Daf 97a
אֲמַר לֵיהּ: הָתָם נִשְׁתַּנָּה טַעְמוֹ וְרֵיחוֹ, הָכָא לֹא נִשְׁתַּנָּה.
אִיתְּמַר: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל הַמַּטְבֵּעַ, וְנִפְסַל הַמַּטְבֵּעַ, רַב אָמַר:
Rachi (non traduit)
על המטבע. שקצץ לו מעות:
המלוה את חבירו. שום פרגמטיא:
Tossefoth (non traduit)
המלוה את חבירו על המטבע. פ''ה הלוה לחבירו שום פרקמטיא על המטבע שקצב לו במעות נותן לו מעות שיוצאין בשעת פרעון דהא קבל עליו לתת מטבע ודוקא הלוהו פרקמטיא אבל הלוהו מעות מה שהלוהו משלם לו עכ''ל הקונטרס ולפירושו נראה דאם הלוהו מעות נמי וקצב לו שישלם לו מעות דמשלם מטבע היוצא באותה שעה דמעות שנפסלו לאו מטבע נינהו ולא נקט בקונטרס פרקמטיא אלא משום דכשמלוה אדם מעותיו אין רגילין להזכיר דבר אבל כשמוכר פרקמטיא אפי' אמר סתם כך וכך מעות תתן צריך לשלם לו מטבע היוצא וקשה לפירושו דה''ל למימר המוכר לחבירו על המטבע או ה''ל למינקט הקיף ועוד כיון דמעות פרקמטיא זוקף עליו במלוה אין סברא כלל לחלק בין הלוהו מעות לפרקמטיא שמכר במעות ונראה. לפרש דאין חילוק בין מכר לו פרקמטיא בין הלוהו מעות ומיירי כשהתנה עמו ע''מ שישלם לו מעות וכיון שפירש לו כך סתמא דמילתא לכך פירש שאם יפסל יתן לו מטבע היוצא דאותו שנפסל אין שמו מטבע ושמואל סבר דכיון שיוצא במישן שם מטבע עליו ועוד אור''י די''ל כגון שהלוהו סאה חטין ואמר לו או תחזור לי סאה או כך וכך מעות ואילו במעות לחודייהו קצב היה משלם לו מטבע שנפסל אבל הכא שלא זקף עליו במלוה גמורה שיכול לפרוע לו. חטין אם ירצה נותן לו מטבע היוצא באותה שעה ולכל הפירושים אם הלוהו מעות סתם מעות שהלוה לו יפרע לו אפי שנפסל ואם תאמר ומ''ש מגזלן דתניא גזל מטבע ונפסל אומר לו הרי שלך לפניך משמע משום דישנו בעין אבל ליתנהו בעין משלם כשעת הגזילה והכא גבי הלואה אפי' איתנהו בעין כי ליתנהו דמי דמלוה להוצאה ניתנה וי''ל דיש לחלק בין הלואה לגזילה דמטבע שנפסל חשיב כהוזל וכמעיקרא שוין ד' ולבסוף שוין זוזא גבי גזלן אמרינן דכי ליתנהו בעין דמשלם כדמעיקרא אבל גבי הלואה היכא דהוזל משלם כי זולא דהשתא כדאמרינן באיזהו נשך (ב''מ דף עה.) מלוה אדם כור חטין הוזלו נותן חטין הוקרו נותן דמיהן ומטבע שנפסל ודאי הוי כהוזל ונראה דרב ושמואל סברי כרב הונא דלעיל דלרב יהודה דחשיב מטבע שנפסל כנסדק גבי הלואה לא מצי פטר נפשיה במטבע שנפסל אבל לרב הונא דלא חשיב ליה כנסדק מצי פטר ליה נפשיה בנפסל אע''פ דרב הונא מדמה מטבע שנפסל לתרומה ונטמאת וחמץ שעבר עליו הפסח והא פשיטא דאין לוה יכול לשלם תרומה טמאה תחת תרומה טהורה וחמץ אסור בתשלומין היתר לא דמי לגמרי דמטבע שנפסל דמי להוזל והנהו לא דמו להוזל ומכל מקום כשהוא בעין יכול לומר הרי שלך לפניך וכשאינו בעין אפי' בהוזל משלם כדמעיקרא:

אֲמַר לֵיהּ: הָתָם לָא מִינְּכַר הֶיזֵּיקַהּ, הָכָא מִינְּכַר הֶיזֵּיקַהּ.
Rachi (non traduit)
הכא מינכרא הזיקה. שאין צורה זו דומה לצורה של כל היוצאים עכשיו וכשגזלה הימנו היו כל צורות המדינות שוות לה:
תרומה לא מינכר היזיקה. לא נשתנה מראיתה משאר חטים:
אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב יְהוּדָה: לְדִידָךְ דְּאָמְרַתְּ פְּסָלַתּוּ מַלְכוּת נָמֵי הַיְינוּ ''נִסְדַּק''; הֲרֵי תְּרוּמָה וְנִטְמֵאת, דְּכִי פְּסָלַתּוּ מַלְכוּת דָּמֵי, וְקָתָנֵי: אוֹמֵר לוֹ ''הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ''!
Rachi (non traduit)
היינו נסדק. דכיון דלא נסדק לגמרי היזק גמור הוא ומשלם כשעת הגזלה:
אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַב הוּנָא: לְדִידָךְ דְּאָמְרַתְּ ''נִפְסַל'' – פְּסָלַתּוּ מַלְכוּת; הֲרֵי פֵּירוֹת וְהִרְקִיבוּ, יַיִן וְהֶחְמִיץ – דְּכִי פְּסָלַתּוּ מַלְכוּת דָּמֵי; וְקָתָנֵי: מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵילָה!
וְרַב יְהוּדָה אָמַר: פְּסָלַתּוּ מַלְכוּת נָמֵי – הַיְינוּ נִסְדַּק. אֶלָּא הֵיכִי דָּמֵי ''נִפְסַל''? שֶׁפְּסָלַתּוּ מְדִינָה זוֹ, וְיוֹצֵא בִּמְדִינָה אַחֶרֶת.
Rachi (non traduit)
פסלתו מלכות. המלך צוה שלא יצא לא במדינה זו ולא במדינה אחרת:
ויוצא במדינה אחרת. שיכול לומר לו לך להוציאו שם:
אלא היכי דמי נפסל. דקתני מתניתין הרי שלך לפניך כגון שפסלתו מדינה זו בני מדינה פסלוהו מעצמן:
היינו נסדק. דכיון דלא נסדק לגמרי היזק גמור הוא ומשלם כשעת הגזלה:
גָּזַל מַטְבֵּעַ וְנִסְדַּק [וְכוּ']. אָמַר רַב הוּנָא: ''נִסְדַּק'' – נִסְדַּק מַמָּשׁ, ''נִפְסַל'' – פְּסָלַתּוּ מַלְכוּת.
אָמַר רַב פָּפָּא: לָא פְּלִיגִי; הָא דַּעֲבִידָא לְאַגְרָא, הָא דְּלָא עֲבִידָא לְאַגְרָא. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא וְהָא דַּעֲבִידָא לְאַגְרָא; הָא דִּנְחֵית לֵיהּ אַדַּעְתָּא דְּאַגְרָא, וְהָא דִּנְחֵית לֵיהּ אַדַּעְתָּא דְּגַזְלָנוּתָא.
Rachi (non traduit)
נחית לה אדעתא דגזלנותא. אפי' שכרה גדול מפחתה לא יהיב אלא פחתה דכל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה:
נחת לה אדעתא דאגרא. רצה שכרה נוטל ואם פחתה יתר על שכרה נוטל דמי פחתה דהא ע''כ שקלה וגזל הוא:
הא דלא עבידא לאגרא. לא יהיב ליה אלא פחתה:
עביד לאגרא. מסתמא כי נחית לה אדעתא דאגרא נחית הלכך לאו בתורת גזלן דיינינן ליה ונותן שכרה על כרחו אם רבין הן על דמי פחתה:
אִיתְּמַר: הַתּוֹקֵף סְפִינָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ וְעָשָׂה בָּהּ מְלָאכָה, אָמַר רַב: רָצָה – שְׂכָרָהּ נוֹטֵל, רָצָה – פְּחָתָהּ נוֹטֵל. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֵינוֹ נוֹטֵל אֶלָּא פְּחָתָהּ.
Rachi (non traduit)
פחתה. אם נשברה או נתקלקלה ודמי פחתה יתירין על שכרה נוטל דמי פחתה:
אֲמַר לֵיהּ: הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא מַסֵּיק בְּהוּ זוּזֵי; מָר, כֵּיוָן דְּמַסֵּיק בְּהוּ זוּזֵי – מִחֲזֵי כְּרִבִּית. דְּאָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי אָמַר רַב נַחְמָן, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ: הַדָּר בַּחֲצַר חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ – אֵין צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר, הִלְוָהוּ וְדָר בַּחֲצַר חֲבֵירוֹ – צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר! אֲמַר לֵיהּ: הֲדַרִי בִּי.
Tossefoth (non traduit)
הלוהו ודר בחצירו. כולה סוגיא דהכא כלישנא קמא דאיזהו נשך (ב''מ דף סד:
ושם) צ''ע היאך הלוה מותר לעשות שום טובה למלוה אפי' דברים שהיה עושה לו בלא הלואה ואפילו דברים שאין רגילות ליטול מהן שכר יהא אסור דומיא דחצר דלא קיימא לאגרא וכ''ש דברים שאין רגילות להשאיל בחנם כגון להשאיל סוסו שיהא אסור אפי' הוא כ''כ אוהבו שבלאו הכי היה משאילו וא''כ יותר מדאי יש לו ליזהר ללוה שלא יעשה למלוה שום הנאה וי''ל דדוקא מילי דפרהסיא ואוושא טובא כגון לדור בחצירו ולתקוף בעבדו אבל להשאיל לו כליו או אפי' סוסו כיון דבלאו הכי משאילו מותר ודיקא נמי.
דנקט במתני' חצירו ולא נקט לא ישכיר לו כליו או בהמתו בפחות ועוד שמא י''ל דכל היכא דקודם הלואה היו אוהבים זה את זה שהיו משאילין חצר זה לזה אם היו צריכין מותר להשאיל אף לאחר הלואה ומתני' דאיזהו נשך (שם) בסתם בני אדם שאין רגילות שיהא עושה לוה למלוה אותה הנאה בלא הלואה דומיא דהקדמת שלום שאין אסור אלא באותו שלא היה רגיל להקדים לו מקודם לכן ומיהו אפילו דבר שהיה משאילו בלאו הכי כגון חצר דלא קיימא לאגרא אם נכנס שלא מדעת חבירו חייב אע''פ שאם לא הלוה לו לא היה חייב לתת לו שכר כדמשמע הכא ולפי זה ההיא דאיזהו נשך (שם). איירי דוקא בחצר דקיימא לאגרא דהתם איירי מדעתו כדקאמר לא ישכור הימנו בפחות אבל בלא קיימא לאגרא היה מותר כיון דברשותו נכנס וגם בלא הלואה היה מניח לו לדור בחנם והאי דקאמר התם עלה דמילתא דהכא מאי קמ''ל תנינא ומשני מהו דתימא ה''מ חצר דקיימא לאגרא כו' קמ''ל לא בעי למימר קמ''ל דמתניתין איירי אפילו בדלא קיימא לאגרא דמתניתין ודאי לא מיירי אלא דוקא בדקיימא לאגרא כיון דמיירי מדעתו אלא ה''פ קמ''ל דאפי' לא קיימא לאגרא אסור היכא דלא הוי מדעתו ופירוש זה דחוק דהפשט משמע דאמתניתין קאי וקמ''ל דמתני' איירי אפי' בדלא קיימא לאגרא אע''ג דאיירי שנכנס מדעתו:
אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא כְּרַב דָּנִיאֵל סְבִירָא לִי – דְּאָמַר רַב דָּנִיאֵל בַּר רַב קַטִּינָא אָמַר רַב: הַתּוֹקֵף בְּעַבְדּוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ וְעָשָׂה בּוֹ מְלָאכָה – פָּטוּר. אַלְמָא נִיחָא לֵיהּ, דְּלָא לִיסְתְּרֵי עַבְדֵּיהּ.
(בֵּי) רַב יוֹסֵף בַּר חָמָא הֲווֹ[ה] תָּקֵיף עַבְדֵי דְּאִינָשֵׁי דְּמַסֵּיק בְּהוּ זוּזֵי, וְעָבֵד בְּהוּ מְלָאכָה. אֲמַר לֵיהּ רַבָּה בְּרֵיהּ: מַאי טַעְמָא עָבֵיד מָר הָכִי? אֲמַר לֵיהּ, דְּאָמַר רַב נַחְמָן: עַבְדָּא – נְהוֹם כְּרֵיסֵיהּ לָא שָׁוֵי. אֲמַר לֵיהּ: אֵימָא דְּאָמַר רַב נַחְמָן כְּגוֹן דָּארוּ עַבְדֵּיהּ – דִּמְרַקֵּיד בֵּי כוּבֵּי; כּוּלְּהוּ עַבְדֵי מֶעְבָּד עָבְדִי!
אֶלָּא הָכָא, מִי נִיחָא לֵיהּ דְּנִכְחוֹשׁ עַבְדֵּיהּ? אָמְרִי: הָכִי נָמֵי, נִיחָא לֵיהּ דְּלָא לִיסְתְּרֵי עַבְדֵּיהּ.
Rachi (non traduit)
דלא נסתרי. שלא ילמד דרכי הבטלה:
הָכִי הַשְׁתָּא?! בִּשְׁלָמָא הָתָם, בֵּין לְמַאן דְּאָמַר בֵּיתָא מְיַתְּבָא יָתֵיב – נִיחָא לֵיהּ, בֵּין לְמַאן דְּאָמַר ''וּשְׁאִיָּה יֻכַּת שָׁעַר'' – נִיחָא לֵיהּ.
Rachi (non traduit)
ביתא מיתבא יתיב. זה הדר בתוכה ההנהו לבית זה שהוא מיושב בדיורין:
ושאיה יוכת שער. שד הוא ושמו שאיה מכתת שערים וכותלי בית שאין אדם דר בתוכה:
יתיב. אין חרב לפי שהדר בתוכה טם ומשפיץ סדקיה תמיד:
הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה. כִּי הָא דִּשְׁלַח לֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְמָרֵי בַּר מָר, בְּעִי מִינֵּיהּ מֵרַב הוּנָא: הַדָּר בַּחֲצַר חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר אוֹ אֵין צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר? וּשְׁלַחוּ לֵיהּ: אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר.
Rachi (non traduit)
כדשלח ליה כו' הדר בחצר חבירו. ומוקמינא לה בפ''ב (דף כא.) בחצר דלא קיימא לאגרא:
שלא בשעת מלאכה. בשעה [שאינו רגיל] לעשות מלאכה או שאין עכשיו לבעליו מלאכה לעשות דזה נהנה וזה אין חסר הוא ופטור:
וּמִי אָמַר רַב עַבְדָּא כִּמְקַרְקְעֵי דָּמֵי? וְהָאָמַר רַב דָּנִיאֵל בַּר רַב קַטִּינָא אָמַר רַב: הַתּוֹקֵף בְּעַבְדּוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ וְעָשָׂה בּוֹ מְלָאכָה – פָּטוּר. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ עַבְדָּא כִּמְקַרְקְעֵי דָּמֵי, אַמַּאי פָּטוּר? בִּרְשׁוּתָא דְּמָרֵיהּ קָאֵי!
Rachi (non traduit)
פטור. מלשלם לבעליו שכרו:
Tossefoth (non traduit)
ומי אמר רב עבדא כמקרקעי דמי והאמר רב דניאל בר רב קטינא כו'. ואם היה כמקרקעי דמי אפי'. נחת ליה בתורת גזלנות לא נפק מרשותיה דמריה דהוי כקרקע דאין נגזלת ומשלם אגרא היכא דקאי לאגרא כמו ספינה דלקמן היכא דלא נחת ליה בתורת גזלנות:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source