עָבַר זֶה וְשִׁימֵּשׁ זֶה. הָרִאשׁוֹן כָּל מִצְוַת כְּהוּנָּה עָלָיו. הַשֵּׁינִי אֵינוֹ כָשֵׁר לֹא לְכֹהֵן גָּדוֹל וְלֹא לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. עָבַר וְעָבַד עֲבוֹדָתוֹ כְשֵׁירָה. עֲבוֹדָתוֹ מִשֶּׁל מִי. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. מַעֲשֶׂה בְּבֶן אִילֵּם מִצִּיפֹּרִין שֶׁאִירַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים וְנִכְנַס בֶּן אִילֵּם וְשִׁימֵּשׁ תַּחְתָּיו בִּכְהוּנָּה גְדוֹלָה. וְאָמַר לַמֶּלֶךְ כְּשֶׁיָּצָא. אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ. פָּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם מִשֶׁלִּי הֵן קְרֵיבִים אוֹ מִשֵׁלְּכֹהֵן גָּדוֹל. וְיָדַע הַמֶּלֶךְ מַה שׁוֹאֲלוֹ. אָמַר לוֹ. בֶּן אִילֵּם. לֹא דַּייֶךָּ אֶלָּא שֶׁשִּׁימַּשְׁתָּה שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם דַּייֶךָּ. וְיָדַע בֶּן אִילֵּם שֶׁהוּסַּע מִכְּהוּנָּה גְּדוֹלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא דייך וכו'. ובתוספתא מסיים אלא שאתה מבקש ליטול לך כהונה גדולה וידע בן אילם שהוסע מכהונה גדולה אלמא דמשל כ''ג הן קריבין ולא משל זה העובד לפי שעה:
וידע המלך מה שאלו. שהבין דעתו שישאר הוא להיות כ''ג:
משל כ''ג. משל מי יהיו קריבין היום:
פר ואיל הקריבים היום. כך היא הגירסא בהוריות שם:
נשמיעינה מן הדא. דתני בתוספתא בפ''ק דיומא:
עבודתו משל מי. כשאירע פסול בכ''ג ועובד אחר תחתיו הקרבן משל מי כגון פר יה''כ ועשירית האיפה אם משלו אם משל הראשון:
השני אינו כשר לא לכ''ג. מפני האיבה ואין לו ג''כ דין כהן הדיוט לפי שמעלין בקדש ואין מורידין:
עבר. השני ועבד ואעבודת יה''כ קאי שאינה כשירה אלא בכ''ג:
עבר. זה הראשון מחמת פסול שאירע בו ושימש זה תחתיו:
הראשון. לאחר שיעבור פסולו חוזר הוא לעבודתו וכל קדושת כהונה גדולה עליו:
מַתְקִינִין לוֹ כֹהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו שֶׁמָּא יֶאֱרַע בּוֹ פְסוּל. מַה. מְיַיחֲדִין לֵיהּ עִימֵּיהּ. אָמַר רִבִּי חַגַּי. מֹשֶׁה. דִּינּוּן מְיַיחֲדִין לֵיהּ עִימֵּיהּ דּוּ קְטִיל לֵיהּ. אוֹתוֹ. אֶחָד מוֹשְׁחִין וְאֵין מוֹשְׁחִין שְׁנַיִם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. 14a מִפְּנֵי אֵיבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתקינין לו וכו'. האי שייך לפ''ק דיומא ואיידי דאיירי בכהן שעבר מייתי לה נמי הכא. וביומא שם לא פירשתי וסמכתי על מה שבארתי בהוריות והואיל וחיבור בסדר אחר הוא ראיתי לבאר כאן:
מה דינו. של זה הכהן שמתקינין לו אם צריך ג''כ פרישה ואם מייחדין ליה עימיה בהלשכה:
משה. שבועה היא וכך היה דרכו של ר' חגיי בכל מקום שאמר איזה דבר בבית המדרש היה נשבע במשה כמו שהבאתי בריש פ''ב דסנהדרין וכמבואר בפ''ו דדמאי:
די אינון מייחדין ליה דהוא קטיל ליה. אם היו מייחדין לזה עמו בודאי יהרגנו שאינו יכול לסבלו ולראות צרה שלו בצידו:
אותו. כתיב בפ' עשירית האיפה ביום המשח אותו ודרשינן אחד מושחין אותו לכ''ג ואין מושחין שנים שיהא זה מוכן אם יארע איזה פסול בראשון וכן אם עבר הראשון מחמת פסול שאירע בו ושמש השני תחתיו אין מושחין אותו וכדמפרש ר' יוחנן טעמא מפני האיבה והלכך כאן נמי אין דין כהן גדול להשני שמתקינין תחתיו וא''צ פרישה אלא מתקינין אותו בלבד:
מַעֲשֶׂה בְשִׁמְעוֹן בֶּן קִמְחִית שֶׁיָּצָא לְדַבֵּר עִם מֶלֶךְ עָֽרְבִי [עֶרֶב יוֹם הַכִּיפּוּרִים עִם חֲשֵׁיכָה] וְנִתְּזָה צִינּוֹרָה שֶׁלְּרוֹק מִפִּיו עַל בְּגָדָיו וְטִימְּאַתּוּ וְנִכְנַס יְהוּדָה אָחִיו וְשִׁימֵּשׁ תַּחְתָּיו בִּכְהוּנָּה. וְרָאָת אִימָּן שְׁנֵי בָנֶיהָ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים בְּיוֹם אֶחָד. שִׁבְעָה בָנִים הָיוּ לְקִמְחִית וְכוּלְּהֹם שִׁימְּשׁוּ בִכְהוּנָּה גְדוֹלָה. שָֽׁלְחוּ חֲכָמִים וְאָֽמְרוּ לָהּ. מַה מַעֲשִׂים טוֹבִים יֵשׁ בְּיָדָךְ. אָֽמְרָה לָהֶן. יָבוֹא עָלַי אִם רָאוּ קוֹרוֹת בֵּיתִי שְׂעָרוֹת רֹאשִׁי וְאִימְרַת חָלוקִי מִיָּמַיי. אָֽמְרִין. כָּל קִמְחַיָּא קֶמַח וְקִמְחָא דְקִימְחִית סוֹלֶת. וְקָֽרְוּן עֲלָהּ כָּל כְּבוּדָּ֣ה בַת מֶ֣לֶךְ פְּנִ֑ימָה מִמִּשְׁבְּצ֖וֹת זָהָ֣ב לְבוּשָֽׁהּ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כל כבודה וגו'. אם היא כבת מלך פנימה זוכה היא למשבצות זהב ללבוש לכל בניה:
כל קמחייא קמח וקימחא דקימחית סולת. דרך משל הוא כלומר אע''פ שהרבה נשים נזהרין בכך מעשיה של קמחית רצויה היא ביותר שזכתה לזה:
יָכוֹל לֹא יְהֵא מְשׁוּחַ מִלְחָמָה מֵבִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה [שֶׁלּוֹ. תַּלְמוּד לוֹמַר תַּחְתָּ֛יו מִבָּנָי֖ו. אֵת שֶׁבְּנוֹ עוֹבֵד תַּחְתָּיו מֵבִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה] שֶׁלּוֹ. יָצָא מְשׁוּחַ מִלְחָמָה שֶׁאֵין בְּנוֹ עוֹבֵד תַּחְתָּיו. וּמְנַיִין לִמְשׁוּחַ מִלְחָמָה שֶׁאֵין בְּנוֹ עוֹבֵד תַּחְתָּיו. תַּלְמוּד לוֹמַר יִלְבָּשָׁ֧ם הַכֹּהֵ֛ן תַּחְתָּ֛יו מִבָּנָי֖ו. אֶת שֶׁהוּא בָא אֶל אוֹהֶל מוֹעֵד לְשָׁרֵת בַּקּוֹדֶשׁ בְּנוֹ עוֹבֵד תַּחְתָּיו. יָצָא מְשׁוּחַ מִלְחָמָה שֶׁאֵינוֹ בָא אֶל אוֹהֶל מוֹעֵד לְשָׁרֵת בַּקּוֹדֶשׁ [אֵין בְּנוֹ עוֹבֵד תַּחְתָּיו]. מְנַיִין שֶׁהוּא מִתְמַנֶּה כֹהֵן גָּדוֹל. [שֶׁנֶּאֱמַר] פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָ֗ר נָגִ֙יד הָיָ֧ה עֲלֵיהֶ֛ם לְפָנִי֭ם י֙י עִמּֽוֹ׃ רִבִּי יוֹסֵה כַּד דַּהֲוָה בָעֵי לִמְקַנְתְּרֵה לְרִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יּוֹסֵי הֲוָה אֲמַר לֵיהּ. לְפָנִי֭ם עִמּֽוֹ׃ לְפָנִי֭ם עִמּֽוֹ׃ בִּימֵי זִמְרִי מִיחָה וּבִימִי פִילֶגֶשׁ בְּגִבְעָה לֹא מִיחָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ת''ל תחתיו מבניו יעשה אותה וגו' את שהוא בא אל אהל מועד וכו'. כלומר את שהוא ממונה לכך לעבוד בשמנה בגדים:
יכול וכו'. סיפא דהברייתא דספרא דלעיל היא יכול שאני מרבה אף משוח מלחמה לעשירית האיפה:
הלכה: [אֵין בֵּין בָּמָה גְּדוֹלָה לְבָמָה קְטַנָּה כו']. רִבִּי יֹוחָנָן עֲבַד תְּלַת שְׁנִין וּפְלַג דְּלָא נְחַת לְבֵית ווַעֲדָא מִן צַעֲרָא. בְּסוֹפָא חֲמַא רִבִּי אֶלְעָזָר בַּחֶילְמֵיהּ. לְמָחָר סִינַי נְחַת וּמְחַדֵּת לְכוֹן מִילָּה. עָאַל וְאָמַר קוֹמֵיהוֹן. מֵאֵיכָן קָשַׁט הַקּוֹשֵׁט הַזֶּה שֶׁתְּהֵא עֲבוֹדָה בִּבְכוֹרוֹת. מִן הַדֵין קִרְייָה. כִּ֣י לִ֮י כָּל בְּכוֹר֒ בְּיוֹם֩ הַכֹּתִ֨י כָל בְּכ֜וֹר בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם וגו'. וְכָתוּב וּבְכָל אֱלֹהֵ֥י מִצְרַ֛יִם אֶֽעֱשֶׂ֥ה שְׁפָטִ֖ים וגו'. קוֹדֶם לָכֵן מֶה הָיוּ עוֹשִׂין. וַתִּקַּ֣ח רִ֠בְקָ֠ה אֶת בִּגְדֵ֨י עֵשָׂ֜ו בְּנָ֤הּ הַגָּדֹל֙ הַֽחֲמוּדוֹת אֲשֶׁ֥ר אִתָּהּ֭ בַּבָּ֑יִת. מָהוּ הַֽחֲמוּדוֹת. שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ בִּכְהוּנָּה גְדוֹלָה. אָמַר רִבִּי לֵוִי. שָׁבַ֥ר י֙י מַטֵּ֣ה רְשָׁעִ֑ים. אֵילּוּ הַבְּכוֹרוֹת שֶׁהִקְרִיבוּ לָעֶגֶל תְּחִילָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' דלא נחית לבית וועדא מן צערא. לא נכנס לבית המדרש כל זמן הזה מחמת הצער שהיה לו ובסוף זה הזמן נראה לר''א בחלמיה למחר סיני ירד וזהו ר' יוחנן ומחדש לכם דבר:
עאל. ר' יוחנן ואמר לפניהן מאיכן קשט הקושט הזה מאיכן נתאמת האמת הזה מהמקרא שתהא עבודה בבכורות קודם שהוקם המשכן כדתנן בפ' בתרא דזבחים עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים ומאיזה הזמן נתקדשו הבכורות לעבודה ומה טעם יש לזה:
מן הדין קרייה. מהמקרא הזה כשנבחרו הלוים תחת כל בכור בבני ישראל כתיב לעיל מיניה כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי אותם לי וכתיב במעשה מכת בכורות שאמר הקדוש ברוך הוא ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם עד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה' למדנו שביום שהוכה כל בכור נתקדשו בכורי ישראל ועדיין אין אנו יודעין לאיזה דבר נתקדשו אלא מפני שבאותו זמן עצמו היתה ג''כ ביטול ע''ז שלהם כדכתיב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים וידעו כי אני ה' ולי לבד ראוי לעבוד עבודה ולא לאלהים אחרים למדנו ג''כ שקדושת הבכורות לעבודה לשמים היתה ומכאן נתקשט הקשוט הזה שתהא עבודה בבכורות:
קודם לכן מה היו עושין. כלו' מקודם עד שלא נבחרו הבכורות מפי הדבור ועשו העבודה מעצמן הית' ג''כ בבכורות כדדריש מדכתיב ותקח רבקה וגו' מה החמודות וכי הכתוב משבח לבגדיו של עשו אלא ע''ש שהיה משמש בהן בכהונה גדולה שהיה בכור ונרמז בבנה הגדול ומדכתיב עלה בגדי החמודות:
אלו הבכורות שהקריבו לעגל תחלה. דכתיב וישכימו ממחרת ויעלו עולות והן היו המקריבין ולפיכך נשבר מטה תפארתם וניטלה מהן העבודה:
משנה: אֵין בֵּין בָּמָה גְּדוֹלָה לְבָמָה קְטַנָּה אֶלָּא פְּסָחִים. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁהוּא נִידָּר וְנִידָּב קָרֵב בַּבָּמָה. וְכָל שֶׁאֵינוֹ לֹא נִידָּר וְלֹא נִידָּב אֵינוֹ קָרֵב בָּבָּמָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' אין בין במה גדולה לבמה קטנה. בשעת היתר הבמות ובמה גדולה היא במת צבור שהיתה בגלגל וכן בנוב וגבעון ובמה קטנה היא שכל יחיד ויחיד היה עושה במה לעצמו להקריב עליה ואין ביניהם אלא פסחים ומפרש בגמרא פסחים וכעין פסחים ואין החובות שקבוע להן זמן כפסח כגון תמידין ומוספין שבבמה גדולה קרבין ולא בבמה קטנה אבל חובות שאין קבוע להן זמן כגון פר העלם דבר של צבור ושעיר ע''ז אף בבמה גדולה לא היו קרבין:
כל שהוא נידר ונידב קרב בבמה. קטנה:
וְכִפֶּ֙ר הַכֹּהֵ֜ן אֲשֶׁר יִמְשַׁ֣ח אוֹתוֹ. מַה תַלְמוּד לוֹמַר. לְפִי שֶׁכָּל הַפָּרָשָׁה אֲמוּרָה בְאַהֲרֹן. אֵין לִי אֶלָּא אַהֲרֹן עַצְמוֹ. מְנַיִין לְרַבּוֹת כֹּהֵן אַחֵר. תַּלְמוּד לוֹמַר. אֲשֶׁר יִמְשַׁ֣ח אוֹתוֹ. אֵין לִי אֶלָּא מְשׁוּחַ בְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. הַמְרוּבֶּה בְגָדִים מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר וַֽאֲשֶׁ֤ר יְמַלֵּא֙ אֶת יָד֔וֹ. מְנַיִין לְרַבּוֹת כֹּהֵן הַמִּתְמַנֶּה. תַּלְמוּד לוֹמַר וְכִפֶּ֙ר הַכֹּהֵ֜ן. בַּמֶּה הוּא מִתְמַנֶּה. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף. בְּפֶה. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁמְמַנִּין זְקֵינִים בַּפֶּה. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. חֲזוֹר בָּךְ בְּאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר וְנַעַשְׂךָ אַב בֵּית דִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכפר הכהן אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו. מה ת''ל שתיהן לפי וכו'. ברייתא היא בספרא פרשת אחרי מות וכגי' דהכא:
מנין לרבות כהן המתמנה. זה שמתמנה תחת הראשון אם אירע בו פסול ת''ל וכפר הכהן לימד שכלן אלו כשרין לעבודת יה''כ:
במה הוא מתמנה. זה האחר:
בפה. שאומרין לו לך עבוד וא''צ חינוך אחר:
מתניתא אמרה כן. שממנין זקנים בפה כדתנן בפ''ה דעדיות שאמרו לו לעקביא בן מהללאל חזור בך וכו' ונעשך אב ב''ד לישראל משמע שמיד כשתחזור מדבריך תהא נעשה אב ב''ד לישראל בלא סמיכה אחרת:
מְנַיִין שֶׁהוּא נִשְׁאַל בִּשְׁמוֹנָה. ר' בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּבִגְדֵ֤י הַקּוֹדֶשׁ אֲשֶׁ֣ר לְאַֽהֲרֹ֔ן יִהְי֥וּ לְבָנָי֖ו. מַה תַלְמוּד לוֹמַר אַֽחֲרָ֑יו. אֶלָּא לִגְדוּלָּה שֶׁלְּאַחֲרָיו. מְנַיִין שֶׁהוּא עוֹבֵד בִּשְׁמוֹנָה. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּבִגְדֵ֤י הַקּוֹדֶשׁ אֲשֶׁ֣ר לְאַֽהֲרֹ֔ן יִהְי֥וּ לְבָנָי֖ו. מַה תַלְמוּד לוֹמַר אַֽחֲרָ֑יו. אֶלָּא לִגְדּוּלָּה שֶׁלְּאַחֲרָיו. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יֹונָה. עִמְּךָ הָיִיתִי. לֹא אָמַר עוֹבֵד. אֶלָּא נִשְׁאַל. בַּמֶּה הוּא נִשְׁאַל. אַייתֵי רַב הוֹשַׁעִיָה מַתְנִיתָא דְבַר קַפָּרָא מִן דְּרוֹמָה וְתַנָּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֵינוֹ כָשֵׁר לֹא בִשְׁמוֹנָה שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל וְלֹא בְאַרְבָּעָה שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט. אָמַר רִבִּי בָּא. בְּדִין הָיָה שֶׁיְּהֵא עוֹבֵד בְּאַרְבָּעָה. וְלָמָּה אֵינוֹ עוֹבֵד. שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִין. רָאִינוּ כֹהֵן גָּדוֹל פְּעָמִים עוֹבֵד בְּאַרְבְּעָה פְּעָמִים שֶׁהוּא עוֹבֵד בִּשְׁמוֹנָה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. וְלֹא מִבִּפְנִים הוּא עוֹבֵד וְלֹא מִבַּחוּץ הוּא נִשְׁאַל. 14b וטוֹעִים בֵּין דָּבָר מִבִּפְנִים לִבְּחוּץ. וְכִי רִבִּי טַרְפוֹן אֲבִיהֶן שֶׁלְּכָל יִשְׂרָאֵל לֹא טָעָה בֵין תְּקִיעַת הַקְהֵל לִתְקִיעַת קָרְבָּן. דִּכְתִיב וּבְנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים יִתְקְע֖וּ בַּחֲצוֹצְרוֹת. תְּמִימִם לֹא בַעֲלֵי מוּמִין. דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר לוֹ רִבִּי טַרְפוֹן. אֶקְפַּח אֶת בָּנַיי אִם לֹא רָאִיתִי אֶת שִׁמְעוֹן אֲחִי אִימָּא חִיגֵּר בְּאַחַת מֵרַגְלָיו עוֹמֵד בָּעֲזָרָה וַחֲצוֹצַרְתּוֹ בְיָדוֹ וְתוֹקֵעַ. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה. שֶׁמָּא לֹא רָאִיתוֹ אֶלָּא בִשְׁעַת הַקְהֵל. וַאֲנִי אוֹמֵר. בִּשְׁעַת הַקָּרְבָּן. אָמַר לוֹ רִבִּי טַרְפוֹן. אֶקְפַּח אֶת בָּנַיי שֶׁלֹּא הִיטִּיתָה יָמִין וּשְׂמֹאל. אֲנִי הוּא שֶׁרָאִיתִי אֶת הַמַּעֲשֶׂה וְשָׁכַחְתִּי. וְאַתָּה דוֹרֵשׁ וּמַסְכִּים עַל הַשְּׁמוּעָה. הָא כָל הַפּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כְפוֹרֵשׁ מֵחַיָּיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שמא לא ראיתו אלא בשעת הקהל. בספרי שם גריס שמא בר''ה ובי''כ ביובל וכו' וט''ס היא וגי' דהכא עקרית והכי גריס נמי בתוספתא דסוטה פ''ז:
ובני אהרן יתקעו בחצוצרות תמימין וכו'. ברייתא היא בספרי פ' בהעלותך ור' טרפון אומר בין תמימין בין בעלי מומין א''ל ר' טרפון וכו':
וטועין. וכי טועין הן בין דבר שמבפנים ובין דבר שהוא בחוץ והשיב לו וכי ר' טרפון אביהן של כל ישראל בתורה לא טעה וכו' כדלקמן וה''נ יש לך שיהו טועין בדבר כשרואין אותו מלובש בשמנה בגדים יאמרו שעבד בפנים בהן ולמחר יראו שעובד בארבעה והלכך ס''ל להאי תנא שאינו עובד לא בארבעה ולא בשמנה:
ראינו כ''ג פעמים הוא עובד בד' וכו' בשמנה. כשהוא נשאל:
עמך הייתי. כשאמר ר' יוחנן ולא אמר עובד אלא נשאל הוא וצריך אורים ותומים ולובש שמנה בגדים וכדמסיים במה הוא נשאל ובענין עובד אייתי רב הושעיה וכו':
לגדולה של אחריו. דאחרי כ''ג משוח מלחמה הוא קודם לגדולה:
ר' יוסי וכו'. כשהיה רוצה לקנתרו לבנו ר''א בר' יוסי על איזה הנהגה שהיה נוהג מקדם בענין למחות ביד עוברי עבירה ושוב לא עשה היה מקנתרו בזה הפסוק דכתיב על פינחס לפנים ה' עמו כשמסר נפשו על הדבר בזמרי. ובימי פילגש בגבעה לא מיחה שלא מסר נפשו למחות בבני גבעה במעשיהם שהיו רגילין לעשות ואמר לו ראה מה שכתוב בפינחס על כך:
לפנים ה' עמו. סיפיה דקרא:
מנין. שהמשוח מלחמה יכול להיות מתמנה לכ''ג שנאמר פנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם זה כ''ג והוא היה משוח מלחמה בתחלה כדכתיב אותם ואת פינחס:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source