משנה: הַמּוֹצֵיא תְפִילִּין מַכְנִיסָן זוּג זוּג. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שְׁנַיִם שְׁנַיִם. בַּמֶה דְבָרִים אֲמוּרִים בַּיְשָׁנוֹת אֲבָל בַּחֲדָשׁוֹת פָּטוּר. מְצָאָן צְבָתִים אוֹ כְרִיכוֹת מַחְשִׁיךְ עֲלֵיהֶן וּמְבִיאָן. וּבַסָּכָּנָה מְכַסָּן וְהוֹלֵךְ לוֹ:
Pnei Moshe (non traduit)
מכסן במקומן. באיזה דבר שלא יהו מוטלין דרך בזיון ומניחן והולך לו וקאמר בגמרא דחסר בבא אחת במתניתין והכי תנינן בד''א בסכנת עכו''ם מפני השמד אבל אם מתיירא להחשיך עליהן מפני סכנת ליסטים מוליכן פחות פחות מד' אמות ומביאן או כר' שמעון במתני' דלקמן נותנן לחבירו וחבירו לחבירו עד שמגיע לחצר החיצונה:
ובסכנה. מפרש בגמרא בסכנת השמד שגזרו שלא להניח תפילין ומתיירא גם כן לישב ולשמרן עד שתחשך שלא ירגישו בו:
מחשיך עליהן. יושב ומשמרן עד שתחשך ומביא את הכל במוצאי שבת:
מצאן צבתים. והן מקושרין זוג זוג או כריכות שהן כרוכין הרבה ביחד ואינו יכול להכניסן דרך מלבוש זוג זוג מכיון שהן הרבה ויכלה היום ולא יכניסן:
אבל בחדשות. שלא היו רצועותיהן מקושרין אין בהן קדושת תפילין וכקמיעו' בעלמא הן פטור הוא מלהכניסן ואינו נזקק להן:
בד''א בישינות. שהיו בהן רצועותיהן והן מקושרין בקשר של תפילין שודאי תפילין הן:
ר''ג אומר שנים שנים. דקסבר דמכיון דמשום הצלה התירו א''כ שרי ליה ללבוש שנים בראש ושנים בזרוע מפני שמקום יש בראש להניח שני תפילין וכן מקום בזרוע ללבוש שני תפילין ואין הלכה כר''ג שלא התירו משום הצלה אלא דרך מלבוש כמו שרגיל ללבוש בחול:
מכניסן זוג זוג. כלומר שמכניסן דרך מלביש כדרך שלובשן בחול של יד ביד ושל ראש בראש ונכנס וחולצן בבית וחוזר ויוצא ולובש זוג שני וחולצן עד שיכניס את כולן ואפילו למ''ד שבת לאו זמן תפילין והכי קי''ל מ''מ דמכיון דליכא חיוב חטאת אם הוציאן דרך מלבוש דלאו משוי היא כדתנינן לעיל בפ' במה אשה בהלכה ב' הכא משום הצלה שרו ליה רבנן לכתחלה לאצולינהו דרך מלבוש:
מתני' המוצא תפילין. בשבת בר''ה או בשדה במקום שהן נאבדין ואינן משתמרין:
58b מָהוּ שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ מְחִיצָה. רַבָּא אָמַר. צָרִיךְ מְחִיצָה. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר. אֵין צָרִיךְ מְחִיצָה. אָֽמְרוּ חֲבֵרַייָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. יְאוּת אָמַר רִבִּי בָּא. דְּתַנִּינָן. אָמַר רִבִּי יוּדָן. לֹא תְהֵא מְחִיצָה גְּבוֹהָה מִכּוֹתֶל שֶׁבֵּינֵיהֶן. אָמַר לוֹן. תַּמָּן שֶׁיֵּשׁ שָׁם תִּקְרָה אֵין צָרִיךְ מְחִיצָה. בְּרַם הָכָא שֶׁאֵין שָָׁם תִּקְרָה צָרִיךְ מְחִיצָה. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה. הָדָא דְאַתָּ מַר. מְפוּלָּשִׁין לְבִקְעָה. אֲבָל אִם הָיוּ מְפוּלָּשִׁין לִרְשׁוּת הָרַבִּים אָסוּר. בְּשֶׁאֵין שָׁם מְחִיצָה. אֲבָל יֵשׁ שָׁם מְחִיצָה מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
הדרן עלך פרק כל גגות
מהו שיהא צריך מחיצה. בגשרים המפולשין אליבא דר' יהודה או דילמא הואיל דס''ל דלעולם אמרינן פי תקרה אף על פי שאין להם מחיצות מלמטן מטלטלין תחתיהן ופליגי רבי בא ור' יוסי בהא:
אמרו חברייא קומי ר' יוסי יאות אמר ר' בא. דהא אשכחן לר' יהודה דס''ל דצריך מחיצה להיכרא דהא תנינן בפ' דלעיל גבי בור שבין שתי חצירות וכו' אמר ר' יהודה לא תהא מחיצה גדולה מכותל שביניהם וכלו' שהכותל שביניהם מיחשב כמחיצה וא''צ לעשות לו מחיצה אחרת אלמא דמיהת מחיצה צריך:
אמר לון. ר יוסי מאי מדמיתו הא דר' יהודה דמתני' לההיא דכותל שבין ב' חצירות:
תמן. כלומר במתני' בגשרים המפילשין שיש שם תקרה א''צ מחיצה דבכל הצדדין אמרי' פי תקרה יורד וסותם:
ברם הכא. גבי בור וכותל שאין שם תקרה צריך מחיצה:
דאמר רב יהודה. וכן אמר רב יהודה בהדיא דמפרש למילתיה דר' יהודה הדא דאת אמר שמטלטלין תחתיהן במפולשין הן לבקעה שהיא כרמלית אבל אם היו מפולשין לר''ה אסור והא דבר''ה אסור בשאין שם מחיצה אבל אם יש שם מחיצה מותר ש''מ דמיהת מתני' דבמפולשין לבקעה מיירי רבי יהודה ואין צריך מחיצה:
הלכה: הַמּוֹצֵא תְפִילִּין כול'. הַמּוֹצֵא תְפִילִּין מַכְנִיסָן זוּג זוּג. דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ. אַחַת בְּרֹאשׁוֹ וְאַחַת בִּזְרוֹעוֹ. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שְׁנַיִם שְׁנַיִם. שְׁנַיִם בְּרֹאשׁ וּשְׁנַיִם בִּזְרוֹעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' המוצא תפילין מכניסן זוג זוג. טעמא דת''ק דרך מלבוש הוא אחת בראשו ואחת בזרועו ולר''ג שנים שנים וכו' כדפרישית במתני':
הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. עַל דַּעְתּוֹן דְּרַבָּנִן אֵין מְחוּוָּר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל מְחוּוָּר. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל. שִׁיעֲרוּ לוֹמַר. עַד מָקוֹם שֶׁגָּבְהוֹ שֶׁל רֹאשׁ מַחֲזִיק. וְכַמָּה מַחֲזִיק. שְׁתַּיִם. מֵעַתָּה אֲפִילוּ בַחוֹל. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. אִין בָּעֵי מֵיתַב. יְהָבוֹ. אָמַר רִבִּי זְרִיקָא. אַסְבְּרִי רַב הַמְנוּנָא. עַד מָקוֹם שֶׁמּוֹחוֹ שֶׁל תִּינּוֹק רוֹפֵף. תַּמָּן תַּנִּינָן. עַל תַּרְנְגוֹל שֶׁנִּסְקַל בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ. רָאָה רֹאשׁוֹ שֶׁל תִּינּוֹק רוֹפֵף. הָלַךְ וְנִיקְרוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן אנינן. ברפ''ו דעדיות ר' יהודה בן בבא העיד חמשה דברים שממאנים את הקטנות וכו' ושנסקל תרנגול בירושלים על שהרג את הנפש דאחד שור ואחד כל בהמה וחיה ועוף במשמע ומפרש היאך הרג ראה ראשו של תינוק רופף ומתנענע וניקר את מוחו ואיידי דאיירי לעיל במקום תפילין מייתי להא:
אסברא. לי רב המנונא למקום הנחת תפילין עד מקום שמוחו של תינוק רופף ולדידיה אין מקום בראש להניח שני תפילין:
מעתה אפילו בחול נמי. יניח שנים שנים ואמר ר' חגיי אם בעי מיתב שנים שנים יתיב עליו לפי שיש מקום לכך:
אמר ר' ירמיה בשם ר' שמואל. דאפ''ה בעי טעמא לר''ג דמכיון שהתירו דרך מלביש להצילן שנים שנים א''כ אפילו טפי נמי אלא משים ששיערו לומר הנחת תפילין עד מקום שגובהו של ראש מחזיק וכו' הלכך טפי לא:
הוון. בני הישיבה בעיי מימר דבהאי סברא דקאמר ר' יוחנן מילא דלא מחוורא פליגי ר''ג ורבנן דעל דעתן דרבנן אין מחוור הדרש למעט שבתות וי''ט וקסברי שבת זמן תפילין ולפיכך לובשן זוג זוג ולא יותר כדי שלא יעבור על בל תוסיף ולר''ג הדרש מחוור הוא ושבת לאו זמן תפילין הוא ומכיון שלובשן כדי להצילן מניחן עליו שנים שנים:
נָשִׁים מְנַיִין. וְלִמַּדְתֶּ֥ם אֹתָ֛ם אֶת בְּנֵיכֶם֭. וְלֹא בְנוֹתֵיכֶם. הַחַייָב בַּתּוֹרָה חַייָב בִּתְפִילִּין. נָשִׁים שֶׁאֵין חַייָבוֹת בַּתּוֹרָה אֵין חַייָבוֹת בִּתְפִילִּין. הָתִיבוּן. הֲרֵי מִיכַל בַּת שָׁאוּל הָֽוְתָה לוֹבֶשֶׁת תְּפִילִּין. אֵשֶׁת יוֹנָה הָֽיְתָה עוֹלָה לְרֶגֶל. וְלֹא מִיחוּ בְיָדָם חֲכָמִים. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. אִשְׁתּוֹ שֶׁלְיוֹנָה הִיאשְׁבָּה. מִיכַל בַּת שָׁאוּל מִיחוּ בָהּ חֲכָמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
התיבון הרי מיכל בת שאול וכו'. וקאמר ר' אבהו דבאמת אשתו של יונה הישבה שהחזירוה חכמים שלא יקבע הדבר לפי שהנשים פטורות מראייה וכן למיכל בת שאול מיחו חכמים בידה:
ולמדתם בניכם. כתיב ולא בנותיכם ומקיש תפילין לת''ת החייב בתורה וכו':
נשים מניין. למעט מתפילין ואמתני' דהתם קאי והכא מייתי לה אגב כדרך הש''ס הזה:
רִבִּי אַבָּהוּ רִבִּי אֶלְעָזָר. הַנּוֹתֵן תְּפִילִּין בַּלַּיְלָה עוֹבֵר בְּעַשֵּׂה. שֶׁנֶּאֱמַר וְשָֽׁמַרְתָּ֛ אֶת הַֽחוּקָּה הַזֹּ֭את מִיָּמִ֖ים יָמִֽימָה: יָמִים וְלֹא לֵילוֹת. וְהָא רִבִּי אַבָּהוּ יְתִיב וּמַתְנֵי בְּרַמְשָׁא וּתְפִילִּין עֲלוֹי. מִצְדְדִין הָיוּ כְמִין פיקרין הָיוּ בְיָדוֹ. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. לֹא מַר אֶלָּא. הַנּוֹתֵן. אֲבָל אִם הָיוּ עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם מוּתָּר. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. מִצְוָתָן עַד שֶׁתְּכַלֶּה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק. אִית דְּבָעֵי 59a נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. וְהָיוּ לְךָ֙ לְא֝וֹת. מִי שֶׁצְּרִיכִין אוֹת. יָֽצְאוּ שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים שֶׁהֵן גּוּפָן אוֹת. וְלֹא כְבָר כָּתוּב מִיָּמִ֖ים יָמִֽימָה. לֵית לָךְ אֶלָּא כַיי דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל מִילָּה דְלָא מְחוּוְרָא מְסַמְּכִין לֵיהּ מִן אַתְרִין סַגִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
לית לך. לשנויי להאי מילתא אלא כהאי דאמר ר' יוחנן כל מילא דלא מחוורא שאינו כתוב בפירוש להמיעוט אלא דאסמכינן לה אדרשא מאסמכתות מסמכין לה מן אתרין סגין ול''ק כל הני למה לי שאינם אלא אסמכתות:
ולא כבר כתיב מימים ימימה. וכדרשא דלעיל מימימה ודרשא דלך לאות למה לי:
אית דבעי מימר נישמעינה מן הדא. התם קאמר לעיל מינה ימים ולא לילות ימימה פרט לשבתות וי''ט ועלה קאי דאית בעי מימר דמהכא נפקא לן פרט לשבתות ויו''ט דכתיב והיה לך לאות ימים שצריכין אות יצאו שבתות ויו''ט שהן גופן אות שאסורין בעשיית מלאכה:
ואית דבעי מימר מצותן עד שיכלה רגל מן השוק. אפי' למ''ד אין זמן תפילין בלילה והא דר' אבהו היה מקודם זמן הזה ובברכות שם לא גריס להא על דר' אבהו:
אית דבעי מימר. דהיינו טעמיה דר' אבהו לפי שכבר היו עליו מבעוד יום ולא אמר עובר בעשה אלא הנותן עליו בתחילה בלילה:
והא ר' אבהו יתיב וכו'. ומשני מצדדין היו שלא במקום הנחת תפילין אלא מן הצד וכמין פקדון היו בידו לשומרן ולא הניחן לשם מצוה:
עובר בעשה שנאמר ושמרת את החוקה הזאת. וקסבר חוקה זו בתפילין הכתוב מדבר וכתיב מימים ימימה ימים ולא לילות ולאו הבא מכלל עשה עשה היא. וגרסי' להאי סוגיא לעיל בפ''ב דברכות בהלכה ג':
הנותן תפילין בלילה. עליו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source