הלכה: רִבִּי בָּא. רַב וּשְׁמוּאֵל תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. דִּבְרֵי חֲכָמִים אֲפִילוּ לְהַמְשִׁיךְ בָּהּ אָסוּר. רִבִּי בָּא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. אִם הָֽיְתָה קַרְנָהּ קְדוּחָה מוּתָּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. קַשְׁייָתָהּ קוֹמֵי רִבִּי בָּא וְאָמַר. לֹא תַנִּינָן אֶלָּא הַנָּקָה בַחֲטָם. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. שׁוּר שֶׁעִיסְקוֹ רַע יוֹצֵא בַּפְרוּמְבִּיָּא שֶׁלּוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּגּוֹלָה נָהֲגוּ כֵן. רִבִּי אָחָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי תַנְחוּם בֵּירִבִּי חִייָה. חֲמוֹר שֶׁעִיסְקוֹ רַע יוֹצֵא בַּפְרוּמְבִּיָּא שֶׁלּוֹ. רִבִּי אִילָא רִבִּי יְהוּדָה בְשֵׁם שִׁמְעוֹן בֵּירִבִּי חִייָה. כֶּלֶב יוֹצֵא בַסּוֹגֵר שֶׁלּוֹ. אִם לְהַכּוֹת בּוֹ. אָסוּר. אִם בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל אַפְסָרוֹ. מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' דברי חכמים אפי' להמשיך בה אסור וכו'. גרסי' להא לעיל סוף פרק במה בהמה וע''ש:
משנה: 12b שְׁלֹשָה דְבָרִים רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מַתִּיר וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. פָּרָתוֹ יוֹצְאָה בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ. וּמְקָרְדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב. וְשׁוֹחֲקִין אֶת הַפִּלְפְּלִין בָּרֵחַיִם שֶׁלָּהֶן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין מְקָרְדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב מִפְּנֵי שֶׁעוֹשֶׂה הַבּוּרָה אֲבָל מְקַרְצְפִין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְקָרְדִין אֲבָל לֹא מְקַרְצְפִין:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחכמים אומרים אין מקרדין אף לא מקרצפין. והכי גריס בגמרא ובמשנה נדפס בטעות. דסברי גזרינן קירצוף אטו קירוד. ואין הלכה כר''א בן עזריה אלא במקרדין את הבהמה בלבד משום דבהא קם ליה בשיטתיה דר''ש דס''ל דבר שאין מתכוין מותר והכי קי''ל וחכמים סברי כר' יהודה בהא דאמר דבר שאין מתכוין אסור ופליגי אי גזרינן קירצוף אטו קירוד או לא:
ברחיים שלהן. רחים קטנות העשויות לכך:
ומקרדין את הבהמה בי''ט. כדמפרש בגמרא קירוד אלו הקטנים כמין מגירה קטנה של ברזל ששיניה דקות ומגרדין בה הבהמה אע''ג דעביד חבורה התיר:
וחכמים אוסרין. בין שהוא לנוי בין שהוא לשמר דכל נטירותא יתירתא כמשאוי הוא:
מתני' פרתו יוצאה וכו'. לא פרתו היתה אלא של שכנתו כדאמר בגמרא ועל שלא מיחה בה נקראת על שמו:
אבל מקרצפין. במגירה של עץ ושיניה גסות ואין עושה חבורה:
שֶׁלְּבֵית רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיוּ שׁוֹחֲקִין אֶת הַפִּילְפְּלִין בָּרֵיחַיִים שֶׁלָּהֶן. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק. פַּעַם אַחַת אָכַל אַבָּא אֶצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל. וְהֵבִיאוּ לְפָנָיו אֵיְנָגַרִין וּבְתוֹכָן פִּילְפְּלִין שְׁחוּקִים. כֵּיוָן שֶׁטַּעֲמָן מָשַׁךְ יָדוֹ מֵהֶן. אָֽמְרוּ לוֹ. אַל תָּחוּשׁ לָהֶם. מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב הֵן שְׁחוּקִין. וְיֵעָשֶׂה רִבִּי צָדוֹק כְּשׁוֹגֵג אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְיֹאכַל. אֶלָּא שֶׁלֹּא לְהַתִּיר מְלָאכָה עַל יְדִי רַבָּן גַּמְלִיאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא שלא להתיר מלאכה על ידי ר''ג. הראה אותו שלא להתיר מלאכה בפעם אחרת בבית ר''ג לפי שכסבור היה שנשחקו היום ולפיכך אפי' בדיעבד לא רצה לאכול עד שאמר לו אל תחוש מעי''ט שחוקין הן:
ויעשה ר' צדוק כשוגג אצל ר''ג ויאכל. כלומר הרי אפי' למאן דאוסר לשחוק הפלפלין בי''ט דוקא לכתחלה ובמזיד הוא דאסור אבל אם כבר נשחקו מותרין הן וא''כ יעשה עצמו ר' צדוק כשוגג שהרי בדיעבד הוא ולמה לא אכל:
אינגורין. הוא אניגרין המוזכר בכמה מקומות:
גמ' של בית ר''ג וכו'. תוספתא סוף פ''ב:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין מְקָרְדִין אַף לֹא מְקַרְצְפִין׃ אֵין מְקָרְדִין שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי חַבּוּרָה. וְלֹא מְקַרְצְפִין שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי תְלִישָׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שלא יבא לידי תלישה. השער וס''ל דבר שאין מתכוין אסור:
אֵי זֶהוּ הַקִּידוּר. אֵילּו הַקָּטַנִּים שֶׁהֵן עוֹשִׂין חַבּוּרָה. קִירְצוּף. אֵילּו הַגְּדוֹלִים שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין חַבּוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
איזהו קירוד וכו'. כדפרישית במתני':
גָּנִיבָה אָמַר. הֲלָכָה הָיָה מְלַמֵּד וּבָא. רִבִּי יוֹנָה בוֹצְרַייָה בָעֵי. אִם הֲלָכָה הָיָה מְלַמֵּד וּבָא. הָדָא הִיא דְתַנִּינָן. שֶׁלֹּא כִרְצוֹן חֲכָמִים. תַּנָּא רִבִּי יוּדְה בַּר פָּזִי דְבַר דְּלָייָה. אָֽמְרוּ לוֹ. אוֹ עֲמוֹד מִבֵּינוֹתֵינוּ. אוֹ הַעֲבֵיר רְצוּעָה מִבֵּין קַרְנֶיהָ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. שֶׁהָיָה מַתְרִיס כְּנֶגְדָּן. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. פַּעַם אַחַת יָֽצְאָת. וְהִשְׁחִירוּ שִׁינָּיו מִן הַצּוֹמוֹת וּמִן הַתַּעֲנִית. אָמַר רִבִּי אִידִי דְּחוּטְרָא. אִשְׁתּוֹ הֲווָת. וּמְנַיִין שֶׁאִשְׁתּוֹ קְרוּיָה עֶגְלָה. לוּלֵא֙ חֲרַשְׁתֶּ֣ם בְּעֶגְלָתִ֔י לֹ֥א מְצָאתֶ֖ם חִידָתִֽי: תַּמָּן אָֽמְרִין. שְׁכֵינָתוֹ הָֽיְתָה. וְיֵשׁ אָדָם נֶעֱנַשׁ עַל שְׁכֵינָתוֹ. אָמַר רִבִּי קִירִיס דְּאִירְמָה. לְלַמְּדָךְ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא סֶפֵּיקָה בְיָדוֹ לִמְחוֹת וְאֵינוֹ מַמְחֶה קַלְקָה תְלוּיָה בוֹ.
משנה: אֵין צָדִין דָּגִים מִן הַבִּיבָרִין וְאֵין נוֹתְנִין לִפְנֵיהֶן מְזוֹנוֹת. אֲבָל צָדִין חַיָּה וָעוֹף מִן הַבִּיבָרִין וְנוֹתְנִין לִפְנֵיהֶן מְזוֹנוֹת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא כָל הַבִּיבָרִין שָׁוִין. זֶה הַכְּלָל כָּל הַמְחוּסָּר צִידָה אָסוּר. וְשֶׁאֵינוֹ מְחוּסָּר צִידָה מוּתָּר:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יהודה אומר וכו'. מסיק התם בגמרא דת''ק נמי ס''ל כר' יהודה בענין דאסור דבר שאין מתכוין ותרי תנאי נינהו ואליבא דר' יהודה והאי תנא בתרא קאמר דלא אסר ר' יהודה בעגלה של קטן מפני שאינה עושה חריץ בהילוכה אלא כובשת הקרקע ונידוש תחתיה ונעשה עפרה נמוך אבל אינה מזיזה עפר ממקומה. וכבר איפסקא הלכתא כר''ש דאמר גורר אדם מטה וכסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ:
מתני' אין צדין דגים מן הביברין. בי''ט דאע''ג דשחיטה ואפיה ובישול מאבות מלאכות הן והותרו לצורך י''ט צידה וקצירה וטחינה וכה''ג שדרך לעשות הרבה ביחד לא הותרו בי''ט דדמי לעובדא דחול. ביברין הן בריכות של מים שהדגים מתגדלים שם:
ואין נותנין לפניהם מזונות. שאפשר להן בלא מזונות ואיו מזונותן עליך:
אבל צדין חיה ועוף מן הביברין. והן קרפיפות מוקפות גדר סביב ומביאין שם חיות ויולדות ומתגדלות שם וצדין מהן המוכנים מאתמול:
רשב''ג אומר לא כל הביברין שוין. לא לאפלוגי את''ק אתא אלא לפרש דבריו דלא כל הביברין קאמר אלא מן הביברין קטנים דוקא שאינן מחוסרין צידה:
זה הכלל כל המחוסר צידה אסור. שצריך לבקש תחבולה כדי לתפסו. וכל דרהיט בתריה ומטי בחד שחיה לא הוי מחוסר צידה ואי לא הוי מחוסר צידה:
ואינה נגררת אלא ע''ג הכלים. ע''ג בגדים מפני שעושה חריץ בקרקע וחופר חייב משום חורש:
וניטלת בשבת. דתורת כלי עליה:
טמאה מדרס. אם היה הקטן זב נעשית אב הטומאה דהא סמיך עלה:
עגלה של קטן. כלי שעושין לקטנים להתלמד להלוך והיא עומדת על שלשה אופנים ואוחז בו בידיו והיא מתגלגלת לפניו:
ומשום כלי כברה. היא האמצעית שמקפת את הכברה ומשום כלי עץ לא מיטמאה דאין קיבולה קיבול אלא שחכמים גזרו טומאה על הכברה משום כלי אריג ואפי' אין הכברה של מתכות טמאה משום כלי כברה:
ומשום כלי מתכות. היא העליונה שכותשין וטוחנין בה הפלפלין טמאה משום כלי מתכות דמשום כלי עץ ליכא לטמוייה דאינה אלא כפשוטי כלי עץ וטהורין הן שהרי אין הפלפלין מתקיימין בתוכה אלא משום צפויה התחתון שהיא של מתכות ובטל העץ אצלו:
משום כלי קיבול. היא התחתונה שמקבלת אבק שאיקת הפלפלין דרך נקבי הכברה והיא של עץ וכלי עץ שיש לו בית קיבול מקבל טומאה:
מתני' הרחיים של פלפלין טמאה משום שלשה כלים. ואם פירש אחד מהם אינו נקרא שברי כלים אלא כל אחד מהם חשוב כלי וטמא ואע''פ שבעודן ברחיים מחוברין הן ונראין ככלי אחד:
הלכה: תַּנֵּי. לֹא יִגּוֹר אָדָם אֶת הַמִּטָה אֶת הַכִּסֵּא וְאֶת הַסַּפְסָל וְאֶת הַקַּתֵידְרָה. מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה חָרִץ. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב חוּנָא רִבִּי חַגַּי בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּכִסֵּא שֶׁרַגְלָיו מְשׁוּקָּעוֹת בַּטִּיט שֶׁמּוּתָּר לְטַלְטְלוֹ. וְדִכְווָתָהּ. מוּתָּר לְהַחֲזִירוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אוּף אֲנָן תַּנִּינָן. נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. כָּל הַכֵּלִים אֵינָן נִגְרָרִין חוּץ מִן הָעֲגָלָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא כוֹבֶשֶׁת׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בתוספתא סוף פ''ב לא יגרר אדם את המטה וכו' ור''ש מתיר דדבר שאין מתכוין הוא. והובא זה לעיל בפ' כירה בהלכה ג' ועיקרה דהאי מילתא התם הוא דשייכה להא דקאמר ר' יוסי לקמן אוף אנן תנינן וכו'. דלעיל מינה גריס שם פגה שטמנה בתבן וכו' אם היו מקצתן מגולין ניטלין בשבת אם לאו אינן ניטלין ר''א בן תדאי אומר בין כך ובין כך תוחב בשפוד ובסכין ונוטל אתייא דר''א בן תדאי כר''ש דתני לא יגרר אדם את המטה וכו' ור''ש מתיר דקס''ד דטעמיה משום דטלטול מן הצד לא שמיה טלטול ודר''ש כר''א בן תדאי דס''ל נמי הכי:
ר' בא וכו' מודים חכמים לר''ש בכסא שרגליו משוקעות בטיט שמותר לטלטלו. דמכיון שרגליו משוקעות בטיט אינו עושה חריץ ואי משום טלטול ליכא דטלטול מן הצד הוא:
ודכוותה מותר להחזירו. קמ''ל שאף שעשה בו צרכו מותר להחזירו:
א''ר יוסי אוף אנן תנינן ונטלין בשבת. כלומר דר' יוסי קאמר דלא צריכת לאוקמי להא דר''א בן תדאי כר''ש אלא דבטלטול מן הצד אף חכמים מודים לר''ש דמותר וכדתנינן בסתם מתני' דפ''ק דכלאים הטומן לפת וצנונות תחת הגפן אם היו מקצת עליו מגולין אינו חושש לא משום כלאים וכו' וניטלין בשבת א''כ שמעינן דטלטול מן הצד לא שמיה טלטול:
א''ר יוסי בר' בון דר''ש היא. כלומר דמהאי מתני' לא ש''מ מידי דחכמים מתירין בטלטול מן הצד דאיכא למידחי ולומר דהאי סתמא דמתני' דכלאים כר''ש היא דאתיא ומטעמא אחרינא הוא דמותר דדבר שאין מתכוין הוא:
א''ר יוסי מתניתא אמרה כן. ממתני' דידן שמעינן דלכ''ע טלטול מן הצד לאו שמיה טלטול דהא קתני ר' יהודה אומר כל הכלים וכו' מפני שהיא כובשת ואינה עושה חריץ אלמא כל היכא דליכא למיחש לא פליג ר' יהודה וכהאי דאמרי' נמי לעיל מודים חכמים לר''ש בכסא שרגליו משוקעות בטיט שמותר לטלטלו ומשום טלטול ליכא למיחש דטלטול מן הצד לאו שמיה טלטול ושפיר ש''מ דהכל מודים דטלטול מן הצד לאו כלום הוא וכדקאמינא אנא ולא כדמדחי ר' יוסי בר' בון:
הדרן עלך יום טוב
התחתון. אשלשה כלים קאי לפרושי וכדפרישית במתני':
משנה: עֲגָלָה שֶׁל קָטָן טְמֵאָה מִדְרָס. נִיּטֶּלֶת בַּשַּׁבָּת וְאֵינָהּ נִגְרֶרֶת עַל גּבֵּי הַכֵּלִים. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּל הַכֵּלִים אֵינָן נִגְרָרִין חוּץ מִן הָעֲגָלָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא כוֹבֶשֶׁת:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יהודה אומר וכו'. מסיק התם בגמרא דת''ק נמי ס''ל כר' יהודה בענין דאסור דבר שאין מתכוין ותרי תנאי נינהו ואליבא דר' יהודה והאי תנא בתרא קאמר דלא אסר ר' יהודה בעגלה של קטן מפני שאינה עושה חריץ בהילוכה אלא כובשת הקרקע ונידוש תחתיה ונעשה עפרה נמוך אבל אינה מזיזה עפר ממקומה. וכבר איפסקא הלכתא כר''ש דאמר גורר אדם מטה וכסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ:
מתני' אין צדין דגים מן הביברין. בי''ט דאע''ג דשחיטה ואפיה ובישול מאבות מלאכות הן והותרו לצורך י''ט צידה וקצירה וטחינה וכה''ג שדרך לעשות הרבה ביחד לא הותרו בי''ט דדמי לעובדא דחול. ביברין הן בריכות של מים שהדגים מתגדלים שם:
ואין נותנין לפניהם מזונות. שאפשר להן בלא מזונות ואיו מזונותן עליך:
אבל צדין חיה ועוף מן הביברין. והן קרפיפות מוקפות גדר סביב ומביאין שם חיות ויולדות ומתגדלות שם וצדין מהן המוכנים מאתמול:
רשב''ג אומר לא כל הביברין שוין. לא לאפלוגי את''ק אתא אלא לפרש דבריו דלא כל הביברין קאמר אלא מן הביברין קטנים דוקא שאינן מחוסרין צידה:
זה הכלל כל המחוסר צידה אסור. שצריך לבקש תחבולה כדי לתפסו. וכל דרהיט בתריה ומטי בחד שחיה לא הוי מחוסר צידה ואי לא הוי מחוסר צידה:
ואינה נגררת אלא ע''ג הכלים. ע''ג בגדים מפני שעושה חריץ בקרקע וחופר חייב משום חורש:
וניטלת בשבת. דתורת כלי עליה:
טמאה מדרס. אם היה הקטן זב נעשית אב הטומאה דהא סמיך עלה:
עגלה של קטן. כלי שעושין לקטנים להתלמד להלוך והיא עומדת על שלשה אופנים ואוחז בו בידיו והיא מתגלגלת לפניו:
ומשום כלי כברה. היא האמצעית שמקפת את הכברה ומשום כלי עץ לא מיטמאה דאין קיבולה קיבול אלא שחכמים גזרו טומאה על הכברה משום כלי אריג ואפי' אין הכברה של מתכות טמאה משום כלי כברה:
ומשום כלי מתכות. היא העליונה שכותשין וטוחנין בה הפלפלין טמאה משום כלי מתכות דמשום כלי עץ ליכא לטמוייה דאינה אלא כפשוטי כלי עץ וטהורין הן שהרי אין הפלפלין מתקיימין בתוכה אלא משום צפויה התחתון שהיא של מתכות ובטל העץ אצלו:
משום כלי קיבול. היא התחתונה שמקבלת אבק שאיקת הפלפלין דרך נקבי הכברה והיא של עץ וכלי עץ שיש לו בית קיבול מקבל טומאה:
מתני' הרחיים של פלפלין טמאה משום שלשה כלים. ואם פירש אחד מהם אינו נקרא שברי כלים אלא כל אחד מהם חשוב כלי וטמא ואע''פ שבעודן ברחיים מחוברין הן ונראין ככלי אחד:
הלכה: הַתַּחְתּוֹן מִשּׁוּם כְּלִי קִיבּוּל. וְהָעֶלְיוֹן מִשֵּׁם כְּלִי מַתַּכוֹת. וְהָאֶמְצָעִית מִשֵּׁם כְּבָרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בתוספתא סוף פ''ב לא יגרר אדם את המטה וכו' ור''ש מתיר דדבר שאין מתכוין הוא. והובא זה לעיל בפ' כירה בהלכה ג' ועיקרה דהאי מילתא התם הוא דשייכה להא דקאמר ר' יוסי לקמן אוף אנן תנינן וכו'. דלעיל מינה גריס שם פגה שטמנה בתבן וכו' אם היו מקצתן מגולין ניטלין בשבת אם לאו אינן ניטלין ר''א בן תדאי אומר בין כך ובין כך תוחב בשפוד ובסכין ונוטל אתייא דר''א בן תדאי כר''ש דתני לא יגרר אדם את המטה וכו' ור''ש מתיר דקס''ד דטעמיה משום דטלטול מן הצד לא שמיה טלטול ודר''ש כר''א בן תדאי דס''ל נמי הכי:
ר' בא וכו' מודים חכמים לר''ש בכסא שרגליו משוקעות בטיט שמותר לטלטלו. דמכיון שרגליו משוקעות בטיט אינו עושה חריץ ואי משום טלטול ליכא דטלטול מן הצד הוא:
ודכוותה מותר להחזירו. קמ''ל שאף שעשה בו צרכו מותר להחזירו:
א''ר יוסי אוף אנן תנינן ונטלין בשבת. כלומר דר' יוסי קאמר דלא צריכת לאוקמי להא דר''א בן תדאי כר''ש אלא דבטלטול מן הצד אף חכמים מודים לר''ש דמותר וכדתנינן בסתם מתני' דפ''ק דכלאים הטומן לפת וצנונות תחת הגפן אם היו מקצת עליו מגולין אינו חושש לא משום כלאים וכו' וניטלין בשבת א''כ שמעינן דטלטול מן הצד לא שמיה טלטול:
א''ר יוסי בר' בון דר''ש היא. כלומר דמהאי מתני' לא ש''מ מידי דחכמים מתירין בטלטול מן הצד דאיכא למידחי ולומר דהאי סתמא דמתני' דכלאים כר''ש היא דאתיא ומטעמא אחרינא הוא דמותר דדבר שאין מתכוין הוא:
א''ר יוסי מתניתא אמרה כן. ממתני' דידן שמעינן דלכ''ע טלטול מן הצד לאו שמיה טלטול דהא קתני ר' יהודה אומר כל הכלים וכו' מפני שהיא כובשת ואינה עושה חריץ אלמא כל היכא דליכא למיחש לא פליג ר' יהודה וכהאי דאמרי' נמי לעיל מודים חכמים לר''ש בכסא שרגליו משוקעות בטיט שמותר לטלטלו ומשום טלטול ליכא למיחש דטלטול מן הצד לאו שמיה טלטול ושפיר ש''מ דהכל מודים דטלטול מן הצד לאו כלום הוא וכדקאמינא אנא ולא כדמדחי ר' יוסי בר' בון:
הדרן עלך יום טוב
התחתון. אשלשה כלים קאי לפרושי וכדפרישית במתני':
משנה: 13a הָרֵחַיִים שֶׁל פִּילְפְּלִין טְמֵיאָה מִשּׁוּם שְׁלשָׁה כֵלִים מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל וּמִשּׁוּם כְּלִי מַתָּכוֹת וּמִשֵּׁם כְּבָרָה:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יהודה אומר וכו'. מסיק התם בגמרא דת''ק נמי ס''ל כר' יהודה בענין דאסור דבר שאין מתכוין ותרי תנאי נינהו ואליבא דר' יהודה והאי תנא בתרא קאמר דלא אסר ר' יהודה בעגלה של קטן מפני שאינה עושה חריץ בהילוכה אלא כובשת הקרקע ונידוש תחתיה ונעשה עפרה נמוך אבל אינה מזיזה עפר ממקומה. וכבר איפסקא הלכתא כר''ש דאמר גורר אדם מטה וכסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ:
מתני' אין צדין דגים מן הביברין. בי''ט דאע''ג דשחיטה ואפיה ובישול מאבות מלאכות הן והותרו לצורך י''ט צידה וקצירה וטחינה וכה''ג שדרך לעשות הרבה ביחד לא הותרו בי''ט דדמי לעובדא דחול. ביברין הן בריכות של מים שהדגים מתגדלים שם:
ואין נותנין לפניהם מזונות. שאפשר להן בלא מזונות ואיו מזונותן עליך:
אבל צדין חיה ועוף מן הביברין. והן קרפיפות מוקפות גדר סביב ומביאין שם חיות ויולדות ומתגדלות שם וצדין מהן המוכנים מאתמול:
רשב''ג אומר לא כל הביברין שוין. לא לאפלוגי את''ק אתא אלא לפרש דבריו דלא כל הביברין קאמר אלא מן הביברין קטנים דוקא שאינן מחוסרין צידה:
זה הכלל כל המחוסר צידה אסור. שצריך לבקש תחבולה כדי לתפסו. וכל דרהיט בתריה ומטי בחד שחיה לא הוי מחוסר צידה ואי לא הוי מחוסר צידה:
ואינה נגררת אלא ע''ג הכלים. ע''ג בגדים מפני שעושה חריץ בקרקע וחופר חייב משום חורש:
וניטלת בשבת. דתורת כלי עליה:
טמאה מדרס. אם היה הקטן זב נעשית אב הטומאה דהא סמיך עלה:
עגלה של קטן. כלי שעושין לקטנים להתלמד להלוך והיא עומדת על שלשה אופנים ואוחז בו בידיו והיא מתגלגלת לפניו:
ומשום כלי כברה. היא האמצעית שמקפת את הכברה ומשום כלי עץ לא מיטמאה דאין קיבולה קיבול אלא שחכמים גזרו טומאה על הכברה משום כלי אריג ואפי' אין הכברה של מתכות טמאה משום כלי כברה:
ומשום כלי מתכות. היא העליונה שכותשין וטוחנין בה הפלפלין טמאה משום כלי מתכות דמשום כלי עץ ליכא לטמוייה דאינה אלא כפשוטי כלי עץ וטהורין הן שהרי אין הפלפלין מתקיימין בתוכה אלא משום צפויה התחתון שהיא של מתכות ובטל העץ אצלו:
משום כלי קיבול. היא התחתונה שמקבלת אבק שאיקת הפלפלין דרך נקבי הכברה והיא של עץ וכלי עץ שיש לו בית קיבול מקבל טומאה:
מתני' הרחיים של פלפלין טמאה משום שלשה כלים. ואם פירש אחד מהם אינו נקרא שברי כלים אלא כל אחד מהם חשוב כלי וטמא ואע''פ שבעודן ברחיים מחוברין הן ונראין ככלי אחד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source