וְכִפֶּ֙ר הַכֹּהֵ֜ן אֲשֶׁר יִמְשַׁ֣ח אוֹתוֹ. מַה תַלְמוּד לוֹמַר. לְפִי שֶׁכָּל הַפָּרָשָׁה אֲמוּרָה בְאַהֲרֹן. אֵין לִי אֶלָּא אַהֲרֹן עַצְמוֹ. מְנַיִין לְרַבּוֹת כֹּהֵן אַחֵר. תַּלְמוּד לוֹמַר. אֲשֶׁר יִמְשַׁ֣ח אוֹתוֹ. אֵין לִי אֶלָּא מְשׁוּחַ בְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. הַמְרוּבֶּה בְגָדִים מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר וַֽאֲשֶׁ֤ר יְמַלֵּא֙ אֶת יָד֔וֹ. מְנַיִין לְרַבּוֹת כֹּהֵן הַמִּתְמַנֶּה. תַּלְמוּד לוֹמַר וְכִפֶּ֙ר הַכֹּהֵ֜ן. בַּמֶּה הוּא מִתְמַנֶּה. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף. בְּפֶה. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁמְמַנִּין זְקֵינִים בַּפֶּה. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. חֲזוֹר בָּךְ בְּאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר וְנַעַשְׂךָ אַב בֵּית דִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתניתא אמרה כן. שממנין זקנים בפה כדתנן בפ''ה דעדיות שאמרו לו לעקביא בן מהללאל חזור בך וכו' ונעשך אב ב''ד לישראל משמע שמיד כשתחזור מדבריך תהא נעשה אב ב''ד לישראל בלא סמיכה אחרת:
בפה. שאומרין לו לך עבוד וא''צ חינוך אחר:
במה הוא מתמנה. זה האחר:
מנין לרבות כהן המתמנה. זה שמתמנה תחת הראשון אם אירע בו פסול ת''ל וכפר הכהן לימד שכלן אלו כשרין לעבודת יה''כ:
וכפר הכהן אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו. מה ת''ל שתיהן לפי וכו'. ברייתא היא בספרא פרשת אחרי מות וכגי' דהכא:
מְנַיִין שֶׁהוּא נִשְׁאַל בִּשְׁמוֹנָה. ר' בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּבִגְדֵ֤י הַקּוֹדֶשׁ אֲשֶׁ֣ר לְאַֽהֲרֹ֔ן יִהְי֥וּ לְבָנָי֖ו. מַה תַלְמוּד לוֹמַר אַֽחֲרָ֑יו. אֶלָּא לִגְדוּלָּה שֶׁלְּאַחֲרָיו. מְנַיִין שֶׁהוּא עוֹבֵד בִּשְׁמוֹנָה. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּבִגְדֵ֤י הַקּוֹדֶשׁ אֲשֶׁ֣ר לְאַֽהֲרֹ֔ן יִהְי֥וּ לְבָנָי֖ו. מַה תַלְמוּד לוֹמַר אַֽחֲרָ֑יו. אֶלָּא לִגְדּוּלָּה שֶׁלְּאַחֲרָיו. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יֹונָה. עִמְּךָ הָיִיתִי. לֹא אָמַר עוֹבֵד. אֶלָּא נִשְׁאַל. בַּמֶּה הוּא נִשְׁאַל. אַייתֵי רַב הוֹשַׁעִיָה מַתְנִיתָא דְבַר קַפָּרָא מִן דְּרוֹמָה וְתַנָּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֵינוֹ כָשֵׁר לֹא בִשְׁמוֹנָה שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל וְלֹא בְאַרְבָּעָה שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט. אָמַר רִבִּי בָּא. בְּדִין הָיָה שֶׁיְּהֵא עוֹבֵד בְּאַרְבָּעָה. וְלָמָּה אֵינוֹ עוֹבֵד. שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִין. רָאִינוּ כֹהֵן גָּדוֹל פְּעָמִים עוֹבֵד בְּאַרְבְּעָה פְּעָמִים שֶׁהוּא עוֹבֵד בִּשְׁמוֹנָה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. וְלֹא מִבִּפְנִים הוּא עוֹבֵד וְלֹא מִבַּחוּץ הוּא נִשְׁאַל. 14b וטוֹעִים בֵּין דָּבָר מִבִּפְנִים לִבְּחוּץ. וְכִי רִבִּי טַרְפוֹן אֲבִיהֶן שֶׁלְּכָל יִשְׂרָאֵל לֹא טָעָה בֵין תְּקִיעַת הַקְהֵל לִתְקִיעַת קָרְבָּן. דִּכְתִיב וּבְנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים יִתְקְע֖וּ בַּחֲצוֹצְרוֹת. תְּמִימִם לֹא בַעֲלֵי מוּמִין. דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר לוֹ רִבִּי טַרְפוֹן. אֶקְפַּח אֶת בָּנַיי אִם לֹא רָאִיתִי אֶת שִׁמְעוֹן אֲחִי אִימָּא חִיגֵּר בְּאַחַת מֵרַגְלָיו עוֹמֵד בָּעֲזָרָה וַחֲצוֹצַרְתּוֹ בְיָדוֹ וְתוֹקֵעַ. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה. שֶׁמָּא לֹא רָאִיתוֹ אֶלָּא בִשְׁעַת הַקְהֵל. וַאֲנִי אוֹמֵר. בִּשְׁעַת הַקָּרְבָּן. אָמַר לוֹ רִבִּי טַרְפוֹן. אֶקְפַּח אֶת בָּנַיי שֶׁלֹּא הִיטִּיתָה יָמִין וּשְׂמֹאל. אֲנִי הוּא שֶׁרָאִיתִי אֶת הַמַּעֲשֶׂה וְשָׁכַחְתִּי. וְאַתָּה דוֹרֵשׁ וּמַסְכִּים עַל הַשְּׁמוּעָה. הָא כָל הַפּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כְפוֹרֵשׁ מֵחַיָּיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובני אהרן יתקעו בחצוצרות תמימין וכו'. ברייתא היא בספרי פ' בהעלותך ור' טרפון אומר בין תמימין בין בעלי מומין א''ל ר' טרפון וכו':
שמא לא ראיתו אלא בשעת הקהל. בספרי שם גריס שמא בר''ה ובי''כ ביובל וכו' וט''ס היא וגי' דהכא עקרית והכי גריס נמי בתוספתא דסוטה פ''ז:
מנין. שהמשוח מלחמה יכול להיות מתמנה לכ''ג שנאמר פנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם זה כ''ג והוא היה משוח מלחמה בתחלה כדכתיב אותם ואת פינחס:
לפנים ה' עמו. סיפיה דקרא:
ר' יוסי וכו'. כשהיה רוצה לקנתרו לבנו ר''א בר' יוסי על איזה הנהגה שהיה נוהג מקדם בענין למחות ביד עוברי עבירה ושוב לא עשה היה מקנתרו בזה הפסוק דכתיב על פינחס לפנים ה' עמו כשמסר נפשו על הדבר בזמרי. ובימי פילגש בגבעה לא מיחה שלא מסר נפשו למחות בבני גבעה במעשיהם שהיו רגילין לעשות ואמר לו ראה מה שכתוב בפינחס על כך:
לגדולה של אחריו. דאחרי כ''ג משוח מלחמה הוא קודם לגדולה:
עמך הייתי. כשאמר ר' יוחנן ולא אמר עובד אלא נשאל הוא וצריך אורים ותומים ולובש שמנה בגדים וכדמסיים במה הוא נשאל ובענין עובד אייתי רב הושעיה וכו':
ראינו כ''ג פעמים הוא עובד בד' וכו' בשמנה. כשהוא נשאל:
וטועין. וכי טועין הן בין דבר שמבפנים ובין דבר שהוא בחוץ והשיב לו וכי ר' טרפון אביהן של כל ישראל בתורה לא טעה וכו' כדלקמן וה''נ יש לך שיהו טועין בדבר כשרואין אותו מלובש בשמנה בגדים יאמרו שעבד בפנים בהן ולמחר יראו שעובד בארבעה והלכך ס''ל להאי תנא שאינו עובד לא בארבעה ולא בשמנה:
משנה: אֵין בֵּין בָּמָה גְּדוֹלָה לְבָמָה קְטַנָּה אֶלָּא פְּסָחִים. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁהוּא נִידָּר וְנִידָּב קָרֵב בַּבָּמָה. וְכָל שֶׁאֵינוֹ לֹא נִידָּר וְלֹא נִידָּב אֵינוֹ קָרֵב בָּבָּמָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כל שהוא נידר ונידב קרב בבמה. קטנה:
מתני' אין בין במה גדולה לבמה קטנה. בשעת היתר הבמות ובמה גדולה היא במת צבור שהיתה בגלגל וכן בנוב וגבעון ובמה קטנה היא שכל יחיד ויחיד היה עושה במה לעצמו להקריב עליה ואין ביניהם אלא פסחים ומפרש בגמרא פסחים וכעין פסחים ואין החובות שקבוע להן זמן כפסח כגון תמידין ומוספין שבבמה גדולה קרבין ולא בבמה קטנה אבל חובות שאין קבוע להן זמן כגון פר העלם דבר של צבור ושעיר ע''ז אף בבמה גדולה לא היו קרבין:
הלכה: [אֵין בֵּין בָּמָה גְּדוֹלָה לְבָמָה קְטַנָּה כו']. רִבִּי יֹוחָנָן עֲבַד תְּלַת שְׁנִין וּפְלַג דְּלָא נְחַת לְבֵית ווַעֲדָא מִן צַעֲרָא. בְּסוֹפָא חֲמַא רִבִּי אֶלְעָזָר בַּחֶילְמֵיהּ. לְמָחָר סִינַי נְחַת וּמְחַדֵּת לְכוֹן מִילָּה. עָאַל וְאָמַר קוֹמֵיהוֹן. מֵאֵיכָן קָשַׁט הַקּוֹשֵׁט הַזֶּה שֶׁתְּהֵא עֲבוֹדָה בִּבְכוֹרוֹת. מִן הַדֵין קִרְייָה. כִּ֣י לִ֮י כָּל בְּכוֹר֒ בְּיוֹם֩ הַכֹּתִ֨י כָל בְּכ֜וֹר בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם וגו'. וְכָתוּב וּבְכָל אֱלֹהֵ֥י מִצְרַ֛יִם אֶֽעֱשֶׂ֥ה שְׁפָטִ֖ים וגו'. קוֹדֶם לָכֵן מֶה הָיוּ עוֹשִׂין. וַתִּקַּ֣ח רִ֠בְקָ֠ה אֶת בִּגְדֵ֨י עֵשָׂ֜ו בְּנָ֤הּ הַגָּדֹל֙ הַֽחֲמוּדוֹת אֲשֶׁ֥ר אִתָּהּ֭ בַּבָּ֑יִת. מָהוּ הַֽחֲמוּדוֹת. שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ בִּכְהוּנָּה גְדוֹלָה. אָמַר רִבִּי לֵוִי. שָׁבַ֥ר י֙י מַטֵּ֣ה רְשָׁעִ֑ים. אֵילּוּ הַבְּכוֹרוֹת שֶׁהִקְרִיבוּ לָעֶגֶל תְּחִילָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלו הבכורות שהקריבו לעגל תחלה. דכתיב וישכימו ממחרת ויעלו עולות והן היו המקריבין ולפיכך נשבר מטה תפארתם וניטלה מהן העבודה:
קודם לכן מה היו עושין. כלו' מקודם עד שלא נבחרו הבכורות מפי הדבור ועשו העבודה מעצמן הית' ג''כ בבכורות כדדריש מדכתיב ותקח רבקה וגו' מה החמודות וכי הכתוב משבח לבגדיו של עשו אלא ע''ש שהיה משמש בהן בכהונה גדולה שהיה בכור ונרמז בבנה הגדול ומדכתיב עלה בגדי החמודות:
מן הדין קרייה. מהמקרא הזה כשנבחרו הלוים תחת כל בכור בבני ישראל כתיב לעיל מיניה כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי אותם לי וכתיב במעשה מכת בכורות שאמר הקדוש ברוך הוא ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם עד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה' למדנו שביום שהוכה כל בכור נתקדשו בכורי ישראל ועדיין אין אנו יודעין לאיזה דבר נתקדשו אלא מפני שבאותו זמן עצמו היתה ג''כ ביטול ע''ז שלהם כדכתיב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים וידעו כי אני ה' ולי לבד ראוי לעבוד עבודה ולא לאלהים אחרים למדנו ג''כ שקדושת הבכורות לעבודה לשמים היתה ומכאן נתקשט הקשוט הזה שתהא עבודה בבכורות:
עאל. ר' יוחנן ואמר לפניהן מאיכן קשט הקושט הזה מאיכן נתאמת האמת הזה מהמקרא שתהא עבודה בבכורות קודם שהוקם המשכן כדתנן בפ' בתרא דזבחים עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים ומאיזה הזמן נתקדשו הבכורות לעבודה ומה טעם יש לזה:
גמ' דלא נחית לבית וועדא מן צערא. לא נכנס לבית המדרש כל זמן הזה מחמת הצער שהיה לו ובסוף זה הזמן נראה לר''א בחלמיה למחר סיני ירד וזהו ר' יוחנן ומחדש לכם דבר:
אַנְטוּנִינוּס שָׁאַל לְרִבִּי. מָהוּ לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ. אָמַר לֵיהּ. בְּנֵיהוּ וּגְנוֹז אֲבָנָיו. מַהוּ לַעֲשׂוֹת לוֹ קְטוֹרֶת. אָמַר לֵיהּ. חַסֵּר בָּהּ אַחַת מִסַּמְמָנֶיהָ. לֹא כֵן תַּנֵּי. לֹ֥א תַֽעֲשׂ֖וּ לָכֶ֑ם. לָכֶם אֵין אַתֶּם עוֹשִׂין [אֲבָל] עוֹשִׂין הֵם אֲחֵרִים לָכֶם. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. בְּגִין רִבִּי רוֹמַנוֹס דְּשַׁלְּחֵיהּ רִבִּי יַעַבְדִּינֵיהּ לֵיהּ. אִית מִילִּין אָֽמְרִין דְּאִתְגַּיַיר (אַנְטוּלִינוּס) [אַנְטוּנִינוּס]. אִית מִילִּין אָֽמְרִין דְּלָא אִתְגַּיַיר (אַנְטוּלִינוּס) [אַנְטוּנִינוּס]. רָאוּ אוֹתוֹ יוֹצֵא בְמִנְעַל פָּחוּת בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. מַה אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. שֶׁכֵּן אֲפִילוּ יְרֵיאֵי שָׁמַיִם יוֹצְאִין בְּכָךְ. (אַנְטוֹלִינוּס) [אַנְטוּנִינוּס] אֲמַר לְרִבִּי.. מֵייכְלָתִי אַתְּ מִן לִוְיָתָן לְעָֽלְמָא דַאֲתִי. אֲמַר לֵיהּ. אִין. אֲמַר לֵיהּ. מִן אִימֶּר פִּיסְחָא לָא אַייכְלְתָנִי וּמִן לִוְיָתָן אַתְּ מֵיכַל לִי. אֲמַר לֵיהּ. מַה נַעֲבִיד לָךְ וּבְאִימֶּר פִּיסְחָא כְתִיב וְכָל עָרֵ֖ל לֹא יֹ֥אכַל בּֽוֹ׃ כֵּיוָן דִּשְׁמַע כֵן אֲזַל וְגָזַר. אֲתַא לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי. חֲמִי גְזוּרָתִי. אֲמַר לֵיהּ. בְּדִידִי לָא אִיסְתַּכְּלִית מִן יוֹמוֹיּ אֶלָּא בְדִידָךְ. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ. שֶׁלֹּא הִבִּיט בְּמִילָתוֹ מִיָּמָיו. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ נָחוּם אִישׁ קוֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים. שֶׁלֹּא הִבִּיט בְּצוּרַת מַטְבֵּעַ מִיָּמָיו. הָדָא אָֽמְרָה דְּאִתְגַּייֵר (אַנְטוּלִינוּס) [אַנְטוּנִינוּס]. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִן אָֽמְרִין. (לֹא) ניִתְגַּייֵר (אַנְטוּלִינוּס) [אַנְטוּנִינוּס]. דְּאָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אִם בָּאִין הֵן גֵּירֵי הַצֶּדֶק לְעָתִיד לָבוֹא (אַנְטוּלִינוּס) [אַנְטוּנִינוּס] בָּא בְרֹאשָׁם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מיליהון דרבנן. דלקמן אמרין גם כן דנתגייר אנטינונוס דאמר ר' חזקיה וכו':
ולמה נקרא שמו רבינו הקדוש וכו'. מייתי להא בע''ז פ''ג:
חמי גזירתי. ראה מילתי אם היא כהוגן וא''ל בדידי וכו':
מיכלתי. אם מאכילני אתה מן לויתן לעולם הבא. וא''ל מטלה הפסח אתה אומר שאין לי חלק בו והאיך תאכילני מן לויתן וא''ל מה אעשה ובטלה הפסח א''א לך שאתה ערל וא''כ לא נתגייר וקאמר הש''ס כיון דשמע כן אזל וגזר. מל עצמו ונתגייר:
אית מילין אמרין. יש מהאומרי' שנתגייר אנטונינוס ויש מהאומרין שלא נתגייר ומביאין ראיה על שראו אותו יוצא במנעל נפחת ביה''כ וזה אסור ש''מ שלא נתגייר ודחי לה הש''ס דמה את ש''מ מזה שכן אפי' יריאי שמים יוצאין כך ביה''כ לפעמים אם א''א בענין אחר כגון במקום מטונף וכיוצא בזה ומייתי להא לקמן בפ' בני העיר ובפ' חלק בהלכה ה':
בגין ר' רומנוס. ששלח אותו רבי לעשות הקטרת לאנטונינוס ולפיכך א''ל חסר אחת מסממני':
ופריך לא כן תני. לא תעשו לכם. במתכונתה ודרשינן לכם וכו' והכא אחרים הם עושין לכם:
א''ל חסר בה אחת מסממניה. שלא תהיה כמתכונתה:
אנטונינוס שאל לרבי מהו. שאני מותר לבנות מזבח להקריב לשם. וא''ל בניהו וגנוז אבני' כלומר ולא להקריב עליו ועוד שאלו מהו לעשות לו קטרת כמתכונתה בתורה:
הַכֹּל קָרֵב בַּבָּמָה. בְּהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹפוּת גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים זְכָרִים וּנְקֵיבוֹת תְּמִימִין [אֲבָל לֹא] (וּ)בַעֲלֵי מוּמִין. טְהוֹרִים אֲבָל לֹא טְמֵאִים. הַכֹּל קָרֵב עוֹלָה וְאֵינָן טְעוּנִין הַפְשֵׁט וְנִיתּוּח. וְגוֹיִם בַּזְּמַן הַזֶּה רְשָׁאִין לַעֲשׂוֹת כֵּן. זְכָרִים וּנְקֵיבוֹת מְנַיִין. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. וְאֶת הַ֨פָּר֔וֹת הֶעֱל֥וּ עֹלָה֖ לַֽי֙י: תְּמִימִים [אֲבָל לֹא] (וּ)בַעֲלֵי מוּמִין מְנַיִין. אָמַר רִבִּי יָסָא. פָּשַׁט רִבִּי לָֽעְזָר לַחֲבֵרַייָא. 15a מִכָּל הַחַי מִֽכָּל בָּשָׂ֞ר. שֶׁיְּהוּ שְׁלֵמִים בְּאֵיבָרֵיהֶן מֵירָטִים. פָּשַׁט רִבִּי לָֽעְזָר. כֹּ֖ל צִפּ֥וֹר כָּל כָּנָֽף. פְּרָט לַמֵּירָטִים. טְהוֹרִים אֲבָל לֹא טְמֵאִים מְנַיִין. רִבִּי אַבָּא בֵרֵיהּ דְּרִבִּי פַּפַּי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִיכְנִין בְּשֵׁם רִבִּי לֵוִי. הָגָה נֹחַ תּוֹרָה מִתּוֹךְ תּוֹרָה. אָמַר. כְּבָר נֶאֱמַר לִי כְּיֶ֣רֶק עֵ֔שֶׂב נָתַ֥תִּי לָכֶ֖ם אֶת כֹּֽל׃ לְאֵיזֶה דָבָר רִיבָה הַכָּתוּב בַּטְּהוֹרִין. לְקָרְבָּנוֹת. וְגוֹיִם בִּזְמַן הַזֶּה רְשָׁאִין לַעֲשׂוֹת כֵּן. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לְסַייְעוֹ וְאָסוּר לְהֵיעָשׂוֹת לוֹ שָׁלִיחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אסור לישראל לסייעו. להקריב קרבן בחוץ ואפי' להעשות שליח בשביל כך אסור:
הגה נח תורה מתוך תורה. הוציא והגה זה מתוך שנצטוה מפי הגבורה אמר כבר נאמר לי לא כאשר היה מיום אדם הראשון אלא כירק עשב וגו' והתיר לי אכילת בעלי חיים ולאיזה דבר ריבה הכתוב לי עכשיו בטהורין שבעה שבעה ובטמאין שנים שנים אלא לקרבנות ואינן קרבין אלא מן הטהורין:
מורטים. עוף הממורט ראשי הכנף שלו פשט ר''א דנלמד מדכתיב כל צפור כל כנף פרט למירטים שאין הכנף שלם ולא נקרא כל כנף:
פשט ר''א לתברייא. דמכאן הוא נלמד דכתיב מכל החי וגו' שיהו שלמין באיבריהן וא''כ בעלי מומין שאוסר כאן היינו מחוסרי אבר שגם לבני נח אסור לקרבן. ומייתי להא לעיל בפ''ט דפסחים ובסוטה פ''ט:
ואת הפרות העלו עולה לה'. גבי אנשי בית שמש כתיב כשהחזירו פלשתים את הארון ואז נחרבה שילה ובאו לנוב והותרו הבמות ולפיכך אף הנקבות כשירות לעולה:
הכל קרב בבמה בהמה וחיה ועופות וכו'. תוספתא היא בר''פ י''ג דזבחים וגרים התם תמימין ובעלי מומין טהורין אבל לא טמאין הכל קרב עולה וטעונה הפשט וניתוח וכו':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source