קוֹרָה שֶׁרֹאשָׁהּ אֶחָד לְמַעֲלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה וְרֹאשָׁהּ אֶחָד לְמַטָָּה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה. רוֹאִין שֶׁאִילּוּ יָגוּד בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וְהִיא נִרָאֵית בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים אַמָּה מוּתָּר. וְאִם לָאו אָסוּר. קוֹרָה שֶׁרֹאשָׁהּ אֶחָד לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרִהָ טְפָחִים וְרֹאשָׁהּ אֶחָד לְמַטָּה מֵעֲשָׂרִהָ טְפָחִים. רוֹאִין שֶׁאִילּוּ יָגוּד בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה וְהִיא נִרָאֵית בְּתוֹךְ עֲשָׂרִהָ טְפָחִים מוּתָּר. וְאִם לָאו אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
קורה שראשה א' למעלה מעשרה טפחים וכו' שאלו יגוד בתוך שלשה והיא נראית למעלה מעשרה טפחים מותר. כצ''ל שגובה המבוי תחת הקורה אינו פחות מעשרה טפחים:
קורה שראשה אחד למעלה מעשרים אמה וכו'. כגון שהיא נתונה בשיפוע:
רואין שאלו יגוד וכו'. כלומר רואין כאלו ראשה שהיא למעלה מכ' עבה ואלו יגוד הימנה בתוך שלשה והיא נראית בשוה עם ראשה השני בתוך עשרים מותר ואם לאו אלא שנראית גבוה מראשה השני שלשה אסור:
קוֹרָה שֶׁהִיא יוֹצְאָה מִכּוֹתֶל זֶה וְאֵינָהּ נוֹגַעַת בַּכּוֹתֶל הַשֵּׁינִי. אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁתַּיִם זוֹ כְנֶגֶד זוֹ. אִם יֵשׁ בֵּין זוֹ לְזוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים צָרִיךְ קוֹרָה. וְאִם לָאו אֵין צָרִיךְ קוֹרָה. 7b אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אַרָבָּעָה. מָאן דָּמַר. שְׁלֹשָׁה. כְּדֵי עֲבֵירַת אָדָם. מָאן דָּמַר. אַרָבָּעָה. כְּדֵי מָקוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
קורה שהיא יוצאה מכותל זה וכו'. פלוגתא דת''ק ורשב''ג היא בתוספתא פ''ק דרשב''ג ס''ל בכל מקום בפחות מארבעה הוי לבוד:
מאן דאמר שלשה. טעם פלוגתייהו מפרש דמאן דאמר עד שלשה הוי לבוד ולא ביותר מפני שהוא משער כדי עבירת אדם. בשלשה טפחים ריוח יכול האדם לצמצם עצמו ולעבור דרך שם. הלכך דוקא בפחות משלשה שאין בו כדי עבירת אדם הוא דהוי כלבוד. ומ''ד עד ארבעה מפני שבד' הוא כדי מקום חשוב בכל מקום הלכך בפחות מכאן הוי לבוד:
שְׁתֵּי קוֹרוֹת זוֹ לְמַעֲלָה מִזּוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. רוֹאִין אֶת הַתַּחְתוֹנָה כְּאִילּוּ הִיא לְמַעֲלָן וְהָעֶלְיוֹנָה כְּאִילּוּ הִיא לְמַטָּה. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְהֵא הָעֶלְיוֹנָה לְמַעֲלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה וְהַתַּחְתוֹנָה לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. אַשְׁכַּח תַנֵּי. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי יוּדָה בְשִׁיטַּת אָבִיו וְחָלוּק עַל אָבִיו. בְּשִׁיטַּת אָבִיו. דּוּ אָמַר. רוֹאִין אֶת הַתַּחְתוֹנָה כִּילּוּ הִיא לְמַעֲלָן וְהָעֶלְיוֹנָה כִּילּוּ הִיא לְמַטָּן. וְחָלוּק עַל אָבִיו. דּוּ אָמַר. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְהֵא הָעֶלְיוֹנָה לְמַעֲלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה וְהַתַּחְתוֹנָה לְמַטָּה נֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. אִין תֵּימַר. בְּשִׁיטַּת אָבִיו הוּא. אֲפִילוּ לְמַעֲלָה מִכַּמָּה. רִבִּי יוֹסֵה חִינְנָא בַּר שְׁלֶמְיָא רִבִּי יוּדָן. חִינְנָא בַּר שְׁילֶמְיָא בְשֵׁם רַב. וְהִיא שֶׁתְּהֵא הָעֶלְיוֹנָה בְתוֹךְ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים לַתַּחְתוֹנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
בשם רב. דפליג על הא דקאמר ובלבד שלא תהא למעלה מעשרים וכו' דמשמע דבתוך שיעור זה אע''ג דמופלג טובא אלא והוא שתהא העליונה בתוך שלשה טפחים לתחתונה דאז הוא דאמרינן רואין את העליונה כאלו היא למטה והתחתונה כאלו היא למעלה דזה שיעור לבוד:
ואין תימר בשיטת אביו אפילו למעלה מכמה. מכשיר ר' יהודה בריש פרקין:
אשכח תני. נמצאת אומר מהא דתני אליבא דרבי יוסי בר' יהודה שהוא בשיטת אביו בחדא וחלוק עליו בחדא כדמפרש ואזיל בשיטת אביו הוא דקאי בהא דאית ליה רואין וזה כרבי יהודה דמתני' היתה של קש וקנים רואין אותה כשל מתכת וחלוק עליו בחדא דהוא אמר ובלבד שלא תהא העליונה למעלה מעשרים:
שתי קירות זו למעלה מזו וכו'. תוספתא שם:
משנה: רְחָבָה לְקַבֵּל אָרִיחַ וּבְרִיאָה לְקַבֵּל אָרִיחַ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר רְחָבָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ בְּרִיאָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יהודה אומר וכו'. ואין הלכה כרבי יהודה:
רחבה לקבל וכו'. שתהא ג''כ חזקה ובריאה שתסבול משא האריח:
הלכה: רְחָבָה לְקַבֵּל אָרִיחַ כול'. תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. בְּרִייָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ רְחָבָה. רַה הוּנָא בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי מֵאִיר. שְׁמוּאֵל אָמַר. הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר כַּרְסָנָא. מְכֵּיוָן דְּתֵימַר. הֲלָכָה כְהָדֵין וַהֲלָכָה כְהָדֵין. מָאן דַּעֲבַד הָכֵין לָא חֲשַׁשׁ וּמָאן דַּעֲבַד הָכֵין לָא חֲשַׁשׁ. אָמַר רִבִּי מָנָא. מִכֵּיוָן דְּאִיתְמַר הֲלָכָה כְרַבָּנִן. שָֽׁבְקִין לְיָחִיד וְעָֽבְדִין כְרַבָּנִן.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ר מנא. דלא היא דמכיון דאיתמר הלכה כרבנן והיא ת''ק דמתני' דסתם רבי כותיה. ולא תני דברי ר''מ ש''מ דרבנן כוותיה ס''ל שבקין ליחיד ועבדין הלכתא כרבנן:
מכיון דתימר וכו'. הואיל ואיכא דפסק כהאי תנא ואיכא כהאי תנא אם כן מאן דעביד כהאי לית חשש ומאן דעביד כהאי לית חשש:
הלכה כר''מ. דהוא ת''ק דמתני' בר פלוגתיה דרבי יהודה:
תני רבי שמעון אומר בריאה וכו'. דקפיד על בריאה כדי לקבל אריח ואפי' אינה רחבה כשיעור לקבל אריח:
רַב אֲזַל לְחַד אֲתַר. חֲמָא חַד מָבוֹי שְׁרִיתֵיהּ בְלֶיחַיָּא. יְהַב לָהּ חוּטְרָא וְאַפְלָהּ. אֲמַר לֵיהּ רַב חוּנָא. דִּיקְלָא קָאִים. אֲמַר לֵיהּ רַב. עֵינוֹי דְרַב חוּנָא גְבַהּ. וְעֵינוֹי דְרַב לֵית אִינּוּן גְּבַהּ. אֶלָּא הַרֵינִי אוֹסֵר לָהֶן מִשֵׁם קוֹרָה. וּלְשַׁבָּת הַבָּאָה אֲנִי מַתִּיר לָהֶן מִשּׁוּם לֶחִי. שֶׁיִהְיוּ יוֹדְעִין שֶׁאִם יִנָּטֵל הַדֶּקֶל שֶׁהוּא אָסוּר לְטַלְטֵל. וְאִית בָּעֵי מֵימַר. דְּלָא יְהַוּוּן סָֽבְרִין כְּרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אֲמַר. רְחָבָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ בְּרִייָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
עינוי דרב הונא גבה ועינוי דרב לא גבה. וכי לא יש לי עינים גבוהות לראות כמותך גם אני רואה את הדקל אלא הריני אוסר להן שבת זו לטלטל משום קורה שסמכו עליה ולאו קורה היא דבריאה בעינן. ולשבת הבאה אני מתיר להן משום לחי בשביל הדקל הזה שצריך שיסמכו עליו מע''ש ושיהיו יודעין שאם ינטל הדקל הזה שאסור לטלטל:
חמא חד מבוי שריתיה בליחיא. שהיה התירו בקורה אחת דקה מאוד כלוח הזה ונתן עליה הכאה במקל והפילה וא''ל רב הונא דיקלא קאים שהיה שם אילן דקל אחד עומד בראש המבוי ויכולין לסמוך עליו משום לחי:
עֲקוּמָּה רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא פְשׁוּטָה. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. רִבִּי יוּדָה הִיא. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. וְהוּא שֶׁתְּהֵא עַקְמוּמִיֻּת מִן הַצָּד. עַקְמוּמִיֻּת שֶׁאֵינָהּ מְעַכֶּבֶת אֶת הַמָּבוֹי. אֲבָל עַקְמוּמִיֻּת שֶׁהִיא מְעַכֶּבֶת אֶת הַמָּבוֹי הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. וְאֵי זֶהוּ עַקְמוּמִיֻּת שֶׁהִיא מְעַכֶּבֶת אֶת הַמָּבוֹי. כָּל שֶׁאִילּוּ יָגוּד וְאֵין בֵּין זוֹ לְזוֹ שְׁלֹשָׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
והיא שתהא העקמומית מן הצד עקמומית וכו'. כלומר דודאי בעקמומית מן הצד מיירי והיינו חוץ למבוי דאם לא כן מאי קמ''ל והלכך קאמר דוקא בשעקמומית שהיא מן הצד היא עקמומית שאינה מעכבת את המבוי כדמפרש ואזיל דכל שיגוד העקמומית ואין בין זו לזו שלשה וכלומר שאם העקמומית נוטה לצד חוץ יותר משלשה טפחים ממקום הפשטות של הקורה אז מעכבת היא לתיקון המבוי שמקום העקמומית אינו נחשב להקורה מכיון שיצאה חוץ מתורת לבוד:
עקומה וכו'. פליגי בה אליבא דרבי זעירא דמר קאמר דר''ז מפרש להאי בבא נמי כר' יהודה ומר קאמר דר''ז אליבא דד''ה מפרש לה:
הלכה: הָֽיְתָה שֶׁל קַשׁ אוֹ שֶׁלְקָנִים כוּל'. לְמִי נִצְרְכָה. לְרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. רְחָבָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ בְּרִיאָה:
Pnei Moshe (non traduit)
למי נצרכה לרבי יהודה. כלומר האי היתרא דרואין לדברי ר' יהודה קאי דאיהו הוא דס''ל רחבה אע''פ שאינה בריאה:
משנה: הָֽיְתָה שֶׁל קַשׁ אוֹ שֶׁל קָנִים רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא שֶׁל מַתֶּכֶת. עֲקוּמָּה רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא פְשׁוּטָה. עֲגוּלָּה רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא מְרוּבַּעַת. אִם יֵשׁ בְּהֶקֵּפָהּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים יֶשׁ בָּהּ רוֹחַב טֶפַח׃
Pnei Moshe (non traduit)
עגולה וכו'. כלומר זה הוא הכלל אם יש בהקיפה שלשה טפחים שצריך חוט של שלשה טפחים להקיפה סביב מסתמא יש בו רוחב טפח שכן מצינו בים של שלמה דכתיב עשר באמה משפתו עד שפתו עגול סביב וכתיב וקו שלשים באמה יסוב אותו סביב ש''מ שלכל רוחב באמה בעגול יש שלש אמות בהיקף:
עקומה. ועקמימותה נוטה חוץ למבוי אפ''ה כשרה שרואין אותה כאלו היא פשוטה:
היתה של קש. דברי ר' יהודה הן שאפילו היא של קש או של קנים רואין אותה כאלו היא של מתכות וקמ''ל בזה שאע''פ שהיא ממין שאין בריאה אפ''ה אמרינן רואין ואינה הלכה:
דְּרִבִּי חִינְנָא 8a לֹא אָמַר כֵּן. אֶלָּא רַב אֲזַל לְחַד אֲתַר. חֲמָא חַד מָבוֹי שֶׁנִּיטַּל קוֹרָתוֹ וְאָסַר לָהּ. אֲמַר לֵיהּ רַב חוּנָא. דִּיקְלָא קָאִים. אֲמַר לֵיהּ רַב. עֵינוֹי דְרַב חוּנָא גְבַהּ. וְעֵינוֹי דְרַב לֵית אִינּוּן גְּבַהּ. אֶלָּא הַרֵינִי אוֹסֵר לָהֶן מִשׁוּם קוֹרָה. וּלְשַׁבָּת הַבָּאָה אֲנִי מַתִּיר לָהֶן מִשּׁוּם לֶחִי. שֶׁיִהְיוּ יוֹדְעִין שֶׁאִם ייִנָּטֵל הַדֶּקֶל שֶׁהוּא אָסוּר לְטַלְטֵל. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. דְּלָא יְהַוּוּן סָֽבְרִין כְּרִבִּי יוּדָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אֵיזֶהוּ קַרְפֵּף. כָּל שֶׁהוּא סָמוּךְ לָעִיר. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וְהָכָא הוּא אוֹמֵר אָכֵן. אָמַר רִבִּי מָנָא. כְּבֵית דִּירָה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוּדָה.
Pnei Moshe (non traduit)
דתנינן תמן. בפ''ד דביצה איזהו קרפף וכו' ועיקרא דהאי מילתא איתא התם וכן לקמן בפ''ב על הא דרבי יהודה בן בבא הגינה והקרפף שהוא שבעים אמה ושיריים וכו' מטלטלין בתוכה ובלבד שיהא בה שומירה או בית דירה או שתהא סמוכה לעיר ר' יהודה אומר אפי' אין בה אלא בור ושיח ומערה מטלטלין בתוכה וקס''ד דרבי יהודה פליג אסמוכה לעיר הלכך פריך מההיא דביצה דקאמר ר' יהודה דכל שהוא סמוך לעיר יש לו דין קרפף והכא הוא אמר הכין בתמיה דמצריך שיהא בו בור ושיח ומערה. ומשני ר' מנא לא דרבי יהודה פליג אחלוקה או שהיא סמוכה לעיר אלא הא דקאמר בור וכו' לפי שכבית דירה עביד לה ר' יהודה. כלומר אהאי חלוקה בלחוד הוא דפליג דקאמר הת''ק שתהא בו שומירה או בית דירה ועלה קאמר דאם יש בו אחד מאלו נמי כבית דירה דמיא. אבל בסמוך לעיר לא פליג וכהאי דס''ל בביצה ושמעינן מיהת דר' יהודה מיקל בתקנתא דאיסור טלטול ולא רצה רב שיהו סומכין עליו בכל הני גווני לפיכך החמיר עליהם:
אית דבעי מימר דלא יהוון סברין כרבי יהודה. אע''ג דלהאי לישנא מבוי שניטל קורתו הוא שמצא רב אפשר שהכיר שלא היתה הקורה בריאה ולפיכך החמיר עליהן ועוד שלא יהיו נגררין אחר דברי ר' יהודה לסמוך עליו להקל. ולהכי מייתי נמי הא דלקמיה דאשכחן דרבי יהודה מיקל בתקנת איסור טלטול:
ורבי חיננא לא אמר כן. דלא כך היה המעשה שהיתה קורה שם ואינה בריאה אלא כך היה שמצא שניטל קורתו וכו':
ואית דבעי מימר. שכך אמר רב דלא יהוון סברין כר' יהודה דלדידיה א''צ שתהיה הקורה בריאה לכך אני אוסר להם שבת זו לטלטל ואע''פ שיש כאן לחי לפי שלאחר זמן יעשו עוד קורה כזו ויסמכו על דר' יהודה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source