Daf 80a
וְאִי אִיתְּמַר בְּהָא בְּהָא קָאָמְרִי רַבָּנַן אֲבָל בְּהָא אֵימָא מוֹדוּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר צְרִיכָא
מֵיתִיבִי רַבִּי אוֹמֵר לְדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַזָּאָה כָּל שֶׁהוּא מְטַהֶרֶת הַזָּאָה אֵין צְרִיכָה שִׁיעוּר הַזָּאָה מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל
Rachi (non traduit)
והזאה מחצה כשר ומחצה פסול. ולא תימא הזאה כל שהוא היא דכשירה ומיהו לא יהיה עמה תערובת פסול אלא אפילו יש בה תערובת פסול מכשר אלמא טעמא דר' אליעזר דבעי תרתי לאו משום צירוף הוא לצרפו לכשיעור דהא קתני אין צריכה וקשיא לריש לקיש:
הזאה כל שהוא מטהרת. דשמא אין אחת מהן הזאה ברורה שלא יהא בה מן הפסולין אלמא סבירא ליה דהזאה כל שהוא מטהרת והזאה אין צריכה שיעור:
לדברי רבי אליעזר. דמכשיר בשתי הזאות:
רַב אָשֵׁי אָמַר אֵין בִּילָּה יַזֶּה שְׁתֵּי הַזָּאוֹת
Rachi (non traduit)
רב אשי אמר כו'. הגירסא הזו משובשת בספרים ונראה בעיני דהכי גרסינן רב אשי אמר מים כל שהוא תנן ואין בילה יזה שתי הזאות וסבירא ליה לרב אשי הזאה אין צריכה שיעור כרבא ומיהו קנסא לית ליה הילכך אי הוה ס''ל יש בילה בחדא הוה סגי ליה ושתי הזאות לר' אליעזר משום דקסבר אין בילה הילכך אי מדי חדא שמא אין כאן מן הכשירין כלום אבל כי מדי תרתי אי אפשר דליכא בחדא מינייהו מן הכשירין (כלום) דהא אין כאן מן הפסולין אלא כל שהוא והיינו טעמא דלא משני בלישנא דנתערבו אחת באחת דאם כן הוי משמע יש שיעור להזאה ואיהו אין הזאה צריכה שיעור סבירא ליה להכי דק לישנא דמתני' דקתני כל שהוא דאין לך בהזאות פחותה מכאן ואי אפשר שיהו כל הזאות הללו מן הפסולין ואפילו הן קטנות מאד ולקמן מותיב ליה ממתני':
Tossefoth (non traduit)
רב אשי אמר כל שהוא תנן. ואין בילה וסבר הזאה אין צריכה שיעור ואי יהיב חדא דילמא מן הפסולין הן אבל כי יהיב תרתי אי אפשר דליכא מן הכשירין וקשה דלמא כל שהוא דליכא שיעור הזאה והזאה צריכה שיעור ומצטרפת וסבר יש בילה דהשתא בין שתי הזאות על כרחך איכא שיעור הזאה מן הכשירין דלדבריו נמי היאך יוכל להיות שלא יוכלו לחלוק הכל שהו לשתים. ברו''ך:

רָבָא אָמַר לְעוֹלָם יֵשׁ בִּילָּה וְהַזָּאָה אֵין צְרִיכָה שִׁיעוּר וּקְנָסָא קְנַסוּ רַבָּנַן כִּי הֵיכִי דְּלָא (מִשְׁתָּרֵשׁ) [נִשְׁתָּרֵשׁ] לֵיהּ
Rachi (non traduit)
רבא אמר לעולם יש בילה והזאה אינה צריכה שיעור. ושתי הזאות דקאמר לאו למלויי שיעורא אלא קנסא הוא דלא נשתרש שלא ישתכר בנפילה זו להרבות מימיו במים פסולין:
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ לְעוֹלָם יֵשׁ בִּילָּה וְהַזָּאָה צְרִיכָה שִׁיעוּר וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁנִּתְעָרְבוּ אַחַת בְּאַחַת
Rachi (non traduit)
הכא במאי עסקינן כגון שנתערבו אחת באחת. שיעור הזאה מזו ושיעור הזאה מזו ונתערבו הילכך כי מזה שתי הזאות על כרחך מלי ליה שיעורא שהרי לא היו מן הפסולין כאן אלא כדי הזאה אחת והוא הזה שתים ואחת באחת לאו דוקא נקט דאם היו מן הכשירים הרבה כל שכן דכשר כי מזה שתי הזאות דטופיינא דכשירין מהיכא תיתי למיפסל אלא משום פסולין נקט לה ויש בילה גרס בדריש לקיש דכיון דאמר הזאה צריכה שיעור מאי דוחקיה למימר דלר' אליעזר אין בילה לאקשויי מתני' עלה ולאוקמי מתני' בשינויי דחיקא כדלקמן:
אמר ריש לקיש לעולם קסבר יש בילה. כדשמעינן ליה במתניתין והאי דבעי תרתי משום דהזאה צריכה שיעור ומצטרף להזאות ודקשיא מי יימר דמלא שיעורא:
Tossefoth (non traduit)
כגון שנתערב אחת באחת. הקשה ה''ר חיים דביומא (דף יד.) ובנדה [פ''א] (דף ט.) אמר אפי' למ''ד אין הזאה צריכה שיעור ה''מ אגבא דגברא אבל במנא צריכה שיעור וא''כ כשנתן אחת באחת והזה הזאה ראשונה ליכא בשניה שיעור במנא ותירץ כיון דבתחילת הזאה ראשונה שהיא תחילת טהרתו איכא שיעורא במנא אין בכך כלום שהזאה ראשונה מצטרפת להזאה שניה וכי האי גוונא אמרינן גבי נטילת ידים (חולין דף קז.) דמרביעית נוטלין שנים ובחצי רביעית אין אחד נוטל ועוד י''ל דאחת באחת לאו דוקא כדפי' בקונטרס דאם היה מן הכשירין הרבה כל שכן דכשר דכי מזה שתי הזאות דטופיינא דכשירין מהיכא תיתי למיפסל אלא משום פסולין נקט לה:
אמר ריש לקיש לעולם קסבר יש בילה והזאה צריכה שיעור ומצטרפין להזאות. פי' בקונט' יש בילה גרסינן בריש לקיש דכיון דאמר הזאה צריכה שיעור מאי דוחקיה למימר דלרבי אליעזר אין בילה לאקשויי מתניתין ולאוקמי מתניתין בשינויי דחיקי כדלקמן ועוד יש לדקדק אי אין בילה למה ליה למימר צריכה שיעור אפי' אין צריכה שיעור נמי:
אֶלָּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַאי קָסָבַר אִי קָסָבַר אֵין בִּילָּה כִּי מַזֶּה שְׁתֵּי הַזָּאוֹת מַאי הָוֵי דִּילְמָא תַּרְוַיְיהוּ מַיָּא קָא מַזֵּי אֶלָּא קָא סָבַר יֵשׁ בִּילָּה אִי קָסָבַר אֵין הַזָּאָה צְרִיכָה שִׁיעוּר לְמָה לִי שְׁתֵּי הַזָּאוֹת אֶלָּא קָסָבַר הַזָּאָה צְרִיכָה שִׁיעוּר וְאִי קָסָבַר אֵין מִצְטָרְפִין לְהַזָּאוֹת כִּי מַזֶּה שְׁתֵּי הַזָּאוֹת מַאי הָוֵי וְאִי נָמֵי מִצְטָרְפִין לְהַזָּאוֹת מִי יֵימַר דִּמְלֵא לֵיהּ שִׁיעוּרָא
Rachi (non traduit)
אלא ר' אליעזר. דבחדא לא סגיא ליה ובתרתי מכשר:
מי יימר דמלא ליה שיעורא. שמא רוב שתיהן מן השאובין ואין בשתיהן כדי הזאה כשירה:
אלא קסבר יש בילה. אי איפשר שלא יבלול וסמכינן:
מאי קסבר אי קסבר אין בילה. אין סומכין על כך דזימנין דלא מיבליל בכוליה כי מזה שתי הזאות כו':
בִּשְׁלָמָא רַבָּנַן סָבְרִי יֵשׁ בִּילָּה וְהַזָּאָה צְרִיכָה שִׁיעוּר וְאֵין מִצְטָרְפִין לְהַזָּאוֹת
Rachi (non traduit)
קסברי הזאה צריכה שיעור. ואין כאן שיעור שהרי יש בה מן הפוסלת ואי משום דמזה שתי הזאות קא סברי אין מצטרפין אותו למלאות השניה שיעור החסר בראשונה:
בשלמא רבנן סברי יש בילה. כדתנן במתניתין אם לא נמלך ונתן כשר אלמא סמכינן אבילה ואמר לח המתערב בלח מתערב בכולו ואין לך טיפה מזה שלא [יהא] בה מחבירו קצת והכא נמי נהי דיש בילה ויש בכל הזאה מן המים הכשירים:
Tossefoth (non traduit)
בשלמא רבנן קסברי יש בילה. פי' אפילו סבירא להו יש בילה מ''מ פסולין דהזאה צריכה שיעור ואין מצטרפין להזאות וה''נ ה''מ למימר אין בילה ואין הזאה צריכה שיעור וכגון שנפלו מים בצלוחית כשיעור מי חטאת ובקונטרס פירש דרבנן סברי יש בילה כדתנן מתני' אם נמלך ונתן כשר אלמא סמכינן אבילה ואמרינן לח המתערב בלח מתערב בכולן ואין לך טיפה מזה שלא יהא [בה] מחבירו קצת וקשה אם כן מאי מספקא ליה לרבי אליעזר לדידי' נמי נידוק ממתניתין דיש בילה דהא מכשר לכתחילה אלא על כרחין ממתניתין ליכא למידק דדילמא בעליונים רובא מכשר רבי אליעזר וכגון שנתן למעלה כשיעור תחתונים ועוד כדמוקי לקמן לרבנן נמי אם לא נמלך ונתן כשר היינו דמים העליונים מיהו לקמן מוכיח יש בילה מדקתני והתחתונים עלו לו:
תְּנַן הָתָם צְלוֹחִית שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹכָהּ מַיִם כָּל שֶׁהוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יַזֶּה שְׁתֵּי הַזָּאוֹת וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין
Rachi (non traduit)
ר' אליעזר אומר יזה שתי הזאות. הבא להזות מהן על הטמא יזה שתים וטהר:
צלוחית. של מי חטאת המוקדשין שנפל לתוכה מים דעלמא כל שהוא:
Tossefoth (non traduit)
תנן התם במסכת פרה צלוחית שנפל לתוכו מים כל שהוא כו'. חומרא דמי חטאת הוא דמדאורייתא בטל ברובא:
וּצְרִיכָא דְּאִי אִיתְּמַר בְּהָא בְּהָא קָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִשּׁוּם דְּאִיתְעֲבִיד בֵּיהּ כַּפָּרָתוֹ אֲבָל בְּהָא אֵימָא מוֹדֵי לְהוּ לְרַבָּנַן
Rachi (non traduit)
אבל גבי כוסות בכוסות. דעיקר בקלקול אימא לא:
דאי אשמעינן באיברים. בההיא קאמר ר' אליעזר יקריבו משום דאיתעביד כפרתו בהכשר:
גמ' וצריכא. לפלוגי בתרוייהו ר' אליעזר ורבנן בבעלי מומין איברים באיברים וכוסות בכוסות:
מֵתִיב רַב דִּימִי וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֲפִילּוּ קָרְבוּ כּוּלָּן חוּץ מֵאֶחָד מֵהֶן יִשָּׁפֵךְ לְאַמָּה אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יַעֲקֹב לְרַבִּי יִרְמְיָה בַּר תַּחְלִיפָא אַסְבְּרַהּ לָךְ מַאי אֶחָד זוּג אֶחָד
גְּמָ' אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לֹא הִכְשִׁיר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא שְׁנַיִם שְׁנַיִם אֲבָל אֶחָד אֶחָד לָא
אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לֹא נֶאֱמַר בַּל תּוֹסִיף אֶלָּא כְּשֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לֹא נֶאֱמַר בַּל תִּגְרַע אֶלָּא כְּשֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ כְּשֶׁנָּתַתָּ עָבַרְתָּ עַל בַּל תּוֹסִיף וְעָשִׂיתָ מַעֲשֶׂה בְּיָדֶךָ כְּשֶׁלֹּא נָתַתָּ עָבַרְתָּ עַל בַּל תִּגְרַע לֹא עָשִׂיתָ מַעֲשֶׂה בְּיָדֶךָ
Rachi (non traduit)
ולא עשית מעשה בידך. ואינו דומה עושה מעשה ליושב ואינו עושה ואיסור בא מאיליו:
אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הֲרֵי הוּא עוֹבֵר עַל בַּל תִּגְרַע אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הֲרֵי הוּא עוֹבֵר עַל בַּל תּוֹסִיף
Tossefoth (non traduit)
אמר לו ר''א הרי הוא עובר על בל תגרע. לא ס''ד דר' אליעזר שיקשה לו ר' יהושע מבל תוסיף משום דרואה אני כאילו הוא מים ור' אליעזר שהשיבו לפי דבריו של רבי יהושע השיבו דלית ליה טעמא רואה אני לשם מים:
מַתַּן אַרְבַּע בְּמַתָּנָה אַחַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יִנָּתְנוּ בְּמַתַּן אַרְבַּע רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר יִנָּתְנוּ בְּמַתָּנָה אֶחָת
Rachi (non traduit)
מתן ארבע במתן אחת. כגון דם עולה בבכור שהן תחתונים:
במתנה אחת. משום בל תוסיף וידי עולה יצא דכל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר:
ר' אליעזר אומר ינתנו במתן ארבע. ורואה המתנות היתירות הניתנות מדם הבכור כאילו הן מים ואין זה בל תוסיף:
הַנִּיתָּנִין בְּמַתָּנָה אַחַת שֶׁנִּתְעָרְבוּ בַּנִּיתָּנִין בְּמַתָּנָה אַחַת יִנָּתְנוּ בְּמַתָּנָה אֶחָת (מֵהֶן) מַתַּן אַרְבַּע בְּמַתַּן אַרְבַּע יִנָּתְנוּ בְּמַתַּן אַרְבַּע
Rachi (non traduit)
מתן ארבע במתן ארבע. כמו דם עולה בדם שלמים או בדם אשם ששניהם טעונין שתי מתנות שהן ארבע ושניהם תחתונים:
ינתנו במתנה אחת. קא סלקא דעתך השתא דאמרינן יש בילה וסמכינן עליה שיש במתנה זו משניהם ואם בכוסות יתן מתנה מזה ומתנה מזה:
הניתנין במתנה אחת. כגון דם בכור שנתערב בדם מעשר בין בבלול בין בכוסות:
[IF BLOOD] WHICH REQUIRES ONE APPLICATION [WAS MIXED] WITH BLOOD [ALSO] REQUIRING ONE APPLICATION, (1) IT [THE MIXTURE] SHOULD BE PRESENTED WITH ONE APPLICATION. [IF BLOOD] WHICH REQUIRES FOUR APPLICATIONS [WAS MIXED] WITH BLOOD REQUIRING FOUR APPLICATIONS, (2) THEY MUST BE PRESENTED WITH FOUR APPLICATIONS. [BLOOD] WHICH REQUIRES FOUR APPLICATIONS WITH THAT WHICH REQUIRES ONE APPLICATION, R. ELIEZER SAID: IT [THE MIXTURE] MUST BE PRESENTED WITH FOUR APPLICATIONS. (3) R. JOSHUA MAINTAINED: IT MUST BE PRESENTED WITH ONE APPLICATION. (4) SAID R. ELIEZER TO HIM: BUT LO, HE TRANSGRESSES THE [INJUNCTION] NOT TO DIMINISH [FROM GOD'S COMMANDMENT]! LO, HE TRANSGRESSES THE INJUNCTION NOT TO ADD [THERETO], R. JOSHUA COUNTERED. (5) THE INJUNCTION NOT TO ADD APPLIES ONLY WHERE IT IS BY ITSELF, REPLIED R. ELIEZER. THE INJUNCTION NOT TO DIMINISH APPLIES ONLY WHERE IT IS BY ITSELF, R. JOSHUA ANSWERED. MOREOVER, SAID R. JOSHUA, WHEN YOU MAKE [FOUR] APPLICATIONS YOU TRANSGRESS THE INJUNCTION NOT TO ADD, AND COMMIT A POSITIVE ACTION WITH YOUR OWN HANDS; WHEREAS WHEN YOU DO NOT MAKE [FOUR] APPLICATIONS YOU TRANSGRESS THE INJUNCTION NOT TO DIMINISH, BUT DO NOT COMMIT A POSITIVE ACTION WITH YOUR OWN HANDS. GEMARA. R. Eleazar said: R. Eliezer declared them fit only in twos, but not singly. (6) R. Dimi raised an objection: BUT THE SAGES MAINTAIN: EVEN IF THEY OFFERED ALL OF THEM SAVE ONE, IT MUST BE POURED OUT INTO THE DUCT. (7) Said R. Jacob to R. Jeremiah b. Tahlifa: I will explain it to you: What does ONE mean? One pair. Now, both are necessary. (8) For if it were stated in the former case, I would argue that only there does R. Eliezer rule thus, because his atonement was already made therewith, (9) but in the present instance he agrees with the Rabbis. While if it were stated in the present case, I would argue that only here do the Rabbis rule thus, but in the former instance they agree with R. Eliezer. Hence both are necessary. We learnt elsewhere: In the case of a flask (10) into which a little water fell, (11) R. Eliezer said: He [the priest] makes two sprinklings; (12) but the Sages disqualify [it]. As for the Rabbis, it is well: They hold that we assume even distribution, (13) and sprinkling requires a [minimum] standard, and sprinklings do not combine. (14) But what does R. Eliezer hold? If he holds that there is no even distribution, what if he does sprinkle twice; perhaps he sprinkles [ordinary] water both times? — Rather, he holds that there is even distribution. Now, if he holds that sprinkling does not require a [minimum] standard, why must he sprinkle twice? — Rather, he holds that sprinkling does require a [minimum] standard. And if he holds that sprinklings do not combine, what if he does sprinkle twice? And even if sprinklings do combine, who can say that the standard is made up? — Said Resh Lakish: In truth he holds that there is even distribution, and sprinkling does require a [minimum] standard; but the case we discuss here is where one [standard quantity] was mixed up with another. (15) Raba said: In truth there is even distribution, and sprinkling does not require a standard; but the Rabbis penalized [him] so that he should not benefit thereby. (16) R. Ashi said: There is no even distribution, [therefore] he must sprinkle twice. (17) An objection is raised: Rabbi said: According to R. Eliezer, (18) the sprinkling of any quantity purifies, sprinkling does not require a standard, sprinkling [is permissible if] half [the water] is fit and half is unfit. (19)

(1). E.g., the blood of a firstling with that of tithe.
(2). E.g., the blood of a burnt-offering with that of a peace, or a guilt-offering.
(3). And I regard the superfluous three applications in respect of e.g. the firstling as though they were water.
(4). Because one must not make more applications than are necessary. On the other hand, even where four are required one suffices (supra 36b).
(5). V. Deut. IV, 2.
(6). V. supra 74a. Here too, the blood of two goblets must be presented each time together.
(7). V. p. 371, n. 1.
(8). The controversy of R. Eliezer and the Rabbis is taught here and supra 77b, q.v. in reference to limbs.
(9). The limbs were mixed up after the blood was sprinkled. Thus atonement (sc. sprinkling) was already made, and therefore R. Eliezer is lenient.
(10). Containing water sanctified for lustration; v. Num. XIX, (17) seq.
(11). Ordinary, unsanctified water.
(12). On an unclean person, whereby he becomes clean.
(13). Lit., ‘there is thorough mixture’ — we assume that a mixture is evenly distributed.
(14). The unsanctified water is regarded as evenly distributed in the sanctified. Therefore when he sprinkles, it lacks the minimum standard, since part of it is unfit. He cannot remedy this by sprinkling again, for sprinklings do not combine. (It is assumed that one sprinkling could not contain more than the minimum quantity required.)
(15). Both the unfit and the fit water each contained the minimum standard. Hence when he sprinkles the whole in two applications, he must sprinkle the required amount; v. Parah IX, 1.
(16). The Rabbis ordered two sprinklings instead of one so that we should not benefit by the addition of unfit water to be able to use this for more unclean persons than would otherwise have been possible.
(17). Sprinkling does not require a minimum standard. Now, in one sprinkling only all the water may be the unfit, since there is no even distribution. But in two this is impossible, for only a small quantity fell into it in the first place.
(18). That two sprinklings purify.
(19). This contradicts Resh Lakish.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source