מיתיבי. לרבי אחא דאמר תוקעין על כל מוסף ומוסף:

ושל ראשי חדשים. אברים של מוספי ראשי חדשים נתנין היו בכבש סמוך לכרכוב המזבח למטה הימנו מעט דהיינו בחצי העליון של כבש שכל הכבש אורכו שלשים ושתים ואינו משפע ועולה אלא תשע אמות השש אמות מן הארץ לסובב והשלש מן הסובב ולמעלה נמצאו שני שלישי אורך הכבש מן הארץ לסובב:

ושל מוספין. ניתנין כנגדו במערבו של כבש שהכבש רחבו שש עשרה אמה מן המזרח למערב ואורכו ל''ב מן הצפון לדרום:

ניתנין מחצי כבש ולמטה במזרח. ששה כהנים הזוכים בהולכת אברים כדאמרינן בסדר יומא (דף כז.) מסדרין אותו בתחתיתו של כבש מחציו ולמטה במזרחו של כבש עד שיבא המעלה ומקטירן מן הכבש ולמזבח וזה היה סימן שהן של תמיד שפעמים היו מתעכבין אברי תמיד עד המוסף והיה צריך היכר שלא יקטירו למוספין קודם לעולת התמיד דהא מפקינן מקרא שאין שום קרבן קודם על המערכה לתמיד של שחר הלכך היה צריך היכר:

חלבי התמיד. ה''ה לכל אבריו דכל אברי עולה קרי חלבי:

לידע שהוקבע ראש חדש בזמנו. האי חשיבותא עבדינן ליה להיכרא שיכירו דפשיטא להו לב''ד שקידשוהו כהלכתו ולא יגמגם לב אדם עליו דרוב בני אדם לא ראו חידוש הלבנה:

ואם היתה שנה מעוברת חמשה. דקסבר חדש העיבור לעולם חסר עשרים ושמונה ימים שלו ארבעה שבועות נמצא יום אחד יתר תנהו על ארבעה ימים שבשנה פשוטה הרי חמשה:

אלא ארבעה ימים בלבד. אם זה באחד בשבת יחול לשנה הבאה בחמישי בשבת דהיינו ארבעה ימים וזה הסדר לפי מולד לבנה הוא שבין מולד למולד עשרים ותשעה יום ומחצה לשני מולדות חמשים ותשעה נמצא כל חדשי השנה אחד מלא ואחד חסר ואחרים סבירא להו דאין מעברין ואין מחסרין שום חודש לצורך אלא קובעים ראשי חדשים אחד מלא ואחד חסר לעולם נמצא בין פסח לפסח ד' ימים ששה מלאים וששה חסרים שלש מאות וחמשים וארבעה ימים הן שלש מאות וחמשים ימים חמשים שבועות נמצאו ד' יתירים בין קביעת שנה זו לקביעת שנה הבאה:

הא רבנן הא אחרים. מתני' רבנן דפליגי אדאחרים ואמרי מעברין החדש לצורך הלכך ר''ה בערב שבת לא מיקלע דדחינן ליה והנך מתניתין דאמרי מיקלע ולא אמרינן דחינן אחרים היא דאמרי אין מעברין את החדש לצורך:

ובמוצאי שבת. ואם חל יוה''כ להיות במוצאי שבת:

כי סליקית להתם אשכחתיה לרבי יהודה בריה דר' שמעון בן פזי דיתיב וקאמר ר''ע היא. והתם מפרש למילתיה מיהו שמעינן נמי מברייתא דחל יוה''כ במוצאי שבת:

לא היו מבדילין. על הכוס בין קודש לקודש כדרך שמבדילין משבת ליו''ט דהתם הוא שהיוצא חמור והנכנס קל אבל כאן הנכנס חמור כיוצא לענין כל איסור מלאכה והוה אמרינן דברי הכל היא בין לרבי ישמעאל בין לר''ע דפליגי גבי חלבי שבת קריבין ביוה''כ מיתוקמה:

כי הוינן בבבל הוה אמרי הא דתניא יוה''כ שחל להיות בע''ש לא היו תוקעין. להבטיל ולהבדיל משום דיום הכפורים נמי לאו מלאכה עביד:

ואמר ר' זירא. התם באלו קשרים:

חלבי שבת. של תמיד של בין הערבים קריבין ביום הכפורים שחל במוצאי שבת אלמא חייל יוה''כ במוצאי שבת:

והתנן. פרק אלו קשרים:

מ''ט כו' בחד בשבא. וחיישינן משום ירקייא ומשום מתייא כדאיתא בראש השנה (דף כ.):

מידחא דחינן ליה. ועבדינן ליה אלול מעובר כי היכי דליקלע ראש השנה בשבת:

והיכי דמי כגון שחל יו''ט הראשון בערב שבת. דשמחת בית השואבה לא דחיא יום טוב כדתנן מוצאי יו''ט כו' וכי מטי תו ערב שבת הוה ליה שמיני עצרת:

זימנין דלא משכחת לה. שיהו בו תקיעות דמילוי המים דמתני':

דאי לרבי יהודה חמשין וחדא. כ''א שבכל יום ותשעה דמוספין הרי שלשים ושמונה עשרה דשתי כתות ושלשה דכת שלישית הרי חמשין וחדא:

ולא מוסיפין על מ''ח ולא. בתמיהה גרסינן ליה:

ואלא. הואיל ואיכא לאוקמה כרבי יהודה מאי שייר דהאי שייר:

ערב הפסח שחל להיות בערב שבת דאפיק שית. מתקיעות כת שלישית כר' יהודה:

ועייל שית. דכל ערב שבת דהבטלה והבדלה:

סבר לה כוותיה בחדא. בערב הפסח ופליג עליה במנין התקיעות:

והאמרת רישא דלא כרבי יהודה. דאי ר' יהודה תקיעה ותרועה ותקיעה בחדא מני להו:

לא הגיעה לאהבתי. של קריאה ראשונה ואין בה אלא ג' תקיעות מפני שעמה מועטין שבשתי כתות הראשונות נתמלאה העזרה לכל כת ונשאר כת שלישית במעט ולא היה שחיטת פסחיהן מארכת בכדי קריאת שלש הללות: