בַּייְשַׁנָּאֵי שְׁאָלוּן לְרִבִּי אִימִּי. מָהוּ לִיקַּח אֲבָנִים מִבֵּית הַכְּנֶסֶת זוֹ וְלִבְנוֹת בְּבִית הַכְּנֶסֶת אֲחֶרֶת. אֲמַר לוֹן. אָסוּר. אָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ. לֹא אָסַר רִבִּי אִימִּי אֶלָּא מִפְּנֵי עַגְמַת נֶפֶשׁ. רִבִּי גּוּרִיוֹן אָמַר. מוּגְדָּלָאֵי שְׁאָלוּן לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מָהוּ לִיקַּח אֲבָנִים מֵעִיר זוֹ וְלִבְנוֹת בְּעִיר אֲחֶרֶת. אֲמַר לוֹן. אֲסִיר. הוֹרֵי רִבִּי אִימִּי. אֲפִילוּ מִמִּזְרָחָהּ לְמַעֲרָבָהּ אָסוּר מִפְּנֵי חוּרְבַּן אוֹתוֹ מָקוֹם. מָהוּ לִמְכוֹר בֵּית הַכְּנֶסֶת וְלִיקַּח בֵּית הַמִּדְרָשׁ. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לִֵוי אָֽמְרָה. שָׁרֵי. דְּאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. וַיִּשְׂרֹ֛ף אֶת בֵּית י֨י. זֶה בֵית הַמִּקִדָּשׁ. וְאֶת בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ. זֶה פַּלָטִין שֶׁלְצדְקִיָּהוּ. וְאֵ֨ת כָּל בָּתֵּ֧י יְרֽוּשָׁלַ֛ם. אֵילּוּ אַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים בַּתֵּי כְנֵיסִיּוֹת שֶׁהָיוּ בִירוּשָׁלִַם. דְּאָמַר רִבִּי פִינְחָס בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים בַּתֵּי כְנֵיסִיּוֹת הָיוּ בִירוּשָׁלִַם וְכָל אַחַת וְאַחַת הָיָה לָהּ בֵּית סֵפֶר וּבֵית תַּלְמוּד. [בֵּית סֵפֶר] לְמִקְרָא וּבֵית תַּלְמוּד לְמִשְׁנָה. וְכוּלְּהֹם עָלָה אֶסְפַּסִייָנוּס. וְאֶת כָּל בֵּ֥ית הַגָּדוֹל שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ. זֶה מִדְרָשׁוֹ שֶׁלְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי. שֶׁשָּׁם הָיוּ מְתַנִּין גְּדוּלוֹתָיו שֶׁלְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּגוֹן סַפְּרָה נָּ֣א לִ֔י אֵ֥ת כָּל הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂ֥ה אֱלִישָֽׁע׃ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר. בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁלְיָחִיד. אֲבָל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁלְרַבִּים אָסוּר. אֲנִי אוֹמֵר. אֶחָד מִסּוֹף הָעוֹלָם קָנוּי בוֹ. וְהָא תַנֵּי. מַעֲשֶׁה בֵרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק שֶׁלָּקַח בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁלְאַלֶכְסַנְדְּרִייִם וְעָשָׂה בָהּ צְרָכָיו. אַלֶכְסַנְדְּרִייִם עָשׂוּ אוֹתָהּ מִשֶּׁלְעַצְמָן. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁבְּנָייָהּ לְשֶׁם בֵּית הַכְּנֶסֶת. בְּנָייָהּ לְשֵׁם חָצֵר וְהִקְדִּישָׁהּ מָהוּ. נִיִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֵינִי נִכְנָס. וְנַעֲשָׂה בֵית הַכְּנֶסֶת. הָדָא אָֽמְרָה. בְּנָייָהּ לְשֵׁם חָצֵר וְהִקְדִּישָׂהּ קָֽדְשָׁה. אֵימָתַי קָֽדְשָׁה. מִיַּד [אוֹ] בִּשְׁעַת הַתִּשְׁמִישׁ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָעוֹשֶׂה תֵיבָה לְשֵׁם סֵפֶר וּמִטְפָּחוֹת לְשֵׁם סֵפֶר. עַד שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הַסֵּפֶר מוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הֶדְיוֹט. מִשֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הַסֵּפֶר אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הֶדְיוֹט. [ומַּה] אִם אֵילּוּ שֶׁנַּעֲשׂוּ לְשֵׁם סֵפֶר אֵינָן קְדֵישׁוֹת אֶלָּא בִשְׁעַת הַתַּשְׁמִישׁ. זוֹ שֵׁבְּנָייָהּ לְשֵׁם חָצֵר לֹא כָל שֶׁכֵּן. אֵילּוּ שֶׁעָשָׂאָן לְשֵׁם חוּלִין וְהִקְדִּישָׁן מָה הֵן. כְּמַה דְאַתְּ אֲמַר תַּמָּן. בְּנָייָהּ לְשֵׁם חָצֵר וְהִקְדִּישָׁהּ קָֽדְשָׁה. וְהָכָא עָשָׂאָם לְשֵׁם חוּלִין וְהִקְדִּישָׁן קָדַשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
אלו וכו'. זו בעיא אחריתא ועל התיבה ומטפחות קאי אם עשאן אלו בתחלה לשם חולין והקדישן מהו ופשט לה כמה דאת אמר תמן גבי חצר בנייה וכו' וה''נ כן. וגרסי' להא בנדרים שם ובעיא אחרונה חסרה שם בספרי הדפוס:
נישמעינה מן הדא. דתנינן בתוספתא דמכילתין שם העושה תיבה לשם ספר להשתמש בה הספר או מטפחות וכו' ומה אם אלו שיכתחלה נעשו לשם ספר ואפילו הכי אינן קדושות אלא בשעת תשמיש חצר זו שבנייה בתחלה לשם חצר ואחר כך הקדישה לא כל שכן דלא קדשה אלא משעה שנשתמשו בה לבית הכנסת:
אימתי קדשה. חצר זו שהקדישה לבה''כ אם מיד או בשעת תשמיש לבהכ''נ:
נשמיעינה מן הדא. דתנינן בפ''ט דנדרים בהלכה ב' קונם שאני נכנס לבית הזה ונעשה בה''כ ואמר אלו הייתי יודע שנעשה בה''כ לא הייתי נודר ר''א מתיר וחכמים אוסרין דאין פותחין בנולד שמעינן מיהת מדקרי ליה בה''כ סתם א''כ יש לה דין קדושת בה''כ:
בנייה לשם חצר והקדישה. אח''כ לבה''כ מהו שיש לה דין קדושת בה''כ:
עד כדון. שמענו שיש בבה''כ משום קדושה כשבנאה מתחלה לשם בה''כ:
משל עצמן. יחידים שבאלכסנדריה עשו אותה משל עצמן ולא משל צבור ואין בו משום קדושה:
ועשה בו צרכיו. צרכי הדיוט ולא נהג בו קדושה:
כגון ספרה נא לי את כל הגדולות וכו'. כלומר ודוגמתו מצינו עוד דנסים ונפלאות שנעשו ע''י אלישע נקראין גדולות:
ממילתיה דריב''ל אמרה שרי. ממילתיה דריב''ל דדריש בית הגדול על בית המדרש. של רבן יוחנן ב''ז שמעינן דאלימא קדושת בהמ''ד מקדושת בהכ''נ והלכך שרי:
אפי' ממזרחה למערבה אסור. לשנותה מפני חרבן אותה המקום שהיתה עליו ויהא נשאר חרוב ושממון:
ולבנות בעיר אחרת. גדולה מעיר זו דאפשר בכה''ג לא בעינן עילוייא וא''ל אסור דלעולם עילויא בעינן:
לא אסר ר' אימי. בכה''ג אלא מפני עגמת נפש כלומר שיהא להן עגמת נפש בראותם בית הכנסת שלהם חריבה ויקומו לתקנה ולבנותה:
ביישנאי וכו'. בני בישן שאלו לר' אימי אם מותר ליקח אבנים מבה''כ שעומדת ליסתור ולבנות מהן בבה''כ אחרת וא''ל אסור דאפי' בכה''ג עילויא בעינן ומוכרין ולוקחין תיבה:
הדא דאת אמר. דמוכרין בה''כ ומעלין בקדש ליקח בדמים תיבה דוקא בבה''כ של יחיד אבל של רבים אסור למוכרה לפי שאני אומר אחד מסוף העולם קנוי בו שיש לו קנייה בבית הכנסת זו מהנדבה אשר נדב לכך והרי יש לו חלק בו ואין למוכרו שלא מדעתו:
רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר חָלָף בְּשֵׁם רַב אָדָא בַּר אַחֲוָה. הַמִּתְפַּלֵּל לֹא יָרוֹק עַד שֶׁיְּהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. וְכֵן הָרוֹקִין אַל יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיְּהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת. תַּנֵּי. הַמִּתְפַּלֵּל לֹא יַטִּיל מַיִם עַד שֶׁיְּהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת. וְכֵן הַמַּיטִּיל מַיִם אַל יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיְּהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. לֹא סוֹף דָּבָר עַד שֶׁיְּהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת אֶלָּא אֲפִילוּ שָׁהָא כְדֵי הִילּוּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת. 23a אִם אוֹמֵר אַתְּ. עַד שֶׁיְּהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת יְהֵא אָסוּר. אַף אֲנִי אוֹמֵר. אַחֵר בָּא וְהִיטִּיל שָׁם.
Pnei Moshe (non traduit)
אף אני אומר וכו'. כלומר מעתה נחוש אף לאחר ד' אמות שאני אומר אחר בא והטיל מים שם ויהא' צריך להרחיק עוד ד' אמות וא''כ אין לדבר סוף אבל אם אמרינן שהא כדי הילוך ד' אמות תו ליכא למיחש מידי:
סְפָרִים לֹא יִקְחוּ מִטְפָּחוֹת. אֲפִילוּ נְבִיאיִם וּכְתוּבִים [אֵינוֹ] לוֹקֵחַ בָּהֶן מִטְפְּחוֹת תּוֹרָה וְחוּמָשִׁים. כּוֹרְכִים תּוֹרָה בְמִטְפְּחוֹת תּוֹרָה. חומָשִׁים בְּמִטְפְּחוֹת חומָשִׁים. [נְבִיאִים בְּמִטְפְּחוֹת נְבִיאִים.] תּוֹרָה וְחוּמָשִׁים בְּמִטְפְּחוֹת נְבִיאִים וּכְתוּבִים. אֲבָל לֹא נְבִיאִים וּכְתוּבִים בְּמִטְפְּחוֹת תּוֹרָה וְחוּמָשִׁים. נוֹתְנִין תּוֹרָה עַל גַּבֵּי תוֹרָה. וְחוּמָשִׁים עַל גַּבֵּי חוּמָשִׁים. תּוֹרָה וְחוּמָשִׁים עַל גַּבֵּי נְבִיאִים וּכְתוּבִים. אֲבָל לֹא נְבִיאִים וּכְתוּבִים עַל גַּבֵּי תּוֹרָה וְחוּמָשִׁין. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. תּוֹרָה וְחוּמָשִׁין עָרַק תַּנָּייָה מִינָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
אפי' נביאים וכתובים. שמכרו אינו לוקח בהן מטפחות של תורה ושל חומשין:
כורכים תורה וכו'. תוספתא פ''ג:
תורה וחומשין ערק תנייה מינה. כלומר התנא דהאי ברייתא דתני כל הני חלוקות בענין הכריכה והנתינה זה ע''ג זה כקדושה חמורה וקלה ובענין תורה וחומשין השמיט וברח מינה ולא פירש אם מותר לכרוך חומשין במטפחות תורה או לא וכן אם נותנין חומשין ע''ג תורה:
מִטְפָּחוֹת לוֹקְחִין סְפָרִים. אֲפִילוּ מִטְפְּחוֹת תּוֹרָה וְחומָשִׁין לוֹקֵחַ בָּהֶן נְבִאִים וּכְתוּבִים.
Pnei Moshe (non traduit)
אפי' ממטפחות תורה וחומשין. שכתובין כל חומש וחומש בפני עצמן ועשויין בגליון ואם מכרו אות' מטפחות לוקחין בהן נביאים וכתובים שקדושתן הן יותר ממטפחות של תורה ושל חומשין:
כָּל כְּלֵי בֵית הַכְּנֶסֶת כְּבֵית הַכְּנֶסֶת. סַפְסְלָה וּקְלִטִירָה כְּבֵית הַכְּנֶסֶת. כִּילָה דְעַל אָרוֹנָא כְּאָרוֹנָא. רִבִּי אַבָּהוּ יְהַב גּוּלְתָה תַחְתּוּי הָהֵן בִילָן. רַב יִהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. בִּימָה וּלְווָחִין אֵין בָּהֶן קְדושַּׁת אָרוֹן [וְ]יֶשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם קְדוּשַּׁת בֵּית הַכְּנֶסֶת. אינגלין אֵין בּוֹ מִשּׁוּם קְדושַּׁת אָרוֹן. יֶשׁ בּוֹ מִשּׁוּם קְדוּשַּׁת בֵּית הַכְּנֶסֶת. רִבִּי יִרְמְיָה אֲזַל לְגַווָלֹנָה. חַמְתּוֹן יְהָבִין מַכּוּשָׁא בְגַו אָרוֹנָא. אֲתַא שְׁאַל לְרִבִּי אִימִּי. אֲמַר לֵיהּ. אֲנִי אוֹמֵר. לְכָךְ הִתְנוּ עָלָיו מִבַּתְּחִילָּה. רִבִּי יוֹנָה עֲבַד לֵיהּ מִגְדָּל וְאַתְנֵי עָלוֹי. עִילִיחָא דְסִיפְרִין וְאַרְעַייָא דְמָאניִן.
Pnei Moshe (non traduit)
בימה. של עץ שהחזן עומד עליה והלווחין שלה אין בהן קדושת ארון אבל יש להן קדושת בה''כ כשאר כל כלי בה''כ:
אינגלין. לשון לעז הוא והן היתידות עקומות קבועות בכותל במקום הארון להחזיקו שלא ימוט ממקומו:
לגוולנה. שם העיר וראה אותן שהן מצניעין המכוש בתוך הארון שמונח בו ס''ת:
לכך התנו עליו בתחלה. להשתמש בו גם תשמישי הדיוט ומותר:
מגדול. אלמור''ה בלעז שמניחין בו הספרים והתנו עליו שיהא מדורות עליונים שבו להספרים והתחתיים לבגדים:
יהב גולתה. נתן מלבוש א' להשימו תחת הכילין הזה ושיהא הכילן תשמיש דתשמיש קדושה ומותר לשנותה וא''צ גניזה כמו תשמישי קדושה:
כילה. שפורסין על סביבות הארון מבפנים הרי היא כקדושת הארון:
וקלטירה. שרפרף של הדום רגלים:
כל כלי בית הכנסת. הן כקדושת בה''כ:
אֲבָנִים שֶׁחָֽצְבָן לְשֵׁם מֵת אֲסוּרוֹת בַּהֲנָייָה. לְשֵׁם חַי וּלְשֵׁם מֵת מוּתָּרִין בַּהֲנָייָה. הַזּוֹרֵק כְּלִי לִפְנֵי מִיטָּתוֹ שֶׁל מֶת לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת [שֶׁלּוֹ] אָסוּר בַּהֲנָייָה. חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת מוּתָּר בַּהֲנָייָה.
כְּלֵי שָׁרֵת מֵאֵימָתַי הֵן 23b קְדֵישִׁין. מִיַּד אוֹ בִשְׁעַת הַתַּשְׁמִישׁ. אִין תֵּימַר. מִיַּד. נִיחָא. אִין תֵּימַר. בִּשְׁעַת הַתַּשְׁמִישׁ. כְּאַחַת הֵן קְדֵישִׁים וּמִתְקַדְּשִׁין. נִיחָא שֶׁל מֹשֶׁה שֶׁנִּתְקַדְּשׁוּ בְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּבְדָם. וְשֶׁל שְׁלֹמֹה כְּאַחַת הֵן קְדֵישִׁים וּמִתְקַדְּשִׁין. בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ הָיוּ מְפַנִּין מִתּוֹךְ שֶׁלְמֹשֶׁה לְתוֹךְ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה. לֹא הָיָה שָׁם שֶׁלְמֹשֶׁה כְּאַחַת הֵם קְדֵישִׁים וּמִתְקַדְּשִׁים. בָּעֲלִייָתָן מִן הַגּוֹלָה הָיוּ מְפַנִּין מִתּוֹךְ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה לְתוֹךְ שֶׂלָּהֶן. לֹא הָיָה שָׁם שֶׁלִּשְׁלֹמֹה כְּאַחַת הֵן קְדֵישִׁים וּמִתְקַדְּשִׁים.
Pnei Moshe (non traduit)
כלי שרת מאימתי הם קדושין וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''ג דיומא בהלכה ה' עד חוץ לד' אמות מותר בהנייה וע''ש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source