הלכה: תַּנֵּי. כֹּהֵן מָשִׁיחַ מֵבִיא פָּר. אֵין הַמְרוּבֶּה בְגָדִים מֵבִיא פָּר. וּדְלֹא כְרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. הַמְרוּבֶּה בְגָדִים מֵבֵיא פָּר. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. מָשִׁיחַ. מַה תַלְמוּד לוֹמַר כֹּהֵן. לְרַבּוֹת אֶת הַמְרוּבֶּה [בְגָדִים]. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. מָשִׁיחַ. יָכוֹל זֶה הַמֶּלֶךְ. תַּלְמוּד לֹומַר כֹּהֵן. אִי כֹהֵן יָכוֹל אַף מְרוּבֶּה בְגָדִים. תַּלְמוּד לוֹמַר מָשִׁיחַ. אוֹ יָכוֹל שֶׁאֲנִי מַרְבֶּה אַף מְשׁוּחַ מִלְחָמָה. תַּלְמוּד לוֹמַר מָשִׁיחַ. שֶׁאֵין עַל גַּבָּיו מָשִׁיחַ. מִחְלְפָה שִׁיטַּתּוֹן דְּרַבָּנִן. הָכָא כְתִיב מָשִׁיחַ וְהָכָא כְתִיב מָשִׁיחַ. הָכָא אִינּוּן אָֽמְרִין. לְרַבּוֹת מְרוּבֶּה בְגָדִים. וְהָכָא אִינּוּן אָֽמְרִין. לְהוֹצִיא אֶת הַמְּרוּבֶּה בְגָדִים. אָמַר רִבִּי אִילָא. כָּל מִדְרַשׁ וּמִדְרַשׁ בְּעִנְייָנוֹ. תַּמָּן כָּל הַפָּרָשָׁה אֲמוּרָה בְאַהֲרֹן. לְאֵי זֶה דָבָר נֶאֱמַר כֹּהֵן. לְרַבּוֹת אֶת הַמְרוּבֶּה בְגָדִים. בְּרַם הָכָא אֵין הַפָּרָשָׁה אֲמוּרָה בְאַהֲרֹן. אִילּוּ נֶאֱמַר מָשִׁיחַ וְלֹא נֶאֱמַר כֹּהֵן. הָיִיתִי אוֹמֵר. [לְעוֹלָם עַל הֶעֱלֵם דָּבָר מֵבִיא פָר וְעַל שִׁגְּגַת מַעֲשֶׁה מֵבִיא שָׂעִיר. הֲוֵי צוֹרֶךְ הוּא שֶׁיֹּאמַר כֹּהֵן. אוֹ אִלּוּ נֶאֱמַר כֹּהֵן וְלֹא נֶאֱמַר מָשִׁיחַ. הָיִיתִי אוֹמֵר.] זֶה הַמֶּלֶךְ. אִין תֹּאמַר. כְּבָר קָֽדְמָה פָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ. הָיִיתִי אוֹמֵר. עַל הֶעֱלֵם דָּבָר מֵבִיא פָר וְעַל שִׁגְּגַת מַעֲשֶׂה מֵבִיא שָׂעִיר. הֲוֵי צוֹרֶךְ הוּא שֶׁיֹּאמַר מָשִׁיחַ וְצוֹרֶךְ הוּא שֶׁיֹּאמַר כֹּהֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
הוי צורך הוא שיאמר משיח וצורך הוא שיאמר כהן. הלכך איצטריך תרוייהו וכדאמרן דהא איצטריך משיח למיכתב ה''א לגביה ולמעוטי ואלו לא נאמר כהן פשיטא דאיכא למיטעי וכדלעיל והשתא דתרוייהו צריכי אין כאן יתור לרבות מרובה בגדים ולפיכך מוציא אני כאן למרובה בגדים מפר העלם דבר:
ברם הכא. בפר העלם דבר לא הוזכר אהרן בפרשה זו והלכך תרוייהו הוצרכו וכדמסיים ואזיל. ונתחלפו השיטות ג''כ כאן וכצ''ל. אלו נאמר משיח ולא נאמר כהן הייתי אומר זה המלך אם תאמר כבר קדמה פרשת המלך הייתי אומר על העלם דבר מביא פר ועל שגגת מעשה מביא שעיר הוי צורך הוא שיאמר כהן או אלו נאמר כהן ולא נאמר משיח הייתי אומר לעולם על העלם ועל שגגת מעשה מביא שעיר הוי צורך הוא שיאמר משיח וצורך הוא שיאמר כהן. כלומר אלו נאמר משיח בלבד הייתי אומר זה המלך והא דכבר מפורש בפרשה לקרבן נשיא לבדו אפ''ה הייתי אומר דכאן בפרשה בהעלם דבר הוא מיירי שעשה על פי הוראתו וכדילפינן בהוריות בפרק דלעיל שם מדכתיב לאשמת העם הרי הוא כעם לענין העלם דבר ומביא פר והתם בפרשת נשיא בשגגת מעשה בלבד מיירי ומביא שעיר הוי צריך שיאמר כהן. והא דנקיט כבר קדמה לאו דוקא דפ' נשיא בתר פ' משית כתיבא אלא כלומר כבר מפורשת בפני עצמה. או אלו נאמר כהן ולא נאמר משיח הייתי אומר לעולם הנשיא מביא על העלם דבר פר ועל שגגת מעשה הוא דהוציאו הכתוב לקרבן שעיר בפ''ע ומשום שהייתי אומר שכשם שהוציאו הכתוב מכלל שאר קרבן יחיד בשגגת מעשה כך הוציאו בהעלם דבר שיהא דינו כדין הצבור ומביא פר וכמו הכהן בהעלם דבר לכך נאמר המשיח למעוטי למשיח אחר וזה הנשיא ומלך מקרבן פר ששעיר הוא מביא ואף בהעלם דבר:
תמן. בעשירית האיפה כל הפרשה אמורה באהרן דהא כתיב בריש הפרשה זה קרבן אהרן ובניו וגו' ביום המשח אותו וגו' וא''כ אפי' אלו לא נאמר כהן לא הייתי אומר דהמשיח תחתיו וגו' דכתיב בסופיה במלך הוא מדבר ולאיזה דבר נאמר הכהן אלא לרבות המרובה בגדים לעשירית האיפה:
אמר ר' אילא כל מדרש ומדרש לענינו. כלומר הכא מוכחי קראי לדרוש למעט והכא מוכחי לדרוש לרבות:
מחלפה שיטתון דרבנן הכא כתיב משיח וכו'. בברייתא דספרא בפ' צו גבי עשירית האיפה דריש והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה וגו' משיח אין לי אלא משיח בשמן המשחה מרובה בגדים מנין תלמוד לומר והכהן וקשיא לדרבנן הכא גבי עשירית האיפה אינון אמרין לרבות מרובה בגדים והכא בפר הבא על כל המצות אינון אמרין להוציא את המרובה בגדים:
ת''ל משיח שאין על גביו משיח. וזהו כ''ג המשוח:
משיח יכול זה המלך. שהוא ג''כ נמשח בשמן המשחה ת''ל כהן:
ודלא כר''מ וכו'. ברייתא היא בספרא פ' ויקרא וכדמפרש לטעמון דרבנן:
גמ' תני כהן משיח מביא פר וכו'. גרסי' להאי סוגיא כולה עד סוף הלכה בפ''ג דהוריות אלא שהגירסא נשתבשה שם וגירסא דהכא יותר נכונה היא:
אי כהן וכו'. כלומר אילו כתיב הכהן ולא הוה כתיב המשיח הייתי אומר אף המרובה בגדים במשמע:
משנה: אֵין בֵּין כֹּהֵן מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה לִמְרוּבֶּה בְּגָדִים אֶלָּא פַּר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְוֹת. אֵין בֵּין 13b כֹּהֵן שֶׁשִּׁימֵּשׁ לְכֹהֵן שֶׁעָבַר אֶלָּא פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
אין בין כהן ששימש לכהן שעבר. אם כהן גדול אירע בו פסול ומינו אחר תחתיו ועבר פסולו חוזר הוא לעבודתו ומעבירין לזה שהיה תחתיו והראשון נקרא כהן ששימש והוא משמש עכשיו והשני נקרא כהן שעבר ואין ביניהן אלא פר יה''כ שא''א להביא שתים וכן עשירית האיפה שהן חביתי כהן גדול א''א להביא שתים הכהן המשמש הוא מביא אותן הא לשאר דברים זה וזה שוין שאם בא כהן שעבר לעבוד איזו עבודה משמש בשמונה בגדים ושניהן מצווין על הבתולה ומוזהרין על האלמנה ומקריבין אוננין ואינן מטמאין לקרוביהן ולא פורעין ולא פורמין ומחזירין את הרוצח וכמו ששנינו בפ''ג דהוריות:
מתני' אין בין כהן המשיח בשמן המשחה. כ''ג עד שגנז יאשיה המלך את שמן המשחה היו משוחים בשמן המשחה ואחר שגנזו לא היו כהנים גדולים אלא בלבישת הבגדים ואין ביניהם אלא פר הבא על כל המצות. שאם כהן המשיח הורה היתר בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ועשה כהוראתו מביא פר כדכתיב ואם הכהן המשיח יחטא וגו'. הא לפר יוה''כ ועשירית האיפה זה וזה שוין:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן עָבַר וְהֵבִיא עֲשִׂירִת הָאֵיפָה שֶׁלּוֹ כָשֵׁר.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' יוחנן עבר והביא וכו'. כלומר משיח שעבר דתנן שאין מביא עשירית האיפה וקאמר ר' יוחנן דהיינו לכתחלה שאינו מחויב להביא אבל אם הביא עשירית האיפה משלו כשר הוא ומקבלין ממנו להקריבה:
יָכוֹל לֹא יְהֵא מְשׁוּחַ מִלְחָמָה מֵבִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה [שֶׁלּוֹ. תַּלְמוּד לוֹמַר תַּחְתָּ֛יו מִבָּנָי֖ו. אֵת שֶׁבְּנוֹ עוֹבֵד תַּחְתָּיו מֵבִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה] שֶׁלּוֹ. יָצָא מְשׁוּחַ מִלְחָמָה שֶׁאֵין בְּנוֹ עוֹבֵד תַּחְתָּיו. וּמְנַיִין לִמְשׁוּחַ מִלְחָמָה שֶׁאֵין בְּנוֹ עוֹבֵד תַּחְתָּיו. תַּלְמוּד לוֹמַר יִלְבָּשָׁ֧ם הַכֹּהֵ֛ן תַּחְתָּ֛יו מִבָּנָי֖ו. אֶת שֶׁהוּא בָא אֶל אוֹהֶל מוֹעֵד לְשָׁרֵת בַּקּוֹדֶשׁ בְּנוֹ עוֹבֵד תַּחְתָּיו. יָצָא מְשׁוּחַ מִלְחָמָה שֶׁאֵינוֹ בָא אֶל אוֹהֶל מוֹעֵד לְשָׁרֵת בַּקּוֹדֶשׁ [אֵין בְּנוֹ עוֹבֵד תַּחְתָּיו]. מְנַיִין שֶׁהוּא מִתְמַנֶּה כֹהֵן גָּדוֹל. [שֶׁנֶּאֱמַר] פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָ֗ר נָגִ֙יד הָיָ֧ה עֲלֵיהֶ֛ם לְפָנִי֭ם י֙י עִמּֽוֹ׃ רִבִּי יוֹסֵה כַּד דַּהֲוָה בָעֵי לִמְקַנְתְּרֵה לְרִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יּוֹסֵי הֲוָה אֲמַר לֵיהּ. לְפָנִי֭ם עִמּֽוֹ׃ לְפָנִי֭ם עִמּֽוֹ׃ בִּימֵי זִמְרִי מִיחָה וּבִימִי פִילֶגֶשׁ בְּגִבְעָה לֹא מִיחָה.
Pnei Moshe (non traduit)
יכול וכו'. סיפא דהברייתא דספרא דלעיל היא יכול שאני מרבה אף משוח מלחמה לעשירית האיפה:
ת''ל תחתיו מבניו יעשה אותה וגו' את שהוא בא אל אהל מועד וכו'. כלומר את שהוא ממונה לכך לעבוד בשמנה בגדים:
מַעֲשֶׂה בְשִׁמְעוֹן בֶּן קִמְחִית שֶׁיָּצָא לְדַבֵּר עִם מֶלֶךְ עָֽרְבִי [עֶרֶב יוֹם הַכִּיפּוּרִים עִם חֲשֵׁיכָה] וְנִתְּזָה צִינּוֹרָה שֶׁלְּרוֹק מִפִּיו עַל בְּגָדָיו וְטִימְּאַתּוּ וְנִכְנַס יְהוּדָה אָחִיו וְשִׁימֵּשׁ תַּחְתָּיו בִּכְהוּנָּה. וְרָאָת אִימָּן שְׁנֵי בָנֶיהָ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים בְּיוֹם אֶחָד. שִׁבְעָה בָנִים הָיוּ לְקִמְחִית וְכוּלְּהֹם שִׁימְּשׁוּ בִכְהוּנָּה גְדוֹלָה. שָֽׁלְחוּ חֲכָמִים וְאָֽמְרוּ לָהּ. מַה מַעֲשִׂים טוֹבִים יֵשׁ בְּיָדָךְ. אָֽמְרָה לָהֶן. יָבוֹא עָלַי אִם רָאוּ קוֹרוֹת בֵּיתִי שְׂעָרוֹת רֹאשִׁי וְאִימְרַת חָלוקִי מִיָּמַיי. אָֽמְרִין. כָּל קִמְחַיָּא קֶמַח וְקִמְחָא דְקִימְחִית סוֹלֶת. וְקָֽרְוּן עֲלָהּ כָּל כְּבוּדָּ֣ה בַת מֶ֣לֶךְ פְּנִ֑ימָה מִמִּשְׁבְּצ֖וֹת זָהָ֣ב לְבוּשָֽׁהּ׃
Pnei Moshe (non traduit)
כל קמחייא קמח וקימחא דקימחית סולת. דרך משל הוא כלומר אע''פ שהרבה נשים נזהרין בכך מעשיה של קמחית רצויה היא ביותר שזכתה לזה:
כל כבודה וגו'. אם היא כבת מלך פנימה זוכה היא למשבצות זהב ללבוש לכל בניה:
עָבַר זֶה וְשִׁימֵּשׁ זֶה. הָרִאשׁוֹן כָּל מִצְוַת כְּהוּנָּה עָלָיו. הַשֵּׁינִי אֵינוֹ כָשֵׁר לֹא לְכֹהֵן גָּדוֹל וְלֹא לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. עָבַר וְעָבַד עֲבוֹדָתוֹ כְשֵׁירָה. עֲבוֹדָתוֹ מִשֶּׁל מִי. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. מַעֲשֶׂה בְּבֶן אִילֵּם מִצִּיפֹּרִין שֶׁאִירַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים וְנִכְנַס בֶּן אִילֵּם וְשִׁימֵּשׁ תַּחְתָּיו בִּכְהוּנָּה גְדוֹלָה. וְאָמַר לַמֶּלֶךְ כְּשֶׁיָּצָא. אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ. פָּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם מִשֶׁלִּי הֵן קְרֵיבִים אוֹ מִשֵׁלְּכֹהֵן גָּדוֹל. וְיָדַע הַמֶּלֶךְ מַה שׁוֹאֲלוֹ. אָמַר לוֹ. בֶּן אִילֵּם. לֹא דַּייֶךָּ אֶלָּא שֶׁשִּׁימַּשְׁתָּה שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם דַּייֶךָּ. וְיָדַע בֶּן אִילֵּם שֶׁהוּסַּע מִכְּהוּנָּה גְּדוֹלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
עבר. השני ועבד ואעבודת יה''כ קאי שאינה כשירה אלא בכ''ג:
עבודתו משל מי. כשאירע פסול בכ''ג ועובד אחר תחתיו הקרבן משל מי כגון פר יה''כ ועשירית האיפה אם משלו אם משל הראשון:
נשמיעינה מן הדא. דתני בתוספתא בפ''ק דיומא:
פר ואיל הקריבים היום. כך היא הגירסא בהוריות שם:
משל כ''ג. משל מי יהיו קריבין היום:
וידע המלך מה שאלו. שהבין דעתו שישאר הוא להיות כ''ג:
לא דייך וכו'. ובתוספתא מסיים אלא שאתה מבקש ליטול לך כהונה גדולה וידע בן אילם שהוסע מכהונה גדולה אלמא דמשל כ''ג הן קריבין ולא משל זה העובד לפי שעה:
השני אינו כשר לא לכ''ג. מפני האיבה ואין לו ג''כ דין כהן הדיוט לפי שמעלין בקדש ואין מורידין:
הראשון. לאחר שיעבור פסולו חוזר הוא לעבודתו וכל קדושת כהונה גדולה עליו:
עבר. זה הראשון מחמת פסול שאירע בו ושימש זה תחתיו:
מַתְקִינִין לוֹ כֹהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו שֶׁמָּא יֶאֱרַע בּוֹ פְסוּל. מַה. מְיַיחֲדִין לֵיהּ עִימֵּיהּ. אָמַר רִבִּי חַגַּי. מֹשֶׁה. דִּינּוּן מְיַיחֲדִין לֵיהּ עִימֵּיהּ דּוּ קְטִיל לֵיהּ. אוֹתוֹ. אֶחָד מוֹשְׁחִין וְאֵין מוֹשְׁחִין שְׁנַיִם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. 14a מִפְּנֵי אֵיבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אותו. כתיב בפ' עשירית האיפה ביום המשח אותו ודרשינן אחד מושחין אותו לכ''ג ואין מושחין שנים שיהא זה מוכן אם יארע איזה פסול בראשון וכן אם עבר הראשון מחמת פסול שאירע בו ושמש השני תחתיו אין מושחין אותו וכדמפרש ר' יוחנן טעמא מפני האיבה והלכך כאן נמי אין דין כהן גדול להשני שמתקינין תחתיו וא''צ פרישה אלא מתקינין אותו בלבד:
די אינון מייחדין ליה דהוא קטיל ליה. אם היו מייחדין לזה עמו בודאי יהרגנו שאינו יכול לסבלו ולראות צרה שלו בצידו:
משה. שבועה היא וכך היה דרכו של ר' חגיי בכל מקום שאמר איזה דבר בבית המדרש היה נשבע במשה כמו שהבאתי בריש פ''ב דסנהדרין וכמבואר בפ''ו דדמאי:
מה דינו. של זה הכהן שמתקינין לו אם צריך ג''כ פרישה ואם מייחדין ליה עימיה בהלשכה:
מתקינין לו וכו'. האי שייך לפ''ק דיומא ואיידי דאיירי בכהן שעבר מייתי לה נמי הכא. וביומא שם לא פירשתי וסמכתי על מה שבארתי בהוריות והואיל וחיבור בסדר אחר הוא ראיתי לבאר כאן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source