נאמר. דכך הדין אם היו מעורות לגידין כבשר חשיבי ואסורות בחלב ואם לאו מותרות:

מה הן בחלב. אלו בצים גמורות שנמצאו אם מותר לאכלן בחלב:

ר''ח ור' מנא. תרוייהו מתרצי טעמא דהתוספת' דלא דמיא לנולד ומר מפרש משום דלא דומה טעם אכילתה של הביצה כשנמצאת מבפנים לטעם אכילתה כשיצאת מבחוץ. ואידך מפרש לפי שאינה נגמרת שתהא ראויה ליצירת אפרוח ממנה עד שתצא לחוץ והלכך אף ב''ה מודו בה דהוה כאוכלא דאפרת:

והא תני בתוספתא רפ''ק השוחט וכו' בי''ט. ושם ל''ג אע''פ. ואמאי מותרות ליחוש שמא אם לא שחטה היתה נולדת היום ואת אמרת דנעשית כמוקצה שיבש:

נעשית כמוקצה שיבש ולא ידע בו וכו'. כלומר שאני גבי ביצה דלא ידע בה מאתמול דהיום היא שנולדה ונעשית כתאנים וענבים ששטחן לייבשן ולהעשות גרוגרות וצימוקין דאילו מוקצה כה''ג שייבש ולא ידע בו שנתייבש שמא אינו אסור בתמיה דאע''ג שכבר נתייבש וחזי לאכילה מ''מ הואיל ולא ידע הרי כבר אסחי דעתיה מיניה וה''נ בביצה כן דאסחיה דעתיה ממנה והואיל ולא ידע שתלד היום אסורה:

מה טעמון דב''ה. אי הכי מ''ט דב''ה הרי אוכלא דאפרת היא:

גמ' מ''ט דב''ש מוכנת היא על גב אמה.כלומר בתרנגולת העומדת לאכילה מיירי ומכיון שהתרנגולת אינה מוקצית ביצתה נמי תאכל שהיא מוכנת אגב אמה:

מתני' ביצה שנולדה בי''ט. וב''ה אומרים לא תאכל. המסקנא בבבלי דטעמייהו דב''ה כדרבה וכדמוקי למתני' דבתרנגולת העומדת לאכילה מיירי ובי''ט שחל להיות אחר השבת עסקינן ומשום הכנה דקסבר כל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה ונמצא שהגמר שנגמר בשבת מכין הוא לי''ט וכתיב והיה ביום הששי והכינו וסתם ששי חול הוא ואמרה התורה חול הוא שמכין לשבת וכן לי''ט די''ט נמי קרוי שבת כדכתיב בפ' אמור שבתון גבי י''ט אבל אין י''ט מכין לשבת ולא שבת מכינה לי''ט והאי קרא דוהכינו על כרחך בא להשמיענו דאפי' הכנה בידי שמים כגון ביצה הויא הכנה ואסורה דאי על הכנה בידי אדם קאמר ולומר שיאפו ויבשלו מבעוד יום הא בהדיא כתיב קרא אחרינא אשר תאפו אפו וגו'. ודוקא סעודות שבת ודי''ט דחשיבי הוא דבעיא הזמנה והזמנתן בחול אבל סעודת חול לא חשיבא ולא שייכא בה הזמנה הלכך באחד בשבת דעלמא לית לן למיסר ביצה דאיתילדא ביה הואיל ונגמרה בשבת משום דסעודת חול לא אצרכה רחמנא זימון מבעוד יום ואסרו חכמים ביצה שנולדה בכל י''ט גזירה משום י''ט שאחר השבת וכן ביצה שנולדה בכל שבת אסורה גזירה משום ביצה בשבת שאחר י''ט וכשם שאסור לאכלה כך אסור לטלטלה ואם נתערבה אפי' באלף אסורה משום דדבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל במין במינו והרי למחר יותרו הכל. ושבת וי''ט הסמוכין זה לזה ביצה שנולדה בזה אסורה בזה וכן בשני י''ט של ר''ה משום דכקדושה אחת הן אבל בשני י''ט של גליות דממ''נ אחד מהן חול ביצה שנולדה בזה מותרת בזה. וביצה שהיא ספק אם נולדה בי''ט או בחול אסורה:

הכל מודים בביצה שיצא רובה מעי''ט. וחזרה במיעיה וילדתה בי''ט שהיא נאכלת בי''ט דהויא כאלו נולדה מאתמול ובמאי פליגין ב''ש וב''ה בשיצא מיעוטה וכו' כלומר אפי' התחילה לצאת מבעוד יום אבל לא יצא אלא מיעוטה בהא נמי פליגי דמיעוטא שיצא מעי''ט לא חשיבא:

כשם שהיא אסורה וכו'. תוספתא היא שם:

מה. בעיא היא דבעי הש''ס אי נימא דקתני נתערבה אפי' אחת באלף כולן אסורות כמ''ד ספק הכן אסור ביו''ט ברם כמ''ד ספק מותר מה הוא דאפשר דפליג נמי בנתערבה באחרות דכל אחת ואחת ספיקא הויא. וספק מוכן פלוגתא היא לקמן פ''ג בהלכה ב':

מודה הוא וכו'. כלו' דמהדר הש''ס דלא היא דאפי' למ''ד ספק מוכן מותר מודה הוא הכא שהוא אסור כדמסיק ואזיל:

נשרין. כלו' פירות הנושרין מן האילן וספק אם מהיום נשרו או מאתמול בזה ובכיוצא בזה הוא דפליג דלא אתחזק איסורא ותלינן דמאתמול נשרו כולן ברם הכא בנתערבה באחרות יש כאן אחת לאסור בודאי והיא מוכחת לחוש על כולן דעל כל אחת ואחת חיישינן שמא היא שנולדה היום ולא שייך כאן ביטול ברוב מכיון דדבר שיש לו מתירין הוא:

מהו תאכל היא ואמה. וכי היתירא באמה אתא לאשמעינן ומפרש דה''ק אם היתה אמה מוכנת לשחיטה תהא מותרת אגב אמה ואם לאו אסורה. ופריך וכי אין כל התרנגולים מוכנין לשחיטה הן:

אמר ר' בא. ה''ק תאכל היא בהכינה של אמה ומשום דסתם תרנגולת לשחיטה ולגדל ביצים קיימא ואם נשחטה אמה היום הוברר הדבר דמוכנת לשחיטה היתה ואז תאכל גם הביצה בהכינה של אמה: