מִשֶּׁהִגִּיעַ לַעֲשָׂרָה טְפָחִים הוֹפְכוֹ עַל הַכְּתָב. לָמָּה. שֶׁלֹּא יִתְבַּזֶּה הַכְּתָב. וְאַתְייָא כְדָמַר רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. סֵפֶר שֶׁאֵין עָלָיו מַפָּה הוֹפְכוֹ עַל הַכְּתָב שֶׁלֹּא יִתְבַּזֶּה הַכְּתָב.
Pnei Moshe (non traduit)
למה. הופכו כדי שלא יתבזה הכתב אם מונח לחוץ:
ספר שאין עליו מפה. שהוא מגולה ואין לו מפה לכסות הכתב היפכו על הכתב שלא יתבזה הכתב שנופל עליו האבק:
הלכה: פיס'. 60b מַתְנִיתָא בְּאַיסְקוּפָּה מוּתֶּרֶת. אֲבָל חוּץ לָאַסְקוּפָּה אֲסוּרָה. תִּיפְתָּר שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְקוֹרֵא בוֹ מִבְּעוֹד יוֹם וְשָׁכַח וְהוֹצִיאוֹ. עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לַעֲשָׂרָה טְפָחִים גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. מִשֶׁהִגִּיעַ לַעֲשָׂרָה טְפָחִים אָסוּר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. דְּרִבִּי יוּדָה הִיא דְאָמַר. אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאֲוִיר עֲשָׂרָה טְפָחִים.
Pnei Moshe (non traduit)
בשאין בהם רוחב ארבעה וכו'. לפי גי' הספר צ''ל דס''ל דאפי' רחבין ד' לא חשיבי ככרמלית אלא מקום פטור הוא ומותר לכאן ולכאן ובלבד שלא יחליף:
אבל שתים אסור. כלומר אבל אם יש כאן עוד זיז אחד למטה ממנו והוא ברשות של בני התחתוני' אע''פ ששניהן למעלה מעשרה הן אסור להשתמש על העליון מפני שהוא רשות בפ''ע והזיז שתחתיו רשות אחרת ואוסרין זה על זה שאין שתי רשויות משתמשות ברשות אחת:
אלא אחת. כשאין כאן אלא זיז אחד שהוא יוצא למעלה מעשרה אצל חלון הפתוח לו מבני עלייה:
גמ' לא אמר. במתני':
עד שלא הגיע וכו' משהגיע לעשרה טפחים אסור לגוללו אצלו. ומשמע אע''ג דלא נח ואמאי. וקאמר ר' יעקב דר' יודה היא דאמר אסור להשתמש באויר עשרה של ר''ה ואפי' לא נח דקסבר קלוטה כמי שהונחה דמיא כדאמר לעיל בפ' הזורק בהלכה א' תני בשם ר' יהודה הזורק ארבע אמות בר''ה חייב והיינו אע''ג דלא נח כדפרישית שם ולקמן פריך דר' יודה אדר' יודה:
תיפתר שהיה יושב וקורא בו מבעוד יום ושכח והוציאו. כלומר לעולם באסקופה אסורה שהיא כרמלית עסקינן ותיפתר שהיה יושב שם וקורא בו מבעוד יום וקדש עליו השבת אי נמי כגון ששכח והוציאו מן הבית לאסקופה ואשמועינן המתניתין כיצד יעשה אם נתגלגל הספר מידו:
גמ' מתניתא באיסקופה מותרת אבל חוץ לאיסקופה אסורה. דרך בעיא היא משום דקשיא ליה היאך הוציא הספר מן הבית לאיסקופה בשבת הלכך בעי מי נימא דמתניתין באסקופה מותרת מיירי כגון שגבוה עשרה ורחבה ארבעה והוי רשות היחיד כמו הבית אי נמי שאינה רחבה ארבעה שהיא מקום פטור אבל חוץ לאסקופה אסורה כלומר אבל לאפוקי אם היא מקום אסור כגון שהיא כרמלית ומהו:
הלכה: לֹא אָמַר אֶלָּא אַחַת אֲבָל שְׁתַּיִם אָסוּר. שֶׁאֵין שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת מִשְׁתַּמְּשׁוֹת בִּרְשׁוּת אַחַת. בְּשֶׁאֵין בָּהֶן רוֹחָב אַרְבָּעָה. אֲבָל יֵשׁ בָּהֶן רוֹחָב אַרְבָּעָה הָדָא דָמַר רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. זִיזִין וּכְתָלִין שֶׁגְּבוֹהִין עֲשָׂרָה וּרְחָבִין אַרְבָּעָה מוּתָּר לְכָאן וּלְכָאן. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַחֲלִיף.
Pnei Moshe (non traduit)
בשאין בהם רוחב ארבעה וכו'. לפי גי' הספר צ''ל דס''ל דאפי' רחבין ד' לא חשיבי ככרמלית אלא מקום פטור הוא ומותר לכאן ולכאן ובלבד שלא יחליף:
אבל שתים אסור. כלומר אבל אם יש כאן עוד זיז אחד למטה ממנו והוא ברשות של בני התחתוני' אע''פ ששניהן למעלה מעשרה הן אסור להשתמש על העליון מפני שהוא רשות בפ''ע והזיז שתחתיו רשות אחרת ואוסרין זה על זה שאין שתי רשויות משתמשות ברשות אחת:
אלא אחת. כשאין כאן אלא זיז אחד שהוא יוצא למעלה מעשרה אצל חלון הפתוח לו מבני עלייה:
גמ' לא אמר. במתני':
עד שלא הגיע וכו' משהגיע לעשרה טפחים אסור לגוללו אצלו. ומשמע אע''ג דלא נח ואמאי. וקאמר ר' יעקב דר' יודה היא דאמר אסור להשתמש באויר עשרה של ר''ה ואפי' לא נח דקסבר קלוטה כמי שהונחה דמיא כדאמר לעיל בפ' הזורק בהלכה א' תני בשם ר' יהודה הזורק ארבע אמות בר''ה חייב והיינו אע''ג דלא נח כדפרישית שם ולקמן פריך דר' יודה אדר' יודה:
תיפתר שהיה יושב וקורא בו מבעוד יום ושכח והוציאו. כלומר לעולם באסקופה אסורה שהיא כרמלית עסקינן ותיפתר שהיה יושב שם וקורא בו מבעוד יום וקדש עליו השבת אי נמי כגון ששכח והוציאו מן הבית לאסקופה ואשמועינן המתניתין כיצד יעשה אם נתגלגל הספר מידו:
גמ' מתניתא באיסקופה מותרת אבל חוץ לאיסקופה אסורה. דרך בעיא היא משום דקשיא ליה היאך הוציא הספר מן הבית לאיסקופה בשבת הלכך בעי מי נימא דמתניתין באסקופה מותרת מיירי כגון שגבוה עשרה ורחבה ארבעה והוי רשות היחיד כמו הבית אי נמי שאינה רחבה ארבעה שהיא מקום פטור אבל חוץ לאסקופה אסורה כלומר אבל לאפוקי אם היא מקום אסור כגון שהיא כרמלית ומהו:
משנה: זִיז שֶׁלִּפְנֵי הַחַלּוֹן נוֹתְנִין עָלָיו וְנוֹטְלִין מִמֶּנּוּ בַשַּׁבָּת.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' זיז שלפני החלון. הוא אבן או עץ הבולט מן הכותל ויוצא באויר שעל רה''ר והוא למעלה מעשרה טפחים מותר ליתן עליו ולטול ממנו בשבת דרך החלון הפתוח לו לפי שאין רה''ר תופסת אלא עשרה טפחים ולפיכך מותר להשתמש בכל הכותל עד עשרה טפחים התחתונים והא דמותר להשתמש על הזיז שיוצא לאויר ר''ה דוקא בכלים הנשברים כגון כלי חרס וזכוכית וכיוצא בהן שאם יפלו לר''ה ישברו אבל שאר כלים ואוכלים אסורין דילמא נפלי לרה''ר ואתי לאתויינהו ואין חילוק בזה בין זיז שהוא רחב ד' לשאינו רחב ד':
רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר אֲפִילוּ אֵינוֹ מְסוּלָּק מִן הָאָרֶץ אֶלָּא מְלֹא הַחוּט גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. תַּמָּן הוּא אָמַר. אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאֲוִיר עֲשָׂרָה. וָכָא אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן רִבִּי יוּדָה אֶלָּא רִבִּי מֵאִיר. דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא סוֹף דָּבָר סֵפֶר אֶלָּא אֲפִילוּ פַסְוקִיָא אָמַר.
Pnei Moshe (non traduit)
לא סוף דבר ספר. לאו דוקא ספר תורה כולו אלא אפילו פסוקיא אמר כלומר אפי' שקרא באיזה פסוקים שבתורה הכתובין על איזה מגילה ונתגלגל מידו נמי פליגי כדפליגי במתני' ולר''ש לעולם. גוללו אצלו אם אגדו בידו שהן כתבי הקדש:
אמר ר' יוחנן לית כאן ר' יודה. דלא גרסי' במתניתין ר' יהודה אלא ר''מ דברי חכמים כלו' דחכמים ור''מ היא דפליגי במתניתין ר''מ אומר אפילו אינו מסולק מן הארץ וכו':
ר' יודה אומר וכו' מחלפה שיטתיה דר' יודה. דתמן בפ' הזורק הוא אמר אסור להשתמש באויר י' ואפי' לא נח כדלעיל והכא אמר הכין דכל זמן שלא הגיע לארץ ממש מותר לגוללו אצלו:
משנה: לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָחִיד וְיִשְׁתֶּה בִרְשׁוּת הָרַבִּים. בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִשְׁתֶּה בִרְשׁוּת הַיָחִיד אֶלָּא אִם כֵּן הִכְנִים רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ לִמְקוֹם שֶׁהוּא שׁוֹתֶה וְכֵן בַּגַּת. קוֹלֵט אָדָם מִן הַמַּזְחֵילָה לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים וּמִן הַצִּנּוֹר וּמִכָּל מָקוֹם שׁוֹתֶה:
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' לא יעמוד אדם ברה''י וישתה בר''ה וכו'. ודוקא שהוא שותה בכלים חשובין וצריכין לו דגזירה שמא יוציאם הלכך צריך שיכניס ראשו ורובו לשם ותו לא חיישינן אבל אם שותה הוא בכלים שאינן צריכין לו מכניס ראשו בלבד ושותה במקומו ואע''פ שלא הכניס נמי רובו לשם:
וכן בגת. מפרש בגמרא דלענין מעשר קאמר שכך הוא הדין אם הכניס ראשו ורובו בגת שותה הוא בלא הפרשת מעשר דשתייה זו שתיית עראי הוא וחוץ לגת הוי שתייתו קבע:
קולט אדם מן המזחילה. כמין בנין משופע סמוך לגג פחות משלשה. והולך על כל פני הכותל שבו המים היורדין מן הגג זוחלין ויוצאין וקולט הוא המים למטה מי' טפחים ודוקא קולט מלמטה מעשרה אבל לא יצרף פיו ויגע במזחילה שאם יגע והמזחילה היא סמוך לגג וכל פחות משלשה לגג כגג דמי והיי כעוקר מהגג שהוא רשות היחיד והוא עומד בר''ה:
ומן הצינור. שהוא יוצא ובולט לחוץ ואינו סמוך לגג:
מכל מקום הוא שותה. בין קולט בין מצרף ואם היה הצינור רחב ד' על ד' אסור מפני שהוא מוציא מרשות לרשות:
אף משנתלש רוקו בפיו. משנתעגל ונאסף לצאת לא יהלך ד' אמות בר''ה עד שירוק דס''ל דכיון דלמישדייה קאי כמשוי הוא ואין הלכה כר' יהודה:
וישתין בר''ה וכו' וכן לא ירוק. ואם השתין ורק חייב חטאת ואע''ג דבעינן עקירה ממקום ד' על ד' הכא מחשבתו משויא ליה מקום ד' על ד' וקא מפיק מרה''י לר''ה:
ובלבד שלא יוציא חוץ לארבע אמות. ממקום שהיה מונח בו ואם הוציא פטור ולא דמי להמעביר חפץ ברשות הרבים מתחילת ד' לסוף ד' אפילו העבירו דרך עליו חייב דהתם הוא והחפץ ברשות אחת הן אבל הכא מכיון שהוא ברשות אחרת פטור:
מתני' עומד אדם ברה''י. בבית או על הגג ושותה ונוטל החפץ בר''ה כאן ומניחו כאן ולא גזרינן שמא יביאנו אצלו:
לֹא סוֹף דָּבָר עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. אֶלָּא אֲפִילוּ עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהֵן מִתְגַּלְגְּלִין וְיוֹרְדִין לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אָסוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לֹא סוֹף דָּבָר עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. אֶלָּא אֲפִילוּ עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהֵן מִתְגַּלְגְּלִין וְיוֹרְדִין לִרְשׁוּת הָרַבִּים אָסוּר. אָמַר רִבִּי יָסָא. הָדָא אָֽמְרָה סִילוֹן הָעוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה אֵין שׁוֹפָכִין לְתוֹכוֹ מַיְִם שֶׁמִּתְגַּלְגְּלִין וְיוֹרְדִין.
Pnei Moshe (non traduit)
לא סוף דבר. לאו דוקא שעומד ברשות זו משתין ברשות אחרת אלא אפילו עומד ומשתין ברשות אחת והן מתגלגלין ויורדין מיד לרשות אחרת אסור:
אמר ר' יוסי בר' בון לא סוף דבר וכו'. כלומר דעדיפא מיניה קאמר שאפילו עומד ומשתין ברה''י ואין מדרך להתגלגל ולצאת לחוץ אפ''ה מכיון שהן מתגלגלין ומיד יורדין לר''ה אסור:
הדא אמרה סילון העומד בר''ה וכו'. מפני שהוא רה''י וכשמתגלגלין ויורדין לחוץ הוי כשופך מרה''י לר''ה וקמ''ל דלא תימא דלא דמי למשתין דהתם הוי כאילו מתגלגל ממנו לרשות הרבים להדיא אבל בשופכין שהוא שופך לתוך הסילון שהוא עומד אצלו אימא דהמים שיורדין לחוץ לאו ככחו דמיא הילכך קאמר דאפילו הכי הואיל ויורדין מיד אסור:
רַב אָמַר. בְּפִיחָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בְּפִיחָה. דִּלֹ כֵן רִבִּי יוּדָה כְדַעְתֵּיהּ דְּאָמַר. מַשְׁקֶה טוֹפַח חִיבּוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
רב אמר בפיחה. כמו בהפיכה ואמשנתלש רוקו בפיו דר' יהודה קאי דאם היפך הרוק בפיו הוא דקאמר דהוי כתלוש:
דלא כן. לא מחייב ר' יהודה דר' יהודה כדעתיה דס''ל משקה טופח חיבור ולאו כתלוש הוא:
הלכה: פיס'. לֹא סוֹף דָּבָר עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת: אָמַר רַב. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָחִיד וְיִפְתַּח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִפְתַּח בִּרְשׁוּת הַיָחִיד אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לוֹ מְחִיצָה גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' לא סוף דבר עומד ברה''י וכו'. כלומר זה הדין דמשנתנו לא סוף דבר היא שהכל מודין בה אלא דאשכחן דר''מ פליג עליה וכדמסיים רב מתניתא דלקמן בפירקין אמרה כן לא יעמוד אדם ברה''י ויפתח בר''ה וכו' דברי ר''מ דגזר שמא יכניס אצלו המפתח במקום שהוא וא''כ לא מודה נמי לדינא דמתני':
משנה: עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. 61a וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת: לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְיַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. וְכֵן לֹא יָרוֹק. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף מִי שֶׁנִּתְלַשׁ רוּקּוֹ מִפִּיו לֹא יְהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת עַד שֶׁיָרוֹק:
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' לא יעמוד אדם ברה''י וישתה בר''ה וכו'. ודוקא שהוא שותה בכלים חשובין וצריכין לו דגזירה שמא יוציאם הלכך צריך שיכניס ראשו ורובו לשם ותו לא חיישינן אבל אם שותה הוא בכלים שאינן צריכין לו מכניס ראשו בלבד ושותה במקומו ואע''פ שלא הכניס נמי רובו לשם:
וכן בגת. מפרש בגמרא דלענין מעשר קאמר שכך הוא הדין אם הכניס ראשו ורובו בגת שותה הוא בלא הפרשת מעשר דשתייה זו שתיית עראי הוא וחוץ לגת הוי שתייתו קבע:
קולט אדם מן המזחילה. כמין בנין משופע סמוך לגג פחות משלשה. והולך על כל פני הכותל שבו המים היורדין מן הגג זוחלין ויוצאין וקולט הוא המים למטה מי' טפחים ודוקא קולט מלמטה מעשרה אבל לא יצרף פיו ויגע במזחילה שאם יגע והמזחילה היא סמוך לגג וכל פחות משלשה לגג כגג דמי והיי כעוקר מהגג שהוא רשות היחיד והוא עומד בר''ה:
ומן הצינור. שהוא יוצא ובולט לחוץ ואינו סמוך לגג:
מכל מקום הוא שותה. בין קולט בין מצרף ואם היה הצינור רחב ד' על ד' אסור מפני שהוא מוציא מרשות לרשות:
אף משנתלש רוקו בפיו. משנתעגל ונאסף לצאת לא יהלך ד' אמות בר''ה עד שירוק דס''ל דכיון דלמישדייה קאי כמשוי הוא ואין הלכה כר' יהודה:
וישתין בר''ה וכו' וכן לא ירוק. ואם השתין ורק חייב חטאת ואע''ג דבעינן עקירה ממקום ד' על ד' הכא מחשבתו משויא ליה מקום ד' על ד' וקא מפיק מרה''י לר''ה:
ובלבד שלא יוציא חוץ לארבע אמות. ממקום שהיה מונח בו ואם הוציא פטור ולא דמי להמעביר חפץ ברשות הרבים מתחילת ד' לסוף ד' אפילו העבירו דרך עליו חייב דהתם הוא והחפץ ברשות אחת הן אבל הכא מכיון שהוא ברשות אחרת פטור:
מתני' עומד אדם ברה''י. בבית או על הגג ושותה ונוטל החפץ בר''ה כאן ומניחו כאן ולא גזרינן שמא יביאנו אצלו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source