Vayedaber

רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. הָדָא דַתְּ אֲמַר. כְּמַשְׁקִין שֶׁנִּיטְמוּ בְאוֹכְלִין. אֲבָל בְּמַשְׁקִין שֶׁנִּיטְמוּ בְשֶׁרֶץ טְמֵאִים הֵן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הדא דאת אמר. שמשקה בית מטבחייא טהורין מלקבל טומאה דוקא שנטמאו באוכלין שאינה אלא מדרבנן אבל אם נטמאו בשרץ שהיא טומאה מדאורייתא אף משקה בית מטבחייא טמאין:

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בֵּית צְבִיעָה שֶׁאָֽמְרוּ בֵּין בִּפְנִים בֵּין בַּחוּץ כְּדֶרֶךְ שֶׁהַנְּקִיִים תּוֹפְסִין בּוֹ. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. אֵיפְשַׁר לוֹמַר בְּנָגוּב. שֶׁאֵין הַיָּדַיִם מִיטַּמּוֹת בְּנָגוּב. אֲבָל אֵיפְשַׁר לוֹמַר כִּמְלוֹא מַשְׁקֶה. שֶׁמִּכֵּיוָן שֶׁנָּגַע בּוֹ טִימֵּהוּ. אֶלָּא כי נָן קַייָמִין [בִּמְלוּכְלָךְ] בְּמַשְׁקֶה. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי בְּנָייָה. עָשׂוּ מַשְׁקֶה בֵּית צְבִיעָה כְּמַשְׁקֶה בֵּית מִטְבַּחַייָא. כְּמַה דַּתְּ אֲמַר תַּמָּן. מַשְׁקֶה בֵּית מִטְבַּחַייָא טְהוֹרִין בִּמְקוֹמָן וּטְמֵאִין בְּמָקוֹם אַחֵר. [וָכָה מַשְׁקֶה בֵּית צְבִיעָה טְהוֹרִין בִּמְקוֹמָן וּטְמֵאִין בְּמָקוֹם אַחֵר.] רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֵּן לֵוִי. מַשְׁקֶה בֵּית מִטְבַּחַייָא שֶׁיָּצָא לַחוּץ נִיטְמָא. וְהָא תַנִּינָן. מַשְׁקֶה בֵּית מִטְבַּחַייָא שֶׁיָּֽצְאוּ לַחוּץ בִּקְדוּשָּׁתָן הֵן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. קִייְמָהּ רִבִּי סִימוֹן. רִבִּי חִינְנָא רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֵּן לֵוִי. בְּשֶׁיָּֽצְאוּ וְחָֽזְרוּ. נִיטְמָא מַשְׁקֶה הָעֶלְיוֹן וְהָיָה שׁוֹתֵת 16a וְיוֹרֵד. רִבִּי בָּא וְרִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. חַד אָמַר. בִּמְקוֹמוֹ טָהוֹר. יָרַד לַמַתָּן טָמֵא. וְחוֹרָנָה אָמַר. הוֹאִיל וְהוּא בָא מִכֹּחַ טַהֲרָה טָהוֹר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

בית צביעה שאמרו. במתני' בכל מקום שהוא בין בחלק הפנימי של הכלי בין מבחוץ כדרך שנקיי הדעת עושין לאחוז בו ולא בהכלי עצמו:

איפשר לומר בנגוב. כלומר אין לומר שהוא נגוב לגמרי וכי אפשר לומר כן שהרי אין סתם ידים מיטמאות בנגוב וליכא למיחש למידי לטמא אף בקדש:

אבל. כלומר באמת א''א לומר ג''כ במלוא הכלי משקה שהרי מכיון שנגע בו טימאוהו דאם מלא משקה הוא אינו יכול ליזהר שלא ליגע במקום המשקה ומאי קא משמע לן פשיטא דחוששין אף בבית הצביעה של הכלי:

אלא כי אנן קיימין. שהוצרכו לומר לחשוש לבית הצביעה בקדש במלוכלך ידו או הבית הצביעה במקצת במשקה שבזה אמרו לחשוש אף לבית הצביעה:

וכה. והכי נמי בענין משקה שעל בית הצביעה במקום שאמרו טהורין דוקא כשהן במקומן אבל טמאין במקום אחר אם ירדו מבית הצביעה ולהלן:

רבי סימון בשם ריב''ל וכו'. לפי שלא טיהרו אותן אלא במקומן בעזרה:

והא תנינן. בברייתא משקה וכו' בקדושתן הן ואינו מטמאין:

אמר ר' יוסה קיימה ר' סימון. הוא בעצמו תירצה ור' חיננא אמר שר' סימון בשם ריב''ל תירצה דברייתא מיירי כשיצאו חוץ לעזרה וחזרו וקמ''ל דבקדושתן הן אע''פ שנשתהו מעט מבחוץ:

ניטמא משקה העליון. שבבית המטבחייא והיה שותת ויורד לחוץ:

חד אמר. מה שבמקומו טהור ומה שירד למטן לחוץ טמא שלא טהרו אלא אותו שבפנים ואחרינא אמר הואיל והוא בא מכח טהרה שמן מבפנים שותת הוא ויורד אף מה שבלמטן בחוץ טהור:

כמשקה בית מטבחייא. דתנינן בפ''ח דעדיות שהדם והשמן שהם בבית המטבחיים שבעזרה טהורין הן וכמה דאת אמר תמן גבי משקה בית מטבחייא דדוקא במקומן בעזרה טהורין הן אבל אם יצאו לחוץ טמאין וכדר' יהושע בן לוי דלקמן:

תַּמָּן תַּנִּינָן. כָּל הַכֵּלִים יֵשׁ לָהֶן אֲחוֹרַיִים וָתוֹךְ וְיֵשׁ לָהֶם בֵּית צְבִיעָה. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר. לַעֲרֵיבָה גְדוֹלָה שֶׁלְעֵץ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. לְכוֹסוֹת. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. לְיָדַיִם טְמֵאוֹת וּטְהוֹרוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא לְיָדַיִם טְהוֹרוֹת בִּלְבָד׃ וּכְרִבִּי מֵאִיר. הָיוּ יָדָיו טְמֵאוֹת וַאֲחוֹרֵי הַכּוֹס טְהוֹרִין מַשְׁקֶה לַחוּץ עַל גַּבֵּי הַכּוֹס וְאָחֲזוֹ בְּבֵית צְבִיעָתוֹ. פְּשִׁיטָא שֶׁאֵין מַשְׁקֶה מִיטַּמֵּא מִן הַיָּד לְטַמֵּא אֶת הַכּוֹס. כְּשֵׁם שֶׁאֵין מַשְׁקֶה מִיטַּמֵּא מִן הַיָּד לְטַמֵּא אֶת הַכּוֹס כָּךְ אֵין מַשְׁקֶה מִיטַּמֵּא מִן הַיָּד לְטַמֵּא כִכָּר בְּמָקוֹם אַחֵר. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הַדַא. מַשְׁקִין טְהוֹרִים נְתוּנִין בַּקַּרְקַע. נָגַע בָּהֶן כִּכָּר טָמֵא טִימְּאָן. לְאֵי זֶה דָבָר טִימְּאָן. לֹא לְטַמֵּא כִכָּר בְּמָקוֹם אַחֵר. מִפְּנֵי שֶׁהֵן עַל גַּבֵּי קַרְקַע. הָא עַל גַּבֵּי הַכּוֹס לֹא. אֶלָּא מַשְׁקֶה [נָתוּן] עַל גַּבֵּי הַיָּד וְאָחֲזוֹ בְּבֵית צְבִעָתוֹ אֲפִילוּ כֵן אֵין מַשְׁקֶה מִיטַּמֵּא מִן הַכּוֹס לְטַמֵּא אֶת הַיָּד. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הַדַא. מַשְׁקִין טְמֵאִין נְתוּנִין בַּקַּרְקַע. נָגַע בָּהֶן כִּכָּר טָהוֹר נִיטְמָא. לָא אָמַר אֶלָּא כִכָּר. הָא יָד לֹא. וּכְרִבִּי יוֹסֵה. הָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת וַאֲחוֹרֵי הַכּוֹס טְמֵאִים. מַשְׁקֶה נָתוּן עַל גַּבֵּי הַיָּד וְאָחֲזוֹ בְּבֵית צְבִעָתוֹ. פְּשִׁיטָא שֶׁאֵין מַשְׁקֶה מִיטַּמֵּא מִן הַכּוֹס לְטַמֵּא אֶת הַיָּד. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין מַשְׁקֶה מִיטַּמֵּא מִן הַכּוֹס לְטַמֵּא אֶת הַיָּד כָּךְ אֵין מַשְׁקֶה מִיטַּמֵּא מִן הַיָּד לְטַמֵּא כִכָּר בְּמָקוֹם אַחֵר. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הַדַא. מַשְׁקִין טְמֵאִין נְתוּנִין בַּקַּרְקַע. נָגַע בָּהֶן כִּכָּר טָהוֹר נִיטְמָא. לְאֵי זֶה דָבָר נִיטְמָא. לֹא לְטַמֵּא כִכָּר בְּמָקוֹם אַחֵר. מִפְּנֵי שֶׁהֵן עַל גַּבֵּי קַרְקַע. הָא עַל גַּבֵּי הַיָּד לֹא. אֶלָּא מַשְׁקֶה נָתוּן עַל גַּבֵּי הַכּוֹס וְאָחֲזוֹ בְּבֵית צְבִעָתוֹ. אֲפִילוּ כֵן אֵין מַשְׁקֶה מִיטַּמֵּא מִן הַיָּד לְטַמֵּא אֶת הַכּוֹס. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הַדַא. מַשְׁקִין טְמֵאִים נְתוּנִין בְּבֵית צְבִעָתוֹ שֶׁלְכּוֹס. נָגַע בָּהֶן כּוֹס שֶׁאֲחוֹרָיו טְהוֹרִים בְּבֵית צְבִעָתוֹ נִיטְמָא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אלא משקה וכו'. לעיל קא מיבעיא ליה אם משקה נתון ע''ג היד וכו' וזהו אליבא דר''מ והכא דקאי אליבא דר' יוסי דס''ל לא אמרו בית צביעה אלא לידים הטהורות מיבעי ליה אם משקה נתון ע''ג הכוס והיינו אחורי ואחזו וכו' אם אפילו כן אמרינן נמי לאידך גיסא הכי. ופשיט ליה נישמעינה וכו' דקתני בהדיא ניטמא:

נישמעינה מן הדא וכו'. וכדפרישית לעיל:

וכשם וכו'. אלא הא דקא מיבעיא לן אליבא דר' יוסי כדמיבעיא לעיל אליבא דר''מ אם לענין לטמא ככר במקום אחר נמי תלינן לקולא כשם דתלינן לענין הכוס לטמא את היד:

וכר' יוסי וכו'. השתא מהדר למישקל ולמיטרי אליבא דר' יוסי דאמר לא אמרו להקל בענין אחזו בבית הצביעה אלא לידים הטהורות בלבד ואם היו ידיו טהורות ואחורי הכוס טמאים ומשקה נתון ע''ג היד ואחזו בבית צביעתו בהא פשיטא לן שאין חוששין שהמשקה שע''ג היד מיטמא מן הכוס והיינו מאחוריו וכדי לטמא את היד דהיינו הא דאמר ר' יוסי דלזה הקילו ואמרו יש להם בית צביעה ולומר דתולין שלא נגע אלא בבית צביעתו ולא נגע באחורי הכוס:

לא אמר אלא ככר הא יד לא. כלומר מדלא קתני רבותא טפי דאפי' ביד משכחת לה והיינו במשקין טמאין שנתונין על אחורי הכוס ואחזו בבית צביעתו ניטמא היד שמא נגע במקום המשקה ומאי אמרת דאי בכה''ג לא חיישינן כדקאמרינן לעיל א''כ מינה נמי שמעינן איפכא דאם ידיו טהורות ומשקין נתונין ע''ג היד ואחזו בבית צביעתו אין חוששין שמא נגע באחורי הכוס שהן טמאין וכדי לטמא את המשחה שע''ג היד לטמא את היד כללא דמלתא דבכל מקום דאיכא למיתלי שמא לא נגע היד בטומאה תלינן הואיל דטומאה זו אינו אלא מדרבנן:

נישמעינה. לזה מן הדא דתנינן בסיפא שם משקין טמאין נתונין בקרקע נגע בהן ככר טהור ניטמא:

אלא משקה וכו'. כלומר אלא דאכתי איכא למיבעי לאידך גיסא שהמשקה נתון על גב היד וידיו טהורות ואחזו להכוס בבית צביעתו ואחורי הכוס טמאין אי נימא דאפילו כן אין משקה מיטמא מן הכוס לטמא את היד וכלומר דכאן נמי לא חיישינן שמא נגע באחורי הכוס שהן טמאין וטימאו למשקה שע''ג היד לטמא את היד:

נשמיעינה מן הדא. ברייתא משקין טהורין נתונין בקרקע נגע בהן ככר טמא טימאן. ובתוספתא דכלים בב''ב בפרק שלישי נשנו מדינים אלו וקצתם בנוסחא אחרת. קתני מיהת שאם נגע בהן ככר טמא טימאן ולאיזה דבר טימאן לא לטמא ככר במקום אחר כלומר ודאי דלענין לטמא אחרים נמי טימאן שהמשקין הטמאין לעולם תחלה הן ומטמאין לאחרים ודייקינן מדקתני נתונין בקרקע מפני שהן ע''ג הקרקע הא ע''ג הכוס לא והיינו שהמשקין נתונין באחורי הכוס אם נגע ככר או איזה דבר טמא בכוס או בבית צביעתו אין חוששין שמא נגע במקום המשקה שבאחוריו או על גביו דהיינו אחוריו ואינו מטמא למקום אחר ש''מ דלענין לטמא למקום אחר נמי לא חיישינן שמא נגע במקום המשקה כמו שאין חוששין לענין לטמא את הכוס:

כשם וכו'. אלא הא דקא מיבעי לן אליבא דר''מ אי נימא כשם שאין חוששין שהמשקה מיטמא מן היד לטמא את הכוס משום דאמרינן לא נגעו ידיו הטמאות במשקה שבאחורי הכוס כך אין חוששין נמי בזה ולומר שהמשקה מיטמא מן היד לטמא ככר במקום אחר וכלומר דכשם שתולין שלא נגעו ידיו הטמאות בהמשקה שבאחוריו לענין לטמא את הכוס כך אנו תולין לענין לטמא הככר במקום אחר או דילמא דוקא לענין הכוס עצמו הוא דמקילין לתלות ולומר כן דמכיון שאחזו בבית צביעתו נזהר הוא שלא ליגע באחוריו במקום המשקה אבל לענין מקום אחר אפשר שאינו נזהר כל כך ושמא נגע אחר כך במשקה שבאחוריו ומטמא המשקה מן היד אם נגע בככר שבמקום אחר:

שאין משקה מיטמא מן היד לטמאה את הכוס. כלומר שאין חוששין שמא נגע בידיו הטמאות במשקה שבאחורי הכוס ועכשיו יטמאו המשקין מן היד לטמא את הכוס דמכיון שאחזו בבית צביעתו אין חוששין לכך:

משקה לחוץ ע''ג הכוס. כלומר ויש משקה לחוץ ע''ג הכוס שהוא באחוריו ואחזו בבית צביעתו בהא פשיטא לן:

וכר' מאיר וכו'. השתא מפרש מה דפשיטא לן ומה דאיכא למיספק לכל חד וחד דלר''מ דקאמר לידים הטמאות נמי אמרו יש בית הצביעה ואם היו ידיו טמאות ואחורי הכוס טהורין:

ר''מ אומר לידים טמאות וטהורות. לשתיהן אמרו שיש דין בית הצביעה לטמאות כדאמרן ולטהורות כדמפרש ר' יוסי דקאמר לא אמרו אלא לידים הטהורות בלבד כיצד היו ידיו טהורות ומשקה טופח עליהם ואחורי הכוס טמאים ואחזו בבית צביעתו אינו חושש שמא נטמאו משקין שעל ידיו באחורי הכוס ויחזרו ויטמאו את הכוס אבל כשידיו טמאות ס''ל לר' יוסי דחיישינן שמא לא יהא נזהר כל כך ויגע בכוס עצמו:

ר''ע אומר לכוסות. אף לכוסות יש להן בית הצביעה:

ר' טרפון אומר לעריבה גדילה של עץ. בה אמרו שיש לה בית צביעה ולפי שבעריבה גדולה יש הפרש בין בית הצביעה לאחוריים שאם יש משקין באחורי העריבה וידיו טמאות אותו בבית הצביעה ואינו חושש שמא יגע במשקין שבאחוריים ויחזרו ויטמאו את העריבה:

תמן תנינן. בפכ''ה דכלים כל הכלים וכו'. כדפרישית במתני':

הַחוֹתֵךְ מִשְּׁפוֹפֶרֶת הַקּוֹדֶשׁ. חוֹתְכָהּ וּמַטְבִּילָהּ טְעוּן טְבִילָה. נִיחָה חוֹתְכָהּ. מַטְבִּילָהּ. וְיַכְרִיכֶנָּה (בְּשִׂיט) [בְּסִיב] וְיַטְבִּילָהּ. אָמַר רִבִּי אִילָא. תִּפְתָּר שֶׁחֲתַכָהּ עַל מְנָת לָהַטְבִּילָהּ. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. עַד כָּאן בְּקוֹדְשֵׁי מִקְדָּשׁ הַמְקוּדָּשִׁים. מִיכָּן הָאֵילַךְ בְּחוּלִין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טַהֲרַת הַקּוֹדֶשׁ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

החותך משפופרת הקדש וכו'. הובא זה לעיל סוף הפרק:

עד כאן. מהמעלות דקחשיב מיירי בקדש ומקדשי קדשים:

מכאן ואילך בחולין וכו'. כלומר הן ג''כ בכלל דס''ל בענין המעלות שנחשבו מכאן ואילך חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמי ולא בהמעלות שנחשבו ע''כ שאינם אלא בקדש בלבד:

הלכה: תַּנֵּי. מַעֲשֶׂה בְאִשָּׁה אַחַת שֶׁהָֽיִתָה אוֹרֶגֶת בֶּגֶד אֶחָד בְּטַהֲרָה וּבָאת אֶצֶל רִבִּי יִשְׁמָעֵאל לְהִישָּׁאֵל לוֹ. אָֽמְרָה לוֹ. יוֹדַעַת אָנִי שֶׁלֹּא נִיטְמָא. אֶלָּא שֶׁלֹּא נָתַתִּי דַּעְתִּי לְשׁוֹמְרוֹ. מִתּוֹךְ שֶׁהוּא בוֹדְקָהּ אָֽמְרָה לוֹ. נִידָּה בָאָה וּמָֽתְחָה עִימִּי בַּחֶבֶל. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. גְּדוּלִים הֵם דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁאָֽמְרוּ. כֵּלִים הַנִּגְמָרִים בְּטַהֲרָה צְרִיכִין טְבִילָה לַקּוֹדֶשׁ אֲבָל לֹא לַתְּרוּמָה. שׁוּב מַעֲשֶׂה בְאִשָּׁה אַחַת שֶׁהָֽיִתָה אוֹרֶגֶת מִטְפַּחַת אַחַת בְּטַהֲרָה וּבָאת אֶצֶל רִבִּי יִשְׁמָעֵאל לְהִישָּׁאֵל לוֹ. אָֽמְרָה לוֹ. יוֹדַעַת אָנִי שֶׁלֹּא נִיטְמָא. אֶלָּא שֶׁלֹּא נָתַתִּי דַּעְתִּי לְשׁוֹמְרוֹ. מִתּוֹךְ שֶׁהוּא בוֹדְקָהּ אָֽמְרָה לוֹ. נִפְסְקָה נֵימָה אַחַת וּקְשַׁרְתְּיהָ בְפִי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. גְּדוּלִים הֵן דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁאָֽמְרוּ. כֵּלִים הַנִּגְמָרִין בְּטַהֲרָה צְרִיכִין טְבִילָה בַקּוֹדֶשׁ אֲבָל לֹא לַתְּרוּמָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' שלא נתתי דעתי לשמרה. שלא יארע בו איזה טומאה שלא מדעתי. כמה גדולים דברי חכמים וכו'. אשמא ניטמא ולאו אדעתיה:

וקשרתי בפי. ולא הייתי טבולה לנדתי ויש לחוש שמא בשעה שנגמרה המטפחת עדיין היה לח ורוק הנדה מטמא:

משנה: כֵּלִים הַנִּגְמָרִים בְּטַהֲרָה צְרִיכִין טְבִילָה לַקּוֹדֶשׁ אֲבָל לֹא לַתְּרוּמָה. הַכֶּלִי מְצָרֵף מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ לַקּוֹדֶשׁ אֲבָל לֹא לַתְּרוּמָה. הָרְבִיעִי בַּקּוֹדֶשׁ פָּסוּל וְהַשְּׁלִישִׁי בַּתְּרוּמָה. וּבַתְּרוּמָה נִיטְמֵאת אַחַת מִיָּדָיו חֲבֶרְתָּהּ טְהוֹרָה. וּבַקּוֹדֶשׁ מַטְבִּיל שְׁתֵּיהֶן. וְהַיָּד מְטַמָּא אֶת חֲבֶרְתָּהּ בַּקּוֹדֶשׁ אֲבָל לֹא בַּתְּרוּמָה׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' כלים הנגמרי' בטהרה. שעשאם חבר ונזהר בהן וגמרן בטהרה אע''פ כן צריכין טבילה לקדש ומשום דחיישינן שמא נפל רוק מפי עם הארץ ונגע בהן בשעת מלאכה ועדיין הוא לח לאחר שנגמר ואז מטמא כדתנן בפ''ז דנדה הזוב והרוק מטמאין כשהן לחין לפיכך הצריכוהו טבילה לקדש ואינו טעון. הערב שמש אבל לא לתרומה:

הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש. אם היו פירורין של אוכלין הרבה בהכלי ונגע בהן הפוסל את הקדש ואת התרומה כגון טבול יום או איזו טומאה והן אינן נוגעין זה בזה אפי' אם לא נגע אלא באחת מהן נטמא כל מה שבכלי לקדש אבל לא לתרומה. ואף על פי שכל אלו המעלות מדבריהן הן מכל מקום למעלה זו יש רמז ואסמכתא מן הכתוב שבתורה כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת מכאן אמרו חכמים כל מה שבכף הרי הוא כגוף אחד ואפילו כלי שאין לו תוך כגון שהיו צבורין על גבי הלוח או ע''ג העור אע''פ שאין נוגעין זה בזה כולן כאחת הן לקדש:

הרביעי בקדש פסול. שהשלישי פוסל לרביעי בקדש והחמישי הוא טהור:

והשלישי בתרומה. שני פוסל לשלישי בתרומה והרביעי הוא טהור:

ובתרומה. הדין הוא שאם נטמאת אחת מידיו באיזו טומאה שהיא מדבריהם כגון אוכלין ומשקין טמאין וכיוצא בהן שאין מטמאין את הידים ולא את הגוף היא טמאה וחבירתה טהורה אפילו נגעה ידו הטמאה בידו האחרת והיא נגובה טהורה שאין היד מטמא את חבירתה לתרומה ובקדש אם נגעה בידו השניה מטביל שתיהן שהיד מטמא את חבירתה לפוסלה בנגיעה ואם יש משקה לחלוחית ביד הטמאה מטביל שתיהן אע''פ שלא נגעה יד הטמאה בשניה וכן פוסל אם נגע ביד חבירו לקדש אבל לא לתרומה. והרי עוד ארבע מעלות בקדש שנשנו כאן כבר פירשתי לעיל בתחלת הפרק שעד המעלה הכלי מצרף וכו' נוהגין אף בחולין שנעשו על טהרת הקדש ומן הכלי מצרף ואילך אינן נוהגין אלא בקדש בלבד:

שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקּוֹדֶשׁ מִדַּת הַתְּרוּמָה. שֶׁבַּקּוֹדֶשׁ מַתִּיר אֶת הָחוּטִים וּמְנַגֵּב אֶת הַנְּקָבִים וְאַחַר כָּךְ קוֹשֵׁר וּבַתְּרוּמָה קוֹשֵׁר. וְאַחַר כָּךְ מַטְבִּיל׃ אוֹכְלִי תַרוּמָה זְרִיזִין הֵן. וְהֵן חָצִין אוֹתָהּ. אוֹכְלֵי הַקּוֹדֶשׁ אֵינָן זְרִיזִין וְאֵינָן חָצִים אוֹתָהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שלא כמדת הקדש וכו' שבקדש מתיר את החוטין. מהקשר וכו' כדפרישית במתני' וטעמא דכהנים אוכלי תרומה זריזין הן והן חצין חולקין אותה להקשר וכלומר שפותחין בכל מה שיכולין כדי שיבואו המים בה ואוכלי קדש אינם זריזין לעשות כך לפיכך צריך שיהא מתיר הקשר לגמרי ומנגב ומטביל ולא סמכינן על שיפתח את הקשר מעט:

הַנּוֹשֵׂא אֶת הַמִּדְרָס נוֹשֵׂא אֶת הַתְּרוּמָה אֲבָל לֹא אֶת הַקּוֹדֶשׁ. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. מִפְּנֵי מַעֲשֶׂה שֶׁאִירַע. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁנִּיקְבָּה חָבִיתוֹ 16b וּפָֽקְקָה בְסַנְדָּלוֹ. רִבִּי זְעוּרָה רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. עָבַר וְנָשָׂא טָהוֹר. וְאַתְיָא כַהִיא דְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. יֵשׁ [מֵהֶן] שֶׁאָֽמְרוּ לֹא יִשָּׂא. עָבַר וְנָשָׂא טָמֵא. [וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁאָֽמְרוּ.] לֹא יִשָּׂא. אִם עָבַר וְנָשָׂא טָהוֹר. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שֶׁלֹּא עָשׂוֹ גוּפוֹ כְזָב אֶצֶל הַקּוֹדֶשׁ. [אִין תֵּימַר. עָשׂוֹ גוּפוֹ כְזָב אֶצֶל הַקּוֹדֶשׁ.] אֲפִילוּ עָבַר וְנָשָׂא יִהְיֶה טָמֵא. אָמַר לֵיהּ. תִּיפְתָּר בִּמְזוקָּק לַקּוֹדֶשׁ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

א''ל תיפתר במזוקק לקדש. כלו' דאיירי שרגיל לאכול קדש וזריז בה כדפרישית בריש הלכה ובו לא גזרו בדיעבד שנזהר שלא יגע בקדש ולא מצינו למיפשט מהכא בעלמא:

לית הדא אמרה וכו'. וכי לא שמעינן מהכא למיפשט בעיין דסוף פרק דלעיל אם עשו גופו של אוכלי תרומה כזב אצל הקדש או דילמא דוקא בבגדיהן הוא דאמרו ומהכא איכא למיפשט דאין תימר אפי' בגופו עשו אותו כזב א''כ מן הדין ראוי להחמיר כאן אפי' בדיעבד שאפי' עבר ונשא יהא טמא (דנושא המדרס הרי הוא כאלו מאוכלי תרומה שבתרומה מותר לישא מדרס עמה כל זמן שלא נגע בה):

ויש מהן וכו' טהור. בנושא את המדרס דלא אמרו אלא דלא ישא לכתחלה ובדיעבד טהור שהרי לא נגע במדרס:

הנושא את המדרס וכו' מפני מעשה שאירע וכו' ופקקה בסנדלו. והיה טמא מדרס:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source