חוֹתְכִין יַבֶּלֶת בַּמִּקְדָּשׁ אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. תַּמָּן תַּנִּינָן. חֲתִיכַת יַבַּלְתּוֹ אֵין דּוֹחִין. וְהָכָא אַתְּ אֲמַר הָכֵין. רִבִּי סִימוֹן בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְשֵׁם רִבִּי פְּדָת. מִפְּנֵי קִילְקוּל פַּיִיסוֹת. אָמַר רִבִּי. וְהֵן שֶׁהִפִּיסוּ. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם לֵוִי סוֹבַייָה. בֵּין בְּנִפְרֶכֶת בֵּין בְּשֶׂאֵינָהּ נִפְרֶכֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יָקִים אָמַר. כָּאן בְּלַחָה כָּאן בִּיבֵישָׁה. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא אָמַר. כָּאן בְּיָד כָּאן בְּכֶלִי. אַתְיָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יָקִים כְּבַר קַפָּרָא. וּדְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה כְרִבִּי יוֹחָנָן. דְּתַנֵּי. כָּל הַמְקַלְקְלִין פְּטוּרִין חוּץ מִן הַמַּבְעִיר וְהָעוֹשֶׁה חַבּוּרָה. בַּר קַפַּרָא אָמַר. אֲפִילוּ אֵינוֹ צָרִיךְ לְדָם אֵינוֹ צָרִיךְ לְאֶפֶר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. והוּא שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ לְדָם אוֹ לְאֶפֶר. רִבִּי אָחָא רִבִּי חֲנִינְה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָאן וְכָאן בְּלַחָה אֲנָן קַייָמִין. וְהוּא שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ לְדָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דתני כל המקלקלין פטורין וכו'. עיקרא דהאי מילתא בפלוגתייהו בפ''ג דב''ק בהלכה י' והובאה ג''כ לעיל פ' במה מדליקין בהלכה ה':
כאן וכאן בלחה אנן קיימין. ור' יוחנן לשיטתיה דאמר והוא שיהא צריך לדם דאז חייב משום חובל ומתני' דהכא כשאינו צריך לדם ולצורך עבודה מותר:
תמן תנינן חתיכת יבלתו וכו'. בפ''ו דפסחים:
והכא את אמר הכין. דחותכין בשבת ומשני ר' סימון מפני קילקול פייסות שאם לא תתיר שיחתוך יבלתו לא יהיה כשר לעבודה ונמצא שחסר כהן אחד מן הפייס כדתנן בפ''ק דיומא שהיו מפיסין הפייס הראשון הפייס השני וכו' ויצטרך לעשות פייס אחר:
אמר ר' יוסי והן שהפיסו. כך הוא בפסחים שם דוקא שכבר הפיסו ויהיה כאן קילקול הפייס אבל לא מקודם אלא יקחו כהן אחר תחת זה ולהטיל הפייס:
בשם לוי סוכיא כאן בנפרכת כאן בשאינה נפרכת. כך היא בפסחים שאם יבישה עד שנפרכת הוא חותכין את כולה:
אתיא דר''ש בן יקים. דאינו מתיר אלא ביבישה ולא בלחה וטעמא דבלחה מיהת חובל הוא ואע''פ שא''צ לדם הוא וכבר קפרא דלקמן דמחייב לעולם בחובל ומבעיר ואפי' א''צ לדם וא''צ לאפר ודר' יוסי בן חנינה דמתיר ביד אפי' בלחה ואע''פ שחובל הוא דבלחה מוציא דם ואם א''צ לדם פטור וכר' יוחנן וכאן דלצורך עבודה מותר אפי' לכתחילה:
הלכה: פיס'. קוֹשְׁרִין נִימָה בַמִּקְדָּשׁ 64a אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הִיא. דְּתַנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. נִימָא שֶׁבַּכִּינּוֹר שֶׁנִּפְסְקָה וּקְשָׁרָהּ הִיא אֵינָהּ מַשְׁמַעַת אֶת הַקּוֹל אֶלָּא מְשַׁלְשֶׁל מִלְּמַעֲלָן וְעוֹנֵב מִלְּמַטָּה. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. הַכֹּהֲנִים וְהַלְּוִיִּם וְיִשְׂרָאֵל וּכְלֵי שִׁיר מְעַכְּבִין אֶת הַקָּרְבָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כהן שלקה באצבעו וכו'. כלומר דמיבעיא לן אליבא דר' חנינא אם כרך עליה אבנט מהו מי נימא דכל שם אבנט פסול משום יתור בגדים אפי' לא לבשו דרך מלבוש או אינו פסול אלא דוקא דרך מלבוש שלבש שני אבנטים ולא פשיט מידי:
על דעתיה דר' חנינא. דלאו משום יתור בגדים היא ואיזה הוא יתור בגדים שתי כתנות וכו' כלומר דוקא אם הם יתור בגדים מבגדי כהונה עצמן:
ר' יעקב בר אחא בשם ר' יסא. לא אמר טעמא דצילצול קטן אסור משום יתור בגדים אלא כדר' חנינא. דטעמא היה משום חציצה דאמר ר' חנינא ובלבד שצריך שלא יחוץ בין בשרו לבגד וכן בין בגד לבגד:
גמ' אבל בניגיון. הוא צילצול קטן וכך שמו בלע''ז ביניגיי''ל אסור משום יתור בגדים כדמסיים ואזיל דאנן סברין מימר יתור בגדים פסול לעבודה כמחוסר בגדים דקחשיב ליה בריש פ''ב דזבחים בין הפסולין לעבוד':
גמ' דר''ש בן אלעזר היא. מתניתיך דמתיר אפי' לקושרה:
דתני. בתוספתא פ''ח נימא שבכנור וכו' דרשב''א אינו מתיר אלא עניבה שאם קושרה היא אינה משמעת את הקול ותני אידך רשב''א אומר הכהנים על הדוכן והלוים על השיר וכל ישראל על המעמד כדתנינן פ''ד דתענית וכלי שיר כולן מעכבין את הקרבן וא''כ אפי' קשירה מותר היכא דלא סגי בלאו הכי וע''כ תרי תנאי ואליבא דרשב''א ומתני' כהך תנא אליבא דרשב''א דקשירה נמי מותר:
משנה: כֹּהֵן שֶׁלָּקָה בְאֶצְבָּעוֹ כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ גֶמִי בַמִּקְדָּשׁ אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה אִם לֹא הוֹצִיא דָם כָּאן וְכָאן אָסוּר. בּוֹזְקִין מֶלַח עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחֲלִיק וּמְמַלִּים מִבּוֹר הַגּוֹלָה בַּגַּלְגַּל בַּשַּׁבָּת מִבּוֹר הַגָּדוֹל וּמִבְּאֵר הַקַּר בְּיוֹם טוֹב:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מבור הגדול ומבאר הקר בי''ט. זה היה ע''פ היתר נביאים שביניהם שהתירו שם במדינה בשעה שעלו לרגל כדקאמר בגמ' ובאר הקר נקרא על שם באר מים חיים ומלשון מקור הוא ושאר בארות שבמדינה לא התירו:
וממלאין מים מבור הגולה. שבעזרה בגלגל בשבת ובשבת אסור למלאות בגלגל שמא ימלא מים לגינתו ולחורבתו ובמקום דליכא למיגזר הכי כגון שאין שם גינה או בגלגל קטן וכיוצא בו מותר למלאות מים בגלגל בשבת ולא חיישינן להשמעת קול דלא אסרו אלא קול של שיר בלבד וכן מותר מן הדין למיטרף אבבא ולמיקש על תרעא בשבת:
בוזקין מלח. כותשין מלח לפזר על הכבש שעולין על גבי המזבח שלא יחליקו רגליהן מפני שהכבש חלק היה:
אם להוציא דם. אפילו במקדש אסור דאין זה לצורך עבודה:
אבל לא במדינה. דרפואה בשבת שבות היא ואסור:
כורך עליו גמי. בענין שלא תהא חציצה ואע''פ שהגמי מרפא את המכה משום צורך עבודה מותר:
מתני' כהן שלקה באצבעו. ולאו אורח ארעא שתהא מכתו נראית בשעת עבודה:
הלכה: פיס'. יְהוּדָה בִּרְבִּי אָמַר. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא גָמִי אֲבָל בינגיון אָסוּר מִפְּנֵי יִתּוּר בְּגָדִים. סָֽבְרִין מֵמַר. יִתּוּר בְּגָדִים כְּחִיסּוּר בְּגָדִים. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. דְּרִבִּי חֲנִינָא. דְּאַמַר רִבִּי חֲנִינָא. בִּלְבַד שֶׁלֹּא יָחוּץ בֵּינוֹ לְבֵין בֶּגֶד וְלֹא בֵין בֶּגֶד לְבֶגֶד. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי חֲנִינָה. אֵי זֶהוּ יִיתּוּר בְּגָדִים. שְׁתֵּי כָּתְנוֹת שְׁתֵּי מִצְנָפוֹת שְׁנֵי מִכְנָסַיִם שְׁנֵי אַבְנֵטִים. כֹּהֵן שֶׁלָּקָה בְּאֶצְבָּעוֹ וְכָרַךְ עָלֶיהָ אַבְנֵט. כָּל שֵׁם אַבְנֵט פּוֹסֵל אוֹ אֵינוֹ פוֹסֵל אֶלָּא מַלְבּוּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כהן שלקה באצבעו וכו'. כלומר דמיבעיא לן אליבא דר' חנינא אם כרך עליה אבנט מהו מי נימא דכל שם אבנט פסול משום יתור בגדים אפי' לא לבשו דרך מלבוש או אינו פסול אלא דוקא דרך מלבוש שלבש שני אבנטים ולא פשיט מידי:
על דעתיה דר' חנינא. דלאו משום יתור בגדים היא ואיזה הוא יתור בגדים שתי כתנות וכו' כלומר דוקא אם הם יתור בגדים מבגדי כהונה עצמן:
ר' יעקב בר אחא בשם ר' יסא. לא אמר טעמא דצילצול קטן אסור משום יתור בגדים אלא כדר' חנינא. דטעמא היה משום חציצה דאמר ר' חנינא ובלבד שצריך שלא יחוץ בין בשרו לבגד וכן בין בגד לבגד:
גמ' אבל בניגיון. הוא צילצול קטן וכך שמו בלע''ז ביניגיי''ל אסור משום יתור בגדים כדמסיים ואזיל דאנן סברין מימר יתור בגדים פסול לעבודה כמחוסר בגדים דקחשיב ליה בריש פ''ב דזבחים בין הפסולין לעבוד':
גמ' דר''ש בן אלעזר היא. מתניתיך דמתיר אפי' לקושרה:
דתני. בתוספתא פ''ח נימא שבכנור וכו' דרשב''א אינו מתיר אלא עניבה שאם קושרה היא אינה משמעת את הקול ותני אידך רשב''א אומר הכהנים על הדוכן והלוים על השיר וכל ישראל על המעמד כדתנינן פ''ד דתענית וכלי שיר כולן מעכבין את הקרבן וא''כ אפי' קשירה מותר היכא דלא סגי בלאו הכי וע''כ תרי תנאי ואליבא דרשב''א ומתני' כהך תנא אליבא דרשב''א דקשירה נמי מותר:
משנה: שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בַמִּקְדָשׁ כֹּהֵן מוֹצִיאוֹ בְהֶמְייָנוֹ שֶׁלֹּא לְשַׁהוֹת אֶת הַטּוּמְאָה דִּבְרֵי רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בִּצְבַת שֶׁל עֵץ שֶׁלֹּא לְהַרְבּוֹת אֶת הַטּוּמְאָה. מֵאֵיכָן מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִן הַהֵיכָל וּמִן הָאוּלָם וּמִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵחַ דִּבְרֵי רֵבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר מָקוֹם שֶׁחַייָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת מִשָּׁם מוֹצִיאִין אוֹתוֹ וּשְׁאָר כָּל הַמְּקוֹמוֹת כּוֹפִין עָלָיו פְּסַכְתֵּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מָקוֹם שֶׁהִתִּירוּ לְךָ חֲכָמִים מִשֶּׁלָּךְ נָֽתְנוּ לָךְ שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לְךָ אֶלָּא מִשּׁוּם שְׁבוּת:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבי שמעון אומר וכו'. התם בגמרא מפרש דרבי שמעון אקשירת נימין דלעיל קאי ופליג את''ק דמתיר בקשירה וקאמר איהו שלא התירו אלא עניבה שמותרת בכל מקום ולא קשירה אף על פי שאינה אסורה אלא משום שבות וה''ק ליה לת''ק אף על פי שאני מיקל במילי דרבנן גבי מי שיצא חוץ לתחום בסוף פרק ד' דסבירא ליה אפי' ט''ו אמות יכנס התם מקום שהתירו לך חכמים משלך הוא שנתנו לך כדקאמר שם שאין המשוחות ממצין את המדות והרי זה בתוך התחום שלו וכן כאן משלך נתנו לך והוא עניבה שלא התירו לך אלא משום שבות היכא דלא אתיא לידי חיוב חטאת והיינו עניבה אבל קשירה אפילו היא בגוונא שאינה אלא שבות כגון קשירת נימי כנור דכאן שאינה מעשה אומן מכל מקום היכא דמצי לאתויי לידי חיוב חטאת לא שרו ליה רבנן ואין הלכה כרבי שמעון:
רבי עקיבה אומר מקום וכו' כרת. כשנכנס בטומאה וזהו אף כל העזרה משם מוציאו בשבת והלכה כר' עקיבא:
מאיכן מוציאין אותו בשבת מן ההיכל וכו'. אבל מן העזרה לא אלא כופין עליו פסכתר והוא סיר של נחושת שלא יתראה הטומאה:
רבי יהודה אומר בצבת של עץ. שהוא פשוטי כלי עץ ואין מקבל טומאה דלדידיה שלא להרבות הטומאה עדיף משהויי טומאה והלכה כר' יהודה:
בהמיינו. באבנטו שאין איסור טילטול שהיא שבות במקדש ואף על גב דמטמא ליה לאבנט אפ''ה שלא לשהות את הטומאה עדיף והשרץ אינו מטמא אלא במגע ונעשה האבנט ראשון לטומאה ולא מטמא ליה להכהן שאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה:
מתני' שרץ שנמצא במקדש כהן מוציאו. בשבת:
מְמַלִּים מִבּוֹר הַגּוֹלָה בַּגַּלְגַּל בַּשַּׁבָּת. מִבּוֹר הַגָּדוֹל וּמִבּוֹר הַקַּר בְּיוֹם טוֹב: מִפְּנֵי מַה מְמַלִּים מִכּוֹר הַקַּר בַּגַּלְגַּל בְּיוֹם טוֹב: אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגּוֹלָה חָנוּ עַל אוֹתָהּ הַבְּאֵר. וְהִתְנוֹ עִמָּהֶן נְבִיאִים שֶׁיְּהוּ מְמַלִּים מִבּוֹר הַקַּר בַּגַּלְגַּל בְּיוֹם טוֹב: לֹא כָל הַבְּאֵרוֹת הַקַּר הִתִּירוּ אֶלָּא אוֹתָהּ הַבְּאֵר שֶׁחָנוּ עָלֶיהָ בִלְבַד. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן. מַה שֶׁהוּתָּר הוּתָּר. וָכָא מַה שֶׁהוּתָּר הוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היך מה דאת אמר תמן וכו'. התם הוא דשייך להא ואגב מייתי לה נמי הכא כדרך הש''ס הזה דהתם קאמר לא התירו פסי ביראות אלא לעולי רגלים בלבד וחד מאן דאמר סבירא ליה דאף בזמן הזה ועלה קאמר כדאת אמר תמן גבי באר הקר דהכא מה שהותר הותר ולא שאר בארות הקרים וכן הכא גבי פסי ביראות מה שהותר לעולי הרגלים הותר ולא בזמן הזה:
ממלאין מבור הגולה בשבת וכו'. מפני מה התירו למלאות מבור הקר הזה דוקא ולא בשאר בארות בי''ט במקום שיכול להגיע אצלו בתוך התחום אלא בשעה שעלו ישראל מן הגולה וכו' ולא כל הבארות הקר התירו וכו' וכדמייתי להא לעיל בריש פרק עושין פסין:
תַּנֵּי. 64b מַעֲלִים בְּדיוביט וּמוֹטִיפִין בְּעֶדֶק לְחוֹלֶה בַשַּׁבָּת. מַעֲלִין בְּדיוביט. משתמיהה. מַטִּיפִין בְּעֶדֶק. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. עִירְרָה. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. קוּקָנֵיתָה. חָצֵר שֶׁיָּֽרְדוּ בָהּ גְּשָׁמִים וְהָיָה בָה בֵּית אָבֵל אוֹ בֵית מִשְׁתֶּה. הֲרֵי זֶה נוֹטֵל אֶת הַתֶּבֶן וּמְרַדֵּד. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בַשַּׁבָּת כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה בַחוֹל. תַּנֵּי. אֵין מְמַלִּין בַּעֲדָשָׁה בַשַּׁבָּת. אִם כְּחָס עַל הַחֶבֶל אוֹ עַל הַמְּשִׁיחָה. מַתִּיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואם כחס הוא על החבל או על המשיחה. שלא יהא נפסק כשימלא בדלי הקשור בהם הרבה פעמי' זא''ז ובשביל כך הוא רוצה למלאות בעדשה מים הרבה בפעם אחת מותר:
אין ממלאין בעדשה בשבת. עדשה היא כלי גדול כמו הגת הנקרא עדשה בפ''ה דע''ז הדפין והלולבין והעדשים וכו' ומשום שזה עובדא דחול הוא למלאות בכלי גדול כזה:
תני. בתוספתא פ''ח:
והיה בה בית אבל או בית המשתה. שמתאספין הרבה בני אדם ורוצה שלא יתלכלכו ממי הגשמים הנתונים ברצפת החצר ה''ז נוטל את האבן ומשים תחת המקום שמתקבצין מי הגשמים כמו צינור אחד למטה או כיוצא בו ומוריד הגשמים לתוכו ושיצאו לחוץ ולא יתפזרו המים על קרקעות החצר ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שעושה כך בחול אלא על ידי שינוי:
אית בעי מימר קוקניתה. כלומר שמשימין תחתיו כלי הנקרא קוקניתה והוא עשוי כמין קנוקנות ובנימין של מתכות וכשרוצין שישן החולה נותנין זה תחת העדיק והמים היוצאין טיף אחר טיף עושין קול נעימה ובנחת על אלו הנימין שהן כנימי הכנור ומתוך כך הוא נרדם:
מטיפין בעדק אית דבעי מימר עוררה. שעושין אותו לעורר החולה משנתו ואינן רוצין להקיצו בידים שלא יבעית לוקחין כלי הזה והוא של מתכות ופיו צר ומנוקב בתחתיתו נקבים דקים וממלאהו מים וסותם פיו העליון וכשהוא סתום אין המים יוצאין בנקבים התחתונים וכשרוצין להקיצו להחולה משים כלי מתכות א' תחתיו ופותח פיו העליון ויוצאים המים בנקבים טיף אחר טיף ועושין קול ומתוך כך הוא ניקץ:
משתמיה. כך שם הכלי בלע''ז מיסטימי:
ומטיפין בעדק לחולה בשבת. כדמפרש לקמיה:
תני מעלין בדיוביט. הוא דיופי כלי שיש לו ב' פיות שעשוי מן ב' קנים חלולים ותחובים באלכסון וראשי האלכסון זה אצל זה ונותנים אחד מן הקנים בחבית ומוצץ בפיו בראש הקנה השני מעט יין אליו ואחר כך יוצא היין כולו מעצמו ומעלין כך את היין בשבת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source