משנה: כַּמָּה הוּא שִׁעוּרוֹ בִּזְמַן שֶׁהֵן מְרוּבִּין מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לְכוּלָּן. וּבֶזְמַן שֶׁהֵן מוּעָטִין כַּגְּרוֹגֶרֶת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
במה דברים אמורים. שצריך שיעור בתחלת עירוב אבל בשירי העירוב שנתמעט משיעורו אפי' נשתייר כל שהוא שפיר דמי שלא אמרו לערב בחצרות אחר שנשתתפו במבוי אלא כדי שלא לשכח את התינוקת מתורת עירובי חצרות שהן אינן משגיחין על השיתוף מבואות ומכיון שכן מקילינן בשירי עירוב בין בעירובי חצרות בין בשיתוף מבואות ואין הלכה כר' יוסי:
ובזמן שהן מועטין. שהן י''ח או פחות השיעור הוא כגרוגרת לכל א' וא' ולפי שהגרוגרת הוא שיעור לחיוב הוצאה בשבת שיערו בו:
מתני' כמה הוא שיעורו. של האוכל שמשתתפין בו:
בזמן שהן מרובין. שהן מי''ח בנ''א ולמעלה שיעורו מזון ב' סעודות לכולם. ומזון ב' סעודות היינו י''ח גרוגרות לפי שהן כששה ביצים בינונית וכל ביצה נחשבת ג' גרוגרות ומי''ח בנ''א ולמעלה אפילו הן למאות ולאלפים השיעור הוא מזון שתי סעודות:
הלכה: פיס'. מָהוּ מוֹדִיעַ. הֲלָכָה. לֵית הָדָא אָֽמְרָה 49b שֶׁאֵינוֹ מְזַכֶּה לָהֶם בְּגוּפוֹ שֶׁלְאוֹכֶל. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. תִּיפְתָּר שֶׁגְּרָרוּהוּ עַכְבָּרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מפני מה מערבין בחצרות וכו'. כדפרישית להא לעיל בפ' בכל מערבין בהלכה ב':
הוון. בני הישיבה בעיי מימר דרב ור' יוחנן לא פליגי. אליבא דנפשייהו אלא מה דאמר רב כר''מ הוא דקאמר בפרק דלקמן ששיעור מזון שתי סעודות שאמרו הוא כדי מזונו לחול ולא לשבת דקסבר בחול אכיל אינש בציר משבת ולהקל וה''ה לר' יהודה כדקתני התם וזה וזה להקל אלא דמכיון דת''ק הוא ר''מ נקט אליביה ולאפוקי מדר' יוחנן בן ברוקה ועוד דע''כ בהא נמי מודה ר' יוחנן דבשבת אכיל אינש טפי כדלקמן ולפיכך נקט כר''מ בענין השיעור שתי סעודות לרב וא''כ כשהן שבעה עשר בני אדם אפי' אינו כשיעור שתי סעודות של שבת שהן י''ח גרוגרות. שלעולם משערינן בגרוגרת ושבעה עשר גרוגרות אינן אלא כשיעור שתי סעודות של חול ובהא סגי ומה דאמר ר' יוחנן דבשתי סעודות של שבת משערינן דאכיל אינש טפי והן י''ח גרוגרות כר' יוחנן בן ברוקה כדקאמר שם. דמשערינן בככר הלקוח בפונדיון מהחנויני כשד' סאין בסלע שיהיה שיעור הככר רובע הקב שהוא לוג והוא ששה ביצים שהן י''ח גרוגרות:
כל שאלו יחלקו. להם השתי סעודות ויהיה כגרוגרת לכל אחד ואחד נקראין מרובין. וכלומר מי''ח בני אדם ולמעלה כדפרישית במתני' ופחות מכאן הרי הן מועטין:
גמ' רב אמר מרובין שבעה עשר. בני אדם פחות מכאן הרי הן מועטין:
תפתר שגררוהו העכברים. לא שכלה לגמרי אלא שגררו העכברים מקצת ממנו ומכיון שנשתייר מגופו של האוכל מוסיף ומזכה וא''צ להודיע:
מהו מודיע הכלה לית הדא אמרה וכו'. דקתני נתוספו עליהן מוסיף ומזכה וצריך להודיע וקס''ד דהאי נתמעט היינו שכלה לגמרי ומודיע להן שהוא כלה וקתני שאם לא נתוספו עליהן דיורין מוסיף ומזכה ואינו צריך להודיע וא''כ ש''מ מהא שאינו מזכה להן בגופו של אוכל שנשתתפו בו. מתחלה דהרי מכיון שכלה לגמרי ומוסיף ומזכה באוכל אחר הוא מזכה. ומי נימא דמוכחא מהכא שמזכה הוא אפילו כשאינו מגוף האוכל שנשתתפו בו בתחלה ואינו צריך להודיע:
הלכה: פיּס'. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מִפְּנֵי מַה מְעָֽרְבִין בַּחֲצֵירוֹת. מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלֹום. מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁהָֽיְתָה דְבוּבָה לַחֲבֵירָתָהּ. וְשָֽׁלְחָת עֵירוּבָהּ בְּיַד בְרָהּ. נַסְתֵּיהּ וְכָפַפְתֵּיהּ וּנְשַׁקְתֵּיהּ. אֲתַא אֲמַר לְאִימֵּיהּ. אָֽמְרָה. הָכֵין רַחְמָה לִי וְלָא הֲווָת יָֽדְעָה. מִתּוֹךְ כָּךְ עָשׂוּ שָׁלוֹם. הָדָא הוּא דִכְתִיב דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי נוֹעַם וְֽכָל נְתִ֖יבוֹתֶ֣יהָ שָׁלֽוֹם:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מפני מה מערבין בחצרות וכו'. כדפרישית להא לעיל בפ' בכל מערבין בהלכה ב':
הוון. בני הישיבה בעיי מימר דרב ור' יוחנן לא פליגי. אליבא דנפשייהו אלא מה דאמר רב כר''מ הוא דקאמר בפרק דלקמן ששיעור מזון שתי סעודות שאמרו הוא כדי מזונו לחול ולא לשבת דקסבר בחול אכיל אינש בציר משבת ולהקל וה''ה לר' יהודה כדקתני התם וזה וזה להקל אלא דמכיון דת''ק הוא ר''מ נקט אליביה ולאפוקי מדר' יוחנן בן ברוקה ועוד דע''כ בהא נמי מודה ר' יוחנן דבשבת אכיל אינש טפי כדלקמן ולפיכך נקט כר''מ בענין השיעור שתי סעודות לרב וא''כ כשהן שבעה עשר בני אדם אפי' אינו כשיעור שתי סעודות של שבת שהן י''ח גרוגרות. שלעולם משערינן בגרוגרת ושבעה עשר גרוגרות אינן אלא כשיעור שתי סעודות של חול ובהא סגי ומה דאמר ר' יוחנן דבשתי סעודות של שבת משערינן דאכיל אינש טפי והן י''ח גרוגרות כר' יוחנן בן ברוקה כדקאמר שם. דמשערינן בככר הלקוח בפונדיון מהחנויני כשד' סאין בסלע שיהיה שיעור הככר רובע הקב שהוא לוג והוא ששה ביצים שהן י''ח גרוגרות:
כל שאלו יחלקו. להם השתי סעודות ויהיה כגרוגרת לכל אחד ואחד נקראין מרובין. וכלומר מי''ח בני אדם ולמעלה כדפרישית במתני' ופחות מכאן הרי הן מועטין:
גמ' רב אמר מרובין שבעה עשר. בני אדם פחות מכאן הרי הן מועטין:
תפתר שגררוהו העכברים. לא שכלה לגמרי אלא שגררו העכברים מקצת ממנו ומכיון שנשתייר מגופו של האוכל מוסיף ומזכה וא''צ להודיע:
מהו מודיע הכלה לית הדא אמרה וכו'. דקתני נתוספו עליהן מוסיף ומזכה וצריך להודיע וקס''ד דהאי נתמעט היינו שכלה לגמרי ומודיע להן שהוא כלה וקתני שאם לא נתוספו עליהן דיורין מוסיף ומזכה ואינו צריך להודיע וא''כ ש''מ מהא שאינו מזכה להן בגופו של אוכל שנשתתפו בו. מתחלה דהרי מכיון שכלה לגמרי ומוסיף ומזכה באוכל אחר הוא מזכה. ומי נימא דמוכחא מהכא שמזכה הוא אפילו כשאינו מגוף האוכל שנשתתפו בו בתחלה ואינו צריך להודיע:
משנה: אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּתְחִילַּת הָעֵירוּב אֲבָל בְּשִׁיֵרֵי הָעֵירוּב כָּל שֶׁהוּא. לֹא אָֽמְרוּ לְעָרֵב בַּחֲצֵירוֹת אֶלָּא שֶׁלֹּא לְשַׁכַּח אֶת הַתִּינוֹקוֹת:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
במה דברים אמורים. שצריך שיעור בתחלת עירוב אבל בשירי העירוב שנתמעט משיעורו אפי' נשתייר כל שהוא שפיר דמי שלא אמרו לערב בחצרות אחר שנשתתפו במבוי אלא כדי שלא לשכח את התינוקת מתורת עירובי חצרות שהן אינן משגיחין על השיתוף מבואות ומכיון שכן מקילינן בשירי עירוב בין בעירובי חצרות בין בשיתוף מבואות ואין הלכה כר' יוסי:
ובזמן שהן מועטין. שהן י''ח או פחות השיעור הוא כגרוגרת לכל א' וא' ולפי שהגרוגרת הוא שיעור לחיוב הוצאה בשבת שיערו בו:
מתני' כמה הוא שיעורו. של האוכל שמשתתפין בו:
בזמן שהן מרובין. שהן מי''ח בנ''א ולמעלה שיעורו מזון ב' סעודות לכולם. ומזון ב' סעודות היינו י''ח גרוגרות לפי שהן כששה ביצים בינונית וכל ביצה נחשבת ג' גרוגרות ומי''ח בנ''א ולמעלה אפילו הן למאות ולאלפים השיעור הוא מזון שתי סעודות:
כַּמָּה הֵן שִׁיֵרֵי עֵירוּב. כַּיי דָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אֵזוֹב שֶׁהִזָּה בוֹ פַּעַם אֶחָד כָּשֵׁר. מִיכָּן וָאֵילַךְ שִׁיֵּרִיים. אוֹף הָכָא כֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כמה הן שירי עירוב. אליבא דר' יוסי דקאמר שירי עירוב כל שהוא מפרש וכמה הוא אם כל שהוא ממש או שיש איזה שיעור לאותו כל שהוא וקאמר דכהאי דאמר ר' יוסי בשם ר' הושעיה על הא דתנינן בפרק י''א דפרה אזוב שהזה בו כשר לטהרת מצורע ותני שם מצות אזוב שלשה קלחים מתחלה לר' יוסי ושיריו שנים וזהו מכאן ואילך דהכא שאם אין בו כמתחלה נקרא שירים. ואוף הכא כן שכל שאין בו כבתחלה נקרא שירי עירוב. ונ''מ לרבנן דפליגי אר' יוסי צריך להוסיף כסתמא דמתני' דלעיל נתמעט האוכל מוסיף ומזכה:
הלכה: פיס'. רַב אָמַר. מְרוּבִּין שִׁבְעָה עָשָׂר. מוּעֲטִין שִׁשָּׁה עָשָׂר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל שֶׁאִילּוּ ייֵחָֽלְקוּ וְיֵשׁ בּוֹ כִגְרוֹגֶרֶת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מְרוּבִּין. ןְאִם לָאו הֵן מועֲטִין. פיס'. הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר. וְלָא פְלִיגֵי. מַה דְאַמַר רַב כְּרִבִּי מֵאִיר. מָאן דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן כְּ רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מפני מה מערבין בחצרות וכו'. כדפרישית להא לעיל בפ' בכל מערבין בהלכה ב':
הוון. בני הישיבה בעיי מימר דרב ור' יוחנן לא פליגי. אליבא דנפשייהו אלא מה דאמר רב כר''מ הוא דקאמר בפרק דלקמן ששיעור מזון שתי סעודות שאמרו הוא כדי מזונו לחול ולא לשבת דקסבר בחול אכיל אינש בציר משבת ולהקל וה''ה לר' יהודה כדקתני התם וזה וזה להקל אלא דמכיון דת''ק הוא ר''מ נקט אליביה ולאפוקי מדר' יוחנן בן ברוקה ועוד דע''כ בהא נמי מודה ר' יוחנן דבשבת אכיל אינש טפי כדלקמן ולפיכך נקט כר''מ בענין השיעור שתי סעודות לרב וא''כ כשהן שבעה עשר בני אדם אפי' אינו כשיעור שתי סעודות של שבת שהן י''ח גרוגרות. שלעולם משערינן בגרוגרת ושבעה עשר גרוגרות אינן אלא כשיעור שתי סעודות של חול ובהא סגי ומה דאמר ר' יוחנן דבשתי סעודות של שבת משערינן דאכיל אינש טפי והן י''ח גרוגרות כר' יוחנן בן ברוקה כדקאמר שם. דמשערינן בככר הלקוח בפונדיון מהחנויני כשד' סאין בסלע שיהיה שיעור הככר רובע הקב שהוא לוג והוא ששה ביצים שהן י''ח גרוגרות:
כל שאלו יחלקו. להם השתי סעודות ויהיה כגרוגרת לכל אחד ואחד נקראין מרובין. וכלומר מי''ח בני אדם ולמעלה כדפרישית במתני' ופחות מכאן הרי הן מועטין:
גמ' רב אמר מרובין שבעה עשר. בני אדם פחות מכאן הרי הן מועטין:
תפתר שגררוהו העכברים. לא שכלה לגמרי אלא שגררו העכברים מקצת ממנו ומכיון שנשתייר מגופו של האוכל מוסיף ומזכה וא''צ להודיע:
מהו מודיע הכלה לית הדא אמרה וכו'. דקתני נתוספו עליהן מוסיף ומזכה וצריך להודיע וקס''ד דהאי נתמעט היינו שכלה לגמרי ומודיע להן שהוא כלה וקתני שאם לא נתוספו עליהן דיורין מוסיף ומזכה ואינו צריך להודיע וא''כ ש''מ מהא שאינו מזכה להן בגופו של אוכל שנשתתפו בו. מתחלה דהרי מכיון שכלה לגמרי ומוסיף ומזכה באוכל אחר הוא מזכה. ומי נימא דמוכחא מהכא שמזכה הוא אפילו כשאינו מגוף האוכל שנשתתפו בו בתחלה ואינו צריך להודיע:
רִבִּי בָּא בְרֵיהּ דְּרִבִּי פַּפַּי בְשֵׁם דְּרִבִּי חָמָא בַּר חֲנֵינָה. מַעֲשֶׂה בִאִשָׁה אַחַת שֶׁעֵירְבָה לַחֲמוּתָהּ בְּלֹא דַעְתָּהּ. וְאֲתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וּבִיקֵּשׁ לֶאֱסוֹר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָה. כָּך שָׁמַעְתִּי מֵאָבִיךָ. כָּל מָה שֶׁאַתּ יָכוּל לְהָקֶל בְּעֵירוּבִין הָקֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל ר' חייה כך שמעתי מאביך. ר' יוסי:
כל מה שאתה יכול להקל בעירובין הקל. וכיון שעירבה עירבה:
הדרן עלך פרק חלון
רִבִּי יִצְחָק בֶּן חֲקוּלָה בְשֵׁם רִבִּי יוּדָן נְסִייָא. מְעָֽרְבִין לְאָדָם עַל כּוֹרְחוֹ. וְתַנֵּי כֵן. כּוֹפִין בְּנֵי מָנוֹי זֶה אֶת זֶה לַעֲשׁוֹת לָהֶם לֶחִי וְקוֹרָה. וְהָתַנֵּי. הֲרֵי שֶּׁאָֽמְרוּ לוֹ לְעָרֵב וְהוּא אֵינוֹ מְמָאֵן. הָיָה מְמָאֵן כּוֹפִין אוֹתוֹ. אָמַר רִבִּי מֵאִיר. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי מֵאִיר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תִּיפְתָּר כְּדִבְרֵי הַכֹּל שֶׁהָיָה צְדוּקִי. וְהָתַנֵּי. הַשּׁוכֵחַ וְלֹא עֵירֵב בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד הֲרֵי זֶה אוֹסֵר. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָן אוֹמֵר. מֵזִיד אוֹסֵר. שׁוֹגֵג אֵינוֹ אוֹסֵר. מֵזִיד אוֹסֵר. מְעָֽרְבִין לוֹ עַל כָּרְחוֹ. אֶלָּא מִשּׁוּם קְנָס. מֵעַתָּה הוּא אָסוּר וַחֲבֵירוּ מוּתָּר. מִכֵּיבָן שֶׁיְּכוֹלִין לְעָרֵב וְלֹא עֵירֵב קוֹנְסִין אוֹתוֹ. וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי מֵאִיר. זָכִין לָאָדָם שֶׁלֹּא בְפָנָיו וְאֵין חָבִיּן לוֹ. סְבַר רִבִּי מֵאִיר. לֵית הָדָא זְכוּ. לֹא בָעֵיי בַר נַשׁ ייֵעוֹל חֲבֵרַייָא לְבֵיתֵיהּ בַּר מִדַּצְתֵּיה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מערבין לאדם על כרחו. אם אינו רוצה. לערב נכנסין לביתו ומערבין לו בע''כ. וגרסינן להא בסוף פ''ק דב''ב:
ותני כן. בתוספתא דב''מ פ' י''א כופין בני מבוי זה את זה וכו' וה''ה לעירוב ושיתוף דאי לאו הכי מה מהני להו הלחי והקורה אם א' לא ישתתף עמהם יאסר עליהן:
והתני הרי שאמרו לו לערב והוא אינו ממאן. נכנסין לביתו ומערבין לו בעל כרחו וטעמא מפני שאינו ממאן שלא אמר בהדיא איני רוצה בעירוב הא ממאן כופין בתמיה והכי גריס בהדיא בב''ב שם מפני שאין ממאן. אבל אם היה ממאן לא וקס''ד דהא דר' יצחק אפילו בממאן קאמר:
מתני'. הך ברייתא דמשמע דבממאן לא דר''מ הוא דסבירא ליה אין מערבין לאדם אלא לדעתו:
אמר רבי יוסי בר' בון. דלא היא אלא תיפתר הברייתא כד''ה ואפי' לר' יהודה דס''ל מערבין בחצרות ובמבואות שלא לדעתו וממאן שאני דחוששין אנו שמא הוא צדוקי שאינו מודה בעירוב ולא מהני עירובו שיערבו בעל כרחו:
והתני השוכח ולא עירבו וכו'. ואמאי מזיד אוסר הא מערבין לו בעל כרחו וכלומ' הרי ודאי היו יודעין שבמזיד הוא והיה להן לערב בעל כרחו מע''ש:
אלא משום קנס. ופריך אי משום קנס מעתה יהיה הוא אסור וחבירו מותר ואמאי קתני אוסר ומשני מכיון שיכולין לערב בעל כרחו מאתמול ולא כפו אותו לערב קונסין אותו לחבירו זה ג''כ בשביל כך והא קמ''ל דקתני אוסר:
ולית ליה לר''מ זכין לאדם וכו'. בתמי' ואמאי אוסר במתני' אף בעירובי חצרות שלא לדעתו הא זכות הוא לו:
סבר ר''מ לית הדא זכו. שאם היה רוצה היה לו לערב אלא דלא בעי בר נש דייעול חבריה לביתיה בר מדעתיה שאם יערב עמהן יבואו לביתו והוא אינו רוצה בכך והלכך אין זה זכות לו וביקש לאסור דס''ל בעינן עירוב לדעתו:
הלכה: פיס'. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין הַמָּעוֹת קוֹנוֹת דְּבַר תּוֹרָה. מֵצַתַּה אֲפִילוּ בָא לֹו אֶצֶל הַחֶנְוָנִי. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיוֹצִיאֶנָּהּ. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חִינְנָא. אַבָּא לֹא אָמַר כֵּן. אֶלָּא וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא זָכוּ לֹו מְעוֹתָיו. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁהַמָּעוֹת קוֹנוֹת דְּבַר תּוֹרָה. מוֹדִין בִּשְׁאָר כָּל אָדָם שֶׁזִּכּוּ לֹו מְעוֹתָיו. שֶׁכֵּן חֶנְווָנִי מְזַכֶּה לָהֶן עַל יְדֵי אַחֵר. שֶׁאֵין מְעָֽרְבִין לָאָדָם אֶלָּא מִדַּעְתּוֹ. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. עַל יְדֵי עֵירוּב עַל יְדֵי שִׁיתּוּף. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בָּעֵירוּבִין וּבְתַעֲנִית צִיבּוּר נָהֲגוּ הַכֹּל כְּרִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יַעֲקֹב בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַף בִּמְגִילַּת אֶסְתֵּר נָהֲגוּ הַכֹּל כְּרִבִּי מֵאִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שכן חנוני וכו'. כלו' ואם תאמר א''כ חנוני נמי היינו טעמא דחכמים שאין מודים בחנוני שכן חנוני זה שמוכר לעירוב לשאר בני החצר דרכו להיות מזכה להן ע''י אחר לפי שהוא טרוד ואין לו פנאי לכך וזה שנתן לו המעה שיזכה הוא בעצמו לו לעירוב לא מהני שדעתו היה שהוא יזכה לו ולא ע''י אחר:
שאין מערבין וכו' מתניתא דר''מ. דסבירא ליה על ידי עירוב בחצרות וע''י שיתוף במבואות דצריך דווקא לשתיהן כדאמר לעיל פרק הדר בהלכה ד' וס''ל התם דבין בעירוב ובין בשיתוף צריך שיהא לדעתו בדוקא:
ר' זעירא בשם ר' יוחנן וכו'. גריס להא נמי שם וכדפרישית ע''ש:
לא אמר כן. לדייק הכי מדר''א אלא מדברי חכמים ואיפכא הוא דדייקינן דחכמים אומרים לא זכו לו מעותיו בחנוני ומודים בשאר כל אדם שזכו לו מעותיו וא''כ זאת אומרת שהמעות קונות דבר תורה והלכך בשאר כל אדם זכו לו מעותיו:
שנייא היא שמא ישכח ויוציאנה. כלומר דהא לא קשיא דאין הכי נמי אפילו בא לו אצל החנוני ג''כ מהני והא דנקט נותן לו מעה משום שכן דרך הוא שזה רוצה שיקבל ממנו עכשיו המעה דחייש שמא ישכח ויוציאנה להמעה להוצאת ביתו ולא יהיה מצוי בידו לשלם לו אח''כ:
מעתה אפילו בא לו אצל החנוני. ולמה לי שנותן לו מעה עכשיו אפילו בא לו אצל החנוני ואמר לו כשיבואו לקנות ממך לעירוב תתן גם כן חלקי ותזכה לי בעירוב אלא לאו דטעמא דר''א שהמעה שנותן לו הוא שקונה לו ונהי דלא מצית לדייק אליבא דר''א דס''ל בעלמא שהמעות קונות ומשום דאיכא למימר דשאני בעירוב שהקילו לו מפני כבוד השבת מיהו מדדייקת הואיל דנקט חנוני א''כ ש''מ דסבירא ליה בעלמא אין המעות קונות והלכך חנוני דווקא א''כ מאי איריא שנתן לו מעה אפי' בא אצלו ואמר לו כך ואני אתן לך המעה אח''כ נמי יזכה לו העירוב אגב שאר בני החצר:
גמ' זאת אומרת שאין המעות קונות דבר תורה. אדברי ר''א קאי דדייק ר' אבהו מדנקט רבי אליעזר לחנווני משמע לחנווני דווקא וטעמא משום שהחנוני זה מוכר ככרות לעירוב לכל בני החצר והלכך יכול הוא לזכות לזה שיזכה לחלקו בעירוב בתוך שאר בני החצר הא לאו הכי אלא שנותן מעה לאחד שיזכה לו ע''י מעה זו בעירוב לא עשה כלום שאין המעות קונות והוי ליה כמערב במעה:
משנה: בַּכֹּל מִעָֽרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר כִכָּר הוּא עֵירוּב. אֲפִילוּ מַאֲפֵה סְאָה וְהִיא פְרוּסָה 50a אֵין מְעָרְבִין בָּהּ. כִּכָּר בָּאִסָּיר וְהוּא שָׁלֵם מְעָרְבִין בּוֹ : נוֹתֵן אָדָם מָעֵיי לַחֶנְווָנִי אוֹ לַנַּחְתּוֹם כְּדֵי שֶׁיִזְכֶּה לוֹ בָעֵירוּב דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא זָכוּ לוֹ מְעוֹתָיו. וּמוֹדִין בִּשְׁאָר כָּל אָדָם שֶׁזִּיכּוּ לוֹ מְעוֹתָיו שֶׁאֵין מְעָֽרְבִין לָאָדָם אֶלָּא מִדַּעְתּוֹ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בַּמֶּה דְבָרִים אַֽמורִים בְּעֵירוּבֵי הַתְּחוּמִין אֲבָל בְּעֵירוּבֵי חֲצֵירוֹת מְעָֽרְבִין לְדַעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ לְפִי שֶׁזָּכִין לוֹ לָאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו וְאֵין חָבִין לֹו אֶלָּא בְּפָנָיו׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר רבי יהודה במה דברים אמורים בעירובי תחומין. הוא שצריך לדעתו לפי שמפסיד לו העירוב לרוח אחרת ושמא אינו נוח לו אבל בעירובי חצרות מערבין לו אף שלא מדעתו שזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו:
שאין מערבין לאדם אלא לדעתו. הלכך עד שיהא כעושה אותו שליח לערב בשבילו:
ומודים בשאר כל אדם שזכו לו מעותיו. שאם אמר לבעל בית אחד הילך מעה זו וזכה לי בעירוב והלך ולקח פת וזיכה לו שקנה זה עירוב דהואיל ואין בעל הבית רגיל למכור ככרות לא נתכוין זה אלא לעשותו שליח ונעשה כאומר לו ערב עלי:
וחכמים אומרים לא זכו לו מעותיו. לפי שאין מעות קונות עד שימשוך ומכיון שלא אמר לו ערב עלי במעה זו לא נתכוין שזה יהא כשלוחו לערב בשבילו אלא שיקנה לו חלקו בעירוב במעה והרי לא קנה שאין מעות קונות ונמצא שזה כמערב במעה אבל אם אמר לו ערב עלי במעה זו הרי נתכוין לעשות שלוחו ולוקח בה פת ומערב עליו והלכה כחכמים:
נותן אדם מעיו לחנוני או לנחתום. המוכרין ככרות והן דרים עמו בחצר ואומר לו זכה לי בעירוב כשיבואו בני החצר לקנות ממך ככר לעירוב או יין לשיתוף לבני המבוי תזכה לי באותו מעה שיהא לי חלק בו:
אפי' מאפה סאה והיא פרוסה אין מערבין בה וככר אפילו כאיסר והוא שלם מערבין בו. וטעמא משום שלא יבואו בני החצר לידי מחלוקת אני נותן שלימה והוא נותן פרוס' והל' כר' יהושע ומודה בשיתופי מבואות ובעירובי תחומין שמערבין בכל כדפרי' בפ''ג:
ר' יהושע אומר ככר. שלם הוא עירוב לעירובי חצרות:
מתני' בכל מערבין ומשתתפין וכו'. כדפרישית לעיל בריש פרק בכל מערבין ולר''א מערבין בכל בין עירובי חצרות ובין עירובי תחומין ואם מערב עירובי חצרות בפת א''צ ככר שלימה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source