רִבִּי חוּנָה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מָצָאנוּ שֶׁוִּיתֶּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל עַל עֲבוֹדָה זָרָה וְעַל גִּילּוּי עֲרָיוֹת וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים. וְעַל מְאָסָם בַּתּוֹרָה לֹא ווִיתֵּר. מַה טַעָם. וַיֹּאמֶר י֙י עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ עֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים אֵין כָּתוּב כָּאן. אֶלָּא וַיֹּ֣אמֶר י֙י עַל עָזְבָם֙ אֶת תּ֣וֹרָתִ֔י. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. אוֹתִי עָֽזְבוּ אַווַתְּרָה. שֶׁמָּא אֶת תּוֹרָתִי שָׁמָרוּ. שֶׁאִילּוֹ אוֹתִי עָֽזְבוּ וְתוֹרָתִי שָׁמָרוּ הַשְּׂאוֹר שֶׁבָּהּ הָיָה מְקָֽרְבָן אֶצְלִי. רַב חוּנָה אָמַר. לַמֵּד תּוֹרָה שְׁלֹּא לִשְׁמָהּ. שֶׁמִּתּוֹךְ שְׁלֹּא לִשְׁמָהּ אַתְּ בָּא לִשְׁמָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
למוד תורה. אפי' שלא לשמה אלא כדי להתכבד בה שמתוך וכו':
ותורתי שמרו. אף לעתים עתים:
אותי עזבו. לילך אחרי ע''ז ועל זה אוחרה אם לא היו עוזבים את תורתי לגמרי:
השאור שבה היה מקרבן אצלי. קיצור לשון הוא וכמו מאמר שאור ותבלין הנותנין טעם וכלומר התורה שהיא שאור ותבלין נגד היצה''ר כמאמר חז''ל בראתי יצה''ר בראתי התורה תבלין ואלו לא היו עוזבים את התורה לגמרי כבר השאור והתבלין של התורה היה מקרבן לחזור אצלי לעבודתי:
רִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא שְׁלַח לְרִבִּי חִייָה וּלְרִבִּי אַסִּי וּלְרִבִּי אִמִּי לְמִיעֲבוֹר בַּקִּרֵייָתָא דְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל לִמְתַקְנָא לוֹן סָֽפְרִין וּמַתְנִייָנִין. עֲלוֹן לְחַד אֲתַר וְלָא אַשְׁכְּחוֹן לָא סְפַר וְלָא מַתְנִייָן. אָֽמְרִין לוֹן. אַייתוֹן לָן נְטוּרֵי קַרְתָּא. אַייְתוֹן לוֹן סַנְטוּרֵי 6b קַרְתָּא. אָֽמְרוּן לוֹן. אֵילֵּין אֵינּוּן נְטוּרֵי קַרְתָּא. לֵית אֵילֵּין אֶלָּא חָרוּבֵי קַרְתָּא. אָֽמְרוּן לוֹן. וּמָאן אִינּוּן נְטוּרֵי קַרְתָּא. אָֽמְרוּן לוֹן. סַפְרַייָא וּמַתְנִייָנַיָּא. הָדָא הִיא דִּכְתִיב אִם י֙י לֹא יִבְנֶ֬ה בַ֗יִת וגו'.
Pnei Moshe (non traduit)
לא סופר. מלמד תינוקות ולא אלו המשנין משניות:
סנטורי קרתא. שומרי שערי העיר:
לית אילין אלא חרובי קרתא. שהן יושבין ומשמרין על בני אדם לבקש עלילה עליהם ועושין תחבולות לגזול ולחמוס אותם:
רִבִּי יְהוּדָה כְּשְׁהָיָה רוֹאֶה אֶת הַמֵּת וְאֶת הַכַּלָּה מִתְקַלְּסִין הָיָה נוֹתֵן עֵינָיו בַּתַּלְמִידִים וְאוֹמֵר. הַמַעֲשֶׂה קוֹדֵם לַתַּלְמוּד.
Pnei Moshe (non traduit)
מתקלסין. משתבחין מבני אדם שהולכין אחריהן לכבודן היה נותן עיניו בתלמידים שיבטלו מלימוד וילכו להתעסק במצוה ואמר המעשה קודם לתלמוד אבל נמנו וגמרו בעליית בית אריס התלמוד קודם למעשה ובשיש שם מי שיעשה כדלקמן. וגרסינן לה עד סוף הלכה לעיל בפ''ג דפסחים בהלכה ז' וע''ש:
נִמְנוּ בַּעֲלִיַית בֵּית אָרִיֹס. הַתַּלְמוּד קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה. רִבִּי אַבָּהוּ הֲוָה בְקַיְסָרִין. שָׁלַח לְרִבִּי חֲנִינָה בְרֵיהּ מַזְכֵּי בְטִיבֵּרִיָּה. שָֽׁלְחוֹן וְאָֽמְרוּן לֵיהּ. גְּמַל הוּא חֶסֶד. שְׁלַח כָּתַב לֵיהּ. הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּקַיְסָרִין שְׁלַחְתִּיךָ לְטִיבֵּרִיָּא. כְּבָר נִמְנוּ בַּעֲלִיַית בֵּית אָרִיֹס בְּלוֹד הַתַּלְמוּד קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר. בְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה. אֲבָל אִם אֵין שָׁם מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה הַמַּעֲשֶׂה קוֹדֵם לַתַּלְמוּד. דְּלֹמָא. רִבִּי חִייָה רִבִּי יָסָא רִבִּי אִמִּי עַנְיָן מֵיתֵי גַּבֵּי רִבִּי לָֽעְזָר. אֲמַר לוֹן. אָן הֲוִיתוֹן יוֹמָא דֵין. אָֽמְרוֹן לֵיהּ. גְּמַל חֶסֶד. אֲמַר לוֹן. וְלָא הֲוָה תַמָּן חוֹרָנִין. אָֽמְרִין לֵיהּ. מָגִיר הֲוָה.
משנה: הֶיתֵּר נְדָרִים פּוֹרְחִים בָּאֲוִיר וְאֵין לָהֶן עַל מַה שֶּׁייִסְמֹכוּ. הִילְכוֹת שַׁבָּת חֲגִיגוֹת וּמְעִילוֹת כַּהֲרָרִים תְּלוּיִּם בִּסָעֲרָה. מִקְרָא מְמוּעָט וַהֲלָכוֹת מְרוּבּוֹת. הַדִּינִים וְהָעֲבוֹדוֹת הַטַּהֲרוֹת וְהַטּוּמְאוֹת וְהָעֲרָיוֹת יֵשׁ לָהֶן עַל מַה שֶּׁייִסְמֹכוּ. וְהֵן הֵן גּוּפֵי תּוֹרָה
Pnei Moshe (non traduit)
והן הן גופי תורה. מפרש בגמרא דהן והן גופי תורה קאמר כלומר בין אותם שיש להם על מי שיסמכו ובין אותם שהן כהררים התלוים בשערה אלו ואלו גופי תורה:
והטהרות. להא דתניא ורחץ את בשרו וגו' מים שכל גופו עולה בהן ושיערו חכמים מ' סאה. וטומאות לכעדשה מן השרץ דלא כתיבא בהדיא וילפינן מדכתיב כל הנוגע בהם דמשמע כולו וכתיב וכל אשר יפול עליו מהם דמשמע מקצתו הא כיצד עד שיגע במקצתו שהוא ככולו ושיערו חכמים בכעדשה שכן חומט תחילתו בכעדשה. ועריות לבתו מאנוסתו דלא כתיבא אלא דאתיא הנה הנה ואתיא זימה זימה:
והעבודות. להולכת הדם דאע''ג שהיא עבודה שאפשר לבטלה ששוחט בצד המזבח וזורק אפ''ה ילפינן דעבודה היא מדכתיב והקריבו וזו קבלת הדם היא ואין הולכה אא''כ קיבל ומדאפקה רחמנא לקבלה בלשון הולכה ש''מ הולכה נמי עבודה היא:
הדינין וכו' יש להן על מי שיסמכו. דינין לכדתניא נפש תחת נפש ודרשינן לממון נאמר כאן נתינה ונאמר למעלה בדמי ולדות נתינה וכו':
והמעילות. לכדתנן נזכר בעה''ב ולא נזכר השליח שליח מעל שליח עניא מאי קא עביד והא לא ידע היינו כהררים התלוין בשערה:
וחגיגות. המסקנא בגמ' דילפינן לקרבן חגיגה מדבר מדבר כתיב הכא ויחוגו לי במדבר וכתיב התם הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר וילפינן וחגותם מויחוגו והואיל והעיקר מדברי קבלה ילפינן הרי הם כהררים התלוין בשערה:
הלכות שבת וכו' כהררים התלויין בשערה. יש הלכות מהן שאינן תלויות אלא ברמז מועט במקרא כהר התלוי בשערות הראש והן הלכות מרובות בשבת כגון הא דאמרי' מלאכת מחשבת אסרה התורה והא לא כתיבא בשבת אלא במשכן כתיב ומדסמך פ' שבת לפרשת משכן למדין אנו מלאכת מחשבת לשבת:
מתני' היתר נדרים פורחין באויר. מעט רמז יש במקרא שיכול החכם להתיר הנדר ואין להם על מה שיסמוכו בהכתוב בפירוש כמו בהפרת הבעל לאשתו והאב לבתו שכתובין בהדיא אלא כך מסור הוא לחכמים בתורה שבע''פ וסמכו על הדרש לא יחל הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו:
הלכה: תַּנֵּי. רִבִּי לִיעֶזֵר אוֹמֵר. יֵשׁ לָהֶן עַל מַה שֶׁיִיסְמְכוּ. נִשְׁבַּ֥עְתִּי וָֽאֲקַיֵּ֑מָה. פְּעָמִים שֶׁאֵינוֹ מְקַייֵם. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. יֵשׁ לָהֶן עַל מַה שֶׁיִיסְמְכוּ. אֲשֶׁר נִשְׁבַּ֥עְתִּי בְאַפִּ֑י. בְּאַפִּי נִשְׁבַּעְתִּ. חוֹזֵר אֲנִי בִי.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני ר''א אומר וכו' תמן תנינן וכו'. זה הכל ריש פ''ד דנדרים ושם פירשתי:
תַּמָּן תַּנִּינָן. אַרְבָּעָה נְדָרִים הִתִּירוּ חֲכָמִים. וְכָל הַנְּדָרִים לֹא חֲכָמִים הֵם שֶׁהֶן מַתִּירִין. כָּתוּב וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל רָאשֵׁ֣י הַמַּטּ֔וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל. תָּלָה הַפָּרָשָׁה בְּרָאשֵׁי הַמַּטּוֹת שֶׁיְּהוּ מַתִּירִין לָהֶן אֶת נִדְרֵיהֶן. רַר יְהוּדָה בֵשֵׁם שְׁמוּאֵל. כָּתוּב לֹ֥א יַחֵ֖ל דְּבָר֑וֹ. הוּא אֵינוֹ מוֹחֵל דְּבָרוֹ. אַחֵר הוּא שֶׁעוֹשֶׂה דְבָרוֹ חוּלִין. וְאֵי זֶה זֶה. זֶה חָכָם שֶׁהוּא מַתִּיר לוֹ אֶת נִדְרוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
לא סופר. מלמד תינוקות ולא אלו המשנין משניות:
סנטורי קרתא. שומרי שערי העיר:
לית אילין אלא חרובי קרתא. שהן יושבין ומשמרין על בני אדם לבקש עלילה עליהם ועושין תחבולות לגזול ולחמוס אותם:
רִבִּי זְעוּרָה רַב יְהוּדָה יִרְמְיָה בַּר אַבָּא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. 7a שְׁלֹשָׁה שֶׁהֵן יוֹדְעִין לִפְתֹּחַ מַתִּירִין כְּזָקֵן. סָֽבֵרִין מֵימַר. בְּמָקוֹם שֵׁאֵין זָקֵן. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. אֲפִילוּ בְּמָקוֹם שֵׁיֵּשׁ זָקֵן. אָֽמְרוּן קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. רַב חוּנָה רָאשֵׁי מַטּוֹת. אָמַר לֵיהּ. אִין לֵית רַב חוּנָה רָאשֵׁי מַטּוֹת מָאן אִינּוּן רָאשֵׁי מַטּוֹת. רַב חוּנָה רֹאשׁ לְרָאשֵׁי מַטּוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
שלשה שהן יודעין לפתח וכו'. גרסי' להכל סוף פ' עשירי דנדרים עד אמר ר' יוסי בר בון לנדרים קלים ע''ש ותמצא מפורש:
מָהוּ לִמְנוֹת זְקִינִים לִדְבָרִים יְחִידִים. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רַב מְנִיתֵיהּ רִבִּי לְהַתִּיר נְדָרִים וְלִרְאוֹת כְּתָמִים. מִן דִּדְמָךְ בְּעָא גַּבֵּי בְּרֵיהּ מוּמֵי בְּכוֹרוֹת. אָמַר לוֹ. אֵינִי מוֹסִיף לָךְ עַל מַה שֶׁנָּתַן לָךְ אַבָּא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. כּוּלָּא יְהַב לֵיהּ. לְדִין יְחִידִי וּלְהַתִּיר נְדָרִים וְלִרְאוֹת כְּתָמִים וְלִרְאוֹת מוּמִין שֶׁבְּגָלוּי. מִן דִּדְמָךְ בְּעָא גַּבֵּי בְּרֵיהּ מוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר. אָמַר לֵיהּ. אֵינִי מוֹסִיף לָךְ עַל מַה שֶׁנָּתַן לָךְ אַבָּא. אַף עַל גַּו דַּתְּ אֲמַר. מְמַנִּין זְקִינִים לִדְבָרִים יְחִידִים. וְהוּא שֶׁיְּהֵא רָאוּי לְכָל הַדְּבָרִים. כְּהָדָא רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מַנִּי לְכָל תַּלְמִידוֹי. וַהֲוָה מִצְטָעֵר עַל חַד דַּהֲוָה (נְכִי) [בְּכִי] בְּעֵיינוֹי וְלָא הֲוָה יְכִיל מַמְנִייָתֵיהּ. וִימַנֵּייהּ לִדְבָרִים יְחִידִים. הָדָא אָֽמְרָה. הָרָאוּי [לְכָל הַדְּבָרִים רָאוּי] לְדָבָר אֶחָד. [ושֶׁאֵינוֹ] רָאוּי לְכָל הַדְּבָרִים אֲפִילוּ לְדָבָר אֶחָד אֵינוֹ רָאוּי.
מָהוּ לִמְנוֹת זְקֵינִים לְיָמִים. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רִבִּי חִייָה בַּר אַבָּא אֲתַא לְגַבֵּי רִבִּי לָֽעְזָר. אֲמַר לֵיהּ. פַּייֵס לִי לְרִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא דִי כְתוֹב לִי חָדָא אִיגְרָא דְאִיקָר. נִיפּוּק לְפַרְנָסָתִי לְאַרְעָא בָּֽרְייָתָא. פַּייְסֵיהּ וְכָתַב לֵיהּ. הֲרֵי שִׁילַּחְנוּ אֲלֵיכֶם אָדָם גָּדוֹל. שְׁלוּחֵינוּ וּכְיוֹצֵא בָנוּ עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ אֶצְלֵינוּ. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי דוֹסִתַי רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא. וּמַטּוּ בָהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרִבִּי דוֹסִתַי סַבָּא. הָכֵין כָּתַב לֵיהּ. הֲרֵי שִׁילַּחְנוּ אֲלֵיכֶם אָדָם גָּדוֹל. וּמַה הוּא גְדוּלָּתוֹ. שֶׁאֵינוֹ בוּשׁ לוֹמַר. לֹא שָׁמַעְתִּי.
מָהוּ לְהַתִּיר בְּפַילֳנֵיס. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַתִּירִין בְּפַילֳנֵיס. רִבִּי הִתִּיר בְּפַילֳנֵיס. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מַתִּיר בְּפַילֳנֵיס. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. בְּמָקוֹם שֶׁאֵין טַלִּית. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לִנְדָרִים קַלִּין.
הִילְכוֹת שַׁבָּת. רִבִּי יוֹנָה אָמַר רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּה מַקְשֵׁי. וַהֲלֹא אֵין כָּתוּב אֶלָּא אַ֣ךְ מַעְייָן וּב֛וֹר מִקְוֵה מַיִ֭ם יִהְיֶ֣ה טָה֑וֹר. וְאַתְּ לָמֵד מִמֶּנּוּ כַמָּה הֲלָכוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
הלכות שבת וכו' מקשי. על הא דקחשיב הטהרות באלו שיש להן על מה שיסמכו והלא אין כתוב מפורש אלא אך מעין וגו' ואת למד ממנו כמה הלכות שאין המים המחוברין מכשירין לקבל טומאה וכן אם נפלו על' זרעים המחוברין אינו מוכשרין ומיהיה ילפינן הוויתו יהא בטהרה ועוד כמה הלכות כיוצא בהן וה''ל למיחשב באלו שהן כהררים התלוין בשערה:
רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִם בָאָת הֲלָכָה תַחַת יָדֶיךָ וְאֵין אַתְּ יוֹדֵעַ מַה טִיבָהּ אַל תַּפְלִיגֶינָּהּ לְדָבָר אַחֵר. שֶׁהֲרֵי כַמָּה הֲלָכוֹת נֶאֶמְרוּ לְמֹשֶׁה מִסִּינַי וְכוּלְּהֹן מְשׁוּקָּעוֹת בַּמִּשְׁנָה. אָמַר רִבִּי אָבוּן. וְיֵאוּת. הֲרֵי שְׁנֵי מִינֵי חִיטִּים. אִילוּלֵי שֶׁבָּא נָחוּם וּפִירְשָׁהּ לָנוּ יוֹדְעִין הָיִינוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
אם באת הלכה תחת ידך וכו'. גרסי' להא בפ''ב דפאה בהלכה ו' עד בין סבר בין לא סבר עבד ושם פירשתי ומן שאמרו דברים בפה עד כבר היה לעולמים וגו' תמצא לעיל בפ''ד דמגילה בהלכה א' וע''ש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source