הלכה: חוֹמֶר בַּתְּרוּמָה שֶׁבִּיהוּדָה נֶאֱמָנִין. הָא בַגָּלִיל לֹא. רִבִּי סִימוֹן רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְשֵׁם רִבִּי פְּדָייָה. מִפְּנֵי שֶׁפְּסִיקִייָא שֶׁלְכּוּתִים מַפְסֶקֶת. וְהָא תַנִּינָן. שְׁנִייָה לָהּ רֶגֶב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. בְּלֹא כָךְ אֵין פְּסִיקִייָא שֶׁלְכּוּתִים מַפְסֶקֶת. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי. תִּיפְתָּר בְּמֵבִיא גַּרְגִּרִים וְכוֹתְשָׁן שָׁם. וּבִיהוּדָה נֶאֱמָנִין עַל הַיַּיִן אֲבָל לֹא עַל הַקַּנְקִינִים. וּבַגָּלִיל אֵינָן נֶאֱמָנִין לֹא עַל הַיַּיִן וְלֹא עַל הַקַּנְקִינִים. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. בֶּן דָּרוֹם שֶׁאָמַר. בַּגָּלִיל הֵבֵאתִיהָ. נֶאֱמָן. וּבֶן גָּלִיל שֶׁאָמַר. מִדָּרוֹם הֵבֵאתִיהָ. אֵינוֹ נֶאֱמָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בן דרום. מדרומה של גליל שהיא ארץ יהודה והביא שמן ואומר מגליל הבאתיה ואין ראוי לנסכים נאמן שהוא להחמיר אבל בן גליל שאמר מדרום הבאתיה וכשר לנסכים אינו נאמן להקל לפי שהוא בן גליל וחזקה שממקומו הביא אותו:
תיפתר במביא גרגרים וכותשן שם. כלו' לא שמביאין שמן כתוש ממקום רחוק כמו זה דבהא הוה חששא דארץ העמים שביניהם שלא יטמא אלא דהכא מיירי שמביא גרגרי זתים מאותו מקום המובחר וכותשין שם ביהודה להביא השמן למנחות והשתא ליכא חששא דארץ העמים דכל זמן שהזתים לא באו להמעטן והוא הכלי שנותנין בו הזתים שיתחממו כדי שיהו ראויין להוציא שמן לאו בני קבולי טומאה נינהו וכדתנן ברפ''ט דטהרות זתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן וכו' ולכ''ע עד שלא נתנן לתוך המעטן לאו בני קבולי טומאה נינהו וכ''ת ליעבדו נמי מגליל כן הא ליתא דאלו זתים שהן מן המובחר יכולין להביאן כשעדיין לא נכתשו ואינם מתקלקלין ואם היו מביאין מן הגליל כך יתקלקלו וצריך לכותשן במקומן ולעשות מהן שמן ומכיון שמקבל טומאה אי אפשר להביא מגליל הואיל וארץ העמים מפסקת:
והא תנינן. במנחות בפ''ח כל קרבנות צבור והיחיד דקחשיב שם על הא דקתני וכולן אינן באין אלא מן המובחר ואיזהו מובחר וכו' תקועה אלפא לשמן אבא שאול אומר שניה לה רגב בעבר הירדן וקשיא בלא כך אין פסיקייא של כותים מפסקת בתמיה וכלומר וכי אפשר שלא תהיה רצועה של ארץ העמים מפסקת בין מקום רחוק כזה שהוא בין עבר הירדן לבין ירושלים. שבארץ יהודה ואפ''ה מביאין משם שמן למנורה ולמנחות כדקתני התם והיכי אמרת דמהאי טעמא אין מביאין יין ושמן מגליל:
גמ' חומר בתרומה וכו' הא בגליל לא וכו'. כדפרישית במתניתין:
משנה: חוֹמֶר בַּתְּרוּמָה שֶׁבִּיהוּדָה נֶאֱמָנִים עַל טַהֲרַת יַיִן וְשֶׁמֶן כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה וּבִשְׁעַת הַגִּתּוֹת וְהַבַּדִּים אַף עַל הַתְּרוּמָה. עָֽבְרוּ הַגִּתּוֹת וְהַבַּדִּים וְהֵבִיאוּ לוֹ חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה לֹא יְקַבְּלֶנָּה מִמֶּנּוּ אֲבָל 20a מַנִּיחָהּ לְגַת הַבָּאָה. אִם אָמַר לוֹ הִפְרַשְׁתִּי לְתוֹכָהּ רְבִיעִית קוֹדֶשׁ נֶאֱמָן. כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן הַמְדוּמָּעוֹת, נֶאֱמָנִין עֲלֵיהֶן בִּשְׁעַת הַגִּתּוֹת וְהַבַּדִּים קוֹדֶם לַגַּת שִׁבְעִים יוֹם׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כדי יין וכדי שמן המדומעות. המטהר טבלו לנסכים ועכשיו יש כאן חולין ותרומה וקדש מעורבין זה בזה ובא לומר גם על הכדים שהן טהורין נאמן עליהם אף על הכדים אע''ג דאמרן שאינו נאמן על הכדים ואפילו בשעת הגתות והבדים בכה''ג נאמן הוא על הכל בשעת הגתות והבדים וקודם לזה שבעים יום דמגו דנאמן אקדש נאמן נמי אתרומה ואכדים דגנאי הוא לקדש שיהו הכדים שעירוהו מהם בחזקת טומאה והוא קרב. והא דנקט שבעים יום משום דאורחא דעלמא להזמין את הכלים ולטהרם שבעים יום קודם הגיתות:
אבל מניחה. ע''ה שיודע שלאחר גיתות והבדים אין מאמינים אותו מניחה לגת הבאה ואז נותנה לכהן דבאותו זמן נאמן הוא עליה ומקבל החבר ממנו אע''פ שיודע שהוא של אשתקד שלא גזרו עליהם טומאה בשעת הגיתות והבדים:
עברו הגתות והבדים. לאחר שעבר זמן הבציר וזמן עצירת הזתים בבית הבד. והביא ע''ה חבית של יין של תרומה או של שמן תרומה לכהן חבר ואמר שהיא טהורה לא יקבלה ממנו בחזקת טהורה שלאחר זמן הגיתות והבדים שוב אינו נאמן:
ובשעת הגיתות והבדים. בעת הבציר יין לגת ובעת שעוצרים הזתים בבית הבד נאמנין אף על התרומה לפי שכל העם מטהרין עצמן וכליהן כדי לעשות יינם ושמנם בטהרה:
שביהודה. שמשם היו מביאין נסכים ולא מגליל לפי שרצועה של ארץ העמים היתה מפסקת בין גליל ליהודה כדקאמר בגמרא וירושלים בארץ יהודה היא ולא היה אפשר להביא קדש מגליל ליהודה לפי שגזרו טומאה על ארץ העמים ואפילו משל חברים שבגליל לא היו יכולין להביא לנסכים וביהודה נאמנין אף עמי הארץ על טהרת יין ושמן לנסכים בכל ימות השנה ומשום שמפני חומרתן נזהרין בהן ולא משקרין לפיכך נאמן עם הארץ לומר יין זה טהור והוא לנסכים שמן זה טהור והוא למנחות אבל אם אומר יין ושמן אלו טהורין והן לתרומה אינו נאמן לפי שאין איסור טומאה בתרומה חמיר בעיני ע''ה וחיישינן דלמא משקר בה:
מתני' חומר בתרומ'. השתא קחשיב מה שמצינו חומר בתרומה מבקודש וכדמפרשינן טעמא:
ואם אמר וכו'. כלומר ואף בשאר ימות השנה אם הביא ע''ה חבית של תרומה לחבר ואמר לו הפרשתי לתוכה רביעית הלוג קדש נאמן על כל החבית דמגו דמהימן אקדש מהימן נמי אתרומה. ודוקא לתרומה עצמה אמרו שהוא נאמן בשעת הגיתות והבדים אבל על הכדים ריקנים אינו נאמן לומר טהורין הן לתרומה ואפילו בשעת הגיתות והבדים וכן אין נאמן לעולם על כלי ריקם שהוא טהור לקדש:
כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן הַמַּדְמִיעוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אֵילּוּ שֶׁקּוֹדְחִין בָּהֶן אֶת הַדֶּמַע.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלו שקודחין. שתוחבין ומטמינים בהן את הדימוע שנדמע ונתערבו בהן טבל וחולין וכדפרישית במתני':
אִם אָמַר לוֹ הִפְרַשְׁתִּי לְתוֹכָהּ רְבִיעִית קוֹדֶשׁ נֶאֱמָן. מֵאַחַר שֶׁהוּא נֶאֱמָן עַל הַקּוֹדֶשׁ נֶאֱמָן עַל הַתְּרוּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אם אמר וכו'. ומפרש הטעם דמאחר וכו' כדפרישית במתני':
אָמַר רִבִּי יַנַּיי. הָרוּבִּין הָיוּ אוֹמְרִים. בִּתְרוּמָה שֶׁנַּעֲשִׂית עַל גַּב הַקּוֹדֶשׁ. הָא עַל גַּב עַצְמָהּ לֹא. וַאֲנִי אוֹמֵר. אֲפִילוּ נַעֲשִׂית עַל גַּב עַצָמָהּ. אַתְיָא דְרִבִּי יוֹסֵה כְרִבִּי יַנַּאי וּדְרִבִּי יִרְמְיָה כִרוּבִּים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הרובין היו אומרים. הן הבחורים ונקראו רובין שהיו מפרשים להתרומה דמתני' שנעשית על גב טהרת קודש מיירי וכו' כדר' ירמיה לעיל ואני אומר וכו':
אתיא דר' יוסי. דלעיל כר' ינאי ודר' ירמיה כרובים:
עַם הָאָרֶץ. דְּתַנֵּי. עַם הָאָרֶץ שֶׁנִּתְמַנֶּה לִהְיוֹת חָבֵר. וְהָיוּ לוֹ טְהוֹרוֹת וְאָמַר. בְּבָרִיא לִי שֶׁנַּעֲשׂוּ בְטַהֲרָה. בִּזְמַן שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּב עַצְמוֹ טְהוֹרוֹת לוֹ וּטְמֵאוֹת לָאֲחֵרִים. עַל גַּב אֲחֵרִים טְמֵאוֹת בֵּין לוֹ בֵין לָאֲחֵרִים. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אִם טְהוֹרוֹת לוֹ יִהְיוּ טְהוֹרוֹת לָאֲחֵרִים. אִם טְמֵיאוֹת לָאֲחֵרִים יִהְיוּ טְמֵאוֹת לוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. חוֹמָרִין. טְמֵאוֹת בֵּין לוֹ וּבֵין לָאֲחֵרִים.
גֵּר. דְּתַנֵּי. גֵּר שֶׁנִּתְגַּייֵר וְהָיוּ לוֹ יֵינוֹת. אָמַר. בְּבָרִי לִי שֶׁלֹּא נִתְנַסֶּךְ מֵהֶן. בִּזְמַן שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּב עַצְמָן. טְהוֹרִין לוֹ וּטְמֵאִין לָאֲחֵרִים. עַל גַּב אֲחֵרִים טְמֵאִין בֵּין לוֹ וּבֵין לָאֲחֵרִים. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אִם טְהוֹרִין לוֹ יְהוּ טְהוֹרִין לָאֲחֵרִים. אִם טְמֵאִין לָאֲחֵרִים יִהְיוּ טְמֵאִין לוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. חוֹמָרִין. טְמֵאִין בֵּין לוֹ בֵין לָאֲחֵרִים.
מָבוֹי. כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. וְכֵן מָבוֹי שֶׁנִּיטְּלָה קוֹרָתוֹ אוֹ לְחָיָיו כול'. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. חוֹמָרִין. אֲסוּרִין בֵּין בְּשַׁבָּת זוֹ בֵין בְּשַׁבָּת הַבָּאָה.
קֵירוּייָה. כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. קֵירוּיָה שֶׁהִטְבִּילוּהָ בְּמַיִם שֶׁהֵן רְאוּיִין לְקַדֵּשׁ מְקַדְּשִׁין בָּהּ עַד שֶׁתִּיטְמָא. נִיטְמָא אֵין מְקַדְּשִׁין בָּהּ. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אִם מְקַדְּשִׁין בָּהּ בַּתְּחִילָּה אַף בַּסּוֹף. אִם אֵינָן מְקַדְּשִׁין בָּהּ בַּסּוֹף אַף לֹא בַתְּחִילָּה. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יֶאֱסוֹף בְּתוֹכָהּ מַיִם מְקוּדָּשִׁין׃ רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. חוֹמָרִין. אֵין מְקַדְּשִׁין בָּהּ לֹא בַתְּחִילָּה וְלֹא בַסּוֹף.
כּוֹשְׁתְּ. כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. הַכּוֹשְׁטְ וְהַחֶמֶס וְרָאשֵׁי בְשָׂמִים הַתִּייָה וְהַחִלְתִּית וְהַפִּילְפְּלִין וְחַלּוֹת חָרִיעַ נִלְקָחִים בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר. וְאֵינָן מִטַּמִּין טוּמְאַת אוֹכְלִין דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. אִם נִלְקָחִין בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר מִפְּנֵי מָה אֵינָן מִטַּמּוֹת טוּמְאַת אוֹכְלִין. אִם אֵינָן מִטַּמּוֹת טוּמְאַת אוֹכְלִין אַף הֵן לֹא יִלָּֽקְחוּ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר׃ רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. חוֹמָרִין. מִטַּמִּין טוּמְאַת אוֹכְלִים וְאֵינָן נִלְקָחִין בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר.
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כּוֹשְׁתְּ וְקֲירוּיָה וּמָבוֹי וְגֵר וְעַם הָאָרֶץ. חוֹמָרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' ייחנן הכושת וכו'. גרסינן להא לעיל בפ''ט דעירובין בהלכה כל הסוגיא עד אמר ר' ינאי ושם פירשתי:
רִבִּי יִרְמְיָה סְבַר מֵימַר בִּתְרוּמָה שֶׁנַּעֲשִׂית עַל גַּב הַקּוֹדֶשׁ. הָא עַל גַּב עַצְמָהּ לֹא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וַאֶפִילוּ נַעֲשִׂית עַל גַּב עַצָמָהּ. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹסֵה. צָרִיךְ לַעֲמוֹד עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיִּטְבּוֹלוּ. פָּתַר לָהּ שֶׁלֹּא בִשְׁעַת הַבַּד. אִית לָךְ מֵימַר שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַגַּת. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בֵּירִבִּי לָֽעְזָר. אוֹ קוֹדֶם שֶׁלֹּא בָֽצְרוּ בָהּ שְׁלֹשָׁה בְנֵי אָדָם נָֽגְעוּ בוֹ טַהֲרוֹת. בִּשְׁעַת הַגִּיתּוֹתּ וְהַבַּדִּים הַטַּהֲרוֹת טְהוֹרוֹת. עָֽבְרוּ הַגִּיתּוֹתּ וְהַבַּדִּים הַטַּהֲרוֹת טְמֵאוֹת. וְיֵשׁ כְּלִי חֶרֶשׂ מַשֶּׁהוּ מְיטָהֵר חוֹזֵר וּמְיטַמֵּא. וְלֵית כָּל אִילֵּין מִילַּייָא כֵן. אֶלָּא כֵינִי. נָֽגְעוּ בוֹ טַהֲרוֹת קוֹדֶם לַגִּיתּוֹתּ וְלַבַּדִּים הַטַּהֲרוֹת טְהוֹרוֹת. וְיֵשׁ כְּלִי חֶרֶשׂ מַשֶּׁהוּ מְיטַמֵּא חוֹזֵר וּמְיטָהֵר. וְלֵית כָּל אִילֵּין מִילַּייָא כֵן. אֶלָּא כֵינִי. נָֽגְעוּ בוֹ טַהֲרוֹת בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מָלֵא הַטַּהֲרוֹת טְהוֹרוֹת. פִּינֵּהוּ הַטַּהֲרוֹת טְמֵאוֹת. וְיֵשׁ כְּלִי חֶרֶשׂ מַשֶּׁהוּ מְיטָהֵר חוֹזֵר וּמְיטַמֵּא. וְלֵית כָּל אִילֵּין מִילַּייָא כֵן. אֶלָּא כֵינִי. 20b נָֽגְעוּ בוֹ טַהֲרוֹת בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רֵיקָן הַטַּהֲרוֹת טְמֵאוֹת. מִילֵּהוּ הַטַּהֲרוֹת טְהוֹרוֹת. וְיֵשׁ כְּלִי חֶרֶשׂ מַשֶּׁהוּ מְיטַמֵּא חוֹזֵר וּמְיטָהֵר. וְלֵית כָּל אִילֵּין מִילַּייָא כֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פתר לה. ר' יוסה להאי מתני' דטהרות דמיירי שלא בשעת הבד דלא אמרו שנאמנין הם אלא בשעת גיתות והבדים בלבד:
אית לך מימר שלא בשעת הגת. בתמיה דבשלמא בבדדין שייך שפיר לומר שלא בשעת הבד דדרך להמתין משעת מסיקת הזתים מאילן. ומניחן הזתים בכלים לעצור אותן אף לאחר זמן הבד אבל בוצרין הענבים וכי שייך לומר שממתינין משעת הבצירה של הענבים עד לאחר שעת הגת זה ודאי אינו דמתקלקלין הענבים אם לא ידרכו בגת אחר הבצירה מיד וא''כ מסתמא בשעת הגתות והבדים שנינו:
אמר ר' יצחק בר' אלעזר. דאפ''ה יכילנא לשנויי לך דאו מיירי קודם עד שלא בצרו בה שלשה בני אדם וכלומר דמטהר הוא את הבוצרין שלו בתחלה עד שלא הגיע שעת הבצירה ממש ועדיין לא בצרו כמה בני אדם את ענביהם וזה מקדים הוא לטהרן לעת הבצירה שלו:
נגעי בו טהרות. הא דתנינן בשעת הגתות והבדים נאמנין הן וא''כ אפשר לומר דאלו טהרות עצמן שנגעו בו בשעת הגתות והבדים דטהורות הן אבל לאחר שעברו הגתות והבדים אפי' אותן הטהרות בעצמן טמאות הן ודרך בעיא היא:
ויש כלי חרס וכו'. בתמיה וכלומר והיכי מצית אמרית שאותו כלי חרס של הגת או של הבד שמשימין בו הטהרות ונטהרו יחזרו להיות טמאות דלא אמרו אלא אם עברו הגתות והבדים שוב אינן נאמנין על טהרות אחרות שלאח''כ ולא על אותן שכבר נעשו בטהרה בשעת הגתות והבדים וכדמסיק ואזיל ולית כל אילין מילייא כן בתמיה וכי כל הדברים אינן כך שכל מה שהוא נעשה בטהרה נשאר בחזקתו וכן להיפך כדלקמן דהואיל שרוב הכלים שמשתמשין בהן בגת ובית הבד של כלי חרס הן לפיכך נקט כלי חרס:
אלא כיני. אלא כך היא הבעיא נגעו בו טהרות וכו' והיינו שבעים יום קודם שאז הן בכלל טומאה אם אותן הטהרות בעצמן טהורות כשהגיע שעת גתים והבדים ומהדר הש''ס וכי יש וכו' ולית כל אלין מילייא כן כדלעיל שכל דבר בחזקתו עומד אם טמא ואם טהור:
אלא כיני. היא השאלה נגעו בו טהרות בעת גיתות והבדים והכלי היא מלא וא''כ הטהרות טהורות ואם אח''כ פינהו לתוך כלי אחר אם אותן הטהרות חזרו להיות טמאות הואיל והן בכלי אחר ומהדר וכי יש כלי חרש משהוא מיטהר וכו' כדלעיל:
אלא כיני. היא השאלה נגעו בו טהרות כשהוא ריקן ולא טהרו כלי הריקן לתרומה ואפילו בשעת הגיתות והבדים וא''כ הטהרות טמאות ואם אח''כ מילוהו אם הטהרות טהורות שהרי בכלי מלא הטהרות נטהרו בשעת הגתות והבדים ומהדר וכי יש כלי חרש וכו' כדלעיל:
פליגא. צ''ל מתניתא פליגא על רבי יוסה. דהא תנינן בפ''י דטהרות הבדדין והבוצרין כיון שהכניסן לרשות המערה דיו דברי ר''מ. שרוצה להטבילן כדי לעשות יין ושמן בטהרה והכניסן למערה לטבול בה דיו ר' יוסי אומר צריך לעמוד עליהן עד שיטבלו. מפני שהן עמי הארץ ואין יודעין מליזהר בטבילה ובטהרה וקשיא לרבי יוסה דקאמר דנאמנין הן אפי' בטהרת תרומה עצמה:
אמר ר' יוסה. דלא היא אלא אפילו נעשית על גב טהרת עצמה דתרומה נמי מהימן וטעמא כדפרישית במתני':
ר' ירמיה סבר מימר. להא דתנינן במתני' ובשעת הגתות והבדים נאמנין אף על התרומה היינו דוקא בתרומה שנעשית על גב טהרת הקדש דמיזהר זהיר בה כקדש עצמו הא על גב עצמה לא מהימן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source