הלכה: רִבִּי מָנָא אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי אָבוּן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. בִּסִתָם חֲלוּקִים. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בִּמְרוּוָחִין דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. אִם בִּרְצוּפִין דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. אֶלָּא כִי אֲנָן קַייָמִין בִּנְטוּעִין מַטָּע עֶשֶׂר לְבֵית סְאָה. רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב עֲבַד לוֹן כִּמְרוּוָחִין. וְרַבָּנִן עֲבְדִיו לוֹן כִּרְצוּפִין. הָא רַבָּנִן אָֽמְרֵי. בִּמְרוּוָחִין אָסוּר לְהַשְׁקוֹת. מָהוּ לְהַמְשִׁיךְ. נֵילַף הָדָא דְרַבָּנִן מִן דְּרִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. כְּמַה דְּרִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אָמַר. בִּמְרוּוָחִין אָסוּר לְהַשְׁקוֹת וּמוּתָּר לְהַמְשִׁיךְ. כֵּן רַבָּנִן אָֽמְרֵי. בִּמְרוּוָחִין אָסוּר לְהַשְׁקוֹת וּמוּתָּר לְהַמְשִׁיךְ. וְלָא כֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר. בִּמְרוּוָחִין דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. וְהֵן עָפָר לָבָן לֹא כִמְרוּוָחִין הוּא. אֶלָּא כָאן בַּשְּׁבִיעִית וְכָאן בְּמוֹעֵד. מַה בֵין שְׁבִיעִית מַה בֵין מוֹעֵד. שְׁבִיעִית עַל יְדֵי שֶׁהִיא מוּתֶּרֶת בַּמְּלָאכָה הִתִּירוּ בֵּין דָּבָר שֶׁהוּא טָרִיחַ בֵּין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ טָרִיחַ. מוֹעֵד עַל יְדֵי שֶׁהוּא אָסוּר בַּמְּלָאכָה לֹא הִתִּירוּ אֶלָּא דָבָר שֶׁהוּא אָבֵד וּבִלְבַד דָּבָר שֶׁאֵינוֹ טָרִיחַ. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר נִישְׁמְעִינָה מִן הָדָא. שְׁבִיעִית עַל יְדֵי שֶׁזְּמַנָּהּ מְרוּבָּה הִתִּירוּ. מוֹעֵד עַל יְדֵי שֶׁזְּמַנּוֹ קָצוֹר אָסוּר. אוֹתָן שִׁבְעַת יָמִים הָאַחֲרוֹנִים לֹא מִסְתַּבְּרָא מֵיעַבְדִּינוּן כְּשִׁבְעַת יִמֵי הָרֶגֶל וְיִהְיוּ אֲסוּרִין. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. מַרְבִּיצִין בְּעָפָר לָבָן בַּשְּׁבִיעִית אֲבָל לֹא בַּמּוֹעֵד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' אישות זו חולדה וכו'. כדפרישי' במתני' ופריך ניחא בשדה האילן דאיכא פסידא טובא בשדה הלבן אמאי אלא בשדה הלבן שהיא סמוכה לשדה האילן מיירי:
מה בין שביעית וכו'. מפורש לעיל בהלכה א':
אלא כאן בשביעית כאן במועד. והשתא דאתינן להא לא צריכין לאוקמי להא דר''ש כרבנן בכל מילי דסברי הכא אלא לענין השקאת השדה בלחוד הוא דאמרן דר''ש דמתיר התם כמו דרבנן דשרו במתני' דידן לענין השקאה כל השדה ולעולם יש חילוק בין שביעית לבין מועד לרבנן וראב''י מחמיר אף בשביעית וכשיטתיה במועד:
ולא כן סברינן מימר. השתא פריך על הא דקאמר אתיא דר''ש דשביעית כרבנן דמתני' וכי לא כן סברינן למימר דגם לרבנן במרווחין אסור והרי הן עפר לבן שבין האילנות וכי לא אף במרווחין ג''כ מתיר ר''ש להרביץ דהא סתמא קאמר מרביצין בעפר לבן והשתא לא אתיא כרבנן דמתני' דידן:
הא רבנן. ובעי הש''ס הא לרבנן דאמרינן דמודו במרווחין הרבה שאסור להשקות השדה שביניהן מהו שיהא מותר להמשיך המים מאילן לאילן וקאמר הש''ס נילף הדא דרבנן מן הדא דראב''י כמה דס''ל לראב''י במרווחין דידיה להשקות השדה ביניהן הוא דאסור אבל להמשיך מותר דהא איהו דאוסר במטע עשר לבית סאה משום דעביד להו כמרווחין וא''כ מה דמתיר להמשיך אף במה דקרי מרווחין לדידיה מתיר הוא והוא הדין לרבנן אף במרווחין הרבה מותר להמשיך מאילן לאילן:
אם. בנטועין רצופין ד''ה מותר דאף ראב''י מודה שמשקה להשדה שביניהן שניכר שלצורך האילנות הוא משקה:
אלא כי אנן קיימין לפלוגתייהו בנטיעין מטע עשר אילנות לבית סאה דמר עביד להו כמרווחין ומר עביד להו כרצופין:
גמ' ר' מנא אמר לה סתם. להא דלקמן ולא בשם שמואל ור' אבון קאמר לה בשם שמואל. וגרסינן להא לעיל בסוף פ''ב דשביעית על הא דתנינן שם מרביצין בעפר לבן. עפר שבין האילנות נקרא עפר לבן ומרביצין אותו במים בשביעית בשביל שלא יפסדו האילנות דברי ר''ש ור''א בן יעקב אוסר ואמרינן שם בגמרא אתיא דר''ש כרבנן ור''א בן יעקב כשיטתיה דתנינן תמן מושכין את המים מאילן לאילן ובלבד שלא ישקה את כל השדה כולה. והשתא מפרש ואזיל לפלוגתייהו ר' מנא אמר לה סתם וכו' כדגריס כאן:
בסתם חלוקין. כלומר הא דפליגי בהשקאת כל השדה לא תוקמי להאילנות כשהן נטועין מרווחין ולא כשהן נטועים רצופין זה אצל זה אלא בסתם כשהן לא כמרווחין ולא כרצופין וכדמסיק ואזיל דמה אנן קיימין לפלוגתייהו אם בנטועי' מרווחין דברי הכל אסור להשקות השדה ביניהן דמכיון שיש ריוח הרבה ביניהן לא מיחזי שמשקה לצורך האילנות שלא יפסידו אלא כמשקה השדה עצמה וזה אסור בשדה של אילנות:
משנה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר מוֹשְׁכִין אֶת הַמַּיִם מֵאִילָן לְאִילָן אֲבָל לֹא יַשְׁקֶה אֶת כָּל הַשָּׂדֶה כוּלָּהּ. זְרָעִים שֶׁלֹּא שָׁתוּ לִפְנֵי הַמּוֹעֵד לֹא יַשְׁקֵם בַּמּוֹעֵד. וַחֲכָמִים מַתִּירִין 3b בָּזֶה וּבָזֶה׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובשביעית. דאין איסור משום מלאכה בונה כדרכו:
ומקרין את הפירצה במועד. מעשה הדיוט שמסדר את האבנים זו על זו ואינו טח בטיט ובפירצה של כותל גינה מיירי אבל כותל חצר שנפל בונהו כדרכו מפני הגנבים ואם היה גוהה ונוטה ליפול סותרו מפני הסכנה ובונהו כדרכו:
ר' יהודה אומר בשדה האילן כדרכו. דמפסדי בה טפי עושה כדרכו כדפרי' דלהפסד מרובה חששו ומשדה הלבן דליכא פסידא כל כך עושה שלא כדרכו כדמפרש בגמרא שתוחב את השפוד בקרקע ומכה עליו בקרדום ומנענעו אילך ואילך ומרדד האדמה תחתיו ונעשית הגומא מאליה אבל לא על ידי חפירה והלכה כגי' המשנה בבבלי וחכמי' אומרים משדה האילן כדרכו משדה הלבן שלא כדרכו והיינו בשדה לבן הסמוכה לשדה אילן כדי שלא יחריבו את האילנות ע''י שיצאו משדה לבן לתוכה:
כדרכו. אפי' כדרכו שחופר בהגומא כדרכו ותולה בה המצודה:
משדה האילן ובשדה לבן. שדה שחורשין וזורעין אותה לתבואה ואין בה אילנות נקראת שדה לבן:
מתני' צדין את האישות\. היא תנשמת שבשרצים והיא בריה שאין לה עינים ומפסדת את השדות כמו העכברי' ומצינו במקרא דקרויה כך נפל אשת בל חזו שמש. ובגמרא הכא קאמר זו חולדה והיינו החולד שבכתוב החולד והעכבר וסמיך לה נמי אהאי קרא נפל אשת וגו' וקרי לה נמי חולדה:
מתני' ר''א בן יעקב אומר מושכין את המים מאילן לאילן. בשדה של אילנות וצריך להשקות האילנות מושכין המים מאילן לאילן אבל לא ישקה את כל השדה כולה דלא התיר אלא משום אילנות שלא יופסדו:
זרעים שלא שתו לפני המועד לא ישקם במועד. שלא התירו להשקות בית השלחין במועד אלא בשרגיל להשקותה תדיר כדפרישית בריש פרקין:
וחכמים מתירין בזה ובזה. אפי' לא שתו לפני המועד וכן מתירין אפי' בשדה בית הבעל דליכא אלא משום הרוחה והך חכמים ר''מ הוא כדהובא בהלכה א' ואין הלכה אלא כר''א בן יעקב דסתמא דריש פרקין כוותיה אזלא. ואם היתה השדה לחה מותר להשקות את כולה אפילו לר''א בן יעקב דכזרעים ששתו לפני המועד דמו:
וַחֲכָמִים מַתִּירִין בָּזֶה וּבָזֶה׃ מָהוּ בָּזֶה וּבָזֶה׃ בֵּין שֶׁשָּׁתוּ קוֹדֶם לָרֶגֶל בֵּין שֶׁלֹּא שָׁתוּ קוֹדֶם לָרֶגֶל. אֶלָּא כָאן בָּאִילָן כָּאן בִּזְרָעִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחכמים מתירין בזה ובזה מאי בזה ובזה אם בין ששתו קודם לרגל ובין לא שתו קודם לרגל. בתמיה והא אם לא הורגלו להיות משקה אותן לא יפסידו אלא כאן באילן הוא דשרו להשקותן שלא יפסידו כאן בזרעים שאין נפסדין כל כך מהרה כמו האילנות אא''כ הורגלו תמיד להיות שותין:
משנה: צָדִין אֶת הָאֵישׁוּת וְאֶת הָעַכְבָּרִים בִשְׂדֵה הָאִילָן וּבִשְׂדֵה הַלָּבָן כְּדַרְכּוֹ בַּמּוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בִשְׁדֵה הָאִילָן כְּדַרְכּוֹ וּבִשְׂדֵה הַלָּבָן שֶׁלֹּא כְּדַרְכּוֹ. וּמְקָרִין אֶת הַפִּירְצָה בַּמּוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית בּוֹנֶה כְּדַרְכּוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובשביעית. דאין איסור משום מלאכה בונה כדרכו:
ומקרין את הפירצה במועד. מעשה הדיוט שמסדר את האבנים זו על זו ואינו טח בטיט ובפירצה של כותל גינה מיירי אבל כותל חצר שנפל בונהו כדרכו מפני הגנבים ואם היה גוהה ונוטה ליפול סותרו מפני הסכנה ובונהו כדרכו:
ר' יהודה אומר בשדה האילן כדרכו. דמפסדי בה טפי עושה כדרכו כדפרי' דלהפסד מרובה חששו ומשדה הלבן דליכא פסידא כל כך עושה שלא כדרכו כדמפרש בגמרא שתוחב את השפוד בקרקע ומכה עליו בקרדום ומנענעו אילך ואילך ומרדד האדמה תחתיו ונעשית הגומא מאליה אבל לא על ידי חפירה והלכה כגי' המשנה בבבלי וחכמי' אומרים משדה האילן כדרכו משדה הלבן שלא כדרכו והיינו בשדה לבן הסמוכה לשדה אילן כדי שלא יחריבו את האילנות ע''י שיצאו משדה לבן לתוכה:
כדרכו. אפי' כדרכו שחופר בהגומא כדרכו ותולה בה המצודה:
משדה האילן ובשדה לבן. שדה שחורשין וזורעין אותה לתבואה ואין בה אילנות נקראת שדה לבן:
מתני' צדין את האישות\. היא תנשמת שבשרצים והיא בריה שאין לה עינים ומפסדת את השדות כמו העכברי' ומצינו במקרא דקרויה כך נפל אשת בל חזו שמש. ובגמרא הכא קאמר זו חולדה והיינו החולד שבכתוב החולד והעכבר וסמיך לה נמי אהאי קרא נפל אשת וגו' וקרי לה נמי חולדה:
מתני' ר''א בן יעקב אומר מושכין את המים מאילן לאילן. בשדה של אילנות וצריך להשקות האילנות מושכין המים מאילן לאילן אבל לא ישקה את כל השדה כולה דלא התיר אלא משום אילנות שלא יופסדו:
זרעים שלא שתו לפני המועד לא ישקם במועד. שלא התירו להשקות בית השלחין במועד אלא בשרגיל להשקותה תדיר כדפרישית בריש פרקין:
וחכמים מתירין בזה ובזה. אפי' לא שתו לפני המועד וכן מתירין אפי' בשדה בית הבעל דליכא אלא משום הרוחה והך חכמים ר''מ הוא כדהובא בהלכה א' ואין הלכה אלא כר''א בן יעקב דסתמא דריש פרקין כוותיה אזלא. ואם היתה השדה לחה מותר להשקות את כולה אפילו לר''א בן יעקב דכזרעים ששתו לפני המועד דמו:
הלכה: אֵישׁוּת זוֹ חוּלְדָּה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָייָה בַדָּבָר זֵיכֶר לַדָּבָר. נֵ֥פֶל אֵ֝֗שֶׁת בַּל חָ֥זוּ שָֽׁמֶשׁ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' אישות זו חולדה וכו'. כדפרישי' במתני' ופריך ניחא בשדה האילן דאיכא פסידא טובא בשדה הלבן אמאי אלא בשדה הלבן שהיא סמוכה לשדה האילן מיירי:
מה בין שביעית וכו'. מפורש לעיל בהלכה א':
אלא כאן בשביעית כאן במועד. והשתא דאתינן להא לא צריכין לאוקמי להא דר''ש כרבנן בכל מילי דסברי הכא אלא לענין השקאת השדה בלחוד הוא דאמרן דר''ש דמתיר התם כמו דרבנן דשרו במתני' דידן לענין השקאה כל השדה ולעולם יש חילוק בין שביעית לבין מועד לרבנן וראב''י מחמיר אף בשביעית וכשיטתיה במועד:
ולא כן סברינן מימר. השתא פריך על הא דקאמר אתיא דר''ש דשביעית כרבנן דמתני' וכי לא כן סברינן למימר דגם לרבנן במרווחין אסור והרי הן עפר לבן שבין האילנות וכי לא אף במרווחין ג''כ מתיר ר''ש להרביץ דהא סתמא קאמר מרביצין בעפר לבן והשתא לא אתיא כרבנן דמתני' דידן:
הא רבנן. ובעי הש''ס הא לרבנן דאמרינן דמודו במרווחין הרבה שאסור להשקות השדה שביניהן מהו שיהא מותר להמשיך המים מאילן לאילן וקאמר הש''ס נילף הדא דרבנן מן הדא דראב''י כמה דס''ל לראב''י במרווחין דידיה להשקות השדה ביניהן הוא דאסור אבל להמשיך מותר דהא איהו דאוסר במטע עשר לבית סאה משום דעביד להו כמרווחין וא''כ מה דמתיר להמשיך אף במה דקרי מרווחין לדידיה מתיר הוא והוא הדין לרבנן אף במרווחין הרבה מותר להמשיך מאילן לאילן:
אם. בנטועין רצופין ד''ה מותר דאף ראב''י מודה שמשקה להשדה שביניהן שניכר שלצורך האילנות הוא משקה:
אלא כי אנן קיימין לפלוגתייהו בנטיעין מטע עשר אילנות לבית סאה דמר עביד להו כמרווחין ומר עביד להו כרצופין:
גמ' ר' מנא אמר לה סתם. להא דלקמן ולא בשם שמואל ור' אבון קאמר לה בשם שמואל. וגרסינן להא לעיל בסוף פ''ב דשביעית על הא דתנינן שם מרביצין בעפר לבן. עפר שבין האילנות נקרא עפר לבן ומרביצין אותו במים בשביעית בשביל שלא יפסדו האילנות דברי ר''ש ור''א בן יעקב אוסר ואמרינן שם בגמרא אתיא דר''ש כרבנן ור''א בן יעקב כשיטתיה דתנינן תמן מושכין את המים מאילן לאילן ובלבד שלא ישקה את כל השדה כולה. והשתא מפרש ואזיל לפלוגתייהו ר' מנא אמר לה סתם וכו' כדגריס כאן:
בסתם חלוקין. כלומר הא דפליגי בהשקאת כל השדה לא תוקמי להאילנות כשהן נטועין מרווחין ולא כשהן נטועים רצופין זה אצל זה אלא בסתם כשהן לא כמרווחין ולא כרצופין וכדמסיק ואזיל דמה אנן קיימין לפלוגתייהו אם בנטועי' מרווחין דברי הכל אסור להשקות השדה ביניהן דמכיון שיש ריוח הרבה ביניהן לא מיחזי שמשקה לצורך האילנות שלא יפסידו אלא כמשקה השדה עצמה וזה אסור בשדה של אילנות:
נִיחָא בִשְׂדֵה הָאִילָן. בִּשְׂדֵה הַלָּבָן. אֶלָּא בִשְׂדֵה הַלָּבָן שֶׁהִיא סְמוּכָה לִשְׂדֵה הָאִילָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחכמים מתירין בזה ובזה מאי בזה ובזה אם בין ששתו קודם לרגל ובין לא שתו קודם לרגל. בתמיה והא אם לא הורגלו להיות משקה אותן לא יפסידו אלא כאן באילן הוא דשרו להשקותן שלא יפסידו כאן בזרעים שאין נפסדין כל כך מהרה כמו האילנות אא''כ הורגלו תמיד להיות שותין:
משנה: רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר רוֹאִין אֶת הַנְּגָעִים לְהָקֵל אֲבָל לֹא לְהַחְמִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא לְהָקֵל וְלֹא לְהַחְמִיר. וְעוֹד אָמַר רִבִּי מֵאִיר מְלַקֵּט אָדָם עַצְמוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ מִפְּנֵי שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לוֹ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵבֶל הוּא לוֹ. וְלֹא יְעוֹרֵר עַל מֵתוֹ וְלֹא יַסְפִּידֶנּוּ קוֹדֶם לָרֶגֶל שְׁלֹשִׁים יוֹם׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא יעורר על מתו. עורר קרוי שמעורר עצמו על המת מימים רבים ולחזור אחר הספדן כדרך שהוא עושה וצועק ואומר בואן עמי כל מרי לב ומי שלבו דוה עליו הולך ומספיד על קרובו. ולא יספדנו. למת שמת לו עכשיו לא ישכור ספדן לסופדו קודם לרגל שלשים יום לפי שדרך בני אדם לכנוס מעות לצורך הרגל ל' יום מכי שמע שדורשים בהלכות הרגל ושמא יוציא המעות שכנס לצורך הרגל להספדן וימנע משמחת הרגל ואית דאמרי לטעמא לפי שאין המת משתכח מן הלב עד לאחר שלשים יום אחר הספדו:
ועוד אמר ר''מ. דבר אחד להקל מלקט אדם עצמות אביו ואמו במועד כדי לקברן במקום הגון מפני ששמחה הוא לו כשרואה שנקברין בקבר אבותיו רבי יוסי אומר וכו' והלכה כרבי יוסי ואינו מלקטן במועד:
וחכמים אומרים לא להקל ולא להחמיר. דסבירא להו משנזקק לראותו אינו רשאי שישתוק דלטהרו או לטמאו כתיב הלכך אין רואין את הנגעים כלל במועד והלכה כחכמים:
מתני' ר''מ אומר רואין את הנגעים. במועד להקל שאם טהור הוא יטהרנו הכהן ששמחה היא לו אבל לא להחמיר שאם רואה הכהן שנגע טמא הוא ישתוק ולא יטמאנו ויצטרך לצאת מחוץ למחנה לפי שהטומאה והטהרה בכהן תליא מילתא דאי מטמא ליה הוי טמא ואי לא מטמא ליה לא הוי טמא:
וּמְקָרִין אֶת הַפִּירְצָה בַּמּוֹעֵד. אֶבֶן עַל גַּבֶּי אֶבֶן וּצְרוֹר עַל גַּבֵּי צְרוֹר. וּבַשְּׁבִיעִית בּוֹנֶה כְּדַרְכּוֹ. אֶבֶן עַל גַּבֶּי צְרוֹר וּצְרוֹר עַל גַּבֵּי אֶבֶן. וּבְפִירְצָה שֶׁאֵינָהּ סָגָה אֶת הֶעָפָר. אֲבָל פִּירְצָה שֶׁהִיא הָֽיְתַה סָגָה אֶת הֶעָפָר אָסוּר לְגוֹדְרָהּ בַּשְּׁבִיעִית. וְתַנֵּי כֵן. כָּל פִּירְצָה שֶׁהִיא סָגָה אֶת הֶעָפָר אָסוּר לְגוֹדְרָהּ בַּשְּׁבִיעִית. וְשֶׁאֵינָהּ סָגָה אֶת הֶעָפָר מוּתָּר לְגוֹדְרָהּ בַּשְּׁבִיעִית. בְּשֶׁאֵינָהּ מַכְשֶׁלֶת אֶת הָרַבִּים. אֲבָל אִם מַכְשֶׁלֶת הָרַבִּים אַף עַל פִּי שֶׁהִיא סָגָה אֶת הֶעָפָר מוּתָּר לְגוֹדְרָהּ בַּשְּׁבִיעִית. כְּהָדָא. אִם הָיָה כוֹתְלוֹ גוֹהֶה סוֹתְרוֹ וּבוֹנֶהוּ. וְיִסְתּוֹר וְלֹא יִבְנֶהוּ. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הִתִּירוּ סוֹפוֹ מִפְּנֵי תְחִילָּתוֹ. שֶׁאִם אוֹמֵר אַתְּ לוֹ שֶׁלֹּא יִבְנֶה אַף הוּא אֵינוֹ סוֹתְרוֹ וְנִמְצָא בָא לִידֵי סַכָּנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
התירו סופו מפני תחלתו וכו'. והלכך מותר ג''כ לבנותו:
ויסתור ולא יבנה. שהרי כל עצמו לא התירו אלא מפני הסכנה א''כ יסתור אותו ואמאי התירו לבנותו:
כהדא. דתנינן בברייתא בכותל של חצר במועד שאם היה כותלו גוהה ונוטה ליפול סותרו ובונהו:
בשאינה מכשלת את הרבים. כלומר והא דאמרינן שאם היא סוגה בעפר אסור לגודרה דווקא בשאינה מכשלת את הרבים העוברין שם אבל אם היא מכשלת את הרבים שמחמת שנפרצה והיא סמוכה לרשות הרבים נכשלין בה בני ר''ה העוברין בהאבנים הפרוצות וכיוצא בזה בכה''ג אעפ''י שהיא עדיין סוגה בעפר ואינה פרוצה לגמרי מותר לגודרה בשביעית שלא להכשיל את הרבים וגריס להא לעיל בפ''ג דשביעית בהלכה ח' ושם היא כתובה בשבוש וטעות וגירסא דהכא נוחה ונכונה היא:
ותני. בברייתא בהדיא כן כל פרצה וכו':
ובפירצה שאינה סגה את העפר. הא דהתירו לבנות פרצת הגדר בשביעית כדרכו דוקא בפרצה שאינה סגה את העפר כלומר שנפרצה לגמרי עד למטה סמוך לקרקע ואינה סוגה בעפר כלל אבל אם היא עדיין סוגה וסתומה בעפר אלא שנפרצו האבנים ממנה לא התירו דמכיון דאינה פתוחה כולה אסור לגודרה בשביעית דמיחזי כמתקן לצורך הקרקע:
ובשביעית בונה כדרכו אבן ע''ג צרור וכו'. דזהו בנין ממש ובשביעית מותר:
אבן על גבי אבן. בלא צרור וטיט ביניהן או צרור ע''ג צרור בלא אבן ביניהן זהו מעשה הדיוט ומותר במועד:
כְּדַרְכּוֹ. צָד בִּמְצוּדָה. שֶׁלֹּא כְדַרְכּוֹ. תּוֹחֵב בַּשְּׁפוּד וּמַכֶּה בַקַּרְדּוֹם וּמְרַדֵּד אֶת הָאֲדָמָה תַחְתֶּיהָ. תַּנֵּי. מַחֲרִיבִין חוֹרְרֵי הַנְּמָלִים בַּמּוֹעֵד. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. נוֹטֵל מֵאֵילּוּ וְנוֹתֵן בְּצַד אֵילּוּ וְהֵן מְחַנְּקִין אֵילּוּ אֶת אֵילּוּ. 4a וְהוּא שֶׁתְּהֵא אַמַּת הַמַּיִם עוֹבֶרֶת בֵּינֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והוא שתהא אמת המים עוברת ביניהן. בין החורין שבצדדין ואינן רגילין אלו באלו אבל אם יכולין לבוא אלו אצל אלו מכירין זו לזו ואינן מקפידין ביניהן:
נוטל מאלו. מחורי הנמלים שבצד זה ונותן בצד זה ומתוך כך הן מחנקין אלו את אלו:
תני. בתוספתא מחריבין חורי הנמלים במועד מפני שהן מפסידים השדות:
כדרכו וכו'. כדפרישית במתני':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source