וּבַקַּרְקָעוֹת תִּשְׁעָה וְכֹהֵן. כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה כֹהֲנִים הָאָמוּרִין בַּפָּרָשָׁה. וְיִהְיוּ כוּלָּם כֹּהֲנִים. רִיבּוּי אַחַר רִיבּוּי לְמָעֵט. וְיִהְיוּ כוּלָּן יִשְׂרָאֵל. אֵין הַפָּרָשָׁה יוֹצְאָה בְלֹא כֹהֵן. עַד כְּדוֹן. בַּמַּקְדִּישׁ גּוּפָהּ שֶׁלְשָׂדֶה. אָמַר. דְּמֵי שָׂדִי עָלַי. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. עֲרָכִים הַמִּיטַּלְטְלִין בִּשְׁלשָׁה. וְיֵשׁ עֲרָכִים שֶׁאֵינָן מִיטַּלְטְלִין. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. בָּאוֹמֵר. הֲרֵי עֶרְכִּי עָלַי. וּבָא לְסַדֵּר מִן הַקַּרְקַע. שָׁמִין לוֹ בָעֲשָׂרָה. מִן הַמִּיטַּלְטְלִין. שָׁמִין לוֹ בִּשְׁלשָׁה. הָאוֹמֵר. הֲרֵי עֶרְכִּי עָלַי. אֵינוֹ כָאוֹמֵר. דְּמֵי שָׂדִי עָלַי. אֲבָל אִם אָמַר. הֲרֵי עָלַי מֵאָה מְנָה לַהֶקְדֵּשׁ. שָׁמִין לוֹ בִּשְׁלשָׁה. לִכְיַעֲשִׁיר. נִידוֹן בְּהֶשֶׂג יָד.
Pnei Moshe (non traduit)
אבל אם אמר הרי עלי וכו'. כלומר ודוקא באומר דמי שדי עלי אבל האומר הרי עלי מנה להקדש ה''ז מטלטלין ושמין לו לגבות ממנו הסך שהקדיש בשלשה:
לכשיעשיר. כלומר והיינו שאם אין לו ממה לשלם ממתינין לו לכשיעשיר ועכשיו נידון הוא בהשג יד:
ויהיו כולם כהנים. ומשני ריבוי אחר ריבוי דכהן למעט מכהן ופריך וא''כ יהיו כולם ישראלים:
אין הפרשה יוצאה בלא כהן. דמיהת כהן הראשון האמור בפרשה לגופיה הוא דאתא דצריך חד כהן:
עד כדון במקדיש גופה של שדה. הא דתנינן בקרקעות תשעה וכהן עד כאן לא מיירי אלא במקדיש גופה של שדה לבדק הבית שבזה שמעינן שצריך להעריך אותה תשעה וכהן אבל אם אמר דמי שדי עלי מהו אם הויא כערכין המיטלטלין שהרי דמים הקדיש או כהקדש קרקע:
נישמעינה. לזה מן הדא מתני' דתנינן בפ''ק דסנהדרין בהלכה ב' ההקדשות בשלשה הערכין המטלטלין בשלשה ומעיקרא מפרש להמתני' דמדקתני ערכין המטלטלין משמע שיש ערכין שאינן מטלטלין וקשיא וכי יש ערכין שאינן מטלטלין כלומר ומאי נינהו הני אי קרקעות הא תני להו בהדיא נמי התם ובקרקעות תשעה וכהן והכי ה''ל למיתני ערכין של מטלטלין ומאי האי דקאמר המטלטלין:
ר' יעקב וכו'. מפרש לה דה''ק האומר הרי ערכי עלי ובא הגזבר לסדרו ממה לגבות ממנו הדין הוא כך אם גובה מן הקרקע שמין לו בעשרה ואם מן המטלטלין שמין לו בשלשה:
האומר הרי ערכי עלי וכו'. כלומר ומעתה נפשטה הבעיא שהרי האומר ערכי עלי וכי אינו כאומר דמי שדי עלי דמאי שנא זה מזה דכשאומר דמי ערך שדי עלי הוי כאומר ערכי עלי וא''כ הדין שוה בשניהם שאם בא הגזבר לגבות מן המטלטלין בשלשה ומן הקרקעות בי':
תַּנֵּי שְׁמוּאֵל. אֵין קִידּוּשׁ הַחוֹדֶשׁ אֶלָּא בַעֲשָׂרָה. רִבִּי בָּא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נֶאֱמַר כָּאן עֵדָה וְנֶאֱמָר לְהַלָּן עַד מָתַ֗י לָעֵֽדָ֤ה הָֽרָעָה֙ הַזֹּ֔את. מָה עֵדָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן עֲשָׂרָה אַף כָּאן עֲשָׂרָה. אָמַר רִבִּי סִימוֹן. נֶאֱמַר כָּאן תּוֹךְ וְנֶאֱמָר לְהַלָּן וַיָּבֹ֨אוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִשְׁבּוֹר בְּת֣וֹךְ הַבָּאִ֑ים. מַה תּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן עֲשָׂרָה אַף כָּאן עֲשָׂרָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. אם מִתּוֹךְ 31a אַתְּ לָמֵד. סַגִּין אִינּוּן. [אֶלָּא נֶאֱמַר כָּאן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנֶאֱמָר לְהַלָּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מַה לְהַלָּן עֲשָׂרָה אַף כָּאן עֲשָׂרָה.].
Pnei Moshe (non traduit)
תני שמואל אין קידוש החדש אלא בעשר'. בפ''ק דסנהדרין בהלכה ב' גריס להא על המתני' דהתם דקתני עיבור החודש בשלשה וקאמר הש''ס שם לית כאן עיבור החודש אלא קידוש החודש דבעבור החודש לא אמרו כלום שממילא מעובר הוא כשלא קדשוהו מאתמול ושמואל אמר דמתני' כפשטה ואין קידוש החדש אלא בעשרה כדי לפרסומי מילתא:
נאמר כאן עדה וכו'. גריס להא בפ''ז דברכות בהלכה ג' ועיקרא דמילתא בפ''ק דסנהדרין בהלכה ד' על המתני' מנין לסנהדרי קטנה שהיא של כ''ג וכו' וקאמר נאמר כאן עדה ושפטו העדה וגו' ונאמר להלן עד מתי לעדה הרעה הזאת וכו':
אמר ר' סימון נאמר כאן תוך וכו'. זו כדקאמר בברכות שם מנין שאין מזכירין את השם אלא בעשרה נאמר כאן ונקדשתי בתוך בני ישראל ונאמר להלן וכו' בתוך הבאים וכו':
אם מתוך את למד סגין אינון. דכתיבי תוך הבדלו מתוך העדה ועוד כתיב והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח והרבה מעשרה היו וא''כ אין ללמוד מג''ש דתוך תוך אלא בני ישראל מבני ישראל דהתם גמרינן:
תַּנֵּי. עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּמִּיטַּלְטְלִין אֵין לָהֶם אִיגֶּרֶת בִּיקּוֹרֶת. מָהוּ אִיגֶּרֶת בִּיקּוֹרֶת. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי אָמַר. אַכְרָזָה. עוּלָּה בַר יִשְׁמָעֵאל אָמַר. עֲבָדִים שֶׁלֹּא יִבְרְחוּ. שְׁטָרוֹת וּמִּיטַּלְטְלִין שֶׁלֹּא יִיגָּנֵבוּ. רִבִּי בָּא בַר כֹּהֵן בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שֶׁעֲבָדִים נִיפְדִּין בִּשְׁלֹשָׁה. אָמַר לֵיהּ. אִין. אָמַר לֵיהּ. וְהָתַנִּינָן וּבַקַּרְקָעוֹת תִּשְׁעָה וְכֹהֵן וְאָדָם כַּיּוֹצֵא בָהֶן. אָמַר לֵיהּ. אָדָם דְּהָכָא בֶּן חוֹרִין הוּא. חִינְנָה בַר שֶׁלֶמְיָה בְּשֵׁם רַב. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי וּבְעָא מֵיעֲבַד כְּרַבָּנִן. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן פְּרָטָא בֶּן בְּנוֹ שֶׁלְרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן פְּרָטָא. רִבִּי. לֹא כֵן לִימַדְתָּנוּ בִשֵׁם זְקֵינֶיךָ. אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ אִיגֶּרֶת בִּקּוֹרֶת. וַחֲזַר בֵּיהּ וַעֲבֲד כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
לא כך לימדתנו משום זקניך. רשב''ג דפליג על רבנן התם וקאמר דלרבנן דוקא אלא א''כ עשו איגרת בקורת דאז מכרן קיים אבל לדידיה לעולם מכרן קיים דא''כ מה כח ב''ד יפה וחזר ביה רבי ועבד עובדא כרבן שמעון בן גמליאל זקינו:
אתא עובדא קומי רבי ובעא מיעבד עובדא כרבנן. התם בכתובות קאי ואיידי דהאי דלעיל מייתי לה הכא כדרך הש''ס הזה. דאמרינן התם במתני' שום הדיינין שפחתו או הותירו שתות מכרן בטל וכשלא עשו אגרת בקורות:
א''ל אדם דהכא בן חורין הוא. אם הקדיש בן חורין מיירי אבל עבד נפדה בשלשה:
והא תנינן וכו' ואדם כיוצא בהן. וצריך עשרה:
לית הדא אמרה. וכי לאו שמע מינה מהכא שעבדים נפדין בשלשה אם הקדישן ובא לפדאן מן ההקדש אין צריך אלא שלשה כשאר מטלטלין כדי שלא לפרסם הדבר וישמעו ויברחו וא''ל אין כן הוא הדבר שהעבד נפדה בשלשה:
תני העבדים והשפחות וכו' אין להם איגרת בקורת. כדמפרש ר' יודה בר פזי שאין להם אכרזה כשרוצין ב''ד למכרן אין מכריזין עליהן כדקאמר טעמא עבדים ושפחות שלא יברחו ושטרות ומטלטלין כדי שלא יגנבו מהרבים הנאספים לראותן כדי ללוקחן. וגרסינן להא פי''א דכתובות בהלכה ו':
משנה: הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים. וְלֹא יִקְרָא לַמְתוּרְגְּמָן יוֹתֵר מִפָּסוּק אֶחָד וּבַנָּבִיא שְׁלֹשָׁה. אִם הָיוּ שְׁלָשְׁתָּן שָׁלֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת קוֹרִין אֶחָד אֶחָד. מְדַלְּגִין בַּנָּבִיא וְאֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה. וְעַד כַּמָּה הוּא מְדַלֵּג עַד כְּדֵי שֶׁלֹּא יַפְסִיק הַתּוּרְגְּמָן׃
Pnei Moshe (non traduit)
עד כדי שלא יפסוק התורגמן. לא ישהה יותר אלא בכדי שישלים המתורגמן לתרגם מה שהוא צריך לתרגם שאין כבוד לצבור לעמוד שם בשתיקה. היה קורא בתורה ונשתתק וכו'. גרסינן להא בפ''ה דברכות בהלכה ג':
ועד כמה הוא מדלג. בתורה בענין אחד ובנביא אפי' בשני עניינים:
ואין מדלגין בתורה. בשני עניינים שהשומע להדולג ממקום למקום אין לבו מיושב לשמוע אבל בענין אחד מדלגין כמו שהיה הכ''ג קורא ביה''כ באחרי מות ומדלג וקורא אך בעשור:
מדלגין בנביא. מפרשה לפרשה ואפילו מענין לענין:
ואם היו שלשתן שלשה פרשיות. כגון כי כה אמר ה' חנם נמכרתם וגו'. כי אמר ה' מצרים ירד עמי בראשונה וגו' ועתה מה לי פה נאום ה' וגו'. אלו שלשה פסוקים רצופים זה אחר זה היה בספרים שלהם נחלקין לשלש פרשיות וקורין אחד אחד להיכרא:
ובנביא. יכול לקרות למתורגמן שלשה פסוקים אם רוצה דלא איכפת לן אם יטעה דלא נפקא הוראה מינייהו:
ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד. שלא יטעה המתורגמן שהוא מתרגם בעל פה:
מתני' הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים. כנגד תורה ונביאים וכתובים:
מְדַלְּגִין בַּנָּבִיא וְאֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה. מְדַלְּגִין בַּנָּבִיא. אֵין מְדַלְּגִין מִנָּבִיא לְנָבִיא. וּבְנָבִיא שֶׁלְשְׁנֵים עָשָׂר מוֹתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
מדלגין בנביא אבל אין מדלגין מנביא לנביא. ובנביא של שנים עשר מותר. דהוי כנביא אחד ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו:
מדלגין בנביא וכו'. גרסינן להא לעיל בפ''ז דיומא בהלכה א' ובפ''ז דסוטה בהלכה ו':
רַב אָמַר. כְּגוֹן ה֗וֹי רָ֚ב אֶת יוֹצְרוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
כגון הוי רב את יוצרו וגו'. אלו הפסוקים הן שלשתן ג' פרשיות:
הָֽיְתָה הַפָּרָשָׁה שֶׁלְחֲמִשָּׁה פְסוּקִים קוֹרֵא אֶת כּוּלָּהּ. לֹא עָשָׁה כֵן אֶלָּא קָרָא שְׁלֹשָׁה. זֶה שֶׁהוּא עוֹמֵד [תַּחְתָּיו] צָרִיךְ לִקְרוֹת שְׁנֵי פְסוּקִים הַאַחֲרוֹנִים וּשְׁלֹֹשָׁה מִפָּרָשָׁה הָאַחֶרֶת לֹא עָשָׂה כֵן מָהוּ שֶׁיְּעַכֵּב. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה סָֽלְקוּן מֵיחְמֵייהּ אַפִּין לְאָחוֹי דִּיהוּדָה בַּר תַּמּוּזָה קְרִיבֵיהּ דֵּרִבִּי יוֹסֵה בֶּן חֲנִינָה בִּכְנִישְׁתָּא דְּסוֹבַנְייָא וַהֲוָה תַּמָּן רִבִּי יִרְמְיָה וְעִכֵּב. אָמַר רִבִּי יוֹנְה לְרִבִּי יוֹסֵה. וְכוֹפִין. אָמַר לֵיהּ. וְהָא רַבָּךְ מְעַכֵּב. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי שִׁמְעוֹן שָׁרָה רִבִּי חִינְנָא בַּר אַנְדְּרֵיי בְשֵׁם רִבִּי זַכַּיי דְּכָבוּל. טָעָה בֵּין תֵּיבָה לְתֵיבָה מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה לְרִבִּי זְעוּרָה. וְעָֽבְדִין כֵּן. אָמַר לֵיהּ. וְאַדַּיִין אַתְּ לְזוֹ. אֲפִילוֹ טָעָה בִּין אִם לִוְאִם מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן סַפְרָא דְטֶרְבֶּנְתְ אָֽמְרוּן לֵיהּ בְּנֵי קַרְתֵּיהּ. קְטַע בְּדִיבִּירַייָא דִּקְרוּנוּן בְּנֵינָן. אֲתַא שְׁאַל לְרִבִּי חֲנִינָה. אֲמַר לֶיהּ. אִין קְטָעִין רֵישָׁךְ לָא תִשְׁמַע לוֹן. וְלָא שָׁמַע לוֹן וְשָׁרוֹן לֵיהּ מִן סַפְרוּתֵיהּ. בָּתַר יוֹמִין נְחַת לְהָכָא. קָם עִימֵּיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹסִינָה. אָמַר לֵיהּ. מַה אַתְּ עֲבִיד בְּהַהוּא קַרְתָּךְ. וְתַנֵּי לֵיהּ עוֹבְדָא. אָמַר לֵיהּ. וְלָמָּה לֹא שָׁמַעַת לוֹן. אָמַר לֵיהּ. וְעָֽבְדִין כֵּן. אָמַר לֵיהּ. וְלִינָן מְקַטְּעִין לוֹן בְּסִידְרָא. אָמַר לֵיהּ. וְלִינָן חָֽזְרִין וְכָֽלְלִין לוֹן. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. אִילּוּ הֲוָה הַהוּא סַפְרָא בְיוֹמוֹי מַנִּיתִי חֲכִים.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל. וכי לית אנן מקטעין לון בסידרא בבה''מ בשעת הלימוד שקוראין חצי הפסוק ומתרגמין להבינו והשיבו וכי לית אנן חזרין וכללין לון להפסוקים כולן בשעת קריאה בתורה והוטב בעיני ר''ז ואמר אלו הוה ההוא ספרא ביומי כשהייתי בבבל הוה מניתיה ליה לחכם:
א''ל. אף אם קטעין רישך לא תשמע לון להפסיק באמצע הפסוק ולא שמע להן והעבירו אותו מן ספרותיה ואחר ימים ירד לכאן לבבל. וקם עמו רבי שמעון ושאל ומה היה המעשה ואיך התנהגת בעירך עמהם וסיפר לו המעשה ועל מה העבירוהו וא''ל ולמה לא שמעת להם להפסיק והשיב וכי עבדין כן:
דטרבנת. שם מקום וזה ר''ש הסופר היה הקורא וא''ל בני עירו קטע בדיבורייא תפסיק בקריאתך באמצע הדברים בפסוק ולא תאריך כדי שיקראו בעניינו וילמדו לקרות:
ועבדין כן. להחזירו בשביל טעות התיבה שאיננה מענין אחר א''ל ועדיין אתה מסופק לזו אפי' טעה בין אם לואם גם כן מחזירין אותו:
טעה בין תיבה לתיבה. כגון כבש כשב וכיוצא בזה מחזירין אותו שיקרא כמו שכתוב:
וכופין. על כך א''ל והא רבך ר' ירמיה מעכב וא''כ כופין:
מהו שיעכב. בדיעבד ולא יברך לאחריה עד שיקרא הג' פסוקים שבפרשה האחרת או אם כבר בירך מהו שיעכב וצריך עוד לקרותן וקאמר ר' יונה ור' יוסי וכו' ועיכב ר' ירמיה אף בדיעבד:
לא עשה כן אלא קרא שלשה. פסוקים בלבד זה שהוא עומד תחתיו צריך לקרות שני פסוקים האחרונים ששייר זה ועוד שלשה פסוקים מפרשה האחרת שלאחריה שאין פוחתין מג' פסוקים בפרשה אחת:
קורא את כולה. שלא ישייר בפרשה שני פסוקים:
הלכה: רִבִּי בָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה בַּר בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. 31b הָיָה קוֹרֵא בַתּוֹרָה וְנִשְׁתַּתֵּק. זֶה שֶׁהוּא עוֹמֵד תַּחְתָּיו יַתְחִיל מִמָּקוֹם שֶׁהִתְחִיל הָרִאשׁוֹן. אִין תֵּימַר. מִמָּקוֹם שֶׁהִפְסִיק. הָרִאשׁוֹנִים נִתְבָּֽרְכוּ לִפְנֵיהֶן וְלֹא נִתְבָּֽרְכוּ לְאַחֲרֵיהֶן. הָאַחֲרוֹנִים נִתְבָּֽרְכוּ לְאַחֲרֵיהֶן וְלָא נִתְבָּֽרְכוּ לִפְנֵיהֶן. וְכָתוּב תּ֘וֹרַ֤ת י֨י תְּ֭מִימָה שֶׁתְּהֵא כוּלָּהּ תְּמִימָה.
Pnei Moshe (non traduit)
וכתיב תורת ה' תמימה שתהא כולה תמימה. בברכותיה שמברכין עליה והלכך צריך שיתחיל ממקום שהתחיל הראשון ואז יברך בתחלה ובסוף ונמצאו כל הפסוקים נתברכו לפניהם ולאחריהן:
גמ' יתחיל ממקום שהתחיל הראשון. זהו שקרא לפניו ונשתתק כדמפרש טעמא שאם תאמר ממקום שפסק א''כ פסוקים הראשונים שקרא הראשון נתברכו לפניהם שהרי זה בירך לפני קריאתם ולא נתברכו לאחריהן שלא הספיק לברך ופסוקים האחרונים שקורא זה שעומד תחתיו נתברכו לאחריהן ולא נתברכו לפניהם שהרי מתתיל ממקום שפסק וגומר קריאת הראשון על סמך ברכתו שכבר בירך:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source