Daf 41b
הַאי לָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה הוּא, וְכָל לָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה — עֲשֵׂה!
אָמַר רַב חִסְדָּא: הָא מַנִּי
דִּכְתִיב: ''וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה''. בַּלַּיְלָה — אִין, בַּיּוֹם — לָא.
בִּשְׁלָמָא נָא, כְּתִיב: ''אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא'', אֶלָּא צָלִי מְנָלַן?
קָתָנֵי צָלִי דּוּמְיָא דְּנָא: מָה נָא בְּלָאו, אַף צָלִי בְּלָאו.
Rachi (non traduit)
קתני. חיובא דצלי דמבעוד יום דומיא דחיובא דנא משחשיכה:
תָּנוּ רַבָּנַן: אָכַל צָלִי מִבְּעוֹד יוֹם — חַיָּיב, וּכְזַיִת נָא מִשֶּׁחָשֵׁיכָה — חַיָּיב.
Rachi (non traduit)
כזית צלי מבעוד יום חייב. מפרש ליה לקמיה:
אִם כֵּן — לֵימָא קְרָא אוֹ ''בָּשֵׁל בָּשֵׁל'', אוֹ ''מְבֻשָּׁל מְבֻשָּׁל''. מַאי ''בָּשֵׁל מְבֻשָּׁל''? שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ תַּרְתֵּי.
Tossefoth (non traduit)
אם כן לימא קרא בשל בשל או מבושל מבושל. הכא משמע דאורחיה דקרא לכפול תיבה אחת בענין אחד טפי מבשני עניינים וכן במרובה (ב''ק דף סה.) גבי המצא תמצא ובהחובל (שם דף פה:) גבי ורפא ירפא וקשה דבריש היו בודקין (סנהדרין ד''מ:) קאמר מדהוי ליה למיכתב דרוש תדרוש או חקור תחקור וכתב היטב שמע מינה לאפנויי משמע דאי הוה כתב הכי לא הוה מופנה ושמא התם לא חש לדקדק בלשון רק להוכיח דמופנה:
וְהַאי ''בָּשֵׁל מְבֻשָּׁל'' אַפְּקֵיהּ רַבִּי לִצְלִי קֵדָר וְלִשְׁאָר מַשְׁקִין!
Rachi (non traduit)
בשל מבושל. מדשני בדבוריה דריש ביה דרשה אחריתי נמי:
והא אפקיה. רבי גופיה דרשיה לעיל לשאר משקין ולצלי קדר:
רַבִּי אוֹמֵר: אֶקְרָא אֲנִי ''בָּשֵׁל'', מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ''מְבֻשָּׁל''? שֶׁיָּכוֹל אֵין לִי אֶלָּא שֶׁבִּישְּׁלוֹ מִשֶּׁחָשֵׁיכָה, בִּשְּׁלוֹ מִבְּעוֹד יוֹם מִנַּיִן — תַּלְמוּד לוֹמַר ''בָּשֵׁל מְבֻשָּׁל'' מִכָּל מָקוֹם.
Rachi (non traduit)
בישלו מבעוד יום. ואכלו משתחשך מנין:
אין לי. שיתחייב על אכילת בשר אלא אם כן בישלו משחשיכה שהוא עיקר זמנו:
אקרא אני בשל. דייך הוה ליה בקריאת בשל:
תַּלְמוּד לוֹמַר: ''אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ'', שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ''כִּי אִם צְלִי אֵשׁ'', וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ''כִּי אִם צְלִי אֵשׁ''? לוֹמַר לָךְ: בְּשָׁעָה שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּקוּם אֱכוֹל צָלִי — יֶשְׁנוֹ בְּבַל תֹּאכַל נָא, בְּשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ בְּקוּם אֱכוֹל צָלִי — אֵינוֹ בְּבַל תֹּאכַל נָא.
Rachi (non traduit)
שאין תלמוד לומר כי אם צלי אש. דהא כתיב לעיל מיניה צלי אש ומצות וגו':
Tossefoth (non traduit)
שאין ת''ל כי אם צלי אש. אע''ג דאיצטריך להלקות עליו משום כי אם צלי אש היינו נמי משום דסמכיה לנא ומבושל:
וְאַל תִּתְמַהּ, שֶׁהֲרֵי הוּתַּר מִכְּלָלוֹ אֵצֶל צָלִי.
Rachi (non traduit)
ואל תתמה שהרי הותר מכללו אצל צלי. דהא אפילו צלי היה אסור לאכול ביום כדכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה ולא ביום וכשחשכה הותר מכלל איסור עשה דצלי ונימא נמי נהי דלא הותר לכתחלה אצל נא מיהו לא לחייב עליה אם אכלו:
אוֹ לֹא: בְּשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ בְּקוּם אֱכוֹל צָלִי — יֶשְׁנוֹ בְּבַל תֹּאכַל נָא, בְּשָׁעָה שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּקוּם אֱכוֹל צָלִי — אֵינוֹ בְּבַל תֹּאכַל נָא.
Rachi (non traduit)
או לא. או לא נאמר כן אלא בענין אחר בשעה שישנו בקום אכול צלי דהיינו בלילה דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה אינו בבל תאכל נא:
תַּנְיָא אִידַּךְ: יָכוֹל אָכַל כְּזַיִת נָא מִבְּעוֹד יוֹם יְהֵא חַיָּיב, וְדִין הוּא: וּמָה בְּשָׁעָה שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּקוּם אֱכוֹל צָלִי — יֶשְׁנוֹ בְּבַל תֹּאכַל נָא. בְּשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ בְּקוּם אֱכוֹל צָלִי — אֵינוֹ דִּין שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּבַל תֹּאכַל נָא?
Rachi (non traduit)
בשעה שאינו בקום אכול צלי. דאין לו היתר אכילת צלי אינו דין שישנו בלאו דלא תאכל נא:
תָּנוּ רַבָּנַן: אָכַל כְּזַיִת נָא מִבְּעוֹד יוֹם — פָּטוּר; כְּזַיִת נָא מִשֶּׁחָשֵׁיכָה — חַיָּיב. אָכַל כְּזַיִת צָלִי מִבְּעוֹד יוֹם — לֹא פָּסַל עַצְמוֹ מִבְּנֵי חֲבוּרָה; כְּזַיִת צָלִי מִשֶּׁחָשֵׁיכָה — פָּסַל עַצְמוֹ מִבְּנֵי הַחֲבוּרָה.
Rachi (non traduit)
פסל עצמו מבני חבורה. כדפרישית שאין האוכל מותר לאכול הימנו בשני מקומות:
כזית צלי משחשיכה. מפסח שנמנה עליו:
לא פסל את עצמו מבני חבורה. דאמרי' לקמן (פסחים דף פו.) אין הפסח נאכל לא בשתי חבורות כאחד ואין האוכל אוכל בשני מקומות ונפקא לן מבבית אחד יאכל ומתרגמינן בחבורא חדא יתאכל ואכילה דמבעוד יום לאו אכילה היא ומותר לאכול משתחשך עם בני חבורה שנמנה עמהן:
אכל כזית נא מבעוד יום פטור. טעמא מפרש לקמיה מקראי:
אַבָּיֵי אָמַר: אֵין לוֹקִין עַל לָאו שֶׁבִּכְלָלוֹת. אִיכָּא דְּאָמְרִי: תַּרְתֵּי הוּא דְּלָא לָקֵי, חֲדָא מִיהַת לָקֵי. אִיכָּא דְּאָמְרִי: חֲדָא נָמֵי לָא לָקֵי, דְּלָא מְיַיחַד לָאוֵיהּ כְּלָאו דַּחֲסִימָה.
Rachi (non traduit)
חדא מיהא לקי. אם אכל עלין ולולבין דאין כאן מלקות דזג וחרצן לקי משום לאו דמכל אשר יעשה:
תרתי לא לקי. היכא דאכל זג או חרצן ולקי עלייהו לא לקי תו משום מכל אשר יעשה ומודה אביי דאם אכל זג וחרצן לוקה שתים דכיון דמפורש כל אחד לעצמו קאי נמי אלאו דלא יאכל והוי כמאן דכתב לאו אכל חד וחד והכי מוכח במסכת נזיר דלא פליג אביי אלא אמלקות דמכל אשר יעשה:
לאו שבכללות. אין לוקין על מכל אשר יעשה דלאו שבכללות הוא שכולל חרצנים וזגים וענבים לחים ויבשים ועלים ולולבין:
רָבָא אָמַר: אָכַל זָג — לוֹקֶה שְׁתַּיִם. חַרְצָן — לוֹקֶה שְׁתַּיִם. זָג וְחַרְצָן — לוֹקֶה שָׁלֹשׁ.
Rachi (non traduit)
אכל זג לוקה שתים. נזיר שאכלו משום זג לא יאכל ומשום מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים וגו דלא יאכל קאי נמי אמכל אשר יעשה:
Tossefoth (non traduit)
אמר רבא אכל זג לוקה שתים. הא פלוגתא דאביי ורבא איתמר איפכא בפ' שלשה מינין (נזיר דף לח:) וכהנה רבות בגמרא:
אִיכָּא דְּאָמְרִי: חֲדָא נָמֵי לָא לָקֵי, דְּלָא מְיַיחַד לָאוֵיהּ כְּלָאו דַּחֲסִימָה.
Rachi (non traduit)
ואיכא דאמרי חדא נמי לא לקי. משום כי אם צלי אש דלא מיוחד לאויה דידיה כלאו דחסימה שהוא מפרש איסורו וסמיכא ליה פרשת מלקות לעיל מיניה:
אִיכָּא דְּאָמְרִי: תַּרְתֵּי הוּא דְּלָא לָקֵי, חֲדָא מִיהַת לָקֵי.
Rachi (non traduit)
איכא דאמרי תרתי הוא דלא לקי. כיון שהוא לוקה משום נא משום מבושל תו לא לקי משום כלל דכי אם צלי אש:
אבל חדא מיהא לקי. כגון המבשל בחמי טבריא ואכלו דאין כאן מלקות דבישול ולא מלקות של נא לוקה משום כי אם צלי אש:
Tossefoth (non traduit)
איכא דאמרי חדא מיהא לקי. פ''ה בחי וחמי טבריא חייב משום כי אם צלי אש וקשה לר''ת א''כ בין לאביי בין לרבא תיקשי להו ברייתא דלעיל דתניא נא ומבושל אמרתי לך ולא חי אלמא לא לקי על חי ועוד דאמר בפ' המקבל (ב''מ דף קטו:) אפלוגתא דרב הונא ורב יהודה בחובל ריחים ורכב דרב יהודה אמר לוקה שתים ורב הונא אמר לוקה שלש ומסיק רבא אנא דאמרי אפילו כרב יהודה עד כאן לא קאמר רב יהודה התם אלא דכי נפש הוא חובל לדברים אחרים הוא דאתא אבל הכא כי אם צלי אש למאי אתא ולפ''ה הא איצטריך לחי ולחמי טבריא לכ''נ לר''ת דאחי לא לקי לכו''ע דכי אם צלי אש לא משמע דאתא למלקות אלא לעשה דכי אם צלי אש תאכלו ולא דמי לכי נפש הוא חובל דבההוא מודו כו''ע דלוקה אשאר דברים כדקתני התם בהדיא בברייתא חבל זוג של ספרים וצמד של פרות לוקה שתים דכי נפש הוא חובל משמע שפיר בלשון לאו שהוא נתינת טעם כל שהוא דבר נפש לא תחבול ואתא שפיר הא דקאמר רבא התם דכי נפש הוא חובל אתא לשאר דברים אבל כי אם צלי אש לא אתא אלא לעשה ובנא ומבושל דווקא פליגי דרבא סבר להכי סמכיה לאלו ללקות עליו על נא ומבושל שהם בני מילקא ואביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות והא דקאמר חדא מיהת מילקא לקי הכי פי' אם התרו בו משום כי אם צלי אש לבדו אבל על מלקות נא ומבושל לא ילקה דלהכי מהני מה שכתבו בלשון כלל ומיהו לבדו מיהא לקי שסמכו לאלו שהם בני מלקות:
אַבָּיֵי אָמַר: אֵין לוֹקִין עַל לָאו שֶׁבִּכְלָלוֹת.
Rachi (non traduit)
לאו שבכללות הוא. דכולל בו כל מיני בשולים שאינן צליה לאסור:
לוֹקֶה שְׁתַּיִם. מְבוּשָּׁל — לוֹקֶה שְׁתַּיִם. נָא וּמְבוּשָּׁל — לוֹקֶה שָׁלֹשׁ.
Rachi (non traduit)
מבושל לוקה שתים. משום מבושל ומשום לא תאכלו כי אם צלי אש:
לוקה שתים. משום לא תאכל נא ומשום לא תאכלו כי אם צלי אש דכי אם צלי אש נמי אלאו דלא תאכלו קאי:
Tossefoth (non traduit)
אכל כזית נא לוקה שתים משום נא ומשום כי אם צלי אש דהוי כאילו כתיב אל תאכלו כי אם צלי אש. הקשה הרר''י דאורלינ''ש אמאי חשבי' בריש אלו נערות (כתובות דף ל.) בעולה לכהן גדול בעשה גרידא דכי אם בתולה מעמיו כתיב הא כי היכי דחשבינן הכא כי אם צלי אש בלאו ה''נ ה''ל לאיחשובי בעולה לכהן גדול בלאו דהוי כאילו כתיב לא יקח כי אם בתולה וי''ל דכי אם בתולה לא חשיב לאו משום דסיפא דקרא מוכח עליו דהוי עשה דכתיב כי אם בתולה מעמיו יקח אשה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source