רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם כַּהֲנָא. [אֵין] הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה. דִּלֹא כֵן מָה אֲנָן אָֽמְרִין. רִבִּי יוּדָה וַחֲכָמִים תְּהֵא הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה. אֶלָּא בְגִין דְּאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הֲלָכָה כְדִבְרֵי הַמֵּיקַל בְּהִילְכוֹת עֵירוּבִין. וְאָמַר רִבִּי נַחְמָן בַּר יִצְחָק בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. וּמַקְשִׁינָן עֲלֵיהּ. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הֲלָכָה כְדִבְרֵי הַמֵּיקַל בְּהִילְכוֹת עֵירוּבִין. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. וְקַשְׁייָנָן עֲלֵיהּ. סָֽבְרִין מֵימַר. יָחִיד אֶצֶל יָחִיד. הָא יָחִיד אֶצֶל חֲכָמִים לֹא. אָתָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי וַאֲפִילוּ חֲכָמִים הַחֲלוּקִין עָלָיו. וָכָא תָהֵא הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה וַאֲפִילוּ חֲכָמִים הַחֲלוּקִין עָלָיו. שְׁמוּאֵל אָמַר. הֲלָכָה כְדִבְרֵי הַמֵּיקַל בְּעֵירוּבִין. אָמַר לֵיהּ רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי. כְּגוֹן הַהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. וְכֵן גְּשָׁרִים הַמְפוּלָּשִׁים מְטַלְטְלִין תַּחְתֵּיהֶן בַּשַּׁבָּת. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. אָמַר לֵיהּ. לֹא עֵירוּבִין אָמַרְתִּי אֶלָּא מְחִיצוֹת. סָבַר כַּהֲנָה כְּהָדָא דִשְׁמקֵל. לְפוּם כֵּן צָרַךְ מֵימַר. אֵין הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה.
Pnei Moshe (non traduit)
שמואל אמר וכו'. וכן נמי אמר שמואל הלכה כדברי המיקל בעירוב וא''ל רב חייא בר אשי אם כגון הא דתנינן לקמן בסוף פ''ט וכן גשרים המפולשין וכו' נמי הלכה כר' יודה הוא ואהדר ליה שמואל וכי לא עירובין אמרתי לך אלא מחיצות בתמיה דהתם במחיצות פליגי וסבר כהנא נמי כהאי דשמואל לחלק בין עירובין למחיצות. ולפום כן צריך הוא מימר אין הלכה כר' יודה והאי מלתא גופא קא משמע לן נמי דטעמא דהכא אין הלכה כר' יודה משום דה''נ במתני' פלוגתייהו במחיצות הוא דהוה כדפרישית במתני':
וכא וכו'. השתא מסיק לשנויי הקושיא על כהנא משום דהכא נמי ה''א תהא הלכה כר' יהודה דמיקל בעירובין קמ''ל דאין הלכה כר' יהודה. א''נ האי וכא תהא הלכה כר' יהודה מסקנת הקושיא היא והכי פריך דאמאי לא תהא הלכה כר' יודה הא מסקינן התם גבי פלוגתא דרבי יוחנן בן נורי דהלכה כדברי המיקל בעירוב ואפילו ביחיד במקום רבים וא''כ ה''נ כן. והשתא שייכא שפיר הא דמייתי לשמואל דלקמיה:
וקשיינן עלה. דמאי קישיא הא שפיר איצטריך משום דהוינן סברין מימר דוקא ביחיד אצל יחיד הא יחיד אצל חכמים לא הלכך אתא וכו' לאשמעינן דהלכה כר' יוחנן בן נורי ואפי' במקום החכמים החלוקין עליו:
ואמר רב נחמן בשם ריב''ל. לקמן בפרק מי שהוציאוהו הלכה כר' יוחנן בן נורי דקאמר במתני' שם מי שישן בדרך ולא ידע שחשכה יש לו אלפים אמה לכל רוח וחכמים אומרים אין לו אלא ד' אמות. ומקשינן עלה לא כן וכו' לא כן וכו'. כלומר מאי איצטריך ליה לריב''ל למימר. הלכה כר' יוחנן בן נורי הא כבר שמעינן ליה דקאמר הלכה כדברי המיקל בעירובין:
אלא בגין דאמר רבי יעקב בשם ריב''ל הלכה כדברי המיקל בהלכות עירובין ואפילו ביחיד אצל רבים כדמסיק ואזיל:
דלא כן מה אנן אמרין וכו'. כלומר דפריך הש''ס מאי קמ''ל וכי אי לאו דקאמר אין הלכה היינו אומרין תהא הלכה כר' יודא נגד חכמים החולקים עליו בתמיה:
ר' אחא רבי חיננא בשם כהנא אין הלכה כר' יודה. כצ''ל כדקאמר לקמן בהדיא. וכן הוא לקמן ריש פ''ו:
הלכה: מָבוֹי שֶׁהוּא גָבוֹהַּ מֵעֶשְׂרִים כול'. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רַב. רַבָּנִן יָֽלְפִין לָהּ מִפִּתְחוֹ שֶׁלְהֵיכָל. וְרִבִּי יוּדָה יְלִיף לָהּ מִפֶּתַח 1b הָאוּלָם. אִם מִפֶּתַח הָאוּלָם דַּייוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. פֶּתַח הָאוּלָם גָּבוֹהַּ אַרְבָּעִים אַמָּה וְרוֹחָב עֶשְׂרִים אַמָּה. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אֲפִילוּ אַרְבָּעִים חֲמִשִּׁים אַמָּה. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. אֲפִילוּ מֵאָה אַמָּה. אַמַר רִבִּי אַבִּין. רִבִּי יוּדָה כְדַעְתֵּיהּ וְרַבָּנִן כְדַעְתְּהוֹן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. וְכֵן גְּשָׁרִים הַמְפוּלָּשִׁין מְטַלְטְלִין תַּחְתֵּיהֶן בַּשַּׁבָּת. דִּבְרֵי רַבִּי יוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. הֵיךְ מַה דְתֵימַר תַּמָּן. אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַמְּלַתֵירָה כִּילּוּ יוֹרֶדֶת וְסוֹתֶמֶת. אוּף הָכָא אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַתִּיקְרָה כִּילּוּ יוֹרֶדֶת וְסוֹתֶמֶת. הִיא דַעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה בָסוּכָּה. הִיא דַעְתֵּיהּ בְמָבוֹי. הִיא דַעְתְּהוֹן דְּרַבָּנִן בְסוּכָּה. הִיא דַעְתְּהוֹן בְמָבוֹי. וְלֹא דַמְייָא. יֵשׁ דְּבָרִים כְּשֵׁירִים בַּסּוּכָּה וּפְסוּלִין בְּמָבוֹי. כְּשֵׁירִין בְּמָבוֹי וּפְסוּלִין בַּסּוּכָּה. דּוּקְרָנִין כְּשֵׁירִין בַּסּוּכָּה וּפְסוּלִין בְּמָבוֹי. וְתַנֵּי כֵן. הֵבִיא אַרְבָּעָה דִּיקְרָנִין וְסִיכֵּךְ עַלֵ גַּבֵּיהֶן. סוּכָּה כְשֵׁירָה מָבוֹי פָסוּל. הָדָא דְתֵימַר. בִּגְבוֹהִין שְׁלֹשָׁה לְמַעֲלָה מִכּוֹתְלֵי הַמָּבוֹי. אֲבָל אִם אֵינָן גְבוֹהִין שְׁלֹשָׁה מִכּוֹתְלֵי הַמָּבוֹי כָּשֵׁר. בְּשֶׁאֵין בָּהֶן רוֹחָב אַרְבָּעָה. אֲבָל אִם יֵשׁ בָּהֶן רוֹחָב אַרְבָּעָה אֲפִילוּ גְבוֹהִין כַּמָּה כָּשֵׁר. דְּפָנוֹת כְּשֵׁירוֹת בַּסּוּכָּה וּפְסוּלוֹת בְּמָבוֹי. וְתַנֵּי כֵן. שְׁתַּיִם כְּהִילְכַתָן וּשְׁלִישִׁית אֲפִילוּ טֶפַח כָּשֵׁר. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁתַּיִם שֶׁל אַרְבָּעָה אַרְבָּעָה טְפָחִים וּשְׁלִישִׁית אֲפִילוּ טֶפַח כָּשֵׁר. וּבְמָבוֹי עַד שֶׁיְּהֵא מְגוּפָּף מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו. רָחַב מֵעֶשֶׂר סוּכָּה כְשֵׁרָה וּמָבוֹי פָסוּל. הִדְלָה עָלֶיהָ אֶת הַגֶּפֶן וְאֶת הַדְּלַעַת. הָדָא דְתֵימָא. עַל בֵּית סָאתַיִים. אֲבַל יְתִיר מִבֵּית סָאתַיִים נַעֲשִׂית כִּמְחִיצָה שֶׁהוּקְפָּה זְרָעִים. שֶׁאֵין מְטַלְטֵל בָּהּ אֶלָּא בְאַרְבַּע אַמּוֹת. 2a חַמָּתָהּ מְרוּבָּה מִצִּילָּתָהּ בַּסּוּכָּה פְסוּלָה וּבְמָבוֹי כָשֵׁר. סוּכָּה מְקוּרָה פְסוּלָה. מָבוֹי מְקוּרֶה כָשֵׁר. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רַב אוֹשַׁעְיָה. לֹא סוֹף דָּבָר מְקוּרֶה. אֶלָּא נָתַן מְלַתֵרָא וְיֵשׁ בּוֹ רָחַב אַרְבָּעָה טְפָחִים. מַתֶּרֶת אֶת הַמָּבוֹי.
Pnei Moshe (non traduit)
לא סוף דבר מקורה. כולו אלא אפילו נתן מלתרא אחת ע''ג בשביל תקרה ויש בו רחב ד' טפחים מתרת את המבוי ואפילו גבוה כמה דהוי כמבוי מקורה וא''צ תיקון אחר:
חמתה מרובה וכו'. דברים שבין סוכה למבוי קחשיב ואזיל:
הדא דתימר על בית סאתים. כלומר והא דכשר במבוי בהדלה עליה את הגפן וכו' דוקא עד בית סאתים אבל אם הוא יותר מבית סאתים והדלה עליה את הדלעת ואת הקיסם נעשית כמחיצה של קרפף שהוקף לדירה. דמדינא מותר לטלטל בו אפי' ביותר מבית סאתים ואם נזרע רובו הזרעים מבטלין את הדירה ואין מטלטלין בו אלא בד' אמות וה''נ במבוי כן:
הדלה עליה וכו'. ויש שבסוכה פסולה ובמבוי כשר כגון הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת וסיכך על גבה פסולה כדתנן פ''ק דסוכה ואלו במבוי כשר כדתנינן בתוספתא דמכילתין פ''ק מבוי המקורה מרוח אחת והדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסם מרוח אחרת אין צריך כלום:
רחב וכו'. וכן ברוחב מי' אמות דבסוכה כשרה שהרי שלישית אפילו טפח אפי' הסוכה רחבה כמה ובמבוי אם הוא רחב מי' אמות פסול אם אין לו צורת הפתח:
דפנות. וכן יש בדפנות שהן כשרות בסוכה ופסולות במבוי כדמסיק ואזיל דתני בברייתא כן גבי סוכה שתים כהלכתן וכו' ובמבוי אינו כשר עד שיהא מגופף מארבע רוחותיו והיינו ג' מחיצות ולחי או קורה דהוי כמגופף מד' רוחותיו:
הדא דתימר. דבמבוי פסול היינו דוקא בגבוהין הדוקרנין משלשה ולמעלה מכותלי המבוי אבל בפחות משלשה כשר דכל פחות מג' אמרינן לבוד והוי כמונח הקורה על גבי מבוי:
בשאין בהן רוחב ארבעה. בהא הוא דפסול בגבוהין שלשה מכותלי המבוי אבל אם יש בהן רוחב ארבעה הואיל ומקום חשוב הוא נחשבין כאלו הן מכותלי המבוי עצמו ואפילו גבוהין כמה כשר דהוי כאלו כותלי המבוי נגבהו ובלבד שיהיה תוך חלל עשרים:
גמ' ר' יוסה אמר לה סתם. ולא בשם רב ורבי אחא קאמר לה בשם רב לפרש טעם פלוגתייהו דרבי יהודה ורבנן במתני':
מפתחו של היכל. שהיה גבהו עשרים אמה ורחבו עשר אמות כדתנן בריש פ''ד דמדות:
מפתח האולם. שהיה גבהו מ' אמה ורחבו עשרים אמה:
ופריך אם ר' יהודה. מפתח האולם גמר אם כן דיו להכשיר ארבעים אמה גובה בדוקא כדתנינן תמן במדות (שם) פתח האולם וכו' ואלמה תני ר''ח אליבא דרבי יהודה אפי' ארבעים וחמשים אמה כשר ובר קפרא תני אפי' מאה אמה:
אמר ר' אבין וכו'. כלומר אלא דלא רבנן ילפי מפתחו של היכל ולא רבי יהודה יליף משל אולם אלא לשיטתייהו הוא דאזלי כדתנינן תמן לקמן סוף פ''ט:
וכן גשרים וכו' דברי ר' יהודה. דס''ל ב' מחיצות דאורייתא ואמרי' פי תקרה יורד וסותם והלכך מכשיר ג''כ כאן אפי' גבוה ביותר דלדידיה דס''ל קורה משום מחיצה אמרינן פי תקרה יורד וסותם. ורבנן כדעתיהון דלא ס''ל התם פי תקרה יורד וסותם כדמפרשינן לקמן שם וה''נ במבוי לא שייך אליבייהו למימר פי תקרה והואיל וסבירא להו דקורה לאו משום מחיצה אלא להיכרא דלא ליתי לאחלופי בר''ה והלכך טפי מכ' אמה דליכא היכרא ימעט:
היך מה דתימר תמן וכו'. סיומא דמילתא אליבא דרבי יהודה היא. והגי' בריש סוכה יותר נוחה היא דגריס התם היך מה דאת אמר תמן את רואה את התקרה כאלו היא יורדת וסותמת כך את אמר הכא את רואה את המלתירה כאלו היא יורדת וסותמת. ובכאן נתהפכו התיבות בהעתקה. מלתירה היא הקורה של המבוי כפשטה ולאו דאית בה ציורי שאותה נקראת אמלתרא:
היא דעתיה דר' יודה בסוכה וכו'. כעין קושיא היא דמכדי חזינן דטעמיה דר''י ודרבנן בסוכה כמו במבוי דלרבנן משום היכרא ורבי יהודה לית ליה משום היכרא ואיפלוגי בתרתי למה לי. ויש לפרש נמי בניחותא דקאמר דטעמייהו בפלוגתא דסוכה כעין דפליגי במבוי וקאמר הש''ס עלה ולא דמיא וכו' כלומר דמ''מ לא דמיין להדדי דיני דסוכה לדיני דמבוי כדחשיב לקמיה:
דוקרנין כשרין בסוכה. אם נעץ ארבעה קונדסין בארץ וסיכך על גבן:
ופסולין במבוי. שאם נעץ שתי יתידות בשני כותלי מבוי מבחוץ והניח קורה על גביהן פסול דבעינן קורה ע''ג מבוי וליכא:
ותני. בברייתא כן הביא וכו':
לֹא הָיָה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים צָרִיךְ לָחוֹק. כַּמָּה יְחוֹק. רִבִּי אָחָא אָמַר. אַרְבַּע אַמּוֹת כְּדֵי מָבוֹי. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. אַרְבָּעָה טְפָחִים כְּדֵי מָקוֹם. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עוֹשֶׂה חָרִיץ עַל פֶּתַח הַמָּבוֹי עָמוֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה וּמַתִּיר הַמָּבוֹי בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ. וְהוּא שֶׁיְּהֵא בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה לְכוֹתְלֵי הַמָּבוֹי. וַאֲפִילוּ לְמָאן דָּמַר תַּמָּן אַרְבָּעָה. מוֹדֵי הָכָא בִשְׁלֹשָׁה. תַּמָּן חוּץ לַמָּבוֹי. בְּרַם הָכָא בְתוֹךְ הַמָּבוֹי.
Pnei Moshe (non traduit)
ואפי' כמ''ד תמן ארבעה. גבי שתי קורות דפליגי בתוספתא פ''ק היתה יוצאת זו מכותל זה וזו יוצאה מכותל זה או שהיתה יוצאה מכותל זה ואין מגעת בכותל אחר אם יש שלשה טפחים ה''ז צריך למעט. רשב''ג אומר ארבעה דס''ל פחות מארבעה הוי לבוד. והשתא קאמר דאף רשב''ג מודי הכא בשלשה דשאני תמן שהוא חוץ למבוי ברם הכא בתוך המבוי שהרי עיקר התיקון של החריץ להכשיר הגובה של תוך המבוי ולפיכך נמי צריך רחב ארבעה לתוך אורך המבוי. הלכך מודה הוא שצריך שיהא בתוך שלשה לכותלי המבוי:
בתוך שלשה לכותלי המבוי. דאז כלבוד דמי:
ומתיר המבוי בין מבפנים בין מבחוץ. שהחריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה הרי הוא כמחיצה ומתיר מבחוץ שנראה המבוי כסתום וכן מבפנים דעכשיו יש בו הכשר גובה. ועמוק עשרה דנקט משום התירו מבחוץ הוא:
כדי מבוי. שהכשר מבוי בארבע אמות:
כמה יחוק. משך החקק לתוך אורך המבוי:
צריך לחוק. בקרקע המבוי כדי להשלימו לעשרה:
יְמַעֵט. כֵּיצַד יְמַעֵט. עוֹשֶׂה אִיסְטַּבָּה עַל פֶּתַח הַמָּבוֹי וּמַתִּיר הַמָּבוֹי. כַּמָּה יְהֵא בָהּ. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אַרְבָּעָה טְפָחִים כְּדֵי מָבוֹי. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. טֶפַח כְּדֵי קוֹרָה. חֲבֵרַייָא אָֽמְרִין. כָּל שֶׂהוּא. הֲרֵי אֵין כָּאן גּוֹבָה עֶשְׂרִים עַל רוֹחָב טֶפַח.
Pnei Moshe (non traduit)
חברייא אמרין כל שהוא. סגי שהרי אין כאן עכשיו גובה עשרים על רוחב טפח שנתמעט בכל שהוא שלמטה:
טפח כדי קורה. כלומר היכר שלמטה כהיכר הקורה שלמעלה דשיעור הקורה רוחב טפח:
ארבעה טפחים כדי מקום. כצ''ל. ובספרי הדפוס טעות אגב שיטפא דלקמן. דארבעה טפחים מקום חשוב הוא בכל מקום:
כמה יהא בה. ברוחב האיצטבא לתוך אורך המבוי:
ימעט. קתני במתני' ומפרש כיצד ימעט עושה איצטבא על פתח המבוי מלמטה תחת הקורה ומתיר את המבוי בכך:
לֹא אָמַר אֶלָּא לְמַעֲלָה מֵעֶשְׂרִים. הָא בְסוֹף עֶשְׂרִים כָּשֵׁר. וַתְייָא כְרַב דְּרַב אָמַר. 2b סוֹף שִׁיעוּרִין לְהָקֵל. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. סוֹף שִׁיעוּרִין לְהַחֲמִיר. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מָבוֹי שֶׁקּוֹרָתוֹ לְמַעֲלָה מֵעֶשְׂרִים נוֹתֵֵן קוֹרָה בְתוֹךְ עֶשְׂרִים וּמְמַעֵט בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְהוּא שֶׁיְּהֵא כָל הֶכְשֵׁר קוֹרָה בְתוֹךְ עֶשְׂרִים. רִבִּי חִלקִיָּה אָמַר בְּשֵׁם רִבִּי אָחָא. וַאֲפִילוּ כְרַב אַתְיָא הִיא. דְּרַב אָמַר. שְׁחִיטָה מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה כְשֵׁירָה. וְלָמָּה אָֽמְרוּ. פְסוּלָה. מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. שֶׁאִם תֵּימַר שֶׁיִּתֵּן בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים. אַף הוּא נוֹתֵן לְמַעֲלָה מֵעֶשְׂרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
ולמה אמרו מחצה על מחצה פסולה מפני מראית העין. שלפעמים יטעה ויסבור ששחט רוב ולפיכך אמרו חכמים ברוב. וה''נ שאם תימר שיתן בתוך עשרים וכלומר שלא ידקדק בהמיעוט ויתן מקצתו בתוך עשרים אף הוא נותן למעלה מעשרים שיסבור שתיקנו ובאמת לא תיקן כלום. הלכך אמרו שידקדק שיהא כל הכשר קורה בתוך עשרים. אבל אם מתחלה לא נתן הקורה למעלה מעשרים אלא בסוף עשרים כשר:
דרב אמר שחיטה וכו'. כלומר וכדאשכחן גבי שחיטה דסבירא ליה לרב מחצה על מחצה כשרה דמדינא מחצה על מחצה כרוב דהכי אגמריה רחמנא למשה לא תשייר רובא:
רבי חלקיה קאמר דההיא אפילו כרב אתיא שאף על פי דס''ל לרב סוף שיעורין להקל מודה הוא הכא בשהיתה הקורה כולה למעלה מעשרים ובא למעט שצריך שיהיה המיעוט כולו בתוך עשרים:
רבי יוחנן. שמעינן ליה דס''ל סוף שיעורין להחמיר וכהאי דאמר רבי יוחנן מבוי שקורתו למעלה מעשרים אם בא למעט נותן קורה למטה הימנה בתוך עשרים וממעט החלל בתוך עשרים. ואמר ר' יוסי ענה והוא שיהא כל הכשר הקורה בתוך עשרים אלמא דסוף שיעורין להחמיר:
דרב אמר סוף שיעורין להקל. כלומר סוף דבר בשיעורין של חכמים אזלינן לקולא:
לא אמר אלא למעלה וכו'. אמתני' הוא דמהדר דלא אמר אלא דוקא בשהקורה היא כולה למעלה מעשרים ממש. הא בסוף עשרים שהקורה כלתה בסוף גובה עשרים ואע''פ שמקצתה למעלה מעשרים כשר. ואתיא האי מילתא כרב דלקמיה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source