שהיו אומרים כו'. לפיכך הוצרכו להעיד כן שהיו שאר חכמים אומרים עד הפורים מעברין ושוב אין מעברין וטעמא מפרש במס' ר''ה דמן הפורים התחילו לדרוש בהלכות הפסח דתניא שואלים בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום וכי מרחק להו לא צייתי לשלוחי ב''ד שכבר שמעו מן הדרשנים לעשות הפסח בסוף ל' ואתי לזלזולי בחמץ:

שמעברין את השנה כל אדר. ואע''פ שלא נמלכו לעבר קודם הפורים וקראו את המגילה באדר הראשון ואחר כך ראו שהשנה צריכה להתעבר ועברוה:

הם העידו. ר' יהושע ור' פפייס במס' עדיות:

כדתנן הם העידו. כלומר אי אפלוגתא דהנך תנאי פליגי זקן ממרא ורבנן:

ור''ל אמר עשירי כאחד עשר. מה אחד עשר לא בעי שימור שנים עשר שהרי אין השנים עשר מימי הזיבה אף עשירי לא בעי שימור להיות שומרת י''א דלא נאמרה שומרת יום נגד יום אלא בראויה לצירוף ג' הלכך לר''ל שתי הלכות נאמרו ביום אחד עשר ליחלק משאר ימים שלפניו אחת שאינו צריך שימור ואחת שאין נעשה שימור לראיית עשירי ואי איפלוג זקן ממרא ורבנן בהלכות אחד עשר כדאיפליגו ר''ל ורבי יוחנן הוי דבר שזדונו כרת על שומרת יום כנגד יום חייב כרת כדכתיב (ויקרא טו, כה) כל ימי זוב טומאתה וגו' ודרשינן ימי וכל ימי:

עשירי רבי יוחנן אמר הרי הוא כתשיעי. מה הרואה בתשיעי צריכה להיות שומרת עשירי שהרי ראויה בצירוף ג' לזיבה ושמא תראה בעשירי הרי שנים ותחזור ותראה באחד עשר הרי ג' אף הרואה בעשירי צריכה להיות שומרת אחד עשר ואע''פ שעשירי אינו ראוי לצירוף ג' שאין שנים עשר מצטרף עמהם לזיבה דהיכא דלא ראתה ג' רצופין להיות זבה בהנך י''א יום הוי יום שנים עשר תחלת נדה והיינו דקאמר רבי יוחנן התם הלכתא י''א הלכה אחת נאמרה בו ליחלק משלפניו ומאי איהו דלא בעי. שימור להיות שומרת שנים עשר נגדו דהא לאו מימי זיבה הוא אבל שוה לשלפניו להיות שימור לראיית עשירי כשם שהעשירי שימור לראיית תשיעי:

הלכות אחד עשר. יום אחרון של י''א שבין נדה לנדה קיימא לן י''א יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני משעברו ז' ימי הנדה אינה חוזרת להיות נדה עד שיעברו י''א יום דכל דמים שרואה בהם דם זיבה הם ואם ראתה בהם יום או יומים רצופים שומרת יום ג' ואם פסקה ולא ראתה בו טובלת בו ביום וטהורה ואם ראתה ג' ימים רצופים הויא זיבה לקרבן ולטבילת מים חיים ואפליגו רבי יוחנן ורשב''ל בהלכות יום האחרון רבי יוחנן אמר הלכה אחת נאמרה בו ר''ל אמר שתי הלכות נאמרו בו ליחלק משלפניו והך פלוגתא בשילהי מסכת נדה ואתמר בתרתי לישני וחד מינייהו נקט הכא:

ואי איפכא. נמי שרי חמץ בפסח דזדונו כרת:

דאי להאי גיסא. אם אמרו ב''ד שבלשכת הגזית שמעברים אחר הפורים מעוברת כר' יהושע ור' פפייס והוא אמר אינה מעוברת קא שרי חמץ בפסח:

תרגמא לי. להאי מתניתא דלעיל דקתני דמיקטיל אכל הני דחשיב בה הלכה וגזירה שוה וערכים והקדשות וכולהו הנך דתנא בה דתיתוקם כר''מ דאמר אין חייב אלא על דבר שזדונו כרת וכו':

מה להלן דבר שחייבים כו'. כדילפינן בהוריות:

אשר העלה וגו' מכל הארצות אשר הדחתים שם וישבו על אדמתם. ש''מ דאדמתם גבוה מכל הארצות דכתיב העלה:

וא''י גבוה מכל הארצות. תנא דברייתא קא מסיק למלתיה ולאו מהאי קרא יליף ולקמן מפרש מנלן:

מלמד שבית המקדש גבוה מא''י. וקמת ועלית אל המקום ש''מ אין לך עיר בא''י שאין ירושלים גבוה ממנה:

וקמת מבית דין. מדכתיב וקמת מכלל דביושבין עסקינן והיינו ב''ד שיושבין במקום הקבוע להם עד עת האוכל ושם באין כל הצריכין לדין ולהוראה בכל עיר ועיר ואזהר רחמנא לב''ד של אותה העיר שהמחלוקת ביניהם לילך ולישאל:

זה לקט שכחה ופאה. שהן לעניים שכתוב בהן ואכלו בשעריך:

וטהרת מצורע. שאף נגעים ע''י ריב של לשון הרע הם באים:

ועריפת העגלה. שהחלל נהרג ע''י מריבה:

זו השקאת סוטה. שהיא על ידי ריב שבינה ובין בעלה:

דברי ריבות. ה''ל למכתב דבר ריב וכתיב דברי ריבות לרבות חרמין וערכין והקדשות שהן באין וחלים ע''י דיבור הפה:

ובין נגע לנגע. שנחלקו בנגעי אדם או בנגעי בגדים:

בין דם נדה דם לידה כו'. שנחלקו בדם נדה או בדם לידה או בדם זיבה:

ממך זה יועץ. שנחלק בעיבור השנה הקרוי סוד ועצה כדמפרש לקמן:

גמ' במופלא שבב''ד. במומחה לב''ד למעוטי תלמיד:

וכן הוא אומר. דגבי יועץ כתוב ממך:

למשפט זה הדין. אם נחלק בדבר הלמד בדין ג''ש גם הוא נהרג דאילו דין ממש כתיב להדיא בין דין לדין:

הלכה למשה מסיני. שאף עליה הוא נהרג: