משנה: חָל לִהְיוֹת אַחַר שַׁבָּת בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מַטְבִּילִין אֶת הַכֹּל מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים כֵּלִים מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת וְאָדָם בַּשַּׁבָּת:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומטבילין מגב לגב ומחבורה לחבורה בי''ט. מגב גיתו לגב בדו או איפכא כגון שהטביל כלים על דעת שידרוך בהן זתים בבית הבד לשמן של חולין ואח''כ נמלך לדרוך מהן ענבים בגת ליין של תרומה וצריך להטבילן פעם שניה לשם תרומה או מתרומה לעשות בהם קדש ואין טבילה זו להעלותן מידי טומאה אלא ממעלות מדרבנן ומטבילין טבילה כזו בי''ט וכן מחבורה לחבורה שהיה נמנה לאכול פסח עם חבורה זו ונמלך לאכול בחבירה אחרת א''נ מחבורת אכילת חולין לחבורת אכילת מעשר שני:
אבל לא מטבילין. שאין נותנין אותן בכלי אף הצריך טבילה ולהשיק בו כדי להעלות טבילה לכלי אגב השקת המים:
שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן. אם יש לו מים יפין לשתות ונטמאו ממלא מהן כלי אבן שאינו מקבל טומאה ונותן אותם במקוה שהם מים מלוחים ועכורים שאינן ראוין לשתיה עד שנושקים מים למים ונמצא אלו כזרועים ומחוברים למי המקוה ובטלי אגבייהו ונטהרו. ואין טהרה במקוה לשום אוכל ומשקה אלא למים בלבד ואין זה בתורת טבילה אלא בתורת זריעה כדאמרי' בפ''ב דפסחים דף ל''ד:
מתני' ושוין. ב''ש וב''ה:
ואדם בשבת. משום דנראה כמיקר ומצטנן ולתענוג ולא לשם טבילה והלכך לא חששו לומר דמיחזי כמתקן גברא:
וב''ה אומרים כלים מלפני השבת. ואפי' כלים שנטמאו מעי''ט אין מטבילין אותן בי''ט וטעמא גזירה שמא ישהא דאי שרית ליה לאטבולינהו בי''ט אתי למישהי אף לאלו שנטמאו זמן הרבה קודם י''ט כדי להטבילן בי''ט לפי שהוא פנוי בי''ט ובתוך כך אתי לידי תקלה להשתמש בהן תרומה ולפיכך גזרו שלא להטביל שום כלי בי''ט ואפי' הנטמא מעי''ט והלכך י''ט שחל להיות אחר השבת מטביל הכלים מלפני השבת:
מטבילין את הכל. בין כלים ובין אדם שחייב לטהר עצמו ברגל מטבילין מלפני השבת:
מתני' חל להיות. י''ט אחר השבת:
רַב אָמַר. אוֹמֵר אֲנִי. אֵין פָּחוּת בִכְּזַיִת. לֵית הָדָא פְלִיגא עַל רִבִּי יוֹתָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנַן אָמַר. עָלַי וְעַל מִי שֶׁלֹּא עִירֵב. מַתְנִיתָה מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. עֵירוּב תְחִילָּתוֹ וְסוֹפוֹ אֵין לוֹ שִׁעוּר. יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. אֵין מְעָֽרְבִין לֹא בַחֲצֵירוֹת וְלֹא בַתְּחוּמִין. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. מְעָֽרְבִין בַחֲצֵירוֹת וְאֵין מְעָֽרְבִין בַתְּחוּמִין. מְעָֽרְבִין בַחֲצֵירוֹת. שֶׁכֵּן אַתְּ מַתִּיר לוֹ דָּבָר שֶׁהוּא מוּתָּר לוֹ. וְאֵין מְעָֽרְבִין בַתְּחוּמִין. שֶׁכֵּן אַתְּ מַתִּיר לוֹ דָּבָר שֶׁהוּא אָסוּר לוֹ אִית תַּנָּיֵי תַנִּי וּמַחֲלִף. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. הוֹאִיל וָהֵן תַּנָּייָא מְחַלֵּף. צְרִיכִין אֲנָן מֵיחוּשׁ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. 10b מָאן דַּעֶבַד טַבָּאוּת מְעָרֵב מִן אֶיתְמֹל. אָמַר רִבִּי יוּדָן. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בְּשֶׁלֹּא עָשָׂה לוֹ עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין. אֲבָל אִם עָשָׂה לוֹ עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵה בֵירִבִּי בּוּן בָּעֵי. וְעֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין מַתִּירִין אֶת הַמְחִיצוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ועירובי תבשילין מתירין את המחיצות. בתמיה ומה שייך עירובי תבשילין לטלטול חוץ למחיצות וחוץ לתחום:
מותר. לעשות עירובי חצירות ותחומין בי''ט:
הואיל והן תנא מחליף. דברי ר''מ לחכמים א''כ צריכין אנן מיחוש לחומרא:
מאן דעבד טבאות. מי שהוא עושה בטוב יערב הכל מעי''ט בין לחצירות ובין לתחומין:
לית הדא. דרב פליגא על ר' יוחנן וכי זה לא כחולק הוא על ר' יוחנן דלעיל. דאמר המערב אומר עלי ועל מי שלא עירב לעצמו ומסתמא אין בו כדי כזית לכל אחד ואחד ואפ''ה יוצאין בו וש''מ דר' יוחנן לית ליה הא דרב:
מתניתא. ברייתא חדא מסייעא לר' יוחנן דתניא עירוב וכו':
י''ט שחל להיות בערב שבת וכו'. תוספתא ריש פרק ב':
שכן אתה מתיר לו דבר שהוא מותר לו. שהרי איסור טלטול בחצירות ליתא ביום טוב אבל תחומין הוא דבר אסור לו בי''ט כמו בשבת:
אית תניי תני ומחליף. דרבי מאיר לדברי חכמים ודחכמים לרבי מאיר:
הלכה: מַתְנִיתָה בְכֵלִים גְּדוֹלִים. אֲבָל בְּכֵלִים קְטַנִּים מַעֲרִים עֲלֵיהֶן וּמַטְבִּילָן. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. מְמַלֵּא הוּא אָדָם כֶּלִי טָמֵא מִן הַבּוֹר וּמַעֲרִים עָלָיו וּמַטְבִּילוֹ. תַּנֵּי. נָפַל דְּלָייוֹ לְתוֹךְ הַבּוֹר. נָפַל כְּלָייוֹ לְתוֹךְ הַבּוֹר. מַעֲרִים עֲלֵיהֶן וּמַטְבִּילָן. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. בְּכֵלִים שֶׁנִּיטְמְאוּ בְּאַב הַטּוּמְאָה. וְחוֹרָנָה אָמַר. בְּכֵלִים שֶׁנִּיטְמְאוּ בִווְלַד הָטּוּמְאָה. מָתִיב מָאן דְּאָמַר בִּווְלַד הַטּוּמְאָה לָמָאן דְּאָמַר בְּאַב הַטּוּמְאָה. אֲפִילוּ בַחוֹל יְהֵא טָעוּן הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. אָמַר לֵיהּ. בְּרוֹצֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חוּלִין בְטָהֲרָה.
כָּל מְחוּייָבֵי טְבִילוֹת טוֹבְלִין כְּדַרְכָּן בְתִשְׁעָה בְאַב וּבְיוֹם הַכִּיפּוּרִים. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה סְגַן הַכֹּהֲנִים. כְּדַיי הוּא בֵיתוֹ שֶׁלְאֱלֹהֵינוּ שֶׁיֹּאבְדוּ עָלָיו הַכֹּהֲנִים טְבִילָה אַחַת. דָּרַשׁ רִבִּי לֵוִי כָּהָדָא דְרִבִּי חֲנַנְיָה סְגַן הַכֹּהֲנִים.
וְאָדָם בַּשַּׁבָּת. שֶׁכֵּן אָדָם טוֹבֵל לָקֶרוּיוֹ בַשַּׁבָּת.
משנה: וְשָׁוִין שֶׁמַּשִּׁיקִין אֶת הַמַּיִם בִּכְלִי אֶבֶן לְטַַהֲרָן אֲבָל לֹא מַטְבִּילִין. מַטְבִּילִין מִגַּב לְגַב וּמֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה בְיוֹם טוֹב:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומטבילין מגב לגב ומחבורה לחבורה בי''ט. מגב גיתו לגב בדו או איפכא כגון שהטביל כלים על דעת שידרוך בהן זתים בבית הבד לשמן של חולין ואח''כ נמלך לדרוך מהן ענבים בגת ליין של תרומה וצריך להטבילן פעם שניה לשם תרומה או מתרומה לעשות בהם קדש ואין טבילה זו להעלותן מידי טומאה אלא ממעלות מדרבנן ומטבילין טבילה כזו בי''ט וכן מחבורה לחבורה שהיה נמנה לאכול פסח עם חבורה זו ונמלך לאכול בחבירה אחרת א''נ מחבורת אכילת חולין לחבורת אכילת מעשר שני:
אבל לא מטבילין. שאין נותנין אותן בכלי אף הצריך טבילה ולהשיק בו כדי להעלות טבילה לכלי אגב השקת המים:
שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן. אם יש לו מים יפין לשתות ונטמאו ממלא מהן כלי אבן שאינו מקבל טומאה ונותן אותם במקוה שהם מים מלוחים ועכורים שאינן ראוין לשתיה עד שנושקים מים למים ונמצא אלו כזרועים ומחוברים למי המקוה ובטלי אגבייהו ונטהרו. ואין טהרה במקוה לשום אוכל ומשקה אלא למים בלבד ואין זה בתורת טבילה אלא בתורת זריעה כדאמרי' בפ''ב דפסחים דף ל''ד:
מתני' ושוין. ב''ש וב''ה:
ואדם בשבת. משום דנראה כמיקר ומצטנן ולתענוג ולא לשם טבילה והלכך לא חששו לומר דמיחזי כמתקן גברא:
וב''ה אומרים כלים מלפני השבת. ואפי' כלים שנטמאו מעי''ט אין מטבילין אותן בי''ט וטעמא גזירה שמא ישהא דאי שרית ליה לאטבולינהו בי''ט אתי למישהי אף לאלו שנטמאו זמן הרבה קודם י''ט כדי להטבילן בי''ט לפי שהוא פנוי בי''ט ובתוך כך אתי לידי תקלה להשתמש בהן תרומה ולפיכך גזרו שלא להטביל שום כלי בי''ט ואפי' הנטמא מעי''ט והלכך י''ט שחל להיות אחר השבת מטביל הכלים מלפני השבת:
מטבילין את הכל. בין כלים ובין אדם שחייב לטהר עצמו ברגל מטבילין מלפני השבת:
מתני' חל להיות. י''ט אחר השבת:
הלכה: מַתְנִיתָה דְלֹא כְרִבִּי. דְּתַנֵּי אֵין מַטְבִּילִין כֶּלִי עַל גַּב מֵימָיו בְּיוֹם טוֹב. וְאֵין מַשְׁקִין אֶת הַמַּיִים בִּכְלִי אֶבֶן לְטַהֲרָן בַּשַּׁבָּת. דִּבְרֵי רִבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִין. מַטְבִּילִין כֶּלִי עַל גַּב מֵימָיו בְּיוֹם טוֹב. וּמַשְׁקִין אֶת הַמַּיִים בִּכְלִי אֶבֶן בְּטַהֲרָה בַּשַּׁבָּת. לֹא אָמַר אֶלָּא בְשֶׁלְאֶבֶן. הָא 11a בְשֶׁלְעֵץ לֹא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' סמיכה שלא כדרכה. כדמפרש ואזיל סמיכה שהיא מאתמול ולא סמוך לשחיטה נקרא שלא כדרכה והותרה היא לב''ש ולפיכך אין סומכין בי''ט שיכול הוא לסמוך מעי''ט:
לא יצא. ואף דלא כתיב ביה וסמך ושחט:
בזמנו. אם הביא בזמנו ביום השמיני:
תני. נמי הכי בברייתא אחריתא נפל דליו וכו' מערים עליהן ואומר שרוצה להעלותן ובתוך כך אם טמאין הן מטבילן מטומאתן. וגרסינן להאי סוגיא לעיל בפ''ב דתרומות בהלכה ג' ובסוף פ' במה מדליקין:
גמ' מתניתא. דלכ''ע אין מטבילין כלים בי''ט בכלים גדולים מיירי שאין דרך לשאוב בהן מים מן הבור כגון קופה גדולה וכיוצא בה ונרא' הוא שמתכוין להטביל מטומאתן אבל בכלים קטנים שראוין הן לשאוב בהן מים מן הבור כגון דלי וכיוצא בו מערים עליהן לשאוב מים בתוכן ובתוך כך מטבילן מטומאתן:
תני ר' הושעיה. כן ממלא הוא אדם מים בתוך כלי טמא ומערים עליו בכך ומטבילו:
תרין אמוראין. פליגי באוקימתא דמתני' דחד מוקי לה בכלים שנטמאו באב הטומאה וקס''ד השתא דטעמא הויא משום הערב שמש דטומאה דאורייתא בעי' הערב שמש ולפיכך אין מטבילין לא בשבת ולא בי''ט שהרי אין ראוין להשתמש בהן היום אבל אם נטמאו בולד הטומאה וכגון שנטמאו במשקין ומדרבנן הוא שגזרו על משקין טמאין שיטמאו כלים גזירה משום משקה זב וזבה שהן אב הטומאה דהואיל והך טומאה מדרבנן היא אינה צריכה הערב שמש מטבילן בי''ט שראוין להשתמש בהן היום:
ואחרינא אמר בכלים שנטמאו בולד הטומאה. כלומר אפי' נטמאו בולד הטומאה אין מטבילין דסבירא ליה להאי מאן דאמר דלאו משום הערב שמש אלא דטעמא מפני שהוא מתקן את הכלי ביום טוב והלכך אפי' בטומאה דרבנן אסור דהא מיהת מתקן הוא שקודם לכן לא היו ראוין להשתמש בהן מדרבנן:
מתיב מ''ד בולד הטומאה למ''ד באב הטומאה אפילו בחול יהא טעון הערב שמש. ומהא דתנינן בשבת שם הוא דפריך להאי מ''ד. דתנינן ספק חשיכה אין מטבילין את הכלים ולדידך דמחלקת בין אב הטומאה לולד הטומאה ומטעמא דהערב שמש א''כ מאי אריא דקתני בשבת בין השמשות אין מטבילין את הכלים הא אפי' בחול אין מטבילין בין השמשות לאותן הטעונים הערב שמש שהרי בין השמשות ספק לילה הוא ושמא ירצה להשתמש בהן מיד:
א''ל ברוצה להשתמש חולין בטהרה. ולחולין א''צ הערב שמש דלא אמרו הערב שמש אלא בתרומה וקדשים ואפי' למעשר לא בעי הערב שמש כדתנן פי''ד דנגעים טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה וכו'. ואי קשיא דאי הכי גם בבין השמשות דשבת אמאי לא יטבול הרי לחולין א''צ הערב שמש די''ל דהכי נמי קאמר ליה דלא כדסלקא אדעתך דטעמא דידי גבי שבת וי''ט משום הערב שמש ולהכי קאמינא דבנטמאו בולד הטומאה מטבילן דאי הכי מאי אמרת ברוצה להשתמש בהן חולין בטהרה והרי לחולין א''צ הערב שמש והוה לך למיפרך פירכא דעדיפא טפי מדידך דהא במתני' דהכא וכן במתני' דספק חשיכה סתמא קתני דאין מטבילין ומשמע אפי' טבילה להשתמש בהן חולין בטהרה אסור ואמאי הא לא בעיא הערב שמש אלא דליתא כלל לס''ד דידך דטעמא דידי לאו משום הערב שמש אלא דטעמא דידי נמי משום מתקן הוא ובהא מיהת פליגנא עלך דסבירא לי דלא שייך תיקון אלא בנטמאו בטומאה דאורייתא שהיא אב הטומאה אבל אם נטמאו בולד הטומאה הואיל ומדאורייתא טהורין לגמרי הן לא מיקרי תיקון והשתא ניחא נמי מתני' דספק חשיכה דכשנטמאו באב הטומאה אין מטבילין אותן אף בין השמשות דשבת דמתקן הוא וכמ''ד דבר שהוא משום שבות גזרו עליו אף בבין השמשות:
גמ' מתניתא דלא כרבי דתני בתוספתא פ''ב אין מטבילין וכו'. ומסיים בתוספתא בדברי חכמים ומשיקין את המים בכלי אבן לטהרן אבל לא להטבילן. ומתני' דקתני סתמא משיקין את המים בכלי אבן לטהרן דמשמע אפי' בשבת דלא כרבי אלא כחכמים. ומפרשינן דמתני' בשבת איירי ושפיר אתיא כחכמים:
לא אמר אלא בכלי אבן. ולא אמרן אלא בשל אבן דוקא דביה לא שייך טבילה דאינו מקבל טומאה והשקה לטהר את המים בתורת זריעה מותר:
הא בשל עץ לא. דמקבל טומאה היא וכשנותן המים היפי שנטמאו בתוכו נטמא הכלי וא''כ השקתו היינו טבילתו ואין מטבילין כלי על גב מימיו בשבת:
כֵּיצַד מִגָּב לְגַב. רָצָה לַעֶשׂוֹת עִיסָּתוֹ עַל גַּבֵּי גִיתּוֹ. אוֹ גִיתּוֹ עַל גַּבֵּי עִיסָּתוֹ. מַטְבִּיל אֶת כֵּילָיו. כֵּיצַד מֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה. הָיָה אוֹכֵל עִם חֲבוּרָה זוֹ וְנִמְלָךְ לוֹכַל עִם חֲבוּרָה אֶחֶרֶת. טוֹבֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה אם בשעה שאני אוסר להדיוט. מלאכה כגון בשבת שכל מלאכה של הדיוט אסורה:
הרי אני מתיר. להקריב קרבנות לגבוה:
בשעה שהוא מותר להדיוט. מלאכת אוכל נפש בי''ט אינו דין שנתיר קרבנות לגבוה:
והרי נדרים ונדבות יוכיחו. שהרי מותר להדיוט לעשות אוכל נפש בי''ט ואתם מודים שאסורין לגבוה להקריב נדרים ונדבות בי''ט:
אינו יכול לחוג אחר הרגל. שאין לו תשלומין אלא כל שבעה והלכך נקרא זמנה קבוע:
אבא שאול אומר טעם אחר. בלשון אחר אמרו להן ב''ה לב''ש להק''ו מה אם בשעה שכירתך סתומה בשבת כירת רבך פתוחה וכו' ולהאי לישנא לא השיבו להן ב''ש נדרים ונדבות יוכיחו דס''ל נדרים ונדבו' קרבין בי''ט:
לעשות עיסתו ע''ג גיתו. שהטביל בתחלה כליו לעשות בהן בגת בטהרה ונמלך לעשות בהן עיסתו ולהפריש חלה בטהרה ומטבילן טבילה אחרת שהחלה כתרומה היא או איפכא וכעין דפרישית במתני':
משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מְבִיאִין שְׁלָמִים וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶן אֲבָל לֹא עוֹלוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶן׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואין סומכין עליהן. בי''ט שהסמיכה היא בכל כחו ואסורה משום שבות דמשתמש בבעלי חיים אלא סומך הוא מעי''ט עליהן ולית להו לב''ש תיכף לסמיכה שחיטה:
אבל לא עולות. עולת יחיד אין מביאין לפי שאין בה אכילה להדיוט ואפי' עולת ראיה אין מביאין אותה בי''ט אלא בשאר ימות הרגל דב''ש דרשי לכם ולא לגבוה חוץ מתמידין ומוספין שהן קרבנות צבור וזמנן קבוע:
וב''ה אומרים מביאין שלמים ועולות. שלמי חגיגה ושמחה ועולות ראיה דכתיב עצרת לה' כל דלה' אבל נדרים ונדבות לד''ה אין קרבין בי''ט משום דעיקר הקרבתן לגבוה הוא וכהנים משל גבוה קא זכו ואין זמנן עכשיו:
וסומכין עליהם. דבעינן תיכף לסמיכה שחיטה:
מתני' ב''ש אומרים מביאין שלמי'. בי''ט שלמי חגיגה ושמחה שהן חובות היום ויש בהן צורך אכילה לאדם:
הלכה: בֵּיִת שַׁמַּי אוֹמְרִים. הוּתְּרָה סְמִיכָה שֶׁלֹּא כְדַרְכָּהּ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. לֹא הוּתְּרָה סְמִיכָה שֶׁלֹּא כְדַרְכָּהּ. אֵי זוֹ הִיא שֶׁלֹּא כְדַרְכָּהּ. מֵאֶתְמוֹל. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי בְּאָשָׁם מְצוֹרָע שֶׁסָּמַךְ עָלָיו [מֵאֶתְמוֹל] לֹא יָצָא. שַׁלְמֵי נְדָבָה שֶׁסָּמַךְ עֲלֵיהֶן מֵאֶתְמוֹל יָצָא. מַה פְלִיגִין. בְּשַׁלְמֵי חֲגִיגָה. בֵּית שַׁמַּי עָֽבְדִין לוֹן כְּשַׁלְמֵי נְדָבָה. בֵּית הִלֵּל עָֽבְדִין לוֹן כְּאָשָׁם מְצוֹרָע. אָמַר רִבִּי יָסָי הֵן דַּאַתְּ אָמַר. אָשָׁם מְצוֹרָע שֶׁסָּמַךְ עָלָיו מֵאֶתְמוֹל לֹא יָצָא. בִּזְמַנּוֹ. עִיבֵּר זְמַנּוֹ נַעֲשֶׂה כְּשַׁלְמֵי נְדָבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' סמיכה שלא כדרכה. כדמפרש ואזיל סמיכה שהיא מאתמול ולא סמוך לשחיטה נקרא שלא כדרכה והותרה היא לב''ש ולפיכך אין סומכין בי''ט שיכול הוא לסמוך מעי''ט:
לא יצא. ואף דלא כתיב ביה וסמך ושחט:
בזמנו. אם הביא בזמנו ביום השמיני:
תני. נמי הכי בברייתא אחריתא נפל דליו וכו' מערים עליהן ואומר שרוצה להעלותן ובתוך כך אם טמאין הן מטבילן מטומאתן. וגרסינן להאי סוגיא לעיל בפ''ב דתרומות בהלכה ג' ובסוף פ' במה מדליקין:
גמ' מתניתא. דלכ''ע אין מטבילין כלים בי''ט בכלים גדולים מיירי שאין דרך לשאוב בהן מים מן הבור כגון קופה גדולה וכיוצא בה ונרא' הוא שמתכוין להטביל מטומאתן אבל בכלים קטנים שראוין הן לשאוב בהן מים מן הבור כגון דלי וכיוצא בו מערים עליהן לשאוב מים בתוכן ובתוך כך מטבילן מטומאתן:
תני ר' הושעיה. כן ממלא הוא אדם מים בתוך כלי טמא ומערים עליו בכך ומטבילו:
תרין אמוראין. פליגי באוקימתא דמתני' דחד מוקי לה בכלים שנטמאו באב הטומאה וקס''ד השתא דטעמא הויא משום הערב שמש דטומאה דאורייתא בעי' הערב שמש ולפיכך אין מטבילין לא בשבת ולא בי''ט שהרי אין ראוין להשתמש בהן היום אבל אם נטמאו בולד הטומאה וכגון שנטמאו במשקין ומדרבנן הוא שגזרו על משקין טמאין שיטמאו כלים גזירה משום משקה זב וזבה שהן אב הטומאה דהואיל והך טומאה מדרבנן היא אינה צריכה הערב שמש מטבילן בי''ט שראוין להשתמש בהן היום:
ואחרינא אמר בכלים שנטמאו בולד הטומאה. כלומר אפי' נטמאו בולד הטומאה אין מטבילין דסבירא ליה להאי מאן דאמר דלאו משום הערב שמש אלא דטעמא מפני שהוא מתקן את הכלי ביום טוב והלכך אפי' בטומאה דרבנן אסור דהא מיהת מתקן הוא שקודם לכן לא היו ראוין להשתמש בהן מדרבנן:
מתיב מ''ד בולד הטומאה למ''ד באב הטומאה אפילו בחול יהא טעון הערב שמש. ומהא דתנינן בשבת שם הוא דפריך להאי מ''ד. דתנינן ספק חשיכה אין מטבילין את הכלים ולדידך דמחלקת בין אב הטומאה לולד הטומאה ומטעמא דהערב שמש א''כ מאי אריא דקתני בשבת בין השמשות אין מטבילין את הכלים הא אפי' בחול אין מטבילין בין השמשות לאותן הטעונים הערב שמש שהרי בין השמשות ספק לילה הוא ושמא ירצה להשתמש בהן מיד:
א''ל ברוצה להשתמש חולין בטהרה. ולחולין א''צ הערב שמש דלא אמרו הערב שמש אלא בתרומה וקדשים ואפי' למעשר לא בעי הערב שמש כדתנן פי''ד דנגעים טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה וכו'. ואי קשיא דאי הכי גם בבין השמשות דשבת אמאי לא יטבול הרי לחולין א''צ הערב שמש די''ל דהכי נמי קאמר ליה דלא כדסלקא אדעתך דטעמא דידי גבי שבת וי''ט משום הערב שמש ולהכי קאמינא דבנטמאו בולד הטומאה מטבילן דאי הכי מאי אמרת ברוצה להשתמש בהן חולין בטהרה והרי לחולין א''צ הערב שמש והוה לך למיפרך פירכא דעדיפא טפי מדידך דהא במתני' דהכא וכן במתני' דספק חשיכה סתמא קתני דאין מטבילין ומשמע אפי' טבילה להשתמש בהן חולין בטהרה אסור ואמאי הא לא בעיא הערב שמש אלא דליתא כלל לס''ד דידך דטעמא דידי לאו משום הערב שמש אלא דטעמא דידי נמי משום מתקן הוא ובהא מיהת פליגנא עלך דסבירא לי דלא שייך תיקון אלא בנטמאו בטומאה דאורייתא שהיא אב הטומאה אבל אם נטמאו בולד הטומאה הואיל ומדאורייתא טהורין לגמרי הן לא מיקרי תיקון והשתא ניחא נמי מתני' דספק חשיכה דכשנטמאו באב הטומאה אין מטבילין אותן אף בין השמשות דשבת דמתקן הוא וכמ''ד דבר שהוא משום שבות גזרו עליו אף בבין השמשות:
גמ' מתניתא דלא כרבי דתני בתוספתא פ''ב אין מטבילין וכו'. ומסיים בתוספתא בדברי חכמים ומשיקין את המים בכלי אבן לטהרן אבל לא להטבילן. ומתני' דקתני סתמא משיקין את המים בכלי אבן לטהרן דמשמע אפי' בשבת דלא כרבי אלא כחכמים. ומפרשינן דמתני' בשבת איירי ושפיר אתיא כחכמים:
לא אמר אלא בכלי אבן. ולא אמרן אלא בשל אבן דוקא דביה לא שייך טבילה דאינו מקבל טומאה והשקה לטהר את המים בתורת זריעה מותר:
הא בשל עץ לא. דמקבל טומאה היא וכשנותן המים היפי שנטמאו בתוכו נטמא הכלי וא''כ השקתו היינו טבילתו ואין מטבילין כלי על גב מימיו בשבת:
אָֽמְרוּ בֵית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּי. מָה אִם בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי אוֹסֵר לָהֶדְיוֹט הֲרֵי אֲנִי מַתִּיר לַגָּבוֹהַּ. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מוּתָּר לָהֶדְיוֹט אֵינוֹ דִין שֶׁנַּתִּיר לַגָּבוֹהַּ. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּי. וַהֲרֵי נְדָרִים וּנְדָבוֹת יוֹכִיחוּ. שֶׁהֵן מוּתָּרִין לָהֶדִיוֹט וַאֲסוּרִין לַגָּבוֹהַּ. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵית הִלֵּל. לֹא. אִם אָמַרְתֶּם בִּנְדָרִים וֹנְדָבוֹת שֶׁאֵין זְמַנָּן קָבוּעַ. תֹּאמְרוּ בַחֲגִיגָה שֶׁזְּמַנָּהּ קָבוּעַ. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּי. חֲגִיגָה אֵין זְמַנָּהּ קָבוּעַ. שֶׁאִם לֹא חָג בְּרִאשׁוֹן חוֹגֵג בַּשֵּׁינִי. לֹא חָג בַּשֵּׁינִי חוֹגֵג בַּשְּׁלִישִׁי.. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵית הִלֵּל. חֲגִיגָה זְמַנָּהּ קָבוּעַ. שֶׁאִם לֹא חָג בָּרֶגֶל. אִינוֹ יָכוֹל לַחוֹג אַחַר הָרֶגֶל. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּי. וַהֲלֹא כְּבָר נְאֱמַר אַ֚ךְ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֣ל לְכָל נֶ֔פֶשׁ ה֥וּא לְבַדּ֖וֹ יֵֽעָשֶׂ֥ה לָכֶֽם׃ אָֽמְרוּ לָהֶן בֵית הִלֵּל. מִשָּׁם רְאָייָה. לָכֶם אֵינוֹ נַעֲשֶׂה. [אֲבָל] נַעֲשֶׂה הוּא לַגָּבוֹהַּ. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמְרוֹ טַעַם אַחֵר. מָה אִם בְּשָׁעָה שֶׁכִּירָתָךְ סְתוּמָה כִּירַת רַבָּךְ פְּתוּחָה. בְּשָׁעָה שֶׁכִּירָתָךְ פְּתוּחָה אֵינוֹ דִין שֶׁתְּהֵא כִירַת רַבָּךְ פְּתוּחָה. דָּבָר אַחֵר. אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא שׁוּלְחָנָךְ מָלֵא וְשׁוּלְחַן קוֹנָךְ רֵיקָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה אם בשעה שאני אוסר להדיוט. מלאכה כגון בשבת שכל מלאכה של הדיוט אסורה:
הרי אני מתיר. להקריב קרבנות לגבוה:
בשעה שהוא מותר להדיוט. מלאכת אוכל נפש בי''ט אינו דין שנתיר קרבנות לגבוה:
והרי נדרים ונדבות יוכיחו. שהרי מותר להדיוט לעשות אוכל נפש בי''ט ואתם מודים שאסורין לגבוה להקריב נדרים ונדבות בי''ט:
אינו יכול לחוג אחר הרגל. שאין לו תשלומין אלא כל שבעה והלכך נקרא זמנה קבוע:
אבא שאול אומר טעם אחר. בלשון אחר אמרו להן ב''ה לב''ש להק''ו מה אם בשעה שכירתך סתומה בשבת כירת רבך פתוחה וכו' ולהאי לישנא לא השיבו להן ב''ש נדרים ונדבות יוכיחו דס''ל נדרים ונדבו' קרבין בי''ט:
לעשות עיסתו ע''ג גיתו. שהטביל בתחלה כליו לעשות בהן בגת בטהרה ונמלך לעשות בהן עיסתו ולהפריש חלה בטהרה ומטבילן טבילה אחרת שהחלה כתרומה היא או איפכא וכעין דפרישית במתני':
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הוָה עֲבַר קוֹמֵי סִדְרָא. וּשְׁמַע קָלְהוֹן קְרָאֵיי הָהֵן פְּסוּקָא. וַיִּזְבְּח֣וּ לַֽיי זְ֠בָחִים וַיַּעֲל֨וּ עוֹלוֹת לַיי לְֽמָֽחֳרַת֘ הַיּ֣וֹם הַהוּא֒. אָמַר. מָאן דִּמְפְסִק לֵהּ כְּבֵית שַׁמַּי. מָאן דָּקָרֵי כוּלֵּהּ כְּבֵית הִלֵּל. נִיחָא עוֹלוֹת לְֽמָֽחֳרַת הַיּוֹם וּשְׁלָמִים לְמָֽחֳרַת הַיּוֹם. וְאֵין שְׁלָמִים בָּאִין כְּבֵית שַׁמַּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. דָּוִד מֵת בָּעֲצֶרֶת. וְהָיוּ כָל יִשְׂרָאֵל אוֹנְנִין והִקִרִיבוּ לְמָחָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רשב''ל הוה עבר קומי. לפני בית המדרש ושמע קול הקוראים פסוק הזה ויזבחו לה' וגו' ופסוק הוא בד''ה א' כט:
אמר מאן דמפסק לה כב''ש. מי שקורא ויזבחו לה' זבחים בטעם מפסיק כב''ש ס''ל דהכי משמע ויזבחו לה' זבחים היום ויעלו עולות לה' למחרת היום ההוא ולא הקריבו עולות היום לפי שי''ט של עצרת היה כדלקמן וזהו כב''ש שאין מביאים בי''ט אלא שלמים:
מאן דקרי כולה כב''ה. כלומר מי שקורא כל הפסוק עד למחרת היום ההוא כאחד מבלי טעם מפסיק דמשמעו ויזבחו לה' זבחים ויעלו עולות לה'. זה היה הכל ביום אחד. ולמחרת היום ההוא פרים אלף וגו' כדכתיב שם וזה כב''ה דאף עולות קריבין בי''ט. וגרסי' לכל הא לקמן בפ''ב דחגיגה בהלכה ד':
ניחא עולות למחרת היום ההוא. למאן דמפסיק וקורא וכב''ש פריך דהניחא ריש הפסוק הזה דזבחים והן שלמים קרבו היום ועולות למחרת היום ההוא אלא דסיפיה דקרא קשיא דבתר למחרת היום ההוא כתיב פרים אלף אילים אלף כבשים אלף ונסכיהם וזבחים לרוב לכל ישראל וא''כ משמע דג''כ ושלמים למחרת היום הוא שהקריבו ואין שלמים באין כב''ש בתמיה וכי לא קאמרי ב''ש דמביאין שלמים בי''ט ולמה לא הקריבו כל השלמים לכל ישראל בו ביום שהתחילו להקריב שלמים:
אמר ר' יוסי בר' בון דוד המלך מת. בו ביום בעצרת אחר שהתחילו להקריב שלמים והיו כל ישראל אוננין ולא היו יכולין להקריב עד למחר כל הזבחים לרוב שהיו להם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source