Daf 133a
כְּלָל אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא וְכוּ'. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא.
תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: ''בָּשָׂר'' וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם בַּהֶרֶת — ''יִמּוֹל'', דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, שַׁבָּת חֲמוּרָה — דּוֹחָה, צָרַעַת — לֹא כָּל שֶׁכֵּן.
Rachi (non traduit)
תנאי היא. דאיכא דנפקא ליה מילה בזמנה מק''ו כרבא וכי אתא קרא לשלא בזמנה ואיכא דלא נפקא ליה בק''ו ואיצטריך למילה בזמנה כרב ספרא ושלא בזמנה אתיא מביניא:
אָמַר מָר: ''בָּשָׂר'', אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם בַּהֶרֶת — ''יִמּוֹל'', דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. הָא לְמָה לִי קְרָא, דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין הוּא, וְדָבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין — מוּתָּר!
אָמַר אַבָּיֵי: לָא נִצְרְכָא אֶלָּא לְרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין — אָסוּר. רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי שִׁמְעוֹן, מוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּ''פְסִיק רֵישֵׁיהּ וְלָא יְמוּת''. וְאַבָּיֵי לֵית לֵיהּ הַאי סְבָרָא? וְהָא אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: מוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּ''פְסִיק רֵישֵׁיהּ וְלָא יְמוּת''! בָּתַר דְּשַׁמְעַהּ מֵרָבָא סַבְרַהּ.
Rachi (non traduit)
לרבי יהודה. רבי יאשיה דמצריך קרא להכי כרבי יהודה סבירא ליה:
מודה ר' שמעון בפסיק כו'. הילכך אי לא רבי קרא לא עבדי:
סברה. נתן בה דעתיה וקבל ממנו:
אִיכָּא דְּמַתְנֵי לְהָא דְּאַבָּיֵי וְרָבָא אַהָא: ''הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת'', לַעֲשׂוֹת אִי אַתָּה עוֹשֶׂה, אֲבָל עוֹשֶׂה אַתָּה בְּסִיב שֶׁעַל גַּבֵּי רַגְלוֹ, וּבְמוֹט שֶׁעַל גַּבֵּי כְּתֵיפוֹ, וְאִם עָבְרָה — עָבְרָה.
Rachi (non traduit)
ה''ג לעשות עושה אתה בסיב שעל רגלו ובמוט שעל גבי כתיפו. ואינו צריך להזהר מלדחות סיב שקושר מנעלו ברגלו ומלישא משאוי על כתיפו:
ואם עברה. הבהרת בכך עברה ואינו חושש לה להכי כתיב לעשות שמותר לעשות מלאכתו:
וְהָא לְמָה לִי קְרָא, דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין הוּא, וְדָבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין — מוּתָּר! אָמַר אַבָּיֵי: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר: דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין — אָסוּר. וְרָבָא אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי שִׁמְעוֹן, מוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּ''פְסִיק רֵישֵׁיהּ וְלָא יְמוּת''. וְאַבָּיֵי לֵית לֵיהּ הַאי סְבָרָא? וְהָא אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ: מוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּ''פְסִיק רֵישֵׁיהּ וְלָא יְמוּת''! לְבָתַר דְּשַׁמְעֵיהּ מֵרָבָא סַבְרַהּ.
וְאַבָּיֵי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, הַאי ''בְּשַׂר'' מַאי עָבֵיד לֵיהּ? אָמַר רַב עַמְרָם: בְּאוֹמֵר לָקוֹץ בַּהַרְתּוֹ הוּא מִתְכַּוֵּין.
Rachi (non traduit)
ואביי אליבא דר' שמעון. מעיקרא מקמי דסברה האי בשר מאי עביד ליה:
באומר לקוץ. גדול שהוא בר עונשין ואומר למוהל לקוץ בהרתו בכוונה ליטהר:
Tossefoth (non traduit)
ואביי אליבא דר' שמעון. ולרבי יונתן לא מיבעיא ליה דמוקי ליה בינוני ולאביי נמי דאמר לעיל דבינוני אתי מביניא מצי למימר דסבר ר' יונתן מילתא דאתי בק''ו טרח וכתב לה קרא:
באומר לקוץ בהרתו הוא מתכוין. וא''ת אם כן אמאי קאמר אביי לא נצרכא אלא לרבי יהודה הא לר''ש נמי איצטריך כדאמר הכא ויש לומר דלשון ברייתא משמע דמיירי בלא מתכוין מדלא קתני בשר אע''ג דמתכוין לקוץ בהרת ימול:
תִּינַח גָּדוֹל, קָטָן מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: בְּאוֹמֵר אֲבִי הַבֵּן לָקוֹץ בַּהֶרֶת דִּבְנוֹ הוּא קָא מִתְכַּוֵּין.
Rachi (non traduit)
קטן. דלא ידע לכווני מאי איכא למימר ועל כרחיך בתרוייהו כתיב בשר כדאמרי' לעיל ובשר דכתיב גבי קטן ביום השמיני ל''ל:
באומר אבי הבן לקוץ. דמתכוין לטהרו והוא מוזהר דלא ליעבד בידים ובמתכוין:
וְאִי אִיכָּא אַחֵר, לֶיעְבֵּיד אַחֵר! דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה — אִם אַתָּה יָכוֹל לְקַיֵּים שְׁנֵיהֶם מוּטָב, וְאִם לָאו — יָבֹא עֲשֵׂה וְיִדְחֶה לֹא תַעֲשֶׂה. דְּלֵיכָּא אַחֵר.
Rachi (non traduit)
ואי איכא אחר. שאינו חושש לטהרו ליעבד אחר ולא ליקו אב להתם ואע''ג דרבייה קרא שהרי אתה יכול לקיים עשה בלא עקירת לאו לר' שמעון דהא אחר לא מיכוין ולא עבר ואמר ריש לקיש כו' ורבויא למאי אתא:
אָמַר מָר: יוֹם טוֹב אֵינָהּ דּוֹחָה אֶלָּא בִּזְמַנָּהּ בִּלְבַד. מְנָא הָנֵי מִילֵּי?
אָמַר חִזְקִיָּה, וְכֵן תָּנָא דְּבֵי חִזְקִיָּה, אָמַר קְרָא: ''לֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר'', שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ''עַד בֹּקֶר'', מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ''עַד בֹּקֶר'' — בָּא הַכָּתוּב לִיתֵּן לוֹ בֹּקֶר שֵׁנִי לִשְׂרֵיפָתוֹ.
Rachi (non traduit)
שאין תלמוד לומר עד בקר. תניינא והנותר ממנו עד בקר דמצי למכתב והנותר באש תשרפו אלא אשריפה קאי והכי קאמר והנותר ממנו בזמן שאסרתי לך דהיינו בקר ראשון כשיבא בקר שני שהוא חולו של מועד תשרפו אבל בי''ט לא אלמא מידי דחול לא עבדינן בי''ט ופסח קרבן י''ד בניסן הוא שהוא חול ומילה שלא בזמנה נמי מידי דחול הוא דבשבת זו לא היה זמנה:
אַבָּיֵי אָמַר, אָמַר קְרָא: ''עוֹלַת שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ'', וְלֹא עוֹלַת חוֹל בְּשַׁבָּת, וְלֹא עוֹלַת חוֹל בְּיוֹם טוֹב.
Rachi (non traduit)
ולא עולת חול בי''ט. אברי תמיד של עי''ט אין קרבין בי''ט ומילה שלא בזמנה נמי כעולת חול בי''ט דמי:
רָבָא אָמַר, אָמַר קְרָא: ''הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם'', ''הוּא'' — וְלֹא מַכְשִׁירִין. ''לְבַדּוֹ'' — וְלֹא מִילָה שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ, דְּאָתְיָא מִקַּל וָחוֹמֶר.
Rachi (non traduit)
דאתיא בק''ו. שתדחה ומה צרעת שדוחה עבודה מילה שלא בזמנה דוחה אותה כדאמרינן לעיל שבת שנדחית מפני עבודה אינו דין שמילה שלא בזמנה דוחה אותה להכי איצטריך לבדו:
רַב אָשֵׁי אָמַר: ''שַׁבָּתוֹן'' — עֲשֵׂה הוּא, וְהָוֵה לֵיהּ יוֹם טוֹב עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, וְאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה.
Rachi (non traduit)
ואין עשה. דמילה דוחה לא תעשה ועשה אבל בזמנה איתרבי מביום אפילו בשבת:
וּתְנַן נָמֵי גַּבֵּי פֶסַח כִּי הַאי גַוְונָא: כְּלָל אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: כָּל מְלָאכָה שֶׁאֶפְשָׁר לָהּ לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת — אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. שְׁחִיטָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת — דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא.
Rachi (non traduit)
גבי פסח. כל מלאכה שאפשר לה לעשות מע''ש כגון הבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו:
Tossefoth (non traduit)
ותנן נמי גבי פסח כה''ג אמר רב יהודה אמר רב הלכה כר''ע. והכא לא פריך הילכתא למשיחא משום דנפקא מינה גבי מילה אע''ג דגבי מילה נמי פסיק הכי מ''מ לאלומי פיסקא דמילה פסיק נמי גבי פסח אגב דפסיק גבי מילה דתילף מינה שפסק ברור הוא לכל דבר:
וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן גַּבֵּי מִילָה: הָתָם הוּא דְּמַכְשִׁירִין אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת מֵאֶתְמוֹל לָא דָּחוּ שַׁבָּת דְּלֵיכָּא כָּרֵת, אֲבָל פֶּסַח דְּאִיכָּא כָּרֵת — אֵימָא לִידְחוֹ שַׁבָּת.
Rachi (non traduit)
וצריכא. למימר בתרוייהו הלכה כר''ע דמכשירין לא דחו:
מילה בזמנה ליכא כרת. דקטן לאו בר עונשין הוא ואבוה לא מיחייב עליה כרת:
Tossefoth (non traduit)
וצריכא דאי אשמועינן. אדרב יהוד' קאי דפסיק כר''ע הכא והתם דאי אדרבי עקיבא א''כ בפ' שתי הלחם (מנחות דף צו.) דקתני נמי כלל אמר ר''ע הוה ליה למימר וצריכא וכן פירש בקונטרס:
וְאִי אַשְׁמְעִינַן גַּבֵּי פֶסַח, מִשּׁוּם דְּלֹא נִכְרְתוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְּרִיתוֹת. אֲבָל מִילָה דְּנִכְרְתוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְּרִיתוֹת — אֵימָא לִידְחוֹ שַׁבָּת, צְרִיכָא.
מַתְנִי' עוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי מִילָה [בְּשַׁבָּת]: מוֹהֲלִין וּפוֹרְעִין וּמוֹצְצִין וְנוֹתְנִין עָלֶיהָ אִיסְפְּלָנִית וְכַמּוֹן.
Rachi (non traduit)
מתני' מוהלין. חותך את הערלה:
ופורעין. את העור המכסה ראש הגיד:
ומוצצין. את הדם ואף על גב דהיא עשיית חבורה שאין הדם ניתק מחיבורו אלא על ידי המציצה:
איספלנית. תחבושת:
Tossefoth (non traduit)
עושין כל צרכי מילה בשבת. אע''ג דלעיל נמי קתני בשילהי מפנין (שבת ד' קכח.) התם תני לה אגב גררא דמילי דתינוק אבל הכא עיקר:
אִם לֹא שָׁחַק מֵעֶרֶב שַׁבָּת — לוֹעֵס בְּשִׁינָּיו וְנוֹתֵן. אִם לֹא טָרַף יַיִן וָשֶׁמֶן מֵעֶרֶב שַׁבָּת — נוֹתֵן זֶה בְּעַצְמוֹ וְזֶה בְּעַצְמוֹ.
Rachi (non traduit)
לועס בשיניו. כמה דאפשר לשנויי משנינן:
לא טרף יין ושמן. כך היו רגילין והיא רפואה שמערבין וטורפין בקערה יין ושמן יחד כדרך שטורפין ביצים בקערה:
Tossefoth (non traduit)
לועס בשיניו. אף על גב דאחר מילה חולה שיש בו סכנה הוא מ''מ כמה דאפשר לשנויי משנינן:
וְאֵין עוֹשִׂין לָהּ חָלוּק לְכַתְּחִילָּה, אֲבָל כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ סְמַרְטוּט. אִם לֹא הִתְקִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת — כּוֹרֵךְ עַל אֶצְבָּעוֹ וּמֵבִיא, וַאֲפִילּוּ מֵחָצֵר אַחֶרֶת.
Rachi (non traduit)
חלוק. כעין כיס דחוק היו עושין ומלבישים את ראש הגיד עד העטרה וקושרים שם כדי שלא יחזור העור לכסות את הגיד:
לא התקין. לא הזמין:
כורך על ידו. דרך מלבוש לשנותו מדרך הוצאה בחול:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source