תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. כּוֹי אֵין מְכַסִּין אֶת דָּמוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק. מָה אִם מִילָה שֶׁווַדָּייָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. אֵין סְפֵיקָהּ דּוֹחָה אֶת יוֹם טוֹב. כִּיסּוּי הַדָּם שֶׁאֵין ווַדָּייוֹ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. דִּין הוּא שֶׁלֹּא יִדְחֶה סְפֵיקוֹ אֶת יוֹם טוֹב. וּמוּתָּר לִשְׁחוֹט בַּשַּׁבָּת. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּשׁוֹחֵט לַחוֹלֶה. אָ‍ֽמְרוּ לוֹ. וַהֲרֵי שׁוֹפָר שֶׁבִּגְבוּלִים יוֹכִיחַ. שֶׁאֵין ווַדָּייוֹ דּוֹחֶה שַׁבָּת וַהֲרֵי סְפֵיקוֹ דּוֹחֶה יוֹם טוֹב. מַה סָפֵק יֵשׁ שָׁם. יוֹם חוֹל הוּא יִתִקַע יוֹם טוֹב הוּא יִתִקַע. רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. בְּאַנְדְּרוֹגֻינֹס שֶׁתָּקַע. וְתַנֵּי כֵן. אַנְדְּרוֹגֻינֹס מוֹצִיא אֶת מִינוֹ [וְאֵינוֹ מוֹצִיא אֶת שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ]. טוּמְטוּם אֵינוֹ מוֹצִיא לֹא אֶת מִינוֹ וְלאֹ אֶת שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. אִם בְּאַנְדְּרוֹגֻינֹס שֶׁתָּקַע. בְּדָא דְתַנֵּי. אֵין לוֹ תְשׁוּבָה. אָמַר רִבִּי (אַבָּיֵי) [אַבִּין]. זֶה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיָה רִבִּי חִייָה הַגָּדוֹל אוֹמֵר. אֵין לָהֶן תְּשׁוּבָה. וְהֵשִׁיב רִבִּי לָ‍ֽעְזָר בְּנוֹ שֶׁלְרִבִּי לָ‍ֽעְזָר הַקַּפָּר. מָה אִם מִילָה שֶׁאֵין סְפֵיקָהּ דּוֹחָה אֶת יוֹם טוֹב ווַדָּייָהּ דּוֹחָה אֶת לֵילֵי יוֹם טוֹב. תֹּאמַר בְּכִיסּוּי הַדָּם שֶׁווַדָּייוֹ דּוֹחֶה אֶת לֵילֵי יוֹם טוֹב. הוֹאִיל ווַדָּייוֹ דּוֹחָה אֶת לֵילֵי יוֹם טוֹב דִּין הוּא שֶׁיִּדְחֶה סְפֵיקוֹ אֶת יוֹם טוֹב. וְקָמַת כְּמשה דִצְרָכַת לְרַבָּנִן קַדְמָאֵיי וְקָשַׁת בִּידֵיהוֹן. כֵּן צְרָכַת לְרַבָּנִן (אַחָרַיי) [אַחֲרָא] וְקָשַׁת בִּידֵיהוֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אָחָא. אַנְדְּרוֹגֻינֹס מוֹצִיא אֶת מִינוֹ כַּתְחִילָּה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵה. לִשְׁעָבַר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
על דעתיה דר' אחא וכו'. לפי פירושו של ר' אחא דהאי ספיקו דוחה י''ט דשופר באנדרוגינוס הוא דקאמר א''כ למדנו דהא דקתני אנדרוגינוס מוציא את מינו אפי' לכתחלה מוציא שהרי האי יוכיח על הק''ו ממילה קאי דבעי למימר דכיסוי הדם יהא ספקו דוחה י''ט לכתחלה ואע''פ שאין ודאי דוחה שבת כמו השופר שבגבולין דספיקו דוחה י''ט והיינו נמי לכתחלה. אבל על דעתיה דר' יוסי שהקשה על פירושו של ר' אחא ולא בעי לפרושי באנדרוגינוס איכא למימר דהא דקתני מוציא את מינו לשעבר הוא והיינו בדיעבד דוקא אם תקע להוצא את מינו יצא אבל לכתחלה לא:
וקמת. האי מילתא במקומה בלי הכרעה וכמה דצרכת וכו' כמו שהיה ספק בדבר זה לרבנן ראשונים ונשאר קושיא בידם אם הק''ו ממילה מיפרך היא וא''כ קשיא לידחי ספק כיסוי הדם לי''ט או לא וכן נשאר הספק הזה לרבנן אחרונים והקושיא בידם:
ר' יוסי בעי. עלה דמפרש ר' אחא באנדרוגינוס הוא דקאמר דא''כ מאי האי בדא דתני התם אין לו תשובה בתמיה וכלומר במה דסיים שם דעל האי דאמרו לו שופר שבגבולים יוכיח שאע''פ שאין ודאי דוחה שבת ספיקו דוחה יו''ט וה''ה לכיסוי הדם שאע''פ שאין ודאו דוחה שבת ספיקו יהא דוחה י''ט גריס עלה שם שהשיב ר' אלעזר בנו של ר''א הקפר על הק''ו ממילה דמעיקרא דדינא פירכא דמה למילה שאין ספיקה דוחה י''ט שאין ודאה דוחה את לילי י''ט. והכא דגריס ודאה דוחה את לילי י''ט בלשון בתמיה מיתפרשא וכי ודאה דוחה לילי י''ט והלא אינה נוהגת אלא ביום. תאמר בכיסוי הדם שודאו דוחה את לילי יו''ט והואיל וכו' דין הוא שיהא ספיקו דוחה י''ט ועלה קאמר ר' אבא שם זה א' מארבעה דברים וכו' והשתא לר' אחא דמפרש דספיקו דוחה י''ט דקאמרי על שופר שבגבולין היינו באנדרוגינוס א''כ אמאי קאמר ר' חייה שזה אחד מד' ק''ו שאין עליו תשובה עד שהשיב ר''א בנו של ר''א הקפר והרי בלאו הכי יש עליו תשובה דהא שופר שבגבולין יוכיח דבשלמא אם אנו מפרשים דהאי ספיקו דוחה י''ט דשופר בספק י''ט ספק חול היא דקאמרי שפיר קאמר ר' חייה דהאי ק''ו אין לו תשובה דהאי שופר יוכיח מיפרך פריכא היא וכדאמרי ממ''נ יום חול הוא יתקע וכו' אלא לר' אחא קשיא:
מה ספק יש שם. דקאמר והרי ספיקו דוחה י''ט אם על ספק שהיום ר''ה או למחר קאמר מה נפשך מותר אם יום חול היום יתקע דמה בכך ואם י''ט היום א''כ מצותו בכך ויתקע ומשני ר' חנינה בשם ר' אחא דבאנדרוגינוס שתקע קאמר שהוא ספק אם חייב בשופר ואעפ''כ תוקע וכדתני כן בתוספתא דר''ה פ''ב דמוציא את מינו:
ר' יוסי אמר לה סתם. ולא בשם ר' יוחנן ור' יוסי בר' בון קאמר לה בשם ר' יוחנן דמשכחת לה בשוחט לחולה ואין מכסין את הדם עד הערב:
מה אם מילה וכו'. כלומר שהרי ק''ו הוא ממילה וכו'. ופריך ומותר לשחוט בשבת בתמיה ומאי האי דקאמר שאין כיסוי הדם ודאי דוחה את השבת והיכי משכחת לה:
תני. בתוספתא שם:
רַב אָבוּן בְּשֵׁם רַבָּנִן דְּתַמָּן. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין אֶפֶר הַכִּירָה מוּכָן אֶלָּא [לְ]מִצְוָה. אָמַר רִבִּי מָנָא. בְּשֶׁלֹּא הֵכִינוֹ. אֲבָל אִם הֵכִינוֹ מְכַסִּין בּוֹ (צוֹאָה) וּמִצְוָה. וְאַתְייָא כַּהִיא דְּאָמַר רִבִּי שַׁמַּי. דָּרַשׁ רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. הֵכִינוֹ לְמִצְוָה מְכַסִּין בּוֹ מִצְוָה. צוֹאָה. מְכַסִּין בּוֹ צוֹאָה מִצְוָה. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן רַב זֵירָא וְרִבִּי אַבָּא בַּר יוֹסֵף. חַד אָמַר. יֵשׁ הָכֵן לָצוֹאָה. וְחוֹרָנָה אָמַר. אֵין הָכֵן לְצוֹאָה. מָתִיב מָאן דְּאָמַר. אֵין הָכֵן. לְמָאן דְּאָמַר. יֵשׁ הָכֵן. וִיכַסֶּה בוֹ אֶת הַכּוֹי. אָמַר לֵיהּ. כּוֹי דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִטְעוֹת בּוֹ. צוֹאָה אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִטְעוֹת בָּהּ. 4b אָמַר לֵיהּ. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן. אַף הוּא חוֹפֵר בַּדֶּקֶר וּמְכַסֶּה. וְתַנֵּי כֵן. הֵבִיא עָפָר לַטּוּחַ אֶת גַּגּוֹ. סִיד לַסּוּד אֶת בֵּיתוֹ. מְכַסִּין בּוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין מְכַסִּין. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב חִסְדָּא. מָאן דְּאָמַר. מְכַסִּין. לְשֵׁעָבַר. מָאן דְּאָמַר. אֵין מְכַסִּין. בְּבָא לִישְׁאָל כַּתְּחִילָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מ''ד מכסין לשעבר. אם שחט כבר מותר לכסות ומ''ד אין מכסין בבא לישאל אם לכתחלה ישחוט על מנת לכסות בעפר זה אין מורין לו היתר ולא פליגי:
א''ל אם את אומר כן. דהואיל דליכא מידי למיטעי בה מותר א''כ אפי' הכנה בלחוד בשביל כך לא צריך אלא אף הוא חופר בדקר שיש לו נעוץ בשביל כיסוי הדם ומכסה בו ג''כ להצואה:
ותני. בתוספתא פ''ק כן. בנוסחא שלפנינו כתוב כאית תניי תני אין מכסין:
זאת אומרת. מדקתני הכא גבי כיסוי שאפר כירה מוכן ש''מ שאינו מוכן אלא למצוה דלענין מצות כיסוי הקילו אף בסתמא ואמרי' דדעתיה עליה אבל לא לכסות בו שארי הדברים:
בשלא הכינו. בפירוש לעשות בו כל צרכו אבל אם הכינו מבע''י לכל צרכיו מכסין בו ומצוה כלומר מכסין בו לכל דבר הצריך לו כמו שמותר לו לכסות לכיסוי מצוה:
ואתייא כהאי דאמר ר' שמי. בשם ר' אחא דדרש בשם רב יהודה שאם הכינו למצות כיסוי בלבד אז אין מכסין בו אלא למצוה אבל אם הכינו לכסות בו צואה וכיוצא בה מכסין בו בין צואה בין למצות כיסוי וקמ''ל דבהכנה בלחוד סגי לכל דבר הצריך לו לכסות כמו דמהני הכנה לצורך מצות כיסוי:
ר' יוסי בר בון אמר. דאשכחן פלוגתא בהא רב זירא וכו' יש הכן לצואה דבהכנה לחוד מהני. ואחרינא אמר אין הכנה לצואה אלא שצריך לייחד לו מקום שיהא מונח בשביל כך:
ויכסה בו את הכוי. לדידך דאמרת יש הכן אפי' אם הוא שלא לצורך מצוה אלמה תנן פ' כיסוי הדם כוי אין שוחטין אותו בי''ט ואם שחטו אין מכסין את דמו ואמאי לא יהא אלא כצואה הרי מכיון שיש לו אפר מוכן דבהכי מיירי דאי בשאין לו מאי איריא כוי שהוא ספק אפי' ודאי נמי לא וא''כ מ''ש מצואה:
א''ל כוי דרך בני אדם לטעות בו. שהרואה שמכסה את דמו בי''ט יאמר שהוא חיה ודאי ויבא להתיר חלבו אבל צואה מה יש לטעות בה:
משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַסּוּלָּם מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ אֲבָל מַטֵּהוּ מְחַלּוֹן לְחַלּוֹן. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֹא יִטּוֹל אֶלָּא אִם כֵּן נִעְנַע מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים עוֹמֵד וְאוֹמֵר זֶה וָזֶה אֲנִי נוֹטֵל:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אא''כ נענע מבעוד יום ודוקא בבריכה ראשונה הוא דפליגי ב''ש שמדרך מגדלי יונים להניח בריכה ראשונה להיות צוות לאמה לפי שדרך היונים שיולדים בריכה בכל חדש וחדש והן שני גוזלות זכר ונקבה ומפסיקין בתקופת טבת וחוזרים ויולדים בניסן וקסברי ב''ש דחיישינן דילמא חייס אבריכה ראשונה והלכך בדבור בעלמא לא סגי דשמא כי אתא למישקל למחר מימלך וחייס עלייהו והוי טלטול שלא לצורך אבל משנענע וממשמש אותן מבעוד יום לשוחטן למחר תו לא חיישינן לאימלוכי ובית הלל סברי לא חיישינן לאימלוכי ובעומד ואומר זה וזה אני נוטל סגי ואפילו בבריכה ראשונה אבל בבריכה שניה אפי' לב''ש בעומד ואומר זה וזה אני נוטל סגי:
ב''ש אומרים לא יטול. מיוני שובך ויוני עליה:
מתני' ב''ש אומרים אין מוליכין את הסולם משובך לשובך. בבבלי איכא תרי לישני לרב חנן בר אמי בפירושא דפלוגתייהו ללישנא קמא בר''ה היא דפליגי דב''ש אסרו שהרואה אומר להטיח גגו הוא צריך וב''ה שרו דסברי שובכו מוכיח עליו שניכר שהסולם של שובך הוא אבל ברשות היחיד לכ''ע מותר וללישנא בתרא ברה''י הוא דפליגי לב''ש אסור דכל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור וב''ה שרו אע''ג דבעלמא דינא הכי כאן התירו משום שמחת י''ט אבל בר''ה אפי' ב''ה מודו דאסור וכל זה דוקא בסולם של שובך אבל בסולם של עליה לכ''ע אסור בטלטול ואפי' בהטיה מחלון לחלון אסור:
וּמוֹדִים שֶׁאִם שָׁחַט שֶׁיַּחְפּוֹר בַּדֶּקֶר וִיכַסֶּה. שֶׁאֵפֶר כִּירָה מוּכָן. הָדָא דְאַתָּ אָמַר. בְּאֵפֶר שֶׁהוּסַּק מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. אֲבָל בְּאֵפֶר שֶׁהוּסַּק בְּיוֹם טוֹב לֹא בְדָא. בְּשֶׁלֹּא שָׁחַט. אֶבָל אִם שָׁחַט מוּטָּב שֶׁיִּטּוֹל מֵאֵפֶר שֶׁהוּסַּק בְּיוֹם טוֹב. וְאַל יַחְפּוֹר בַּדֶּקֶר וִיכַסֶּה. 5a חֲבֵרַייָא אָ‍ֽמְרִין. שֶׁמִּצְוַת עֲשֵׂה דוֹחָה לְמִצְוָה בְלֹא תַעֲשֶׂה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה דוּ אָמַר. מִצְוַת עֲשֵׂה דוֹחָה לְמִצְוָה בְלֹא תַעֲשֶׂה אַף עַל פִּי שֶׁאִינָהּ כְּתוּבָה בְצִידָּהּ נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵה דוּ אָמַר. הוֹאִיל וְאֵין מִצְוַת עֲשֵׂה דוֹחָה בְלֹא תַעֲשֶׂה אֶלָּא אִם כֵּן הָ‍ֽיְתָה כְתוּבָה בְצִידָּהּ. מִכֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בַּמִּצְוָה אוֹמְרִים לוֹ. מָרֵק. רִבִּי זְעוּרָה בָעֵי. קְעָרָה שֶׁחָקְקָה קוֹף מָהוּ. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי זְעוּרָה וְרַב הַמְנוּנָא. חַד אָמַר. אָסוּר. וְחוֹרָנָה אָמַר. מוּתָּר. מָאן דְּאָמַר. אָסוּר. נַעֲשֶׂה כְמוּקְצֶה שֶׁיָּבַשׁ וְלֹא יָדַע בּוֹ. מָאן דְּאָמַר. מוּתָּר. נַעֲשֶׂה כְטֵבֵל שֶׁתִּיקְּנוֹ שׁוֹגֵג. מָאן דְּאָמַר. מוּתָּר. מָהוּ לִשְׁתַּמֵּשׁ עַל גַּב מְקוֹמָהּ. כָּךְ אָנוּ אוֹמְרִים. אָסוּר לִשְׁתַּמֵּשׁ עַל גַּבֵּי קַרְקַע.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מ''ד מותר מהו להשתמש ע''ג מקומה. כלומר אפי' למ''ד מותר להשתמש בהקערה מ''מ במקומה איכא למיבעי דאפשר אותו המקום שניטל ממנו הקערה כנולד הוא דמעיקרא היה אותה חתיכה עליו. וקאמר הש''ס כך אנו אומרים אסור להשתמש ע''ג הקרקע בי''ט בתמיה ומאי תיבעי לך:
נעשה כטבל שתיקנו שוגג. בי''ט דאע''ג דאין מגביהין תרומות ומעשרות בי''ט אם עבר ותיקנו מתוקן וה''נ כן:
נעשה כמוקצה שיבש ולא ידע בו. הבעלים מאתמול דאסור כדאמרי' בריש פרקין וה''נ כן:
קערה שחקקה קוף. בי''ט מהו להשתמש בה משום מוקצה:
מכיון כו'. וקאמר דאפ''ה שרי שמכיון שהתחיל במצוה ושחט לשם שמחת י''ט אומרים לו מרק המצוה ותכסה הדם:
אע''פ שאין כתובה בצידה. ממש או באותו ענין ניחא הא דחברייא אלא לדעתיה דר' יוסי דקאמר דבעינן דוקא שכתובה בצידה כמו לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך דמינה ילפינן דכל מצות עשה דוחה ל''ת מאי איכא למימר הא כיסוי הדם אינה כתובה בצידה דל''ת די''ט:
על דעתיה דר' יונה דהוא אמר וכו'. פלוגתייהו דר' יונה ור' יוסי לעיל בריש פ''ב דחלה ולקמן סוף פ''ג דנדרים:
חברייא אמרין. דלא איכפת לן בהא ואם ירצה יחפור בדקר ויכסה לפי שמצות עשה של כיסוי הדם דוחה למצוה בל''ת של י''ט והיינו טעמייהו דב''ה דמודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה:
בד''א בשלא שחט. עדיין אלא שבא לשאול אומרים לו שאם אין לו אפר שהוסק מעי''ט אל ישחט אבל אם שחט ויש לו אפר שהוסק היום ואין לו דקר נעוץ מבעוד יום מה יעשה וקאמר הש''ס מוטב שיטול מאפר שהוסק בי''ט שאינו אלא משום מוקצה ונולד ואל יחפור בדקר ויכסה דדמי למלאכה בי''ט:
לא יכסה בו אלא יחפור בדקר שיש לו נעוץ מבעוד יום ויכסה בו:
ומודים וכו' הדא דאת אמר שאפר הכירה מוכן הוא ומכסה בו באפר שהוסק מערב י''ט אבל באפר שהוסק בי''ט כנולד הוא דמעיקרא הוה עצים והשתא אפר
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source