בְּתוֹךְ הַפֶּסַח מָהוּ. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. אָסוּר. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵה. וְהָתַנֵּי. לֹא יַשְׂכִּיר יִשְׂרָאֵל אֶת בְּהֶמְתּוֹ לְגוֹי לְהָבִיא עָלֶיהָ חָמֵץ. פָּתַר לָהּ. בְּבָא עִמּוֹ. וְהָתַנֵּי. לֹא יַשְׂכִּיר יִשְׂרָאֵל אֶת סְפִינָתוֹ לְגוֹי לְהָבִיא עָלֶיהָ חָמֵץ. פָּתַר לָהּ. בְּבָא עִמּוֹ. וְהָא תַנֵּי. תַנֵּי. לֹא יַשְׂכִּיר יִשְׂרָאֵל אֶת בֵּיתוֹ לְגוֹי לִיתֵּן בְּתוֹכוֹ חָמֵץ. אִית לָךְ מֵימַר. בְּדָר עִמּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והתני לא ישכיר ישראל את ביתו וכו'. וכי אית לך מימר בדר הישראל עמו בפסח מיירי בתמיה:
פתר לה. ר' ירמיה בבא הישראל עם העכו''ם בימי המועד וחיישינן דילמא אתי למיכל מיניה:
והתני לא ישכיר וכו'. אלמא דאסור בהנאה:
בתוך הפסח מהו. שיהא מותר בהנאה לחמצו של עכו''הם:
יִשְׂרָאֶל וְגוֹי שֶׁהָיוּ בָאִין בִּסְפִינָה וְחָמֵץ בְּיַד יִשְׂרָאֵל. הֲרֵי זֶה מוֹכְרוֹ לְגוֹי אוֹ נוֹתְנוֹ לוֹ בְמַתָּנָה. וְחוֹזֵר וְלוֹקְחוֹ מִמֶּנּוּ לְאַחַר הַפֶּסַח. וּבִלְבַד שֶׁיִּתְּנוֹ לוֹ מַתָּנָה גְמוּרָה. אוֹמֵר הוּא יִשְׂרָאֵל לְגוֹי. עַד שֶׁאַתְּ לוֹקֵחַ בִּמְנָה. בּוֹא וְקַח לָךְ בְמָאתַיִם. עַד שֶׁאַתְּ לוֹקֵחַ לָךְ מִגּוֹי. בּוֹא וְקַח לָךְ מִיִּשְׂרָאֵל. שֶׁמָּא אֶצְטָרֵךְ וְאֶקַּח מִמָּךְ אַחַר הַפֶּסַח.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ישראל ועכו''ם וכו'. תוספתא היא בפ''ב:
רַב אָמַר. הַטָּח בֵּיתוֹ חָמֵץ צָרִיךְ לְבָעֵר. תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי שִׂמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. בָּצֵק שֶׁעֲשָׂאוֹ כּוּפָת בָּטֵל. פָּתַר לָהּ. אוֹ חֲלוּקִין עַל רִבִּי שִׂמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. אוֹ אָהֵן כּוּפָת מָאִיס הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הטח ביתו חמץ. בדבר שיש בו חמץ צריך לקלוף הטיחה ולבער ופריך והתני אמר רשב''א בצק שעשאו כופת ממנו כמו כופת של תמרים בטלו ומשני דרב פתר לה או חלוקין חבריו על רשב''א וס''ל דלא מיבטל בטל או שאני התם דאהן כופת של בצק מאיס היא ומסתמא בטולי בטיל:
רַב אָמַר. צָרִיךְ לוֹמַר. אֲשֶׁר קִידְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִיוָּנוּ עַל מִצְוַת בִּיעוּר חָמֵץ.
רַב אָמַר. צָרִיךְ לוֹמַר. כָּל חָמֵץ שֶׁיֵּשׁ לִי בְתוֹךְ בֵּיתִי וְאֵינִי יוֹדֵעַ בוֹ יִבָּטֵל.
גַּגּוֹ שֶׁלְגּוֹי שֶׁהָיָה סָמוּךְ לְגַגּוֹ שֶׁלְיִשְׂרָאֵל. וְנִתְגַּלְגֵּל חָמֵץ מִגַּגּוֹ שֶׁלְגּוֹי לְגַגּוֹ שֶׁלְיִשְׂרָאֵל. הֲרֵי זֶה דוֹחְפוֹ בְקָנֶה. אִם הָֽיְתָה שַׁבָּת אוֹ יוֹם טוֹב. רַב אָמַר. כּוֹפֶה עָלָיו כֶּלִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כופה עליה כלי. ולא יגע בו אפי' בקנה דמוקצה היא:
גגו של עכו''ם וכו'. מילתא באנפי נפשה היא:
הלכה: 13a הָא בָאֲכִילָה אָסוּר. מַתְנִיתָא בְמָקוֹם שֶׁלֹּא נָהֲגוּ לוֹכַל פַּת גּוֹיִם. [אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לוֹכַל פַּת גּוֹיִם] מוּתָּר אֲפִילוּ בַּאֲכִילָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' הא באכילה אסור. בתמיה וכו' כדפרישית במתני':
גּוֹי שֶׁבָּא אֶצֶל יִשְׂרָאֵל וּבְיָדוֹ חָמֵץ אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָעֵר. הִפְקִיד אֶצְלוֹ צָרִיךְ לְבָעֵר. יִיחַד לוֹ בַּיִת אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָעֵר. לֹא בִיעֵר לְאַחַר הַפֶּסַח מָהוּ. רִבִּי יוֹנָה אָמַר. מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֶה אָמַר. אָסוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֶה. חֲמֵיצוֹ שֶׁלָּגוֹי הוּא. יִשְׂרָאֵל הוּא שֶׁעָבַר עָלָיו וְלֹא בִיעֲרוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' יוסה וכו'. כלומר דר' יוסה הוא דמהדר לר' יונה מאי דעתיך דאמרית מותר אם מפני שהוא חמצו של עכו''ם הרי הישראל הוא שעבר עליו שלא ביערו דהא אתה מודה לו דמיהת צריך הוא לבער ומכיון שהוא עובר עליו ה''ז כשלו הלכך אסור הוא:
ר' יוסה אמר אסור. דהוי כחמץ שלו שעבר עליו הפסח:
לא ביער. במקום שצריך לבער אם עבר ולא ביער מהו שיהא חמץ זה מוחר לאחר הפסח:
הפקיד אצלו צריך לבער. כגון דקביל עליה הישראל אחריו' דהוי כשלו כדפרישית בפ''ק ואם ייחד לו בית להעכו''ם להניח חמצו אז מסתמא לא קביל עליה אחריות לפיכך א''צ לבער:
א''צ לבער. כלומר שאינו זקוק לו לחמץ שביד העכו''ם:
עכו''ם שבא אצל ישראל וכו'. תוספתא פ''ב:
אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְּעִי. מָסַר לֹו אֶת הַמַּפְתֵּחַ מָהוּ. אָמַר רִבִּי זְכַרְיָה חַתְנֵיהּ דְּרִבִּי לֵוִי. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי שִׁמְעוֹן וַחֲכָמִים. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הַמּוֹסֵר מַפְתֵּיחוֹ לְעַם הָאָרֶץ הַבַּיִת טָהוֹר. שֶׁלֹּא מָסַר לוֹ אֶלָּא שְׁמִירַת הַמַּפְתֵּחַ׃ תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן מְטַמֵּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הבית טהור. ולא חיישינן דלמא נגע עם הארץ בטהרות דלא סמכא דעתיה שלא מסר לי אלא שמירת המפתח ולא יהיב ליה רשותא למיכנס לביתיה ותני עלה בתוספתא שם ר''ש מטמא דבמסירת המפתח רשותא קא יהיב ליה והוא הדין הכא לענין ביעור כן:
דתנינן תמן. בפ''ח דטהרות:
מסר לו את המפתח מהו. כלומר אם מסר לו את המפתח בלבד ולא אמר לו קני בזה מהו שיהא כשלו וצריך הוא לבער או דילמא מכיון דלא א''ל קני אכתי לא סמכא דעתיה דדילמא הדר ביה המשכיר וקאמר ר' זבדיה דדבר זה במחלוקת ר''ש וחכמים תלייא:
הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ. עַד שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְתוֹכוֹ. הַמַּשְׂכּיר צָרִיךְ לְבָעֵר. מִשֶּׁיִּכָּנֵס לְתוֹכוֹ. הַשּׂוֹכֵר צָרִיךְ לְבָעֵר. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. 13b אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁמָּסַר לוֹ אֶת הַמַּפְתֵּחַ. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁלֹּא מָסַר לוֹ אֶת הַמַּפְתֵּחַ אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָעֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אימתי. צריך השוכר לבער אם נכנס לתוכו בזמן שכבר מסר לו המפתח דזהו קניית רשות אבל אם עדיין לא מסר לו המפתח כדי לקנות אפי' נתן לו רשות ליכנס לתוכו א''צ לבער שהרי עדיין לא קנה:
עד שלא יכנס לתוכו. השוכר חל י''ד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source