מְמַלִּים מִבּוֹר הַגּוֹלָה בַּגַּלְגַּל בַּשַּׁבָּת. מִבּוֹר הַגָּדוֹל וּמִבּוֹר הַקַּר בְּיוֹם טוֹב: מִפְּנֵי מַה מְמַלִּים מִכּוֹר הַקַּר בַּגַּלְגַּל בְּיוֹם טוֹב: אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגּוֹלָה חָנוּ עַל אוֹתָהּ הַבְּאֵר. וְהִתְנוֹ עִמָּהֶן נְבִיאִים שֶׁיְּהוּ מְמַלִּים מִבּוֹר הַקַּר בַּגַּלְגַּל בְּיוֹם טוֹב: לֹא כָל הַבְּאֵרוֹת הַקַּר הִתִּירוּ אֶלָּא אוֹתָהּ הַבְּאֵר שֶׁחָנוּ עָלֶיהָ בִלְבַד. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן. מַה שֶׁהוּתָּר הוּתָּר. וָכָא מַה שֶׁהוּתָּר הוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היך מה דאת אמר תמן וכו'. התם הוא דשייך להא ואגב מייתי לה נמי הכא כדרך הש''ס הזה דהתם קאמר לא התירו פסי ביראות אלא לעולי רגלים בלבד וחד מאן דאמר סבירא ליה דאף בזמן הזה ועלה קאמר כדאת אמר תמן גבי באר הקר דהכא מה שהותר הותר ולא שאר בארות הקרים וכן הכא גבי פסי ביראות מה שהותר לעולי הרגלים הותר ולא בזמן הזה:
ממלאין מבור הגולה בשבת וכו'. מפני מה התירו למלאות מבור הקר הזה דוקא ולא בשאר בארות בי''ט במקום שיכול להגיע אצלו בתוך התחום אלא בשעה שעלו ישראל מן הגולה וכו' ולא כל הבארות הקר התירו וכו' וכדמייתי להא לעיל בריש פרק עושין פסין:
תַּנֵּי. 64b מַעֲלִים בְּדיוביט וּמוֹטִיפִין בְּעֶדֶק לְחוֹלֶה בַשַּׁבָּת. מַעֲלִין בְּדיוביט. משתמיהה. מַטִּיפִין בְּעֶדֶק. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. עִירְרָה. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. קוּקָנֵיתָה. חָצֵר שֶׁיָּֽרְדוּ בָהּ גְּשָׁמִים וְהָיָה בָה בֵּית אָבֵל אוֹ בֵית מִשְׁתֶּה. הֲרֵי זֶה נוֹטֵל אֶת הַתֶּבֶן וּמְרַדֵּד. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בַשַּׁבָּת כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה בַחוֹל. תַּנֵּי. אֵין מְמַלִּין בַּעֲדָשָׁה בַשַּׁבָּת. אִם כְּחָס עַל הַחֶבֶל אוֹ עַל הַמְּשִׁיחָה. מַתִּיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואם כחס הוא על החבל או על המשיחה. שלא יהא נפסק כשימלא בדלי הקשור בהם הרבה פעמי' זא''ז ובשביל כך הוא רוצה למלאות בעדשה מים הרבה בפעם אחת מותר:
תני. בתוספתא פ''ח:
והיה בה בית אבל או בית המשתה. שמתאספין הרבה בני אדם ורוצה שלא יתלכלכו ממי הגשמים הנתונים ברצפת החצר ה''ז נוטל את האבן ומשים תחת המקום שמתקבצין מי הגשמים כמו צינור אחד למטה או כיוצא בו ומוריד הגשמים לתוכו ושיצאו לחוץ ולא יתפזרו המים על קרקעות החצר ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שעושה כך בחול אלא על ידי שינוי:
אית בעי מימר קוקניתה. כלומר שמשימין תחתיו כלי הנקרא קוקניתה והוא עשוי כמין קנוקנות ובנימין של מתכות וכשרוצין שישן החולה נותנין זה תחת העדיק והמים היוצאין טיף אחר טיף עושין קול נעימה ובנחת על אלו הנימין שהן כנימי הכנור ומתוך כך הוא נרדם:
מטיפין בעדק אית דבעי מימר עוררה. שעושין אותו לעורר החולה משנתו ואינן רוצין להקיצו בידים שלא יבעית לוקחין כלי הזה והוא של מתכות ופיו צר ומנוקב בתחתיתו נקבים דקים וממלאהו מים וסותם פיו העליון וכשהוא סתום אין המים יוצאין בנקבים התחתונים וכשרוצין להקיצו להחולה משים כלי מתכות א' תחתיו ופותח פיו העליון ויוצאים המים בנקבים טיף אחר טיף ועושין קול ומתוך כך הוא ניקץ:
משתמיה. כך שם הכלי בלע''ז מיסטימי:
ומטיפין בעדק לחולה בשבת. כדמפרש לקמיה:
תני מעלין בדיוביט. הוא דיופי כלי שיש לו ב' פיות שעשוי מן ב' קנים חלולים ותחובים באלכסון וראשי האלכסון זה אצל זה ונותנים אחד מן הקנים בחבית ומוצץ בפיו בראש הקנה השני מעט יין אליו ואחר כך יוצא היין כולו מעצמו ומעלין כך את היין בשבת:
אין ממלאין בעדשה בשבת. עדשה היא כלי גדול כמו הגת הנקרא עדשה בפ''ה דע''ז הדפין והלולבין והעדשים וכו' ומשום שזה עובדא דחול הוא למלאות בכלי גדול כזה:
משנה: שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בַמִּקְדָשׁ כֹּהֵן מוֹצִיאוֹ בְהֶמְייָנוֹ שֶׁלֹּא לְשַׁהוֹת אֶת הַטּוּמְאָה דִּבְרֵי רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בִּצְבַת שֶׁל עֵץ שֶׁלֹּא לְהַרְבּוֹת אֶת הַטּוּמְאָה. מֵאֵיכָן מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִן הַהֵיכָל וּמִן הָאוּלָם וּמִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵחַ דִּבְרֵי רֵבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר מָקוֹם שֶׁחַייָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת מִשָּׁם מוֹצִיאִין אוֹתוֹ וּשְׁאָר כָּל הַמְּקוֹמוֹת כּוֹפִין עָלָיו פְּסַכְתֵּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מָקוֹם שֶׁהִתִּירוּ לְךָ חֲכָמִים מִשֶּׁלָּךְ נָֽתְנוּ לָךְ שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לְךָ אֶלָּא מִשּׁוּם שְׁבוּת:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבי שמעון אומר וכו'. התם בגמרא מפרש דרבי שמעון אקשירת נימין דלעיל קאי ופליג את''ק דמתיר בקשירה וקאמר איהו שלא התירו אלא עניבה שמותרת בכל מקום ולא קשירה אף על פי שאינה אסורה אלא משום שבות וה''ק ליה לת''ק אף על פי שאני מיקל במילי דרבנן גבי מי שיצא חוץ לתחום בסוף פרק ד' דסבירא ליה אפי' ט''ו אמות יכנס התם מקום שהתירו לך חכמים משלך הוא שנתנו לך כדקאמר שם שאין המשוחות ממצין את המדות והרי זה בתוך התחום שלו וכן כאן משלך נתנו לך והוא עניבה שלא התירו לך אלא משום שבות היכא דלא אתיא לידי חיוב חטאת והיינו עניבה אבל קשירה אפילו היא בגוונא שאינה אלא שבות כגון קשירת נימי כנור דכאן שאינה מעשה אומן מכל מקום היכא דמצי לאתויי לידי חיוב חטאת לא שרו ליה רבנן ואין הלכה כרבי שמעון:
רבי עקיבה אומר מקום וכו' כרת. כשנכנס בטומאה וזהו אף כל העזרה משם מוציאו בשבת והלכה כר' עקיבא:
מאיכן מוציאין אותו בשבת מן ההיכל וכו'. אבל מן העזרה לא אלא כופין עליו פסכתר והוא סיר של נחושת שלא יתראה הטומאה:
רבי יהודה אומר בצבת של עץ. שהוא פשוטי כלי עץ ואין מקבל טומאה דלדידיה שלא להרבות הטומאה עדיף משהויי טומאה והלכה כר' יהודה:
בהמיינו. באבנטו שאין איסור טילטול שהיא שבות במקדש ואף על גב דמטמא ליה לאבנט אפ''ה שלא לשהות את הטומאה עדיף והשרץ אינו מטמא אלא במגע ונעשה האבנט ראשון לטומאה ולא מטמא ליה להכהן שאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה:
מתני' שרץ שנמצא במקדש כהן מוציאו. בשבת:
תַּמָּן תַּנִּינָן. הִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְנָתַן עַל תְּנוּךְ אָזְנוֹ. יָדוֹ וְנָתַן עַל בֹּהֶן יָדוֹ. וְרַגְלוֹ וגו'. מִחְלְפָה שִׁיטַּת רִבִּי יְהוּדָה. תַּמָּן הוּא אוֹמֵר. אָסוּר לְהַעֲרִים. וָכָא אוֹמֵר. מוּתָּר. תַּמָּן שֶׁמָּא יַכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ וִיהֵא עָנוּשׁ כָּרֵת. בְּרַם הָכָא מִשּׁוּם מַכְנִיס כֵּלִים טְמֵאִים בַּשַּׁבָּת. מִחְלְפָה שִׁיטַּת דְּרַבָּנִין. תַּמָּן אוֹמְרִין. מוּתָּר לְהַעֲרִים. וָכָא אָֽמְרִין. אָסוּר לְהַעֲרִים. תַּמַּן דְּלָא יִסְאָב תִּיָה תְלָתָא זִימְנִין. בְּרַם הָכָא טוּמְאָה יְדוּעָה בִפְנִים הִיא. אֶיפְשַׁר לָהּ לָצֵאת בְּלֹא שָׁהוּת. בְּלֹא טוּמְאָה. אָמַר לוֹ. מוּטָב לַעֲבוֹר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא בָאָת לְיָדוֹ מִמִּצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּאָת לְפָנָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן תנינן. בפי''ד דנגעים גבי טהרת מצורע הכניס ראשו וכו' וקתני התם ר' יהודה אומר שלשתם היה מכניס כאחד ופליגי בהערמה שהרי אסור לו ליכנס לעזרת ישראל עד שיטהר והכא משום מתנות בהונות שצריך שיהו מבפנים הילכך ת''ק ס''ל שאסור להערים ולהיות מכניס שלשתן כאחד בשביל לקבל המתנות אלא מכניסן אחד אחד ור' יהודה ס''ל מותר להערים והכניסן לשלשתם כאחד. ונתחלפו השיטות והתיבות כאן בהא דלקמן וכצ''ל מחלפה שיטת ר' יהודה תמן אמר מותר להערים ומכניס שלשתן כאחד והכא אמר אסור להערים ולהרבות הטומאה ועלה שייך האי שינויא הכתובה לקמן בספרים:
תמן דלא יסאבתי' תלתא זימנין. דכשהוא מכניס ראשו בתחילה ואח''כ ידו ואח''כ רגלו נמצא מכניס הטומאה ג''פ זא''ז ומוטב להכניס שלשתן כאחד ובפעם אחת:
ברם הכא טומאה ידועה מבפנים היא. ואיהו לא קעביד מידי:
מחלפה שיטת דרבנן תמן אמרין אסור להערים והכא אמרין מותר להערים. וזהו ר' יוחנן בן ברוקה דאמר מוציא באבנטו ואע''פ שמרבה בטומאה:
תמן שמא יכניס ראשו ורובו ויהא ענוש כרת. אם אתה אומר שיכניס שלשתן כאחד שמא יכניס ראשו ורובו כאחד והוא עדיין לא נטהר:
ברם הכא משום מכניס כלים טמאין בשבת. כלומר כשמוציא באבנטו אין כאן אלא אפושי טומאה בכלים טמאין בשבת ואין כאן ענוש כרת:
אפשר לה לצאת בלא שהות וכו'. זה הכל מדברי ר' יהודה הן וכלומר דהא דאמרת שלא לשהות את הטומאה אפשר שיזדמן לו מיד צבת של עץ ויוציאה בלא שהות:
בלא טומאה. בתמיה כלומר אבל היאך אתה אומר באבנטו שזה אי אפשר בלא אפושי טומאה:
א''ל וכו'. כלומר ועוד א''ל ר' יהודה מוטב לו לעבור וכו' כדלעיל דכל דלא עביד בידיה מידי טפי עדיף:
תַּמָּן תַּנִּינָן. הַנִּיתָּנִין בְּמַתַּן אַחַת שֶׁנִּתְעָרְבוּ בַּנִּיתָּנִין מַתָּנָה אַחַת. יִינָּתְנוּ מַתָּנָה אֶחָת. מַתַּן אַרְבַּע בְּמַתַּן אַרְבַּע. יִינָּתְנוּ מַתַּן אַרְבַּע. מַתַּן אַרְבַּע בְּמַתַּן אַחַת. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. יִינָּתְנוּ מַתַּן אַרְבַּע. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. יִנָּתְנוּ מַתַּן אַחַת. אָמַר לוֹ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. לֹא נִמְצֵאתָ עוֹבֵר עַל בַּל תִּגְרַע. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. לֹא נִמְצֵאתָ עוֹבֵר עַל בַּל תּוֹסִיף. אָמַר לוֹ. מוּטָב לַעֲבוֹר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא בָאָת לְיָדִי מִמִּצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּאָת לְיָדִי
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל מוטב. דברי ר' יהושע הן כדלעיל דבכל כי האי גוונא שב ואל תעשה עדיף:
מתן ד' במתן אחת. כגון דם עולה ושלמים וכיוצא במתן א' דם בכור או דם מעשר:
הניתנין במתנה אחת וכו'. כגון דם בכור בדם מעשר:
תמן תנינן. בפ''ח דזבחים:
הלכה: פיס'. שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בַמִּקְדָשׁ כול'. 65a אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. לֹא נִמְצֵאתָה מַשְׁהֵא אֶת הַטּוּמְאָה. אָמַר לוֹ. לֹא נִמְצֵאתָ מַרְבֶּה בְטוּמְאָה. אָמַר לוֹ. מוּטָב לַעֲבוֹר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא בָאָת לְיָדוֹ מִמִּצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּאָת לְפָנָיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אַתָייָא אִילֵּין פְּלוּגְתָא כְאִילֵּין פְּלוּגְתָא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. כֵּיצַד מַפְרִישִׁין חַלָּה בְטוּמְאָה בְּיוֹם טוֹב. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. לֹא תִקְרָא לָהּ שֵׁם עַד שֶׁתֵּאָפֶה. בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר. תַּטִּיל לַצּוֹנֵין. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. לֹא נִמְצֵאתָה כְשׂוֹרֵף קֳדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב. אָמַר לוֹ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. מֵאֵילֵיהֶן הֵן נִשְׂרָפִין. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. לֹא נִמְצֵאתָה עוֹבֵר עַל לֹא ייֵרָאֶה וְלֹא ייִמָּצֵא. אָמַר לוֹ. מוּטָב לַעֲבוֹר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא בָאָת לְיָדָךְ מִמִּצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּאָת לְפָנֶיךָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל לר' יהושע כצ''ל א''ל מוטב לעבור וכו'. כלומר שר''י השיב לר''א ואמר מוטב לעבור וכו' שהרי מאליהן עובר על בל יראה ובל ימצא ולא עביד מידי מלעבור בידים וישרוף את הקדשים בי''ט:
דתנינן תמן. לקמן פ' ואלו עוברין כיצד מפרישין וכו' כשורף את הקדשים בי''ט. שאפי' אינו שורף היום וכדקאמר שם שמשייר אחת לחלה מיהת נראה הוא כשורף שהרי משייר הוא לכתחלה בידים ואינו יכול ליתנו לכהן:
א''ל מוטב וכו'. כלו' שחזר רבי יהודה והוסיף עוד בטעם שמוטב לעבור על מצות ל''ת שלא באת לידו לעבור עליה כגון הכא דשהויי טומאה ממילא הוא דהויא ואיהו לא עביד מידי מלעבור על מצות ל''ת שבאת לפניו ועבר עלה בידים שמרבה את הטומאה והכי מיתפרשא כל הני א''ל בתרא דלקמן:
לא נמצאת וכו' עד שימצא פשוטי כלי עץ א''ל ר' יהודה לא נמצאת וכו':
גמ' אמר לו ר' יוחנן בן ברוקה. לר' יהודה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source