רִבִּי חִייָה רַבָּה אָמַר לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרִבִּי. אֲנִי שָׁמַעְתִּי מֵאָבִיךָ שֶׁכָּל חוּפּוֹת [שֶׁהָיוּ] לָא הָיוּ אֶלָּא בְחֶלְקוֹ שֶׁלְבִּנְיָמִין. מַה טַעֲמָא. וּבֵ֥ין כְּתֵפָי֭ו שָׁכֵֽן׃ וְהָא כְתִיב וַ֭יִּמְאַס בְּאֹ֣הֶל יוֹסֵ֑ף וּבְשֵׁ֥בֶט אֶ֝פְרַ֗יִם לֹ֣א בָחָֽר. וַ֭יִּבְחַר בְּשֵׁבֶט יְהוּדָ֑ה. וְכִי בִיהוּדָה בָחַר. אֶלָּא בְחִירָה וּבְחִירָה. מַה בְחִירָה שֶׁנֶּאֶמְרָה לְהַלָּן בִּנְיָמִן בִּכְלָל. אַף בְחִירָה שֶׁנֶּאֶמְרָה כָאן בִּנְיָמִן בִּכְלָל. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. וּרְצ֥וֹן שֹֽׁכְנִי֭ סְנֶ֑ה. קֳדָשִׁים הַמְרַצִּין נֶאֱכָלִין בְּחֶלְקוֹ שֶׁלְיוֹסֵף. אָמַר רִבִּי אֶבְדַּוּמָא דְּצִיפּוֹרִין. כְּרֹאשׁ תּוֹר הָיָה נִכְנַס מִתּוֹךְ חֶלְקוֹ שֶׁלְיוֹסֵף לְתוֹךְ חֶלְקוֹ שֶׁלְבִּנְיָמִן וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ נָתוּן עָלָיו. מַה טַעַם. וְנָסַ֧ב הַגְּב֛וּל מִזְרָ֖חָה תַּֽאֲנַ֣ת שִׁלֹ֑ה. עַד אַיסִכּוּפִּיָּה דְּשִׁילֹה. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. וּרְצ֥וֹן שֹֽׁכְנִי֭ סְנֶ֑ה. שֶׁשָּׁרַת שְׁכִינָה בְּסַנְאָיו שְׁלְיוֹסֵף.
Pnei Moshe (non traduit)
ששרת שכינה בסנאיו של יוסף. שרצועה מחלקו של יהידה היתה גם כן יוצאה ונכנס בחלקו של. בנימין:
תאנת שילה. גבי גבולים כתיב ביהושע עד אסקופיה דשילה עד הרצועה כמין אסקופה היוצאת משילה שהיא בחלקו של יוסף:
נאכלין בחלקו של יוסף. שקרוי סנה על שם שהיה שנאוי מאחיו וכדקאמר ר' אבודמא מצפירי רצועה כמין ראש תור היה נכנס וכו':
ויבחר בשבט יהודה. תירוצא הוא והכתיב נמי ויבחר בשבט יהודה וכי ביהודה בחר והלא בית עולמים בחלקו של בנימין היה אלא גמר בחירה בחירה מה בחירה שנאמר להלן אל בית הבחירה בנימין בכלל וכו' וכדלקמן:
והכתיב וימאס באהל יוסף. וזה שילה:
שכל חופות. חפיפות מלשון המקרא חופף עליו כל היום כלומר המקומות ששרתה השכינה לא היו אלא בתוך חלקו של בנימין שילה ונוב וגבעון ובית עולמים:
17a רִבִּי פִינְחָס בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי אֵילָעִאי. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר. וַ֭יִּטּשׁ מִשְׁכַּ֣ן שִׁילֹה. וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר וַתְּבִאֵ֥הוּ בֵֽית יי֨ שִׁלֹה. הָא כֵיצַד. בַּיִת שֶׁלְאֲבָנִים מִלְּמַטָּן וִירִעוֹת מִלְּמַעֲלָן. וְהִיא הָֽיְתָה מְנוּחָה. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. וּבִלְבַד עֲשָׂרָה טְפָחִים כְּבִנְיַין הַבַּיִת. וְהָא תַנֵּי. כְּשֵׁם שֶׁהָיָה אוֹהֶל מוֹעֵד נָטוּי כָּךְ אוֹהֶל שֶׁבְּשִׁילֹה נָטּוּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. קְרָסָ֣יו קְרָשָׁ֔יו בְּרִיחָי֭ו וַֽאֲדָנָיו וְעַמּוּדָיו׃ וְהָיוֹ הַקְּרָסִים נִרְאִין מִתּוֹכוֹ כְּכוֹבָבִים בָּרָקִיעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
כך אהל שבשילה נטוי. משמע שלא היה בנין כלל וקאמר ר' יוסי בר' בון דלא קאי אלא על קרסיו וכו' כמו שהיה באהל מועד:
ובלבד עשרה טפחים. שמלמטה היה בבנין הבית:
והיא היתה מנוחה. דכתיב כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה ומנוחה זו שילה שכשבאו לשילה לא היו נוסעים ממקום למקום כמו במדבר:
ויריעות מלמעלן. לגג:
כתוב אחד אומר ויטש משכן שילה. ולא קראו בית וכתוב אחד אומר ותביאהו בית ה' שילה:
מְנַיִין שֶׁהַכֹּהֲנִים יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן בַּחַלָּה וּבַתְּרוּמָה וְיִשְׂרָאֵל בְּמַעֲשֵׂר שֵׂינִי בַפֶּסַח. תַּלְמוּד לֹומַר תֹּֽאכְל֖וּ מַצּוֹת. רִיבָה. יָכוֹל יֵצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָן בַּבִּיכּוּרִים. תַּלְמוּד לוֹמַר בְּכֹל֙ מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם תֹּֽאכְל֖וּ מַצּֽוֹת׃ מַצָּה הַנֶּאֱכֶלֶת בְּכָל מוֹשָׁב. יָֽצְאוּ בִּיכּוּרִים שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין בְּכָל מוֹשָׁב. הָתִיבוּן. הֲרֵי מַעֲשֵׂר שֵׁינִי הֲרֵי הוּא נֶאֱכָל בְּכָל מוֹשָׁב. רָאוּי הוּא לְהִיפָּדוֹת וּלְהֵיאָכֵל בְּכָל מוֹשָׁב. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָעֵי. מֵעַתָּה הַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁינִי טָמֵא כְרִבִּי יְהוּדָה. הוֹאִיל וְאֵינוֹ רָאוּי לְהִיִפָּדוֹת וּלְהֵיאָכֵל בְּכָל מוֹשָׁב אֵין יוֹצְאִין בּוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בָּעֵי. [מֵעַתָּה] חַלַּת עִיסַּת מַעֲשֵׂר שֵׂינִי בִירוּשָׁלִַם. הוֹאִיל וְאֵינָהּ רָאוּיָה לְהִיפָּדוֹת וּלְהֵיאָכֵל בְּכָל מוֹשָׁב אֵין יוֹצְאִין בָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מנין שהכהנים יוצאין וכו'. גרסינן להא לעיל בפסקים פ' כל שעה בהלכה ד' עד וליטמא למתים ושם פירשתי וע''ש:
רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. זֶה סִימָן. כָּל זְמַן שֶׁהָאָרוֹן מִבִּפְנִים הַבָּמוֹת אֲסוּרוֹת. יָצָא הַבָּמוֹת מוּתָּרוֹת. רִבִּי זְעוּרָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. אֲפִילוּ לְשָׁעָה. כְּגוֹן הַהוּא דְּעֵילִי. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יֹוחָנָן. שָׁם שָׁם. מַה שָׁם שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן הַבָּמוֹת אֲסוּרוֹת. אַף שָׁם שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן הַבָּמוֹת אֲסוּרוֹת. רִבִּי שִֽׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. מֶעַתָּה אִם אֵין אָרוֹן אֵין פֶּסַח. אָמַר רִבִּי יוֹסִי בֵּירִבִּי בּוּן. אַזְכָּרָה אַזְכָּרָה. מַה אַזְכָּרָה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן הַבָּמוֹת אֲסוּרוֹת. אַף אַזְכָּרָה שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן הַבָּמוֹת אֲסוּרוֹת. וְכֵן הָיָה רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים. מַעֲשֵׂר שֵׁינִי בְּנוֹב וּבְגִבְעוֹן. נִיחָה כְרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. חַטָּאת פֶּסַח לְיָחִיד בְּבָמָה גְדוֹלָה. אֵין חַטָּאת פֶּסַח לְיָחִיד בְּבָמָה קְטַנָּה. כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. אַף הַצִּיבּוּר אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא מַה שֶׁקָּבַע עָלָיו הַכָּתוּב. סָבַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. מִשֶּׁנִּקֵבַּע מַעֲשֵׂר שֵׁינִי עוֹד לֹא פָסַק.
Pnei Moshe (non traduit)
סבור ר''ש. טעמיה דר''ש מפרש וכדפרישית לעיל:
אלא כר''ש דלעיל דאמר וכו'. א''כ אף הצבור באהל מועד לא קרבו אלא חובות הקבוע להן זמן ולא אתיא סיפא דמתני' כר''ש:
דר' יהודה אמר וכו'. כדלעיל:
ניחא כר' יודא. אמתני' דלעיל קא מהדר דתני כל שאינו נידר ונידב אינו קרב בבמה:
מעשר שני בנוב וגבעון. ג''כ היה נוהג:
אזכרה אזכרה. נאמר כאן שם ה' צבאות ונאמר גבי שלמה בארון אשר כרת ה' וגו':
מעתה אם אין ארון אין פסח. וכי בבית שני שלא היה ארון לא עשו הפסח:
שם שם. כתיב הכא וישא משם את ארון ברית ה' צבאות וגו' וכתיב גבי שלמה כשהכניס את הארון אין בארון רק שני לחות האבנים אשר הניח שם משה בחורב מה להלן הבמות אסורות שהרי משעה שבאו לירושלים נאסרו:
אפילו לשעה. אי נימא אפילו הוציאוהו לפי שעה כגון ההיא דבימי עלי שהוציאו הארון עמהם למלחמה יהו הבמות מותרות:
כל זמן שהארון מבפנים. במקומו:
רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֶׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. מִמָּה שֶׁנֶּאֶכְלוּ קֳדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי בְּכָל הָרוֹאֶה לֹא צָרַךְ הַשּׁוֹנֶה לְהַזְהִיר עַל אֲכִילָתָן אֶלָּא עַל עֲלִייָתָן. מַה טַעַם. הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּֽן תַּֽעֲלֶה֖ עוֹלוֹתֶיךָ. פֶּן תַּעֲלֶה עֲלִייָתֶיךָ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר מִייָשָׁא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי לָֽעְזָר. מָהוּא הָרוֹאֶה. שִׁילֹה אוֹ שִׁילֹה וּמִשְׁכַּן שִׁילֹה. אָמַר לֵיהּ. שִׁילֹה וּמִשְׁכַּן שִׁילֹה. 17b כְּגוֹן הָדָא בֵית מָעוֹן. אֶלָּא שֶׁזֶּה מַפְסִיק וְזֶה אֵינוֹ מַפְסִיק.
Pnei Moshe (non traduit)
כגון הדא בית מעון. מקום שהיה שם המשכן נראה אלא שזה היה מפסיק איזה דבר ביניהן וזה בכל הרואה דמתני' צריך שיהא אינו מפסיק:
שילה ומשכן שילה. שצריך שיהא רואה גם המשכן שבשילה:
ממה שנאכלו וכו'. כלומר דמדייק על התנא ששנה במתני' שבשילה אוכלין וכו' בכל הרואה לא היה צריך השונה הזה להזהיר על אכילתן וכלומר לשנותו כמו לשון אזהרה שאוכלין בכל הרואה לא היה לו לשנות אלא על עלייתן ולומר שאין אוכלין אלא בכל הרואה ולא לעלות משם ולהלן ולאכול מה טעמא וכו' פן תעלה עלייתך להלן בכל מקום אלא במקום אשר תראה דזה ג''כ נכלל באזהרה זו וכך היה לי לתנא לשנות במתני' ודקדוק הלשון בעלמא היא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source