו נתן דם לתוך מים אם יש בו מראית דם חייב לכסות ולא אמרינן קמא קמא בטיל ליה:
לפי שאין דחוי במצות. דאע''פ שנדחה טפה ראשונה שנפל לתוך המים ולא היה מראיתה ניכר אפ''ה כי הדר נפל טפה שניה חוזרת ראשונה וניעורה להצטרף עמה וכי נפל עד שהפכו מים למראה דם חוזר ונראה לכיסוי ולא אמרינן הואיל ונדחה ידחה דלא שייך דחוי אלא בדבר קדושה:
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הַפִּיגּוּל וְהַנּוֹתָר וְהַטָּמֵא שֶׁבְּלָלָן זֶה בָּזֶה וַאֲכָלָן פָּטוּר אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יַרְבֶּה מִין עַל חֲבֵירוֹ וִיבַטְּלֶנּוּ
Rachi (non traduit)
שבללן זה בזה. כזית מזה וכזית מזה ונתן לתוך פיו פטור ממלקות ואפילו התרו בו:
אי אפשר שלא ירבה מין על חבירו כו'. כשהוא לועס אותה בפיו נבלל מין לתוך חבירו מיעוטו של זה ברובו של זה ובטל המיעוט ברוב והבטל בכל מין נוסף על המבטל ונקרא בשמו ונגרע ממינו וא''א לכוין שלא יהא ממין האחד בטל בחבירו יותר ממה שבטל ממין חבירו בו ונמצא שאין באותו [מין] כשיעור דבציר ליה שיעוריה ולא ידעינן הי מינייהו בצר ליה וכי מתרינן ביה לא ידעינן משום מאי נתרי ביה וצריך להתרות בו משום האיסור הילכך כי מתרו ביה משום פיגול הויא התראת ספק דלמא לא בדידיה תהוי חיובא וכן בנותר ואע''ג דבמסקנא ודאי אחד מינייהו עבר בשעת התראה מיהא ספק הוא בכל אחד אם יעבור עליו אם לא והתראת ספק לאו התראה היא:
Tossefoth (non traduit)
הפיגול והנותר כזית מזה וכזית מזה שבללן ואכלן והתרו בו פטור ממלקות א''א שלא ירבה מין על חבירו כו'. כשהוא לועס אותן לתוך פיו נבלל מין לתוך חבירו מיעוטו של זה ברובו של זה ובטל המיעוט ברובו והבטל בכל מין נוסף על המבטל ונהיה כמוהו ונקרא בשמו ונגרע ממינו וא''א לכוין שלא יהא ממין האחד בטל בחבירו יותר ממה שבטל ממין חבירו בו ונמצא שאין באותו [מין] כשיעור דבצר ליה שיעוריה ואנן לא ידעינן הי מיניהו דבצר ליה וכי מתרינן ביה לא ידעינן משום מאי נתרי ביה וצריך להתרות משום האיסור הילכך כי מתרו ביה משום פיגול הויא התראת ספק דלמא לאו בדידיה הוי חיובא וכן בנותר ואע''ג דמסקנא אחד מינייהו עבר בשעת התראה מיהא ספק הוא בכל אחד אם יעבור עליו ואם לאו והתראת ספק לאו התראה היא ע''כ לשון הקונטרס וקשה דאם התרה בשלשתן פשיטא דלוקה אפילו למ''ד (מכות דף טז.) לאו שמה התראה היכן מצינו התראת ספק כה''ג דודאי עבר אלא דלא ידעינן אהי מהני תלת דפיגול ונותר וטמא ואי לא התרו אלא על האחד פשיטא דפטור אפילו למ''ד התראת ספק שמה התראה דאפילו לבסוף שמא אותו שהתרה בו כבר נתבטל דהיכי דמי התראת ספק כגון דלאחר גמר הדבר ודאי שעבר על מה שהתרה אלא דלא ידעינן בשעת התראה אם עובר עבירה בההיא שעתא אם לאו כגון הכה את זה וחזר והכה את זה (יבמות דף קא.) וכן גיד הנשה דלא ידעינן אי דימין אי דשמאל ועוד קשה היכי מיחייב כלל משום חד מינייהו דמיעוט הבטל ברוב לא מצטרף עם הרוב להשלימו לכשיעור דאפילו היתר לא מצטרף לאיסור כ''ש איסור לא מצטרף לאיסור וא''כ אפילו אם תימצא לומר דהתראת ספק שמה התראה הכא פטור דא''א שלא יתערב מכל אחד ואחד משהו בחבירו ובצר ליה שיעורא ועוד קשה אם נפרש פיגול ונותר וטמא שלשתן יחד למה לי למימר א''א שלא ירבה מין על חבירו הא ודאי יש כאן שנים המבטלין את השלישי ואכולהו ליפטר דכל אחד הוי בטל ומבטל ונ''ל לפרש דמיירי כגון דאיכא ב' זיתי פיגול וזית נותר יחד בחתיכה אחת ועוד יש ב' זיתי נותר וזית פיגול בחתיכה אחרת יחד ואכל אחת מן החתיכות והתרו בו אל תאכל פיגול שמא זו היא חתיכה שיש בה רוב נותר ואחרי כן לאחר כדי אכילת פרס או אפילו בתוך כדי אכילת פרס אכל חתיכה שניה והתרו בו אל תאכל פיגול כבראשונה שמא זו היא אותה שיש בה רוב נותר שאוכל באחרונה עתה הוי ממש כמו הכה זה וחזר והכה זה דלמ''ד לאו שמה התראה פטור. ברו''ך. נראה לפרש דבתרי מינייהו קאמר דשקל תרי מהני תלת ובללן זב''ז ואכלן וכגון דשקל ב' זיתים מחד איסורא וד' זיתים מב' איסורין ובללן בקערה אחת ואכלן וא''א שלא יהא רוב מן האחד ומבטל את חבירו הילכך לא ידעינן בהאי איסורא אם יש עליו שם פיגול או שם נותר דאיסורין מבטלין זה את זה לפטור מטעם התראת ספק כגון דאכל בשתי פעמים בכדי אכילת פרס ובאכילה ראשונה התרו בו משום פיגול ובשניה משום נותר א''נ אפילו פחות מכדי אכילת פרס פטור כשאכל בשתי פעמים דכשהתרה בראשונה משום פיגול שמא נותר רבה ולא שפיר מתרי ביה ובשניה כשהתרה משום נותר שמא פיגול רבה ולא שפיר מתרי ביה ואי משום דכבר התרה בו משום פיגול מאכילה ראשונה ואמרינן בקדושין (דף עז.) דבעל חמש אלמנות חייב משום אלמנת ראובן ואלמנת שמעון ובחדא התראה מיירי דאי בשתי התראות אפילו באלמנה אחת נמי חייב דהתראות מחלקות אלמא כיון דעסיק בביאה ומתרה בו בתחילה הוה התראה לכל אחת ואחת וה''נ הרי עסוק כל שעה באכילה ותועיל לו התראה ראשונה לא דמי שאני הכא דנראה כחוזר בו מהתראה ראשונה כשחוזר ומתרה בו משום נותר וכאילו אמר לו לא על פיגול אתה שב אלא על נותר ואם תאמר והא תנן במעילה בפ' קדשי מזבח (מעילה דף יז:) הפיגול והנותר אינן מצטרפין זה עם זה מפני שהם ב' שמות ואמר בגמרא ל''ש אלא לטומאת ידים דמדרבנן אבל לענין אכילה מצטרפין דתניא ר''א אומר לא יאכל כי קדש הם כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו וי''ל דהתם בדלא מערב אבל הכא דמערב בטל דאיסורין מבטלין זה את זה א''נ הכא ללקות משום פיגול או נותר קאי אבל התם מיירי לעבור עליו משום כל שבקדש פסול ועוד התם נהי דאיסורא איכא מלקות ליכא משום דהוי לאו שבכללות כדאי' בפסחים (דף כד.):

שְׁמַע מִינַּהּ תְּלָת שְׁמַע מִינַּהּ אִיסּוּרִין מְבַטְּלִין זֶה אֶת זֶה וּשְׁמַע מִינַּהּ נוֹתֵן טַעַם בְּרוֹב לָאו דְּאוֹרָיְיתָא וּשְׁמַע מִינַּהּ הַתְרָאַת סָפֵק לֹא שְׁמָהּ הַתְרָאָה
Rachi (non traduit)
שמע מינה איסורין מבטלין זה את זה. כי היכי דהיתר מבטל איסור ולא אמרינן איסורא לא מבטל איסורא:
ושמע מינה נותן טעם ברוב לאו דאורייתא. הא דאמור רבנן בכל דוכתי איסור הנו''ט בהיתר אוסרו ואע''פ שההיתר ברוב לאו דאורייתא הוא ללקות עליו דאי דאורייתא נהי נמי דרבה מין על חבירו מ''מ טעמא יהיב ואיכא טעמא דשיעור שלם וקס''ד השתא דאפילו פיגול ונותר מב' מינים שטעמו של זה ניכר בזה נמי פטור לר''ל כגון האי בשר והאי שירי מנחה:
מֵתִיב רָבָא עָשָׂה עִיסָּה מִן חִיטִּין וּמִן אוֹרֶז אִם יֵשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן חַיֶּיבֶת בְּחַלָּה וְאַף עַל גַּב דְּרוּבָּא אוֹרֶז
Rachi (non traduit)
ה''ג עשה עיסתו מן חטין ומן האורז כו'. ואדם יוצא בה ידי חובתו של עשה דקום אכול מצה בפסח ואי נותן טעם ברוב לאו דאורייתא היכי נפיק הא קי''ל (פסחים דף לה.) דאין יוצאין אלא במצה שהיא מחמשת המינין דכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות (דברים ט''ז:
ג') דברים הבאים לידי חימוץ אתה יוצא בהן ידי מצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סרחון:
Tossefoth (non traduit)
מתיב רבא עשה עיסה מן החטין. תימה דלא מקשה ליה מכל התורה כולה דקי''ל טעם כעיקר:
מִדְּרַבָּנַן אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא אָדָם יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח
R. JUDAH SAID: BLOOD CANNOT NULLIFY BLOOD. (1) IF IT WAS MIXED WITH THE BLOOD OF UNFIT [ANIMALS], (2) IT MUST BE POURED OUT INTO THE DUCT. (3) [IF IT WAS MIXED] WITH THE DRAINING BLOOD, (4) IT MUST BE POURED OUT INTO THE DUCT; R. ELIEZER DECLARED IT FIT. IF HE [THE PRIEST] DID NOT ASK BUT SPRINKLED IT, IT IS VALID. (5) GEMARA. R. Hiyya b. Abba said in R. Johanan's name: We learnt this (6) only if the water fell into the blood; but if the blood fell into the water, each drop is nullified as it falls. (7) R. Papa observed: [But] it is not so in respect to covering, because there is no rejection in precepts. (8) Resh Lakish said: If Piggul, nothar and unclean [flesh] were mixed up together, and one ate them, he is not culpable, [for] it is impossible that one kind should not exceed the other and nullify it. (9) You may infer three things from this. You may infer [i]: Interdicts nullify each other. And you may infer [ii]: [The interdict of] taste in a greater quantity is not Scriptural. (10) And you may infer [iii]: A doubtful warning is not called a warning. Raba raised an objection: If one made a dough of wheat and rice, if it tastes of corn, it is subject to hallah. (11) Now that is so even if the greater part is rice? (12) — [That is] by Rabbinical law [only]. If so, consider the sequel: A man can fulfill his duty thereby on Passover? (13)

(1). Even if the added blood would cause the original blood to lose its appearance if the former were water, the mixture is still fit for sprinkling.
(2). E.g., with the blood of a roba’ or a nirba’ (v. supra 71a), or the blood of a sacrifice offered with the intention of eating the flesh after time or out of bounds.
(3). The duct or sewer in the Temple court which carried off the blood.
(4). V. p. 173, n. 6.
(5). Even according to the first Tanna.
(6). That if it retains the appearance of blood it is fit, which implies even where there is more water than blood.
(7). Lit., ‘the first is nullified’. As each drop of blood falls into the water it is instantaneously nullified, so that even if eventually the mixture looks like blood, it is unfit for sprinkling.
(8). When one slaughters a bird or a beast of chase, he must cover its blood (Lev. XVII, 13). Now, even if this blood fell into water, if the whole looks like blood he must cover it, and we do not say that each consecutive drop was nullified. For though the first drop was indeed nullified, yet when so much has fallen in as to make the whole look like blood it regains its identity and combines with the rest, because where precepts are concerned a thing cannot be permanently rejected and made to lose its identity.
(9). Rashi: if one mixed as much as an olive of two of these (both from Rashi and Tosaf., it appears that ‘and unclean flesh’ should be deleted), as one chews them together there must be in each piece that he chews rather more of the one kind and less of the other. This lesser part is nullified in the greater and is technically added thereto, whilst the kind which it is, is naturally diminished thereby. This will happen with each piece that he chews, and as it is impossible to equalize them, one of the kinds has less than the standard (as much as an olive is the minimum to involve liability). Now, liability in general is not incurred unless a formal warning, called hathra'ah, is first given to the offender; this warning must be couched in precise terms, e.g., ‘We warn you that for eating so-and-so you will incur such and such penalty.’ In this instance such a precise warning is impossible, for if it is given on account of Piggul, perhaps liability may be incurred on account of nothar, Piggul being short of the standard. Hence only a doubtful warning can be given, and such is not accounted a warning. Tosaf. explains differently.
(10). If forbidden food is mixed even with a greater quantity of permitted food and communicates its taste to it, the whole is forbidden, (even if the former is subsequently removed). From Resh Lakish we learn that this interdict is not Scriptural and therefore does not involve flagellation. For if it were Scriptural, then even when one kind exceeds the other, yet since each imparts its taste to the other, there is the forbidden taste in the full standard, and the offender would be culpable.
(11). V. Glos. and Num. XV, 20. Only a dough of corn (which includes wheat but not rice) is subject to hallah.
(12). Hence the status conferred by taste is Scriptural, since hallah is a Scriptural law.
(13). As much as an olive of unleavened bread must be eaten on the first evening of Passover. This must be made of one of the five species of grain (wheat, barley, rye, oats and spelt), but not of rice, But if this dough counts as a wheat dough only by Rabbinical law, how can one fulfill his Scriptural obligation with it?
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source