יְמַעֵט. כֵּיצַד יְמַעֵט. עוֹשֶׂה אִיסְטַּבָּה עַל פֶּתַח הַמָּבוֹי וּמַתִּיר הַמָּבוֹי. כַּמָּה יְהֵא בָהּ. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אַרְבָּעָה טְפָחִים כְּדֵי מָבוֹי. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. טֶפַח כְּדֵי קוֹרָה. חֲבֵרַייָא אָֽמְרִין. כָּל שֶׂהוּא. הֲרֵי אֵין כָּאן גּוֹבָה עֶשְׂרִים עַל רוֹחָב טֶפַח.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חברייא אמרין כל שהוא. סגי שהרי אין כאן עכשיו גובה עשרים על רוחב טפח שנתמעט בכל שהוא שלמטה:
טפח כדי קורה. כלומר היכר שלמטה כהיכר הקורה שלמעלה דשיעור הקורה רוחב טפח:
ארבעה טפחים כדי מקום. כצ''ל. ובספרי הדפוס טעות אגב שיטפא דלקמן. דארבעה טפחים מקום חשוב הוא בכל מקום:
ימעט. קתני במתני' ומפרש כיצד ימעט עושה איצטבא על פתח המבוי מלמטה תחת הקורה ומתיר את המבוי בכך:
כמה יהא בה. ברוחב האיצטבא לתוך אורך המבוי:
לֹא אָמַר אֶלָּא לְמַעֲלָה מֵעֶשְׂרִים. הָא בְסוֹף עֶשְׂרִים כָּשֵׁר. וַתְייָא כְרַב דְּרַב אָמַר. 2b סוֹף שִׁיעוּרִין לְהָקֵל. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. סוֹף שִׁיעוּרִין לְהַחֲמִיר. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מָבוֹי שֶׁקּוֹרָתוֹ לְמַעֲלָה מֵעֶשְׂרִים נוֹתֵֵן קוֹרָה בְתוֹךְ עֶשְׂרִים וּמְמַעֵט בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְהוּא שֶׁיְּהֵא כָל הֶכְשֵׁר קוֹרָה בְתוֹךְ עֶשְׂרִים. רִבִּי חִלקִיָּה אָמַר בְּשֵׁם רִבִּי אָחָא. וַאֲפִילוּ כְרַב אַתְיָא הִיא. דְּרַב אָמַר. שְׁחִיטָה מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה כְשֵׁירָה. וְלָמָּה אָֽמְרוּ. פְסוּלָה. מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. שֶׁאִם תֵּימַר שֶׁיִּתֵּן בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים. אַף הוּא נוֹתֵן לְמַעֲלָה מֵעֶשְׂרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא אמר אלא למעלה וכו'. אמתני' הוא דמהדר דלא אמר אלא דוקא בשהקורה היא כולה למעלה מעשרים ממש. הא בסוף עשרים שהקורה כלתה בסוף גובה עשרים ואע''פ שמקצתה למעלה מעשרים כשר. ואתיא האי מילתא כרב דלקמיה:
דרב אמר סוף שיעורין להקל. כלומר סוף דבר בשיעורין של חכמים אזלינן לקולא:
רבי יוחנן. שמעינן ליה דס''ל סוף שיעורין להחמיר וכהאי דאמר רבי יוחנן מבוי שקורתו למעלה מעשרים אם בא למעט נותן קורה למטה הימנה בתוך עשרים וממעט החלל בתוך עשרים. ואמר ר' יוסי ענה והוא שיהא כל הכשר הקורה בתוך עשרים אלמא דסוף שיעורין להחמיר:
רבי חלקיה קאמר דההיא אפילו כרב אתיא שאף על פי דס''ל לרב סוף שיעורין להקל מודה הוא הכא בשהיתה הקורה כולה למעלה מעשרים ובא למעט שצריך שיהיה המיעוט כולו בתוך עשרים:
דרב אמר שחיטה וכו'. כלומר וכדאשכחן גבי שחיטה דסבירא ליה לרב מחצה על מחצה כשרה דמדינא מחצה על מחצה כרוב דהכי אגמריה רחמנא למשה לא תשייר רובא:
ולמה אמרו מחצה על מחצה פסולה מפני מראית העין. שלפעמים יטעה ויסבור ששחט רוב ולפיכך אמרו חכמים ברוב. וה''נ שאם תימר שיתן בתוך עשרים וכלומר שלא ידקדק בהמיעוט ויתן מקצתו בתוך עשרים אף הוא נותן למעלה מעשרים שיסבור שתיקנו ובאמת לא תיקן כלום. הלכך אמרו שידקדק שיהא כל הכשר קורה בתוך עשרים. אבל אם מתחלה לא נתן הקורה למעלה מעשרים אלא בסוף עשרים כשר:
לֹא הָיָה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים צָרִיךְ לָחוֹק. כַּמָּה יְחוֹק. רִבִּי אָחָא אָמַר. אַרְבַּע אַמּוֹת כְּדֵי מָבוֹי. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. אַרְבָּעָה טְפָחִים כְּדֵי מָקוֹם. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עוֹשֶׂה חָרִיץ עַל פֶּתַח הַמָּבוֹי עָמוֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה וּמַתִּיר הַמָּבוֹי בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ. וְהוּא שֶׁיְּהֵא בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה לְכוֹתְלֵי הַמָּבוֹי. וַאֲפִילוּ לְמָאן דָּמַר תַּמָּן אַרְבָּעָה. מוֹדֵי הָכָא בִשְׁלֹשָׁה. תַּמָּן חוּץ לַמָּבוֹי. בְּרַם הָכָא בְתוֹךְ הַמָּבוֹי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואפי' כמ''ד תמן ארבעה. גבי שתי קורות דפליגי בתוספתא פ''ק היתה יוצאת זו מכותל זה וזו יוצאה מכותל זה או שהיתה יוצאה מכותל זה ואין מגעת בכותל אחר אם יש שלשה טפחים ה''ז צריך למעט. רשב''ג אומר ארבעה דס''ל פחות מארבעה הוי לבוד. והשתא קאמר דאף רשב''ג מודי הכא בשלשה דשאני תמן שהוא חוץ למבוי ברם הכא בתוך המבוי שהרי עיקר התיקון של החריץ להכשיר הגובה של תוך המבוי ולפיכך נמי צריך רחב ארבעה לתוך אורך המבוי. הלכך מודה הוא שצריך שיהא בתוך שלשה לכותלי המבוי:
בתוך שלשה לכותלי המבוי. דאז כלבוד דמי:
ומתיר המבוי בין מבפנים בין מבחוץ. שהחריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה הרי הוא כמחיצה ומתיר מבחוץ שנראה המבוי כסתום וכן מבפנים דעכשיו יש בו הכשר גובה. ועמוק עשרה דנקט משום התירו מבחוץ הוא:
כדי מבוי. שהכשר מבוי בארבע אמות:
כמה יחוק. משך החקק לתוך אורך המבוי:
צריך לחוק. בקרקע המבוי כדי להשלימו לעשרה:
הָרָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת יְמַעֵט. כֵּיצַד מְמַעֵט. נוֹתֵן מְלַתֵרָה בְּפֶתַח הַמָּבוֹי וּמַתִּיר הַמָּבוֹי. לְרוֹחָב אִיתְאֲמָרַת. וְרַבָּנִן עָֽבְדִין לָהּ אֲפִילוּ בִגְבוֹהָ. וְלֹא כְפָרוּץ לִמְלוֹאוֹ הוּא. נַעֲשִׂית כְּאֶכְּסֶדְרָה. רִבִּי מַתִּיר אֶכְּסֶדְרָה בְּבֵית שָׁרֵיי. כַּמָּה עֲמוּדִין הָיָה בָהּ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר רִבִּי חִייָה רִבִּי יוֹסֵה. חַד אָמַר. שִׁשָּׁה. וְחַד אָמַר. שְׁמוֹנָה. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. וְלֹא פְלִיגֵי. מָאן דָּמַר שִׁשָּׁה. לֹא מְחַשֵּׁב אִילֵּין תְּרֵין בַּרְייָא. מָאן דָּמַר שְׁמוֹנָה. מְחַשֵּׁב אִילֵּין תְּרֵין בַּרְייָא. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. לֹא סוֹף דָּבָר שִׁשָּׁה לֹא סוֹף דָּבָר שְׁמוֹנָה. אֶלָּא אִם הָיוּ הָרַבִּים בּוֹקְעִין בָּהּ. אֲפִילוּ שְׁנַיִם יְהוּ אֲסוּרֵין. אִם אֵין הָרַבִּים בּוֹקְעִין בּוֹ. אֲפִילוּ כַמָּה יְהוּ מוּתָּרִין. מַה דַהֲוָה עֻבְדָּא הַוְיָא עֻבְדָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומה דהוה עובדא הויא עובדא. כלומר המעשה שהיה כך היה שהיו שמונה עמודים באותה אכסדרה שהתיר רבי אבל אין הדבר תלוי בחשבון העמודים:
לא סוף דבר ששה וכו'. כלומר אין הדבר תלוי בעמודים אלא אם היו רבים בוקעין בה דרך הפתח אפילו אין בה אלא שנים ופתוח פתח אחד ביניהם יהו אסורין דהואיל ורבים בוקעין דרך שם כפירצה היא. ואם אין הרבים בוקעין בה אפי' כמה עמודים ופתוחה בהרבה פתחים יהו מותרין לטלטל בה:
ולא פליגי. רבי חייה ורבי יוסי אלא דמ''ד ששה לא מחשב אילין שנים החיצונים שעמהן היו שמנה. ומ''ד שמנה מפני שחושב גם שנים החיצונים:
כמה עמודים היה בה. באותה אכסדרה שהתיר רבי:
רבי מתיר אכסדרה בבית שריי. וכך הורה רבי להתיר אכסדרה בבית שערים מקום שהיה רבי דר בו:
ולא כפרוץ למלואו הוא. ואמאי תהני ליה צורת הפתח ברוחב ביותר הרי פרוץ במלואו הוא לר''ה ומשני נעשית כאכסדרה בבקעה שעומדת ע''ג עמודים ובין עמוד לעמוד פתוח הוא. ואע''פ שהיא כנפרצה במלואה ברוח אחת והוא יותר מעשר אמרינן פי תקרה יורד וסותם ומותר לטלטל בכולה:
ורבנן עבדין לה. להך התירא אפי' בגבוה שאם יש לו צורת הפתח אפי' גבוה ביותר א''צ למעט:
לרוחב איתאמרית. על ואם יש לו צורת הפתח קאי דקתני במתני' גבי רחב מעשר אמות:
הרחב וכו' נותן מלתרא. קורה או פס אחד בפתח המבוי למעט רוחב הפתח ומתיר בזה כל המבוי:
עָשָׂה גָדֵר בְּפֶתַח הַמָּבוֹי גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה וּמַתִּיר הַמָּבוֹי בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ. הָיָה שָׁם גָּדֵר. אִם מִתְלַקֵּט הוּא עֲשָׂרָה טְפָחִים מִתּוֹךְ שְׁלֹשָׁה צָרִיךְ קוֹרָה. וְאִם לָאו אֵין צָרִיךְ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מִתּוֹךְ אַרְבַּע. מָאן דָּמַר. 3a מִתּוֹךְ שָׁלֹשׁ. רַבָּנִן. מָאן דָּמַר. מִתּוֹךְ אַרְבַּע. רִבִּי מֵאִיר. הָיָה מוּנְדְּרָן בְּאֶמְצַע הַמָּבוֹי. לְעֶלְיוֹנִים נִידּוֹן מִשּׁוּם חָרִיץ. וּלְתַחְתּוֹנִים מִשׁוּם גָּדֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לעליונים. הדרים במבוי ולפנים נידון השיפוע משום חריץ ומתיר ולתחתונים הדרים במבוי לצד חוץ ושם הוא גבהות של המדרון נידון להם משום גדר:
היה מונדרן באמצע המבוי. מדרון משופע ושיפועו הולך לצד פנים של המבוי:
אית תניי תני מתוך ארבע. אמות ומפרש לה דמאן דמחמיר וקאמר מתוך שלש כרבנן ומאן דמיקל וקאמר מתוך ארבע רבי מאיר היא דשמעינן ליה דמיקל בכה''ג כדתנן לקמן בפרק כיצד מעברין גבי מדידת תחומין היה מודד והגיע לגיא או לגדר מבליעו וחוזר למידתו. ואם אינו יכול להבליעו בזו אמר רבי דוסתאי בר ינאי משום ר''מ שמעתי שמקדרין בהרים. וה''נ מאן דמיקל אליבא דר''מ הוא:
ואם לאו. אלא שהוא מתלקט גובה עשרה קודם שיגיע לכדי הילוך שלש אמות הרי הוא כמחיצה ואין צריך קורה:
צריך קורה. להתיר המבוי:
אם מתלקט הוא עשרה טפחים. גובה מתוך שלש אמות וקודם שיגיע לכדי הילוך שלש אמות במידת שיפועו עדיין אין בגבהו עשרה טפחים:
היה שם גדר. כגון חומת אבנים שנפלה ונעשה גל משופע:
עשה גדר וכו' מתיר המבוי. דהחריץ והגדר דין אחד להן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source