תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אַף בִּסְפָרִים לֹא הִתִּירוּ שֶׁיִּכָּֽתְבוּ אֶלָּא יְווָנִית. בָּֽדְקוּ וּמָֽצְאוּ שֶׁאֵין הַתּוֹרָה יְכוֹלָה לָהִיתַּרְגֵּם כָּל צוֹרְכָהּ אֶלָּא יְווָנִית. בּוּרְגָּנִי אֶחָד בִּידָה לָהֶם אֲרָמִית מִתּוֹךְ יְווָנִית. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. תִּירְגֵּם עֲקִילַס הַגֵּר הַתּוֹרָה לִפְנֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְלִפְנֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וִקִילְּסוּ אוֹתוֹ [וְאָֽמְרוּ לוֹ]. יָפְיָפִ֡יתָ מִבְּנֵ֬י אָדָ֗ם. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי אָמַר. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שָׁאַל. וְלָמָּה לֵי נָן אָֽמְרִין. יֵשׁ בִּסְפָרִים מַה שֶׁאֵין בַּתְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת. שֶׁהַסְּפָרִים נִכְתָּבִין בִּשְׁנֵי דַפִּים וּתְפִילִּין וּמְזוּזוֹת אֵינָן נִכְתָּבִים אֶלָּא בְדַף אֶחָד. הָתִיב רִבִּי יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה כְתוֹבָה. דְּרַבָּה. שֶׁהַסְּפָרִים נִכְתָּבִין בִּשְׁתֵּי עוֹרוֹת וּתְפִילִּין וּמְזוּזוֹת אֵינָן נִכְתָּבוֹת אֶלָּא בְעוֹר אֶחָד. אָֽמְרוּן חֲבֵרַייָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. אוֹ נֹאמַר. דַּף אֶחָד בִּשְׁנֵי עוֹרוֹת. לֵית הִיּא דְּרַבָּה. אָמַר לוֹן. שֶׁכֵּן אֲפִילוּ סְפָרִים אֵינָן נִכְתָּבִים כֵּן. תּוֹלִין בִּסְפָרִים. אֵין תּוֹלִין לֹא בִתְפִילִּין וְלֹא בִמְזוּזוֹת. סְפָרִים שֶׁכְּתָבָן כִּתְפִילִּין וְכִמְזוּזוֹת אֵין תּוֹלִין בָּהֶן. תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת שֶׁכְּתָבָן כִּסְפָרִים תּוֹלִין בָּהֶן. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי אִימִּי. הָיָה כוֹתֵב. אלה עם. אִם הָֽיְתָה הַפָּרָשָׁה עֲשׂוּיָה כֵן כָּשֵׁר. וְאִם לָאו פָּסוּל. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי אִימִּי בַּר חִינְנָא. כִּכְתַב סְפָרִים כֵּן כְּתַב תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היתה. כל הפרשה עשויה כן באורך השיטות כשר ואם לאו אפילו ראשי השיטות הן כן. והשאר קצרים מכאן פסול:
היה כותב אלה עם עם אם. סימנא היא לאורך השיטה של הדף שצריך שיהא בה כדי לכתוב בפ' ט' אותיות כמו למשפחותיכם ור' אימי היה נותן סימן באלו התיבות שהן ג''כ ט' אותיות והיה יכול לעשותן סימן אלה הדברים אלא שהיה רוצה להרבות בתיבות:
תפלין ומזוזות שכתבן בספרים תולין בהן. כלומר אותן הפרשיות שנכתבין הן בספר תורה אין צריך להזהר שלא יהא בהן תיבה תלויה. שלא תאמר דבאותן הפרשיות הואיל ונוהגין לכתבן בתפלין ומזוזות אע''פ שלא כתבן בדף אחד שיהו מתוקנין לתפלין ומזוזה אם נצטרך והס''ת יהא כלה שצריך ג''כ ליזהר שלא יהא בהן תלויה קמ''ל דמכיון דבלאו הכי אינן ראוין לכך שהרי אין כתובין בדף אחד א''צ להזהר בהן מתלויה:
ספרים שכתבן בתפילין ובמזוזות. כלומר שכתב פרשיות של תפלין ומזוזות בספר תורה כמו שהן נכתבין בתפלין ובמזוזות בדף אחד אין תולין בהם התיבות באותן הפרשיות דשמא יהא הס''ת כלה ויצטרך לו תפלין או מזוזה ליקח ממנה הואיל ואותן הפרשיות כתובין בכתיבת תפלין ומזוזה ולפיכך צריך ליזהר שלא יהא באותן הפרשיות תיבה תלויה:
תולין בספרים. אם השמיט תיבה בכתיבה תולין אותה בין השיטות אבל אין תולין התיבה לא בתפילין ולא במזוזות שצריך שיהא כתיבתן כסדרן:
אמר לון. ר' מנא שכן אפילו ספרים אין נכתבין כן בדף אחד על ב' עורות מדובקין אלא שבין דף לדף הוא שמדבקין עור לחבירו ודף אחד שלם על זה ודף של אחריו על עור השני:
אמרין חברייא קומי ר''מ או נאמר. או דלמא נימא דף אחד בשני עורות. ולית היא דרבה כלומר דלית כאן קושיא גדולה דהעיקר דקפדינין בתפלין ומזוזות שיהו הפרשיות נכתבין בדף אחד ולא לחלקן בשני דפין וא''כ כשמדבק שני עורות יחד אפשר שיכתוב עליהן הפרשה בדף אחד מקצת על זה ומקצת על זה והרי כאן דף אחד על שני עורות:
התיב רבי יצחק בריה דר' חייא כתובה בסם. כך היה נקרא על שם מקומו וכמוזכר בברכות בפ''ג והוא הקשה דרבה כלומר קושיא יותר גדולה מהאי דר' יהושע בן לוי שעוד מצינו מה שיש ביניהן שהספרים נכתבין הן בשתי עורות ופרשיות שבתפילין ומזוזות אין נכתבין אלא בעור אחד:
ולמה לית אנן אמרין. במתני' שיש עוד דבר אחד ביניהן שהספרים נכתבין בשני דפין כלומר בשני עמודין ואכל פרשה ופרשה מהתורה קאי שאתה יכול לכתוב פרשה אחת בשני עמודין אבל פרשיות שבתפילין ושבמזוזות א''א לכתבן לכל פרשה אלא בדף אחד ואין לחלק הפרשה לשני דפין ועמודין:
בידא להם ארמית. בידה מלבו והעתיק התורה בלשון ארמית מתוך יונית שהיה להם מימות תלמי המלך:
בדקו ומצאו וכו'. וזהו טעמיה דרשב''ג שלא התירו אלא יונית:
אֲשׁוּרִי יֵשׁ לוֹ כְתָב וְאֵין לוֹ לָשׁוֹן. עִבְרִי יֵשׁ לוֹ לָשׁוֹן וְאֵין לוֹ כְתָב. בָּחֲרוּ לָהֶם כְּתָב אֲשׁוּרִי וְלָשׁוֹן עִבְרִי. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אֲשׁוּרִי. שֶׁהוּא מְאוֹשָּׁר בְּכָתְבוֹ. אָמַר רִבִּי לֵוִי. עַל שֵׁם שֶׁעָלָה בְיָדָם מֵאַשּׁוּר. תַּנּי. רִבִּי יוֹסִי אוֹמֵר. רָאוּיּ הָיָה עֶזְרָה שֶׁתִּינָּתֵן תּוֹרָה עַל יָדוֹ אְלָּא שֶׁקְּדָמוֹ דוֹר מֹשֵׁה. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִיתְנה הַתּוֹרָה עַל יָדָיו אַף הוּא נִיתַּן כְּתָב וְלָשׁוֹן עַל יָדוֹ. וּכְתָב֙ הַֽנִּשְׁתְּווָן כָּת֥וּב אֲרָמִ֖ית וּמְתוֹרְגָּם אֲרָמִֽית׃ וְלָא כָֽהֲלִ֤ין כְּתָבָא֙ לְמִיקְרֵי. מְלַמֵּד שֶׁבּוֹ בַיּוֹם נִיתַּן. רִבִּי נַתָן אוֹמֵר. בְּדַעַץ נִיתְנָה הַתּוֹרָה. וְאַתְייָא כְרִבִּי יוֹסֵה. רִבִּי אוֹמֵר. אֲשׁוּרִית נִיתְנָה הַתּוֹרָה. וּכְשֶׁחָֽטְאוּ נֶהְפַּךְ לָהֶן לְרַעַץ. וּכְשֶׁזָּכוּ בִּימֵי עֶזְרַא נֶהְפַּךְ לָהֶן אֲשׁוּרִית. גַּם הַיּ֕וֹם מַגִּ֥יד מִשְׁנֶה֭ אָשִׁ֥יב לָֽךְ׃ וְכָ֨תַב ל֜וֹ אֶת מִשְׁנֵ֨ה הַתּוֹרָ֤ה הַזֹּאת֙ עַל סֵ֔פֶר. כְּתָב שֶׁהוּא עָשׂוּי לְהִשְׁתַּנּוֹת. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אָמַר מִשּׁוּם רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּרָטָא שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רִבִּי לָֽעְזָר הַמּוֹדָעי. כְּתָב אֲשׁוּרִי נִיתְנָה הַתּוֹרָה. מַה טַעַם. וָוֵ֧י הָֽעַמּוּדִים. שְׁיְּהוּ וָוִים שֶׁלְתּוֹרָה דוֹמִים 10b לָעֲמוּדִים. אָמַר רִבִּי לֵוִי. מָאן דְּאָמַר. בְּדַעַץ נִיתְנָה הַתּוֹרָה. עַיִ''ן מַעֲשֵׂה נִיסִּים. מָאן דְּאָמַר. אֲשׁוּרִי נִיתְנָה הַתּוֹרָה. סַמֶ''ךְ מַעֲשֵׂה נִיסִּים. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר בָּא וְרִבִּי סִימוֹן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. תּוֹרַת הָרִאשׁוֹנִים לֹא הָיָה לֹא הֵ''א שֶׁלָּהֶם וְלֹא מֶ''ם שֶׁלָּהֶן סָתוּם. הָא סַמֶ''ךְ סָתוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא ה''א שלהם ולא המ''ם שלהם סתום. בה''א יש צורה אחת שהרגל השמאלית נראית כמעט דבוקה להגג וקרוב לצורת הח' אלא בחי''ת יש לה תג בראשה ובתורת הראשונים לא היה אלא הרגל פתוחה כעין שלנו והמ''ם שלהם ג''כ לא היה סתומה כ''א מ''ם פתוחה בלבד. וכלומר דמשום כך אמרו דלמ''ד באשורית ניתנה סמ''ך מעשה ניסים ולא קחשיב נמי המ''ם סתומה מפני שלא היה להם עדיין מנצפ''ך מאותיות הכפולים עד לאחר מכאן:
ולא כהלין כתבא למיקרי. שלא היו יכולין לקרות מלמד שבו ביום ניתן ועדיין לא נתפשט ודניאל קראו על פי רוח הקדש:
ברועץ. בכתב עברי והוא אינו מאושר:
ואתייא הא. כר' יוסי דאמר ראוי היה עזרא וכו'. א''כ משמע באותו כתב שהיה עד עזרא ניתנה ע''י משה:
גם היום מגיד משנה וגו'. מלמד שהיה ג''כ מקודם אלא כשחטאו שכחו וחזר ונשנה להם בימי עזרא:
כתב שהיא עשוי להשתנות. זה אשורית וכרבי:
דומים לעמודים. וכמי שהיא בכתב אשורית:
מ''ד ברועץ. בכתב עברי ניתנה התורה וזהו הלוחות ואמרינן מ''ס וסמ''ך שבלוחות בנס היו עומדין לפי שהכתב היה מעבר לעבר ואלו אין להם דיבוק כשהן חלולים כך אא''כ בנס היה וזהו בכתב אשורית אבל בכתב עברי צורת המ''ם והסמ''ך נשתנו ויש להם דבקות מהצדדין אלא שהעי''ן שבכתב עברי הוא כצורת הסמ''ך של אשורית וכמו שראיתי הועתק כתב עברי בספר קדמון אחד א''כ העיי''ן שבלוחות מעשה ניסים היה:
רִבִּי אָחָא בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא יַעֲמוֹד אָדָם וְיִתְפַּלֵּל בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ. מַה טַעַם. אָמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי פָּפָּא. מִמַּֽעֲמַקִּ֖ים קְרָאתִ֣יךָ י֙י. רִבִּי אָדָא בַּר שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא יַעֲמוֹד אָדָם וְיִתְפַּלֵּל וְצָרִיךְ לִנְקוּבָיו. מַה טַעַם. הִכּ֥וֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל׃ אָמַר רִבִּי סִימוֹן. הִתְכַּווֵן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל׃ אָמַר רִבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי. שְׁמוֹר רַגְלְךָ֗ כַּֽאֲשֶׁ֤ר תֵּלֵךְ֙ אֶל בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים. שְׁמוֹר עַצְמְךָ מִן הַטִּיפִּים הַיּוֹצְאִין מִבֵּין רַגְלֶיךָ. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר. בַּדַּקִּים. אֲבָל בַּגַּסִּים אִם יָכוֹל לִסְבּוֹל יִסְבּוֹל. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אֲבִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. שְׁמוֹר רַגְלְךָ֗ כַּֽאֲשֶׁ֤ר תֵּלֵךְ֙ אֶל בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים. שְׁמוֹר עַצְמְךָ כְּשֶׁתְּהֵא נִקְרָא אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים שֶׁתְּהֵא טָהוֹר וְנָקִי. אָמַר רִבִּי בָּא. יְהִֽי מְקֽוֹרְךָ֥. בָר֑וּךְ. יְהִי מִקְרָאֲךָ לַקֶּבֶר בָּרוּךְ. אָמַר רִבִּי בֶרֶכְיָה. עֵ֥ת לָלֶדֶ֭ת וְעֵ֣ת לָמ֑וּת. אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁשְּׁעַת מִיתָתוֹ כִּשְׁעַת לֵידָתוֹ. מַה שְׁעַת לֵידָתוֹ נָקִי אַף בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ יְהֵא נָקִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עת ללדת. הלמ''ד דמיותר דריש דה''ק תראה שתהא עת המיתה שוה לעת של לדת שיהא נקי בלא חטא:
מקורך. לשון מקראך כשיהיו קורין אותך לקבר שיהיה ברוך בלא חטא:
שמור עצמך. התקן עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים לעמוד בדין כשיבא עתך שתהא טהור ונקי במעשיך:
אבל בגסים. שצריך לגדולים אם יכול לעמוד בעצמו ולסבול יסבול:
הדא דאת אמר בדקים. כשצריך לקטנים אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה:
הכון. הכן עצמך והתקן גופך כשאתה עומד לקראת אלהיך:
ממעמקים קראתיך ה'. ואף שהכתוב במעמקי הלב מדבר מ''מ יש סמך גם לזה שלא יעמוד במקום גבוה להראות שאין גבהות לפני המקום:
דְּתַנֵּי. עִירֵב אֶת הָאוֹתִיּוֹת. אִית תַּנָּיִי תַנֵּי. כָּשֵׁר. אִית תַּנָּיִי תַנֵּי. פָּסוּל. רִבִּי אָדָא בַּר שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מָאן דְּאָמַר כָּשֵׁר. מִלְּמַטָּן. מָאן דְּאָמַר פָּסוּל. מִלְּמַעֲלָן. מִלְּמַעֲלָן. כְּגוֹן אַרְצֵינוּ תִפְאַרְתֵּינוּ. אַרְצְךָ צְרִיכָה. תִּפָאַרְתַּךָ צְרִיכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
צריכה. הוא דמיבעיא לן הואיל והך' נמשכת הרבה אינו נחשב כנגמר שיעור האות קודם דיבוקו וכן תפארתך:
ארצך. אם הצד''י נוגע בכ''ף באמצע:
בשם ר' יוחנן. דלא פליגי דמ''ד כשר מלמטן אם נתערבו בכתיבה מלמטן כהאי דלקמיה ארצנו תפארתנו ונוגע הנו''ן בוי''ו מלמטה כשר לפי שמלמעלה נפרדין הן והרי זה כנגמר האות כשיעורו מוקף גויל כל אחד ואחד בפ''ע ומ''ד פסול כשהן נדבקין מלמעלה קאמר וזהו כשיטת אשיין דבעי מוקף גויל שיעור אות:
עירב את האותיות. שנגעו זה בזה וגרסי' להא בפ''ב דברכות בהלכה ג' וכל הא דלקמן עד יהא נקי:
רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב. נִיקַּב נֶקֶר 11a בִּירֵיכוֹ שֶׁלְהֵ''א. אִם גּוֹרְדוֹ וְנִשְׁתַּייֵר שָׁם יֶרֶךְ קְטַנָּה כָּשֵׁר. וְאִם לָאו פָּסוּל. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. הָיָה הַגִּימֶ''ל מְכַלֶּה אֶת (הַגְּבוּל) [הַגְּוִיל]. אִם גּוֹרְדוֹ וְנִשְׁתַּייֵר שָׁם יֶרֶךְ קְטַנָּה כָּשֵׁר. וְאִם לָאו פָּסוּל. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם אֲשֽׁייָאן בַּר נִידְבָּה. נִיקַּב נֶקֶב בְּאֶמְצָע בֵּי''ת. אִם הָיָה (הַגְּבוּל) [הַגְּוִיל] מַקִּיפוֹ מִכָּל צַד כָּשֵׁר. וְאִם לָאו פָּסוּל. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. אַתְיָה דִרַב חִסְדָּא כְרַב וּתְרֵיהוֹן פְּלִיגִין עַל שִׁיטָּתֵיהּ דַּאֲשֽׁייָאן בַּר נִדְבָּה. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. אַתְיָה דַּאֲשֽׁייָאן בַּר נִדְבָּה כְּרִבִּי יוֹחָנָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כר' יוחנן. דלקמן:
אתייא דרב חסדא. בהא דקאמר בראשו של הלמ''ד כרב בהא דקאמר ניקב ביריכו של ה''א דאם נשתייר ירך קטנה כשר ואע''פ שאותו הירך קטנה אינו מוקף גויל שהרי נקב למעלה הימנו וכך האי דרב חסדא אם כשגורר הראש ונשתייר תחתיו ירך קטנה כשר ואע''פ שאינו מוקף גויל ותרוייהו פליגי על שיטתיה דאשיין בר נדבה דבעי מוקף גויל דוקא:
מכל צד. סביב הנקב:
באמצע בי''ת. בתוך החלל שלו:
היה הגימ''ל מכלה את הגויל. למעלה ואין ראשו של הלמ''ד מוקף גויל אם גוררו להצואר של הלמ''ד בראשו ונשתייר למטה כדי ירך קטנה עליו כשר ואם לאו פסול:
ניקב נקב ביריכו של ה''א. ברגל הימיני ונשתייר שם למעלה מן הנקב ירך קטנה שלם כשר ואם לאו פסול:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source