משנה: הַטּוֹבֵל לַחוּלִין וְהוּחְזַק לַחוּלִין אָסוּר בַּמַּעֲשֵׂר. הַטּוֹבֵל לַמַּעֲשֵׂר וְהוּחְזַק לַמַּעֲשֵׂר אָסוּר לַתְּרוּמָה. הַטּוֹבֵל לַתְּרוּמָה וְהוּחְזַק לַתְּרוּמָה אָסוּר לַקּוֹדֶשׁ. הַטּוֹבֵל לַקּוֹדֶשׁ וְהוּחְזַק לַקּוֹדֶשׁ אָסוּר לַחַטָּאת. הַטּוֹבֵל לֶחָמוּר הוּתָּר לַקַּל. טָבַל וְלֹא הוּחְזַק כְּאִילּוּ לֹא טָבָל׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כאלו לא טבל. למעשר וכ''ש לתרומה ולקדש אבל לחולין לא בעינן כוונה כדאמרן:
טבל ולא הוחזק. לא נתכוין לטבילה כלל אלא לרחיצה בעלמא:
אסור לחטאת. ליגע במים המקודשים באפר פרה:
מתני' הטובל לחולין והוחזק לחולין. שנתכוין לטהר לחולין ואע''ג דלחולין לא בעי כוונה לרבותא קאמר שאע''פ שנתכוין והוחזק לטהרת חולין אפ''ה אסור במעשר שני לאכילה עד שיטבול לשם אכילת מעשר וכן בתרומה לא מהני כוונת מעשר אבל לנגיעה א''צ כוונה לא לתרומה ואצ''ל למעשר:
וְלַחַטָּאת אִם נִיטְמְאוּ יָדָיו נִיטְמָא גּוּפוֹ׃ אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. לֹא שֶׁחִידְשׁוּ טוּמְאָה לַחַטָּאת. אֶלָּא אָֽמְרוּ. הַמִּיטָּמֵא טוּמְאָה קַלָּה כְמִיטָּמֵא טוּמְאָה חֲמוּרָה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. וְאָסַ֣ף ׀ אִ֣ישׁ. מַה תַלְמוּד לוֹמַר טָה֗וֹר. הַגַּע עַצְמָךְ. אֲפִילוּ אַתְּ אוֹסְפוֹ 13b בְמַגְרֵיפָה אָֽמְרָה תוֹרָה טָה֗וֹר. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּמַגְרֵיפָה שֶׁלְמַתֶּכֶת. וַהֲלֹא פְשׁוּטֵי כְלֵי מַתָּכוֹת טְמֵאִין. אִם בְּמַגְרֵיפָה שֶׁלְעֵץ. לֹא כְעוֹמֵד מַחְמַת דָּבָר טָמֵא הוּא. אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה. תִּיפְתָּר בְּאוֹסְפוֹ בְּנֶסֶר. וְאֶיפְשַׁר שֶׁלֹּא יִנָּשֵׂא עָלָיו. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבוֹי דְרִבִּי מַתַּנְיָה. תִּיפְתָּר בְּאוֹסְפוֹ בְּמַלְתֵּרָא עָבָה. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בְּעָה קוֹמֵי רִבִּי אִמִּי. מַה בֵין אָדָם טָהוֹר לַחַטָּאת לִכְלִי רֵיקָן טָהוֹר לַחַטָּאת. אָמַר לֵיהּ. וְאָסַ֣ף טָה֗וֹר. מַה תַלְמוּד לוֹמַר אִ֣ישׁ. אֶלָּא לִיתֵּן טַהֲרָה מְעוּלָּה לָאִישׁ לַעֲשׂוֹתוֹ כְמֵי חַטָּאת וּכְאֶפֶר חַטָּאת. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הֵיסֵּט שֶׁטִּיהַרְתִּי לָךְ בַּשֶּׁרֶץ טִימֵּאתִי לָךְ כָּאן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל. מהכא דכתיב ואסף איש טהור מה ת''ל איש אלא ליתן טהרה מעולה לאיש המעביר אותם כמי חטאת ואפר חטאת עצמו שהן טהורין:
ר' יסא בשם רשב''ל. קאמר היסט וכו' כלומר התורה גילתה לטהר טומאת משא והיסט בשרץ ולומר לך מה שטיהרתי לך כאן בשרץ טמאתי לך כאן וא''כ די שנרבה חומר טהרה באדם הנושאן אבל לא בכלי ריקם הטהור לחטא':
ולחטאת וכו' לא שחידשו טומאה לחטאת. כלומר לא תפרש דמיירי במה שחידשו איזו טומאה שנוהגת בחטאת בלבד ובהא הוא שאמרו נטמאו ידיו נטמא גופו ולא מיירי בטומאת ידים שנוהגות אף בתרומה וקדש דלא היא דלא מיירי בחידוש טומאה אלא כך הוא שאמרו המיטמא טומאה קלה לתרומה ולקדש כגון נטמאו ידיו שאינה אלא טומאה קלה לטמא אוכלין ומשקין של תרומה וקדש הרי הוא כמיטמא טומאה חמורה לחטאת וניטמא נמי גופו וצריך טבילה:
ואסף איש טהור את אפר הפרה. ודריש מה ת''ל טהור והלא כל מעשיה בטהרה אלא הגע עצמך אפי' את אוספו במגריפה אמרה התורה טהור וכלומר דזה בא ללמדינו דהיאך שהוא אוסף את האפר נשאר הוא טהור. ועד אם יניח מחוץ למחנה ולבתר היא דכתיב וכבס האוסף את אפר הפרה את בגדיו וטמא עד הערב ולא מקודם וכדמפרש ואזיל:
מה אנן קיימין. ובמה הוא אוסף אם במגריפה של מתכות והלא אפי' פשוטי כלי מתכות טמאין ומטמאין מחמת אפר הפרה וחוזרין ומטמאין להאוסף מיד ואם במגריפה של עץ פשוטיהן דוקא הן טהורין אבל הכא במגריפה דהיא בכלי קבול לקבל את אפר הוא גורף וא''כ קשה וכי לאו כעומד האפר מחמת דבר טמא הוא דכלי עץ שיש בו בית קיבול מיטמא ונטמא מחמת האפר ומיד הוא מטמא:
תיפתר באוספו בנסר. רחב ואין בו בית קיבול:
ואפשר שלא ינשא עליו. בתמיה וסוף סוף נטמא מחמת נושא אפר פרה:
במלתרא עבה. חתיכת עץ עבה הרבה ואינו נרגש משא האפר עליו:
מה בין אדם טהור לחטאת לכלי ריקן הטהור לחטאת. דתנן בפ''ט דפרה מי חטאת ואפר חטאת לא יעבירם בנהר ובספינה. דגזרו משום מעשה שהיה באדם שהיה מעביר מי חטאת ואפר חטאת בספינה בירדן ונמצא כזית מן המת תחוב בקרקעיתה של ספינה והאהילו עליו ונטמאו. ולא ישיטם על פני המים. דדמי לספינה. ולא יעמוד בצד זה ויזרקם לצד זה. דנמי דמי קצת לספינה. אבל עובר הוא במים עד צוארו. עובר הוא הטהור לחטאת ובידו כלי ריקם הטהור לחטאת. ובמים שאינן מקודשין. כך שנינו שם והשתא בעי מה בין אדם וכו' כלומר מ''ש דבנושא מי חטאת ואפר חטאת גזרו משום מעשה שהיה ומ''ש דבנושא כלי ריקם הטהור לחטאת דלא גזרו ולא ס''ל כמ''ד דטעמא דלא גזרו אלא דוקא כמעשה שהיה:
הלכה: וְחוּלִין צְרִיכִין כַּווָנָה. דְּרוֹבָא אֲתַא מֵימוֹר לָךְ. אֲפִילוּ טוֹבֵל לַחוּלִין וְהֹחְזָק לַחוּלִין אָסוּר בְּמַעֲשֵׂר. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. כְּמִינְייָן הַחוּלִין כֵּן מִינְייָן הַמַּעֲשֵׂר. כָּאן לָאֲכִילָה וְכָאן לַמַּגָּע. הַטּוֹבֵל סְתָם מוּתָּר בְּכוּלָּם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בִּמְזוּקָּק לְכוּלָּן. עוֹדֵיהוּ רַגָלָיו מְשׁוּקָּעוֹת בַּמַּיִם מַחֲזִיק עַצְמוֹ לְכָל טַהֲרָה שֶׁיִּרְצֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הטובל סתם מותר בכולם. וכדמפרש ר' יוחנן דלא בטובל סתם ולא הוחזק כלל אמרו שהרי שנינו טבל ולא הוחזק כאלו לא טבל למעשר ומכ''ש לכולן אלא דה''ק שהיה מזוקק לכולן לאכילת מעשר ולתרומה ולקדש וע''מ כן ירד לטבול אבל בשעת הטבילה טבל סתם ולא פירש בזה הוא דאמרינן מותר בכולן דמכיון שהיה מזוקק לכולם ולפיכך ירד לטבול הוי כהחזיק לכולם ולא בעינן עד שיפרש נמי בשעת טבילה:
וכאן. מה דאמר ר''א למגע מעשר שאין השני עושה שלישי כמו בחולין:
כאן. במתני' לאכילת מעשר שני שהחמירו:
ופריך לא כן אמר ר''א. בברכות פ''ח כמנין החולין ראשון ושני כן מנין המעשר ומ''ט מחמרינן כאן במעשר:
ומשני דרובא. רבותא אתא מימור לך וכו' כדפרישית במתני':
גמ' חולין צריכין כוונה. בתמיה:
הלכה: רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּמַגָעוֹת שָׁנוּ. רִבִּי זְעוּרָה בָעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. מֵאֵיכָן נִיטְמָא הַבֶּגֶד הַזֶּה מִדְרָס. אָמַר לֵיהּ. תֵּיפְתָּר שֶׁהָֽיְתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁלְעַם הָאָרֶץ יוֹשֶׁבֶת עָלָיו עֲרוּמָה. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בָעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. כַּמָּה דַתְּ אָמַר תַּמָּן. אֵין הֵיסֵּט בַּחוּלִין. וְיֵשׁ הֵיסֵּט בַּחוּלִין עַל יְדֵי מַגַּע. וְדִכְווָתָהּ אֵין מַשָּׂא בַּחוּלִין. וְיֵשׁ מַשָּׂא בַחוּלִין עַל יְדֵי מַגָּע. רִבִּי שְׁמוּאֵל אָחוֹי דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָה אָמַר. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. יָֽשְּׁבָה עַל הַכִּסֵּא וְנָֽגְעָה בוֹ. מַה נַפְשֵׁךְ. אִם מַשָּׂא הֲרֵי מַשָּׂא. אִם מַגָּע הֲרֵי מַגָּע. כְּמַה דַתְּ אָמַר בְּמַשָּׂא. עַד שֶׁיִנָּשֵּׂא רוּבּוֹ. וְדִכְווָתָהּ בְּמַגָּע. עַד שֶׁיִּגַּע בְּרוּבּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' במגעות שנו. הא דשנינו בגדיהן של אלו מדרס לאלו היינו אם נגעו בבגדיהם מיטמאין כאלו נגעו במדרס הזב והנדה וכדמפרש טעמא לקמיה ולאפוקי גופן עצמן אינן כמדרס כדקאמר לקמן:
מאיכן נטמא הבגד הזה. מדרסו של פרושין וכן שאר הנשנו במתני':
א''ל תיפתר וכו'. וגזרו חכמים שמא ישבה עליהן כשהיא נדה וכדפרישית במתני':
כמה דאת אמר תמן אין היסט בחולין ויש היסט בחולין ע''י מגע. כלומר בכל מקום ששנינו טומאת היסט כמו בפ''ה דזבים ובשארי מקומות לא מצינו שיהא נטמאות ע''י היסט הטומאה אלא ע''י מגע לפי שההיסט היא בכל מקום שהטהור הוא שהסיט את הטומאה כגון קורה שהיא מונחת על הכותל וטומאת מת או נבלה על קצה האחד וכיוצא בהן ובא הטהור לקצה השני והנידו מכיון שהניד את הטומאה שבקצה השני נטמא משום מסיט או נושא דזה הכלל כל דבר שמטמא במשא מטמא בהיסט וא''כ דבר המטמא בהיסט מטמא במשא. ולא מצינו שהטומאה המסיטה את אדם הטהור שתטמא אותו אלא בזב בלבד כדאמרי' בשבת בפ' ר''ע ואין מתטמא במשא או בהיסט אלא האדם בלבד ולא הכלים אלא דוקא במגע הוא דמתטמאין והא דנקט הכא אין היסט בחולין לאו דוקא דלא מצינו שום טהרה שתתטמא ע''י היסט כדאמרן אלא משום דבעי למימר ויש היסט בחולין ע''י מגעו וכלומר שאפילו חולין מתטמאין ע''י מגע טומאה השייכין להן כגון שני שנגע בראשון שנקרא פסול לפי שאינו מטמא עוד לשלישי בחולין:
ודכוותה אין משא בחולין. שאין מתטמאין ע''י משא:
ויש משא וכו'. אם דבר הניטמא במשא תטמא את החולין במגע כמו דאמרינן בדבר הנטמא ע''י היסט זהו כוונת הבעיא. ופשוט הוא למאי דאמרן ונלמד מכללי הטומאה האמורות במקומות הרבה שכל דבר המטמא בהיסט מטמא במשא ואם האדם הנטמא במשא נגע בחולין ודאי מטמאן כדין כל הנוגע באחד מן הטומאות שבתורה:
ישבה על הכסא. נדה שישבה על הכסא ונגעה בו מהו ומתמה הש''ס מה נפשך אם במשא וכו' ומאי תיבעי ליה:
כמה דאת אמר וכו'. כלומר הכי קא מיבעי ליה אם כמה דאת אמר גבי משא בעינן עד שינשא רובו כדשנינו בפ''ד דזבים ה''נ נימא ודכוותה במגע עד שיגע ברובו ולא איפשיטא הכא:
משנה: בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ מִדְרָס לַפְּרוּשִׁים. בִּגְדֵי פְּרוּשִׁים מִדְרָס לְאוֹכְלֵי תְּרוּמָה. בִּגְדֵי אוֹכְלֵי תְּרוּמָה מִדְרָס לַקּוֹדֶשׁ. יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר הָיָה חָסִיד שֶׁבַּכְּהוּנָּה וְהָֽיְתָה מִטְפַּחְתּוֹ מִדְרָס לַקּוֹדֶשׁ. יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגְּדָא הָיָה אוֹכֵל עַל טָהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ כָּל יָמָיו וְהָֽיְתָה מִטְפַּחְתּוֹ מִדְרָס לַחַטָּאת׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' בגדי עם הארץ. הן כמדרס הזב:
לפרושים. האוכלין חוליהם בטהרת חולין כדאמרינן בגמרא דשמא ישבה עליהן אשתו נדה וע''ה אינו נזהר בכך ומטמאין מדרס לטמא אדם ובגדים כדכתיב בנדה וכל אשר יגע במשכבה יכבס בגדיו:
בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה. חסר במתני' מעלה אחת לפי המדריגות והכי איבעי ליה למיתני בגדי פרושין מדרס לאוכלי מעשר בגדי אוכלי מעשר מדרס לאוכלי תרומה היינו לכהנים בתרומתן דחמש מעלות נשנו כאן. וכל הני מעלות מדברי סופרים נינהו שאמרו אין שמירת טהרתן של אלו חשובה שעירה אצל אלו ומתוך שהן אצלם כאלו לא שמרם גזירה שמא ישבה עליהן אשה נדה ולא נזהרו ובגדיהם טמא מדרס:
יוחנן בן גודגדא היה אוכל חולין על טהרת קדש כל ימיו. שהיה אוכלן בטהרה ונזהר בהן מכל טומאה המטמא את הקדש כאלו היו קדש:
והיתה מטפחתו מדרס לחטאת. אבל לא לקודש דקסבר חולין שנעשו על טהרת קדש כקדש דמו. ולענין הלכה מסקינן בפרק דלקמן דאחת עשרה מעלות נשנו שם בחומר בקדש מבתרומה ושש מעלות הראשונות עשאום בין לקדש בין לחולין שנעשו על טהרת הקדש וחמש אחרונות שהן מן הכלי מצרף מה שבתוכו והלאה עשאום בקדש בלבד אבל לא בחולין שנעשו על טהרת קדש אלא הן החמש אלו כחולין ולפיכך חולין שנעשו על טהרת הקדש אינו טמא בהן אלא הראשון והשני פוסל בהן והשלישי טהור כשאר חולין וכת''ק דמתני' דסוף פ''ב דטהרות:
תַּמָּן תַּנִּינָן. מַקֵּל שֶׁהִיא מְלֵיאָה מַשְׁקִין טְמֵאִים. כֵּיוָן שֶׁהִשִּׁיקָהּ לַמִּקְוֶה. טֻהָרָה. דְּבְרֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. עַד שֶׁיִּטְבּוֹל אֶת כּוּלָּהּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מַה פְלִיגִין. בְּטוּמְאָה קַלָּה. אֲבָל בְּטוּמְאָה חֲמוּרָה אַף רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ מוֹדֶה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אַף בְּטוּמְאָה חֲמוּרָה פְלִיגִין. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. עוֹדֵיהוּ רַגָלָיו מְשׁוּקָּעוֹת בַּמַּיִם מַחֲזִיק עַצְמוֹ לְכָל טַהֲרָה שֶׁיִּרְצֶה. פָּתַר לָהּ בָּאוֹכֵל אוֹכָלִין טְמֵאִין וְשׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִין. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הָאוֹכֵל אוֹכָלִין 14a טְמֵאִין וְשׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִין גּוּפוֹ טָהוֹר בְּלֹא כַווָנָה. מִכֵּיוָן שֶׁנָּתַן דַּעְתּוֹ לַטַּהֲרָה מְעוּלָּה מִמֶּנּוּ [אֵינוֹ] צָרִיךְ כַּווָנָה. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מְכוּוָּנוֹת וְיָֽרְדוּ שְׁנַיִם וְטָבְלוּ [שְׁנֵיהֶן טְהוֹרִין.] זֶה אַחַר זֶה הָרִאשׁוֹן טָהוֹר וְהַשֵּׁינִי טָמֵא. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אִם הָיוּ רַגְלָיו שֶׁל רִאשׁוֹן נוֹגְעוֹת בַּמַּיִם אַף הַשֵּׁינִי טָהוֹר. וְעוֹד הִיא בָאוֹכֵל אוֹכָלִין טְמֵאִין וְשׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִין. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. צְנוֹן שֶׁבִּמְעָרָה אִשָּׁה נִידָּה מַדִּיחָתוֹ וְהוּא טָהוֹר. הֶעֱלָתוֹ כָּל שֶׁהוּא מִן הַמַּיִם טָמֵא. וְתַנֵּי עֲלָהּ. רִבִּי יְהוּדָה מְטָהֵר מִשֵּׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְנִידָּה לֹא טוּמְאָה חֲמוּרָה הִיא. הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְלֵית לָהּ קִיּוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
טמא. דכשהעלתו מן המים נכשרו לקבל טומאה מחמת מים התלושין שעליו:
ותני עלה ר' יהודה מטהר משום ר' יהושע. דאכתי הצנון מקצתו למטה במים היא והוי הקטפרס חיבור וככולו במים מחוברים דמי וכי נדה לאו טומאה חמורה היא ואפ''ה מטהר ר' יהושע משום קטפרס חיבור:
הדא. ודאי פליגא על רשב''ל ולית לה קיום למילתיה דשמעינן בהדיא דרבי יהושע פליג אף בטומאה חמורה:
מתני'. דפ''ד דמכשירין פליגא על רשב''ל דתנינן התם צנון שבמערה נדה מדיחתו במים שבמערה והוא טהור לפי שהמים המחוברין אינן מכשירין לקבל טומאה:
ועוד היא באוכל וכו'. הא נמי לא קשיא דאיכא למימר דנמי האי מתני' איירי בנטמא בטומאה קלה שאכל אוכלין טמאין או שתה משקין טמאין:
אף השני טהור. דהמים שעל הראשון כמאן דמחברי למקוה דמו אלמא דס''ל לר' יהודה דקטפרס הוי חיבור ולרשב''ל דקאמר מודה ר' יהושע בטומאה חמורה א''כ ר' יהודה כמאן:
ר' יהודה אומר אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים. בשעת טבילת השני:
וירדו שנים וכו' והשני טמא. מפני שחסר המקוה על ידי טבילת הראשון:
מקוה שישבו ארבעים סאים מכוונות. לא פחות ולא יותר:
מתניתא. דפ''ז דמקואות פליגא על ר''ש בן לקיש דתנינן התם:
ופריך לא כן וכו'. וא''כ א''צ כוונה כלל לטומאה זו ומשני מכיון שנתן דעתו לטהרה מעולה ממנה דהא אמרינן מחזיק עצמו לכל מה שירצה ואפי' לטהרה מעולה כגון לתרומה ולקדש א''כ ודאי אין עוד צריך כוונה יותר וכלומר תנא דברייתא אשמעינן דאף שהוא צריך לטהר עצמו לטהרה מעולה ומשים לבו אפשר שנטמאתי באיזו טומאה שצריך כוונה להטבילה ועכשיו רוצה אני לטהרה מעולה יכול הוא להחזיק עצמו לכל טהרה שירצה מכיון שעדיין לא טבל אלא שרגליו בלבד משוקעות במים ובכה''ג בעי כוונה מהני לו לכל מה שירצה וכי אמרי' האוכל אוכלין טמאין וכו' גופו טהור אף כשטבל בלא כוונה היינו שלא טבל אלא מטומאה זו ואין דעתו לאיזו טהרה מעולה דזה בלאו הכי א''צ כוונה מכיון שאינו אלא טומאה קלה דמדאורייתא טהור מעליא הוא:
פתר לה. כגון באדם שאכל אוכלין טמאין וכו' דטומאתו טומאה קלה היא שאינה אלא מד''ס ואתיא כר' יהושע:
מתניתא. ברייתא שהובא לעיל עודהו רגליו וכו' יכול להחזיק עצמו לכל טהרה שירצה והרי הכא באדם עסקינן וטומאה חמורה היא שמטמאה לאדם ואם ר' יהושע מודה בטומאה חמורה דלא אמרינן קטפרס חבור וא''כ הכא דרגליו משוקעות במים ואתה אומר דעדיין הוא יכול להחזיק עצמו לכל מה שירצה וכחיבור היא למקום רגליו משוקעות במים האי ברייתא דאתיא כמאן:
וחכ''א עד שיטביל את כולה. דס''ל קטפרס אינו חיבור ופליגי ר' יוחנן ורשב''ל אם פליגי נמי בטומאה חמורה כגון שנגעו בטומאה שהיא מן התורה:
מקל שהיא מלאה משקין טמאין כיון שהשיקה למקוה. שחיבר קצה אחד מן המקל במקוה אע''פ שלא הטביל כולו טהרו כל המשקין טמאין שבראשו האחר בתורת השקה דס''ל קטפרס חיבור הוא:
תמן תנינן. בפ''ח דטהרות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source