אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מְנוּחָה זוֹ שִׁילֹה. נַחֲלָה זוֹ יְרוּשָׁלִַם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מְנוּחָה זוֹ יְרוּשָׁלִַם. נַחֲלָה זוֹ שִׁילֹה. מָאן דְּאָמַר. מְנוּחָה זוֹ שִׁילֹה. כִּ֥י לֹֽא בָאתֶם֭ עַד עָ֑תָּה אֶל הַמְּנוּחָה֙. נַחֲלָה זוֹ יְרוּשָׁלִַם. הַעַ֨יִט צָב֤וּעַ נַֽחֲלָתִי֙ לִ֔י. מָאן דְּאָמַר. נַחֲלָה זוֹ שִׁילֹה. הָֽיְתָה לִּ֥י נַֽחֲלָתִ֖י כְּאַרְיֵ֣ה בַיָּעַ֑ר. מְנוּחָה זוֹ יְרוּשָׁלִַם. זֹֽאת מְנוּחָתִ֥י עֲדֵי עַ֑ד וגו'. לְאֶחָד שֶׁעָשָׂה לוֹ חֲבִילָה וְהָיָה נִינֻחַ בָּהּ. כָּךְ בְּאוֹהֶל מוֹעֵד נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת. בַּגִּלְגַּל הוּתְּרוּ הַבָּמוֹת. בְּשִׁילֹה נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת. בְּנוֹב וּבְגִבְעוֹן הוּתְּרוּ הַבָּמוֹת. בִּירוּשָׁלִַם נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת. לַמֶּלֶךְ שֶׁאָמַר לְעַבְדּוֹ. אֶל תִּשְׁתֶּה יַיִן לֹא מִטִּיבֵּרִיָּא וְלֹא מִקַּיְסָרִין וְלֹא מִצִּיפּוֹרִין. הָא בֵּינְתַייִם מוּתָּר. כָּךְ בְּאוֹהֶל מוֹעֵד עָשׂוּ אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת. בַּגִּלְגַּל עָשׂוּ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה. שֶׁבַע שֶׁכִּיבְּשׁוּ וְשֶׁבַע שֶׁחִלְקוּ. בְּשִׁילֹה עָשׂוּ שְׁלֹשׁ מְאוֹת וְשִׁשִּׁים וְתֵשַׁע. בְּנוֹב וּבְגִבְעוֹן עָשׂוּ חֲמִשִּׁים וְשֶׁבַע. שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְנוֹב וְאַרְבָּעִים וְאַרְבַּע בְּגִבְעוֹן. וּבִירוּשָׁלִַם עָשׂוּ בְּבִנְייָן הָרִאשׁוֹן אַרְבַּע מְאוֹת וָעֶשֶׂר וּבְבִנְייָן הָאַחֲרוֹן אַרְבַּע מְאוֹת וָעֶשְׂרִים. לְקַייֵם מַה שֶׁנֶּאֱמַר גָּד֣וֹל יִֽהְיֶ֡ה כְּבוֹד֩ הַבַּ֨יִת הַזֶּ֤ה הָאַֽחֲרוֹן֙ מִן הָ֣רִאשׁ֔וֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
הדרן עלך מגילה נקראת
לאחד שעשה לו חבילה. אחר שטילטל ממקום למקום עשה לו חבילה מקום לנוח בה כך וכו' ולזה אמר זאת מנוחתי:
יָכוֹל יֵצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָן בַּחַלּוֹת תּוֹדָה וּבִרְקִיקֵי נָזִיר. תַּלְמוּד לוֹמַר שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מַצּ֣וֹת תֹּאכֵ֔לוּ. מַצָּה הַנֶּאֱכֶלֶת כָּל שִׁבְעָה. יָֽצְאוּ חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין כָּל שִׁבְעָה. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מִמַּה שֶׁנֶּאֶכְלוּ חַלּוֹת תּוֹדָה (וּשְׂעִירֵי) [וּרְקִיקֵי] נָזִיר בְּכָל עָרֵי יִשְׂרָאֵל לֹא צָרַךְ הַשּׁוֹנֶה לְהוֹצִיאָן מִמּוֹשָׁב. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁנֶּאֶכְלוּ חַלֹּות תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר בְּכָל עָרֵי יִשְׂרָאֵל לֹא צָרַךְ הַשּׁוֹנֶה לְהוֹצִיאָן מִמּוֹשָׁב. נִיחָא חַלּוֹת תּוֹדָה. רְקִיקֵי נָזִיר. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן נְזִירוּת. נְזִירוּת חוֹבָה הִיא. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא. תִּיפְתָּר שֶׁקָּֽרְבָה חַטָּאתוֹ 18a בְשִׁילֹה. עוֹלָתוֹ וּשְׁלָמָיו בְּנוֹב וּבְגִבְעוֹן. רִבִּי חֲנַנְיָה רִבִּי עֶזְרָה בְעוֹן קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה. שַׁלְמֵי חֲגִיגָה הַבָּאִים בְּבָמָה כְּשֵׂירִים אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלוּ לַבַּעֲלִים לְשֵׁם חוֹבָה. אֶלָּא כְרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. חַטָּאת פֶּסַח לְיָחִיד בְּבָמָה גְדוֹלָה. אֵין חַטָּאת פֶּסַח לְיָחִיד בְּבָמָה קְטַנָּה. לֹא אַתְיָא אֶלָּא כְרִבִּי שִׂמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. מִכֵּיוָן שֶׁנִּזְרַק עָלָיו אֶחָד מִן הַדָּמִים הוּתַּר הַנָּזִיר בַּיַּיִן וְלִיטַּמֵּא לַמֵּתִים׃
הלכה: הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִילָּה לְמַפְרֵעַ לֹא יָצָא. דִּכְתִיב כִּכְתָבָם֭. קְרָאָהּ עַל פֶּה לֹא יָצָא. דִּכְתִיב כִּכְתָבָם֭. קְרָאָהּ תַּרְגּוּם לֹא יָצָא. דִּכְתִיב כִּכְתָבָם֭. בְּכָל לָשׁוֹן לֹא יָצָא. דִּכְתִיב כִּכְתָבָם֭ וְכִלְשׁוֹנָֽם.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' דכתיב ככתבם. משמע כסדר שהיא כתובה ולא למיפרע. וגרסי' להא בברכות פ''ב בהלכה ד' עד לעתיד לבא:
משנה: הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִילָּה לְמַפְרֵעַ לֹא יָצָא. קְרָאָהּ עַל פֶּה קְרָאָהּ תַּרְגּוּם בְּכָל לָשׁוֹן לֹא יָצָא. אֲבָל קוֹרִין אוֹתָהּ לַלּוֹעֲזוֹת בְּלַעַז. וְהַלּוֹעֵז שֶׁשָּׁמַע אַשּׁוּרִית יָצָא׃
Pnei Moshe (non traduit)
והלועז ששמע אשורית. שהיתה כתובה אשורית ובלשון הקדש אף על פי שזה הלועז אינו מבין בלשון הקדש יצא דמידי דהוה נשים ועמי הארץ דהואיל וכתובה בלשון הקדש איכא מצות קריאה ופרסומי ניסא:
אבל קורין אותו ללעוזות בלעז. אם היתה כתובה באותו לשון לעז שהוא מבין יצא דאי לאו הכי ה''ז קורא על פה:
קראה תרגום. כגון שהיתה כתובה תרגום או כתובה בכל שאר לשון והוא אינו מבין לא יצא:
קראה על פה לא יצא. דכתיב הכא נזכרים וכתיב התם כתוב זאת זכרון בספר מה להלן בספר אף כאן בספר. וממאי דהאי זכירה קריאה היא דלמא עיוני בעלמא משום דכתיב זכור יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת לב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה:
מתני' הקורא את המגילה למפרע לא יצא. כתיב והימים האלה נזכרים ונעשים מה עשיית הימים אי אפשר למפרע שיהי' ארבעה עשר אחר חמשה עשר אף זכירה שהיא קריאת המגילה צריך שיהא לא למפרע:
רִבִּי יּוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. וְהִיא שֶׁתְּהֵא כְּתוּבָה בְלַעַז. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁהָֽיְתָה כְתוּבָה אֲשׁוּרִית וְתִירְגְמָהּ בְּלַעַז. הָדָא דְתַנִּינָן בְּכָל לָשׁוֹן. אִם בְּשֶׁהָֽיְתָה כְתוּבָה בְּלַעַז וְתִירְגְמָהּ אֲשׁוּרִית. הָדָא הִיא דְתַנֵּי. מַה בֵין סְפָרִים לִמְגִילַּת אֶסְתֵּר. אֶלָּא שֶׁהַסְּפָרִים נִכְתָּבִין בְּכָל לָשׁוֹן וּמְגִילַּת אֶסְתֵּר אֵינָהּ נִכְתֶּבֶת אֶלָּא אֲשׁוּרִית. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר סוּסַרְטָּי. תִּיפְתָּר שֶׁהָֽיְתָה כְתוּבָה גִיגַנְטוֹן. תַּנֵּי שְׁמוּאֵל. טָעָה וְהִשְׁמִיט פָּסוּק אֶחָד וְתִרְגְמוֹ הַמְתַרְגֵּם יָצָא. אֲנָן אָֽמְרִין. בְּכָל לָשׁוֹן לֹא יָצָא. וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. שְׁמוּאֵל כְּדַעִתֵּיהּ. [דִּ]שְׁמוּאֵל אָמַר. הָֽיְתָה כְתוּבָה כֵהִילְכָתָהּ הַלּוֹעֵז יוֹצֵא בָהּ בְּלַעַז. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. יוֹדֵעַ אֲשׁוּרִית וְיוֹדֵעַ לַעַז יוֹצֵא בָהּ [בְּלַעַז וַ]אֲשׁוּרִית. בְּלַעַז וֹצֵא בָהּ בְּלַעַז. יוֹדֵעַ אֲשׁוּרִית וְיוֹדֵעַ לַעַז מָהוּ שְׁיּוֹצִיא אֲחֵרִים בְּלַעַז. ייָבֹא כְהָדָא. כָּל שֶׁאֵינוֹ חַייָב בַּדָּבָר אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן.
Pnei Moshe (non traduit)
ייבא כהדא. דתנינן בסוף פ''ג דר''ה כל שאינו מחויב בדבר וכו' ומשמע אם הוא מחויב בדבר מוציא הוא אחרים ומכיון דכאן יודע הוא גם בלעז ורצה קורא אותה בלעז כדאמרת יוצא בה בלעז ויוצא בה באשורית מחויב בדבר קרינן ביה ויכול הוא להוציא אחרים בלעז ואפילו הם אינן מבינין בו:
בלעז יוצא בה בלעז. וכן אם אינו יודע אלא בלעז יוצא בה בלעז כדקתני בסיפא דמתני' אלא הא דמיבעיא לן יודע אשורית ויודע לעז מהו שיוציא ידי אחרים בלעז מי נימא דדוקא הוא יוצא או בזה או בזה שהרי הוא יודע הוא בשניהן אבל להוציא אחרים שאינן יודעין בלעז אפשר שאינו יכול להוציאן ידי חובתן הואיל ואינם מבינים בו:
יודע אשורית ויודע לעז. זהו פשיטא שהוא יוצא בה בלעז וכן באשורית שהרי היא כתובה כהלכתה והוא מבין בשתיהן:
שמואל כדעתיה דשמואל אמר היתה כתובה כהלכתה. אשורית הלועז יוצא בה אם קראה בלעז וכך הוא מפרש לסיפא דהמתני' וכדפרישית במתני' דאע''ג דלא ידע מאי קאמר מ''מ מכיון שהיא כתובה כהלכתה איכא פרסומי ניסא:
ותירגמו המתרגם. לאותו הפסוק וקראו בתרגום יצא ופריך הא אנן אמרין קראה בכל לשון לא יצא ואת אמר הכין בתמיה:
והשמיט פסוק אחד. בקריאה:
תיפתר שהיתה כתובה גיגנטון. מלשון גינוס והוא נופל על דבר הנחלק לחצאין וכמו אנדרוגינוס שהוא חצי זכר וחצי נקבה כך תיפתר כאן שהיתה כתובה חציה לעז וחציה אשורית והא דתני מגילה אינה נכתבת אלא אשורית היינו שיהא בה כתב אשורית ולאפוקי אם כולה כתיבה בלעז:
אם כשהיתה כתובה בלעז. והוא תירגמה אשורית וכלומר דתפרש דהא דקתני והלועז ששמע אשורית היינו שכתובה לפניו בלעז שמבין וששמע דקתני היינו שתירגמה באשורות וקרא והלכך יצא אכתי קשיא הדא היא דתני בברייתא מה בין ספרים וכו' ומגילת אסתר אינה נכתבת אלא אשורית:
מה אנן קיימין. אסיפא דמתני' קאי והלועז ששמע אשורית יצא במאי עסקינן אם כשהיתה כתובה אשורית והוא תירגמה בלעז וקראה. הדא היא דתנינן קראה בכל לשון לא יצא ואמאי קתני הכא יצא:
והוא שתהא כתיבה בלעז. הא דקתני אבל קורין אותה בלעז דוקא שהיא כתובה באותו לעז עצמו כדפרישית במתני':
רִבִּי יוֹנָה אָמַר. תַּנָּה נַחְמָן בַּר אָדָא. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. תַּנָּה נַחְמָן סַבָּא. וְהָיוּ. כְּדֶרֶךְ הֲוִייָתָן יִהְיוּ. תַּנֵּי. אַף בְּהַלֵּל וּבְקִרְיַת שְׁמַע הַמְּגִילָּה כֵן. נִיחָא בִקְרִיאַת הַמְּגִילָּה דִּכְתִיב כִּכְתָבָם֭. בְּרַם בְּהַלֵּילָא. 18b בְגִין דִּכְתִיב מִמִּזְרַח שֶׁ֥מֶשׁ עַד מְבוֹא֑וֹ מְהוּלָּל שֵׁ֣ם יי֨׃ מְהוּלָּל שֵׁם יי֨ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ. מָה אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ. אָמַר רִבִּי אָבוּן. עוֹד הִיא אֲמוּרָה עַל הַסֵּדֶר. בְּצֵ֣את יִ֭שְׂרָאֵל מִמִּצְרָ֑יִם לְשֶׁעָבַר. לֹ֤א לָ֥נוּ יי֨ לֹ֪א לָ֥֫נוּ לַדּוֹרוֹת הַלָּלוּ. אָ֭הַבְתִּי כִּֽי יִשְׁמַ֥ע ׀ יי֨ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. אִסְרוּ חַ֥ג בַּֽעֲבֹתִ֑ים לִימוֹת גוֹג וּמָגוֹג. אֵלִ֣י אַתָּ֣ה וְאוֹדֶ֑ךָּ לְעָתִיד לָבוֹא.
Pnei Moshe (non traduit)
לעתיד לבא. לתחיית המתים ואז ג''כ אודך כמו עתה:
מה את שמע מינה. כלומר ומה הוא שמקפיד שיאמר על הסדר אם הפסוקים לבד או אף הפרשיות וקאמר ר' אבון עוד היא אמורה על הסדר כלומר שגם הפרשיות שלה הן נאמרות על הסדר ולא יקדים המאוחר להמוקדם כדמפרש ואזיל בצאת וגו' מדברת לשעבר ולא לנו וכו' הוה לדורות הללו אהבתי וגו' לימות המשיח אסרו חג בעבותים בפרשת הודו לה' כי טוב וגו' לימות גוג ומגוג שיעשה עמנו נפלאות וצריך לכפול החג בהודאה כעבותים הללו:
ברם בהלילא. מ''ט. וקאמר בגין דכתיב ממזרח שמש וגו'. וה''ק שצריך שיהא מהולל שם ה' כממזרח שמש עד מבואו שהן כסדר ולא יהפכו הזריחה והשקיעה כך צריך להלל על הסדר:
ניחא בקריאת המגילה. כדאמרן משום דכתיב ככתבם:
תני אף בהלל ובקריאת המגילה כן. כך היא בברכות. ותיבת שמע אשר היא בדפוס כאן ט''ס היא ומייתי לה הכא כדרך שהיא שנוי שם כסדר הש''ס הזה:
והיו בדרך הוייתן יהיו. התם בברכות קאי ואק''ש דתנינן שם הקורא למפרע לא יצא משום דכתיב והיו בהוייתן כסדר שהן כתובין בתורה ולא התיבות למפרע:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source