משנה: אֵין בֵּין הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ לַמּוּדָּר מִמֶּנּוּ מַאֲכָל אֶלָּא דְּרִיסַת הָרֶגֶל וְכֵלִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן אֹכֶל נֶפֶשׁ. אֵין בֵּין נְדָרִים לִנְדָבוֹת אֶלָּא שֶׁהַנְּדָרִים מֵתוּ אוֹ נִגְנְבוּ חַייָבִין בְּאַחֵרָיוּתָן וּנְדָבוֹת מֵתוּ אוֹ נִגְנְבוּ אֵין חַייָבִין בְּאַחֲרָיוּתָן׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין בין נדרים לנדבות. נדר האומר הרי עלי עולה והפרישה ונאבדה חייב באחריותה דכיון שאמר עלי כמאן דטעין אכתפיה דמי ונדבה האומר הרי זה עולה אם נאבדה אינו חייב באחריותה שהרי לא קיבלה עליו אבל לענין בל תאחר זה וזה שוין דכתיב כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה אשר דברת בפיך הרי נדר נדבה אמורין בענין:
מתני' אין בין המודר הנאה מחבירו. שנדר שלא יהנה ממנו בשום ענין:
לבין המודר ממנו מאכל אלא דריסת הרגל. שחמור מודר הנאה שאסור ליכנס בתוך של חבירו. וכן כלים שאין עושין בהן אוכל נפש אסור למודר הנאה להשאיל ממנו ומודר מאכל מותר ואם הן כלים שכיוצא בהן משכירין באותו מקום אסור אף למודר מאכל כדתנן ריש פ''ד דנדרים לפי שזה היא הנאה המביאה לידי מאכל שאם לא היה זה משאילו מחסר בה שוה פרוטה וזה הנאת מאכל היא שהרי ראויה אותה פרוטה לקנות בה מאכל:
8b עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מַה בֵין אִילֵּין תַּנָּייָא לְאִילֵּין רַבָּנִן. לָאוִים. לֹא כְרִיתוֹת. רִבִּי יוּדָן אָמַר. הַבָּא עַל הַמַּמְזֶרֶת אִית בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי חֲנַנְיָה אָמַר. אַף הַמֵּצִית גְּדִישׁוֹ שֶׁלְחֲבֵירוֹ בְּיוֹם טוֹב בֵּינֵיהוֹן. עַל דַּעְתּוֹן דְּאִילֵּין תַּנָּייָא. הוֹאִיל וְאֵין בָּהֶן כָּרֵת מְשַׁלֵּם. עַל דַּעְתּוֹן דְּאִילֵּין רַבָּנִן. הוֹאִיל וְיֵשׁ בָּהֶן מַכּוֹת אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. מֵעַתָּה אֵילּוּ נְעָרוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן [קְנָס] לֹא כְרַבָּנִן. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. תִּיפְתָּר. דִּבְרֵי הַכֹּל בְּמַמְזֵר שֶׁבָּא עַל הַמַּמְזֶרֶת. וְאֵשֶׁת אָחִיו לֹא יְבִמְתּוֹ הִיא. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. תִּיפְתָּר. שֶׁהָיוּ לְאָחִיו בָּנִים וְאִירֶם אִשָּׁה וָמֵת וּבָא אָחִיו וְאָנְסָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ע''ד דרשב''ל וכו'. האי מילתא התם הוא דשייך בתרומות ובכתובות ואגב מייתי להא נמי הכא. ואהתם דלעיל קא מהדר דלר''ל דס''ל חייבי מלקות אפילו לא התרו בהן פטורין מתשלומין מוקי התם למתני' דתרומות ולמתני' דאלו נערות כר''מ דאמר לוקה ומשלם א''כ מאי איכא בין אילין תנייא שהן רנבה''ק ור''ש בן מנסיא דלעיל לבין אילין רבנן דפליגי אדר''מ הא לכולהו חייבי כריתות פטורין הן מן הקנס ואפי' במקום שאין כאן מלקות דאלו לר' יוחנן איכא בינייהו חייבי כריתות שלא התרו בהן למלקות כדמוקי התם לעיל אליבא דרבנן דר''מ דמתני' דתרומות ודכתובות בשלא התרו דחייב בקנס וכן בתשלומין אבל להני תנאי ר' נחוניא ור''ש בן מנסיא לעולם פטור הוא אלא לרשב''ל קשיא מאי בינייהו ומאי קמ''ל אליבא דהני תנאי:
לאוים לא כריתות. איכא בינייהו כלומר במקום דאיכא חייבי לאוין בלחוד ואין אצליהם כרת כדמסיק ואזיל:
ר' יודן אמר הבא על הממזרת אית ביניהון ר' חנניא אמר אף המצית גדישו של חבירו בי''ט אית ביניהון. דבאלו אין כאן אלא לאו ולהנך תנאי הבא על הממזרת חייב קנס דאין כאן כרת ולרבנן דר''מ פטור ואפילו לא התרו בו לרשב''ל וכן המצית גדיש חבירו בי''ט שאין בו כרת אלא לאו דלהנך תנאי משלם הוא דאין מתחייב בנפשו ולרבנן דר''מ פטור הוא הואיל ואיכא לאו דאית ביה מלקות:
מעתה אלו נערות וכו' דלא כרבנן. לר''ל דמוקי מתני' כר''מ אי נימא דבדוקא הוא ולא אתיא המתני' כלל אליבא דרבנן דלדידהו לא משכחת קנס אפילו בחייבי לאוין גרידא:
אמר ר' מתניה תיפתר דברי הכל. כלומר רישא דמתני' דאלו נערות מצינן לאוקמי אפילו כרבנן ובממזר שבא על הממזרת מיירי שמותר בה ומשלם קנס באונס ומהו דתימא הואיל ופסולי קהל נינהו לאו בני קנסא הן קמ''ל:
ואשת אחיו. דקתני התם דיש לה קנס ופריך לאו יבמתו היא בתמיה דהא ע''כ לאחר מיתת אחיו מיירי ומת לאחר שאירסה דאכתי נערה בתולה היא דאם לא מת אשת איש היא ואם לאחר שנשאה מת בלא''ה לא מצית אמרת דא''כ לאו בחזקת בתולה היא אלא ודאי כדאמרן ומיהת זקוקה לו מן האירוסין ואם כן מה כרת ומה קנס שייך בה:
תיפתר שהיה לאחיו בנים. מאשה אחרת ואינה זקוקה לו וחירס את זו האחרת ומת ובא אחיו ואנסה דאם לא מת בת סקילה היא ואין כאן קנס כדלעיל:
הלכה: הָא דָבָר שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ אוֹכֶל נֶפֶשׁ אָסוּר. לֹא מִמַּאֲכָל נָדַר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. כֵּינִי מַתְנִיתָה. אֵין בֵּין הַמּוּדָּר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ לַמּוּדָּר הֲנָיַית מַאֲכָל מֵחֲבֵירוֹ. וְתַנֵּיי דְּבֵית רִבִּי כֵן. הַמּוּדָּר הֲנָיַית מַאֲכָל מֵחֲבֵירוֹ לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ נָפָה וּכְבָרָה רֵיחַיִם וְתַנּוּר. תַּנֵּי. אֲבָל מַשְׁאִיל הוּא לוֹ כוֹסוֹת וּקְעָרוֹת וְתַמְחוּיִין. שֶׁאֵינָן מְהַנִּין אֶת הָאוֹכֶל אֲבָל מַכְנִיסִין אֶת הָאוֹכֶל. לָפַּסִּין וּקְדֵירוֹת אָסוּר. לִטְחוֹן וְלִדְרוֹךְ אָסוּר. לִקְצוֹר צְרִיכָה. לִבְצוֹר צְרִיכָה. הֲנָיַית מַאֲכָל מָהוּ. תַּנֵּי. אֲבָל מַשְׁאִילוֹ הוּא קוֹרְדּוֹם. הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר. בְּקָרְדּוֹם שֶׁלְבִּיקּוּעַ. תִּיפְתָּר בְּקוֹרְדּוֹם שֶׁלְנִיכוּשׁ. וְלֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם. רִבִּי אָבוּנָא אָמַר. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. הָהֵן זוסטא מִכֵּיוָן שֶׁהוּא מַרְחִיק וְאַתְּ חֲשַׁר בֵּיהּ קִימְחָא. כְּמִי שֶׁהוּא נָפָח.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ההן זוסטה. חגורה בלשון יוני והיא עשויה כמעשה רשת מכיון שהיא מרחיק החיטין ועשויה נקבים נקבים ויכול לחזור ולנפות בה הקמח אם אסור להשאיל דכמי שהיא נפה דמיא. ולא איפשיטו הני בעיי ולחומרא:
תני. בברייתא אבל משאילו קורדום והוינן סברין מימר שאפילו בקורדום של ביקוע מותר ואע''פ שהיא לצורך מאכל ודחי לה הש''ס דתיפתר בקורדום של ניכוש שמנכשין בו השדה דהנאה רחוקה היא ולא מיקריא לצורך מאכל אבל קורדום של ביקוע לית ש''מ כלום:
הניית מאכל מהו. כלומר הנאה לצורך מאכל כגון קורדום לבקע עצים:
לקצור. לו ולבצור צריכה. זה מיבעיא לן לפי שהנאה רחוקה היא:
לטחון לו. חטים ולדרוך ענבים אסור שהנאה קרובה המביא לידי מאכל הוא:
לפסין וקדרות אסור. שמתקנין בהן המאכל:
שאין מהנין את האוכל. שאין מתקנין בהן המאכל אלא שמכניסין בהן המאכל בלבד:
ותניי דבי רבי. בהדיא כן:
כיני מתניתין. כן מיירי מתניתין אין בין וכו' דמכיון שהוסיף ואמר הנאת מאכלך עלי אסר על עצמו כל הגורם ומביא לידי מאכל:
גמ' הא דבר וכו'. גרסינן להא בריש פ''ד דנדרים דפריך אהא דקתני כלים שאין עושין בו אוכל נפש מותר למודר מאכל הא דבר שעושין בו אוכל נפש אסור ואמאי ולא ממאכל נדר בתמיה ולמה יאסר בכלים אפילו עושין בו אוכל נפש:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. דְּרִבִּי לָֽעְזָר הִיא. דְּרִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. [אַף] בַּשְּׁלִישִׁית בּוֹדְקִין אוֹתוֹ מִפְּנֵי הַקָּרְבָּן׃ בְּרַם כְּרַבָּנִן. הַשְּׁנִייָה מֵאוֹנֶס טָהוֹר. וְהַשְּׁלִישִׁית מֵאוֹנֶס טָמֵא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אִין לֵּית הִיא דְּרַבָּנִן וְלָא אוֹף דְּרִבִּי לָֽעְזָר לֵית הִיא. דְּתַנֵּי. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. לֹא לְסוֹתְרוֹ אָמַרְתִּי אֶלָּא שֶׁלֹּא יָבִיא קָרְבָּן. לֹא אָמַרְתִּי שֶׁאֵינוֹ זָב לִסְתּוֹר זָב. הוּא לִסְתּוֹר לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא שֶׁלֹּא יָבִיא קָרְבָּן. הָדָא אָֽמְרָה. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. אִין תֵּימַר. דְּרִבִּי לָֽעְזָר הִיא. נִיתְנֵי. הַשְּׁנִייָה בִסְתִירָה וְלֹא בְקָרְבָּן וְהַשְּׁלִישִׁית בִסְתִירָה וּבְקָרְבָּן. עַל דַּעִתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר. רָאָת שְׁתַיִם בְשׁוֹפִי וְאַחַת בְקוֹשִׁי סוֹתֶרֶת וְאֵינָהּ מֵבִיאָה קָרְבָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
על דעתיה דר''א ראה שתים בשופי וכו'. כלומר דהדר קאמר הש''ס דאף כר''א מצינו לאוקמי המתני' דאיכא למימר דהא דקאמר לא לסותרו אמרתי היינו אם ראה ראיה ראשונה בקושי ועל פי אונס דבראיה ראשונה אין חילוק לענין טומאה בין בלא באונס בין באונס ומצטרפת עם השניה אם היא שלא באונס והשלישית אם היא באונס וכדלעיל ולענין טומאה אבל אם שתי ראיות הראשונות היו בשופי שלא באונס אפשר דלר''א אם ראיה השלישית בקושי סותרת הראשונות וכן אינה מביאה קרבן וטעמא דמילתא דמכיון ששתים הראשונות בשופי היו צריכה גם השלישית שתהיה בשופי כדי שיהיו שלשתן שוות בהזיבה והשתא לא תיקשי דאי מתני' כר''א ניתני שהשניה סותרת הטומאה אם היא באונס והשלישי' אינה סותרת להטומאה אף שהיא באונס דכיון דלפעמים משכחת לה שהשלישית ג''כ צריכה שתהיה בשופי וסותרת להטומאה אם היא בקושי לא מצי למיתני הכי דלא קחשיב התנא אלא דבר שלעולם היא ביניהן והיינו בסתם זיבה שבשתי ראיות לאו בר קרבן הוא כלל לעולם ובשלשה ראיות בר קרבן הוא אם הן שוות וכדאמרן שגם הראשונה צריכה שתהי' שלא באונס לענין חיוב קרבן:
אין תימר וכו'. סתמא דהש''ס היא דדחי לה דודאי כר''א לא אתיא המתני' דאי כר''א אכתי קשיא דאליביה דר''א יש ביניהן בהסתירה גופיה וניתני כך השניה בסתירה ולא בקרבן כלומר אם ראיה השניה באונס היא סותרת הזיבה דהשניה אינה נחשבת כראיית זיבה כדדרשינן מבשרו ולא מחמת אנסו וכן לא לקרבן דאינה מצטרפת לג' ראיות להיות חייב בקרבן והשלישית בסתירה ובקרבן כלומר שוין בה ענין הסתירה וענין הקרבן שאינה סותרת הראיות הראשונות אפי' היא באונס וכדקאמר ר''א בהדיא לא לסותרו אמרתי וכו' וכן לא לענין הקרבן שעיקר הבדיקה בשלישית שאם ראה באונס אינו מביא קרבן והשתא בהסתירה גופה יש ביניהן דהשניה בסתירה היא וכדאמרן והשלישית לא בסתירה היא וקשיא לר''א ליתני במתני' כן וא''כ לא אתיא המתני' כר''א:
הואיל לסתור לא אמרתי אלא שלא יביא קרבן הדא אמרה דברי הכל היא. ודברי ר' יודן בן פזי הן שהשיב לר' יוסה שהקשה לו דאם לא אתיא המתני' כרבנן אף כר''א לא אתיא וכדאמרן והשיב לו דרך שאלה ואלא מאי כמאן אתיא המתני' אם לא כמר ולא כמר ואם נפשך לומר דהואיל וכך היא א''כ נימא דמתני' כד''ה אתיא ולא נחית התנא דמתני' למנות לזה דלא נקט אלא מה שביניהן לענין הקרבן. א''נ יש לפרש בניחותא והכל דברי ר' יוסה הן דהואיל וכן דר''א אמר לא אמרתי וכו' וא''כ לא מצינו לאוקי המתני' לא כמר ולא כמר שפיר טפי נימא דמתני' כד''ה אתיא והתנא לא קחשיב אלא דמה ביניהון לענין הקרבן:
לא אמרתי שאינו זב לסתור זב. סיום דברי ר''א הוא וכופל את דבריו שלא אמרתי זה שלא יהיה טמא זיבה ויהיה סותר את זיבתו ולא יהיה טמא שהרי ראה מיהת שתי ראיות א''נ י''ל דה''ק וכן לא אמרתי לסתור זב והיינו שאם בתוך ספירת שבעה נקיים חזר וראה שדינו שסותר וצריך לחזור ולספור ולא אמרתי שראיה באונס אינה סותרת דמכיון שהוא נזקק לזיבה אין בודקין אותו ואפי' ראיה באונס סותרת היא:
דהא תני אמר ר''א לא לסותרו אמרתי. שאם ראה השלישית באונס שיסתור את הזיבה ולא תצטרף עם השניה לטומאה דמודה אני שהוא טמא זיבה אפי' אם ראה השלישית באונס ולא אמרתי אלא שלא יביא קרבן ומעתה אפי' לר''א לא אתיא המתני' דאכתי קשיא ליתני שיש ביניהן שהשניה אינה מטמאה באונס והשלישית מטמאה אפי' באונס:
אמר ר' יוסה אין לית היא דרבנן. אם המתני' לא אתיא כרבנן כדקאמרת א''כ ולא אוף דר''א לית היא אתיא:
בשניה בודקין אותו. לטומאה ולקרבן. ובשלישית אין בודקין אותו לא לטומאה ולא לקרבן שאף אם ראה אותה באונס הרי הוא בעל ג' ראיות וטעון קרבן. ר''א אומר אף בשלישית בודקין אותו מפני הקרבן דס''ל שאף בשלישית אם היא מחמס אונס אינו טעון קרבן והשתא קאמר דמתני' דידן כר''א הוא דאתיא ברם כרבנן א''כ יש עוד ביניהן שהשניה אם היא באונס טהור והשלישית אף באונס טמא דלהכי קאמרי רבנן בשלישית אין בודקין אותו ולר''א שפיר היא דאתיא דאמר אף בשלישית בודקין אותו שאף הג' אם היא באונס לאו ראייה הוא ואין ביניהן אלא קרבן אם תרוייהו שלא באונס הוי:
גמ' אמר ר' יודה בר פזי דר''א היא. מתני' דקתני דזב בעל ג' ראיות הוא דטעון קרבן ובעל ב' ראיות פטור מהקרבן וזה בלבד הוא שיש ביניהן כר''א דמסכת זבים היא דאתיא דתנינן שם בפ''ב בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה וכו' משום שאינו מטמא מחמת אונס דכתיב זב מבשרו ולא מחמת אנסו וקתני התם בסיפא ראה ראיה ראשונה בודקין אותו והיינו לענין צירוף הראיות שיהא טעון קרבן שאם ראה הראשונה באונס אינה מצטרפת עם השלישית לקרבן אבל מצטרפת היא עם השניה לטומאה שאם ראה השניה שלא באונס אע''פ שהיתה ראשונה באונס עושה משכב ומושב וטעון ז' נקיים וביאת מים חיים דכי כתיב מבשרו ולא מחמת אנסו בראיה שניה היא דכתיב אבל ראשונה איתקש לשכבת זרע דכתיב זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע מה שכבת זרע מטמא באונס אף ראיה ראשונה של זב מטמא באונס:
משנה: אֵין בֵּין זָב הָרוֹאֶה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת לְרוֹאֶה שָׁלֹשׁ אֶלָּא קָרְבָּן. אֵין בֵּין מְצוֹרָע מוֹסְגָּר לִמְצוֹרָע מוּחְלָט אֶלָּא פְּרִיעָה וּפְרִימָה תִגְלַחַת וְצִפֳּרִים׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא תגלחת וצפרים. דגבי תגלחת וצפרים כתיב והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע זה המוחלט יצא מוסגר שצרעתו תלויה בימים שאפילו נרפא צריך להיות מוסגר שבעה ימים אבל לענין טהרה וכיבוס בגדים זה וזה שוין דבטהר מתוך הסגר נמי כתיב וכבס בגדיו וטהר. ואע''ג דאיכא ביניהן נמי קרבנות אשם ולוג שמן מיהו הכא ביום רפואתו הוא דקתני ולא איירי בקרבנות שהן בשמיני:
אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט. כך היא בנוסחת המשנה בבבלי. ולנוסחא דהכא כללינהו בבבא חדא:
אלא פריעה ופרימה. אבל לענין טומאה ולשילוח מן המחנה זה וזה שוין:
למצורע מוחלט. שהחליטו הכהן וטמאו לגמרי:
אין בין מצורע מוסגר. שטעון הסגר שבעה כדכתיב והסגירו הכהן שבעת ימים:
לרואה שלש. ג''כ הדין בין שהוא רואה שלש ראיות ביום אחד או בשלשה ימים רצופין או ראה שתים היום ואחד למחר אין ביניהם אלא קרבן שהרואה ג' ראיות חייב בקרבן לכשיטהר מזובו ואין הרואה שתי ראיות טעון קרבן אבל לעשות משכב ומושב שלו אב הטומאה ואפילו לא נגע בהן וכן לענין ספירת שבעה משיפסוק מזובו שצריך למנות שבעה נקיים קודם שיטבול זה וזה שוין:
מתני' אין בין זב הרואה שתי ראיות. בין שהן ביום אחד או בשני ימים רצופים:
אֵי זֶהוּ נֶדֶר שֶׁאָֽמְרוּ. בָּאוֹמֵר. הֲרֵי עָלַי עוֹלָה. וְאֵי זֶהוּ נְדָבָה שֶׁאָֽמְרוּ. בָּאוֹמֵר. הֲרֵי זוֹ עוֹלָה. רִבִּי חָמָא חַבֵרִין דְּרַבָּנִן בָּעֵי. אָמַר. הֲרֵי עָלַי. וְחָזַר וְאָמַר. הֲרֵי זֶה. 9a רִבִּי חִינְנָה בָעֵי. לֹא מִסְתַּבְּרָא [דִּידָהּ] אָמַר. הֲרֵי זֶה. וְחָזַר וְאָמַר. הֲרֵי עָלַי. אִיסּוּר חָמוּר חָל עַל אִיסּוּר קַל. אֵין אִיסּוּר קַל חָל עַל אִיסּוּר חָמוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' חיננה בעי. הקשה על הבעיא דר' חמא דלא מסתברא אלא די דה כלומר אלא אם היא כך שאם אמר בתחילה הרי זה וחזר ואמר הרי עלי א''כ איסור חמור שהוא נדר חל על איסור קל והרי הוא נדר אבל אין איסור קל שהוא נדבה חל על איסור חמור ומכיון שקיבל עליו בנדר אינו יכול לחזור ולעשותו נדבה:
וחזר ואמר הרי זה. אם כמבטל דבריו הראשונים הוא ואינו חלה עליו אלא נדבה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source