יוֹצְאִין בְּמַצָּה עָבָה עַד טֶפַח כְּלֶחֶם הַפָּנִים. יוֹצְאִין בְּמַצָּה נָא כְּדִי שֶׁתִּיפָּרֵס וְלֹא תֵיעָשֶׂה גִידִין גִּידִין. מַצָּה הַיְּשָׁנָה תַפְלוּגְתָא דְבֵית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. דִּבֵרְי הַכֹּל הִיא. מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא עֲשָׂאָהּ לְשֵׁם פֶּסַח דָּבָר בָּרִיא שֶׁלֹּא דֵיקְדֵּק בָּהּ. יוֹצְאִין בִּסְרוּקִין בֵּין מְצוּייָרִין בֵּין שֶׁאֵינָן מְצוּייָרִין. אַף עַל פִּי שֶׁאָֽמְרוּ. אֵין עוֹשִׂין סְרִיקִין מְצוּייָרִין בַּפֶּסַח.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ר יוסי. דלא הוא אלא ד''ה הוא במצה ישנה שאין יוצאין בה י''ח בלילה הראשונה שמכיון שלא עשאה לשם פסח דה''ז בכה''ג הוא דפליגי בסוכה ישנה דבר בריא הוא שלא דקדק בה לעשות שמירה הצריכה לחובת מצה:
אע''פ שאמרו אין עושין סריקין מצויירן לכתחלה מפני שלפעמים שוהא בעשייתן:
מצה הישנה. שנעשית קודם לפסח ל' יום:
תפלוגתא דב''ש וב''ה בסוכה ישנה וה''ה במצה ישנה:
יוצאין במצה נא. שאינה אפויה כל צרכה אם היא כדי שתפרס ולא תעשה גידין גידין:
יוצאין במצה עבה עד טפח. שכן מצינו בלחם הפנים שהי' עוביו טפח וקרוי לחם:
רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹשׁוּעַ בֶּן לֵוִי. אוֹתֹוֹ כְזַיִת שֶׁאָדָם יוֹצֵא בוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח צָרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא בוֹ מַשְׁקִין. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. לְמִצְוָה אִיתְאֲמָרַת. רִבִּי בָּא אָמַר. לְמִצְוָה אִיתְאֲמָרַת. רִבִּי יוּדְה בַּר פָּזִי אָמַר. לְעִיכּוּב אִיתְאֲמָרַת. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי בּוּן בַּר חִייָה אָֽמְרָה. לְעִיכּוּב אִיתְאֲמָרַת. הָתִיב רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. וְהָתַנִּינָן. חַלּוֹת תּוֹדָה. אִית לָךְ מֵימַר. חַלּוֹת תּוֹדָה שֶׁאֵין בָּהֶן מַשְׁקִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. תַּמָּן רְבִיעִית הִיא. וּרְבִיעִית מִתְחַלֶּקֶת לְכַמָּה מִינִין. וְהַיי דָא אָֽמְרָה דָא. יְכוֹל יֵצֵא חוֹבָתוֹ בִרְבִיכָה. תַּלְמוּד לוֹמַר. וּשְׁמַרְתֶּם֘ אֶת הַמַּצּוֹת֒. מַצָּה שֶׁצְּרִיכָה שִׁימּוּר. יָצָאת זוֹ שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה שִׁימּוּר. מֵפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה שִׁימּוּר. 18a הָא אִם הָֽיְתָה צְרִיכָה שִׁימּוּר יוֹצְאִין בָּהּ. וְהָא תַנֵּי. יוֹצְאִין בְּמַצָּה מְתוּבֶּלֶת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ טַעַם דָּגָן. וְהִיא שֶׁיְּהֵא רוּבָּהּ דָּגָן. סָֽבְרִין מֵימַר. מְתוּבֶּלֶת מַשְׁקִין. נֹאמַר. מְתוּבֶּלֶת שׁומְשְׁמִין. מְתוּבֶּלֶת אֱגוֹזִים. וְהֵידָא אָֽמְרָה דָא. יָכוֹל שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא בַפֶּסַח אֶלָּא בְפַת (חֲרָרָה) [הֻדְרָאָה]. מְנַיִין אֲפִילוּ בְמַצַּת שְׁלֹמֹה. תַּלְמוּד לוֹמַר. תֹּֽאכְל֖וּ מַצּֽוֹת׃ רִיבָה. אִם כֵּן מַה תַלְמוּד לוֹמַר. לֶ֣חֶם עוֹנִי. פְּרָט לְסוּרְסִין וּלְחַלַּת הַמַּסְרֵת וְלַאֲשִׁישָׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
צריך שלא יהא בו משקין. שלא יהא נעשה בשום משקה ואפי' מאותן שאינן מחמיצין:
למצוהן. לכתחלה איתאמרת. ואידך ס''ל אף לעיכוב בדיעבד איתמר:
מילתיה בר' בין בר חייה. ממילתיה דלקמיה שמעי' דאף הוא סבר לעיכוב איתמר דהוא התיב והתנינן חלות תודה במתני' דאם עשאן למכור בשוק יוצאין בהן וכי אית לך מימר חלות תודה שאין בהן משקין והלא בשמן הן נעשין ואי אמרת למצוה איתמר מאי קא מוסיב מדקתני יוצא בהן דילמאי בדיעבד קאמר יוצא בהן:
אמר ר' יוסי. לתרץ קושיא דר' בון דמחלות תודה ל''ק דהרי רביעית היא והיא מתחלקת לכמה מינין וכלומר דהא דתנן בפ''ט דמנחות חצי לוג שמן לתודה היינו חציו לחמץ וחציו למצה שבה ובמצה כמה חלות ואין רביעית שמן ניכר בהן:
דא. מזו הברייתא ש''מ דאסור דתניא יכול יצא י''ח ברבוכה שעשייה משמן וכיוצא בו:
והיידא אמרה. ומעתה מאיזה דבר שמעי' אם מותר לעשות מצה בפסח במשקין או לא דמחלות תודה איכא למידחי ולא ש''מ מידי:
פרט לסורטין. כמו איסקרטין והמשרת והאשישה שהן עשיין מיין ומשאר מיני משקין:
דאי מכאן נשמע דאסור דתניא יכול וכו' בפת הדראה פת קיבר והיא נפרכת לחתיכות ומדכתיב לחם עוני ומנין אפי' למצה שלימה וכו':
והיידה אמרה. ומאיזה דבר נלמוד מעתה מכיון דאיכא למידחי להאי גיסא ולהאי גיסא:
והא תני. בניחותא דתני בתוספתא פ''ב יוצאין במצה מתובלת וכו' וסברין מימר מתובלת במשקין שהיא מעורבת במעט משקין וקתני יוצאין בה ודחי לה הש''ס דנאמר מתובלת בשומשמין או באגוזים:
מפני וכו'. אלא טעמא מפני שאינה צריכה שימור כלומר כמו רבוכה שנעשית כולה או רובה בשמן הא אם היתה צריכה שימור כגון שאין בה אלא מעט ממשקין ורובה ממים יוצאין בה:
יצאת זו שאינה צריכה שימור ושאינה באה לידי חימוץ:
תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוּדָה. שָׁאַל בֳּייֵתּוֹס בֶּן זּוֹנִין אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל וַחֲכָמִים בְּיַבְנֶה. מָהוּ לַעֲשׂוֹת סְרִיקִין הַמְצוּייָרִין בַּפֶּסַח. אָֽמְרוּ לוֹ. אָסוּר. מִפְּנֵי שֶׁהָאִשָּׁה מִשְׁתָּהָא בָּהֶן וְהֵן בָּאִין לִידֵי חָמֵץ. אָמַר לָהֶן. אִם כֵּן יַעֲשׂוּ אוֹתָן בְּטִפּוֹס. אָֽמְרוּ לוֹ. יְהוּ אוֹמְרִים. כָּל הַסְּרִיקִין אֲסוּרִין וּסְרִיקֵי בֳּייֵתּוֹס בֶּן זּוֹנִין מוּתָּרִין. תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. עוֹשִׂין סְרִיקִין כִּרְקִיקִין. וְאֵין עוֹשִׂין רְקִיקִין כִּקְלוּסְקָאוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
בטפוס. ויקבענה כאחד בלי שהייה:
אמרו לו וכו'. ולפי שאין הכל יודעים לעשות כך אסרו כולם:
ברקיקין. שהן דקין ונעשין מהר אבל לא כשנעשית כגלוסקאות העבים דשוהא בעשייתה כשעושה כסריקין המצויירין:
משנה: וְאֵילּוּ יְרָקוֹת שֶׁאָדָם יוֹצֵא בָהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח בַּחֲזֶרֶת וּבָעוּלְשִׁין וּבַתַּמְכָה וּבַחַרְחֲבִינָה וּבַמָּרוֹר. יוֹצְאִין בָּהֶן בֵּין לַחִין בֵּין כְּמוּשִׁין. אֲבָל לֹא כְבוּשִׁים וְלֹא שְׁלוּקִין וְלֹא מְבוּשָּׁלִין. וּמִצְטָֽרְפִין בִּכַזַּיִת. וְיוֹצְאִין בַּקֶּלַח שֶׁלָּהֶן ובַדְּמַאי וּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּיטְּלָה תְרוּמָתוֹ וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ׃
Pnei Moshe (non traduit)
ובמרור. מין כוסברתא והוא מר ביותר לפיכך נקרא מרור סתם:
מתני' ואלו ירקות שאדם יוצא בהן י''ח בפסח. משום מרור:
בחזרת. חסא לטגא בלע''ז:
בעולשין. אנדיבי בלע''ז:
ובתמכא. כך שמה ובלשון אשכנז קרי''ן:
ובחרחבינא. אלקריצינ''א:
בין לחים בין כמושין. והן יבשים ודוקא בקלח שלהן כדקתני בסיפא אבל עלין לחין אין יבישין לא:
שלוקין. מבושלין הרבה יותר מדאי וכבושים בחומץ:
ולא מבושלין. אפי' בדרך בישול:
ומצטרפין לכזית. בין אלו ירקות למרור ובין חמשת מיני דגן דקתני ברישא מצטרפין הן לכזית:
ובדמאי. לאפוקי בטבל אף על גב דמעשר ירק דרבנן אפ''ה הוי ליה מצוה הבאה בעבירה:
הלכה: בַּחֲזֶרֶת. חַסִּין. בָּעוּלְשִׁין. טְרוֹקְסִימוֹן. וּבַתַּמְכָה. גִּנְגִּידִין. בַּחַרְחֲבִינָה. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. יסי חלי. וּבַמָּרוֹר. יָרָק מָר וּפָנָיו מַכְסִיפִין וְיֵשׁ לוֹ שְׂרָף. הָתִיבוּן. הֲרֵי חֲזֶרֶת מָתוֹק. הֲרֵי אֵינוֹ קָרוּי חֲזֶרֶת אֶלָּא מָתוֹק. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כָּל עַצְמָן אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בַחֲזֶרֶת. מַה חֲזֶרֶת תְּחִילָּתָהּ מָתוֹק וְסוֹפָהּ מָר. כָּךְ עָשׂוּ הַמִּצְרִיִים לַאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם. בַּתְּחִילָּה בְּמֵיטַ֣ב הָאָ֔רֶץ הוֹשֵׁ֥ב אֶת אָבִ֖יךָ וְאֶת אַחֶ֑יךָ. וְאַחַר כָּךְ וַיְמָֽרֲר֨וּ אֶת חַיֵּיהֶ֜ם בַּֽעֲבוֹדָה קָשָׁ֗ה בְּחוֹמֶר וּבִלְבֵינִים.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' בחזרת הוא חסין. חסא הוא נקרא וכן כל אלו דחשיב בעולשין וכו' כך היו קוראין אותם בלשונם:
התיבון הרי חזרת מתוק. היא והרי אינו קרוי חזרת אלא מתוק כלומר וכן כל דבר המתוק מכנין אותו בשם חזרת על שם שהוא מתוק ואמאי יוצאין בו משום מרור:
כל עצמן אין הדבר תלוי אלא בחזרת. כלומר עיקרו של הדבר שהוא לזכר וימררו את חייהם אינו תלוי אלא בחזרת שהוא דומה בדומה מה החזרת תחילתה כשהוא צומח מן הארץ ירך מתוק הוא וסופה כשנתגדל ונתקשה הגזע מר הוא כך עשו המצרים לאבותינו במצרים וכו' וכמו כן דרשי בתחילה בפה רך ולבסוף בפרך:
בֵּין כְּמוּשִׁין. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲבָל לֹא כְמוּשִׁין. אָמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דְּאָמַר. כְּמוּשִׁין. בְּקֶלַח. מָאן דְּאָמַר. אֲבָל לֹא כְמוּשִׁין. בָּעָלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
בין כמושין והתניא. בברייתא אבל לא בכמושין וקאמר רב חסדא דלא פליגי מ''ד וכו' כדפרישית במתני':
רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. זַיִת כָּבוּשׁ אוֹמֵר עָלָיו. בּוּרֵא פְרִי הָעֵץ. רִבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. 18b יָרָק שָׁלוּק אוֹמֵר עָלָיו. שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִדְבָרוֹ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מַתְנִיתָה מְסַייְעָה לְרִבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת. אֲבָל לֹא כְבוּשִׁין וְלֹא שְׁלוּקִין וְלֹא מְבוּשָּׁלִין. אִם בְּעֵיינָן הֵם יֵצֵא בָהֶם יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. מָאן יְדַע מִשְׁמַע מִן רִבִּי יוֹחָנָן יְאוּת. רִבִּי חִייָה בַּר בָּא אוֹ רִבִּי בִנְיָמִין. לֹא רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. וְעוֹד מִן הָדָא. מִן מַה דַאֲנָן חַמְיִין רַבָּנִין עָלִין לַבְרִייָתָה וְנָֽסְבִין תּוּרְמוּסִין וּמְבָֽרְכִין עֲלֵיהוֹן. בּוֹרֵא פְרִי הָאֲדָמָה. וְתוּרְמוּסִין לֹא שְׁלוּקִין הֵן. אִין תֵּימַר. שַׁנִייָא הִיא. שֶׁאָֽמְרָה תוֹרָה מְרוֹרִים. תּוּרְמוּסִין כֵּיוָן שֶׁשְּׁלָקָן בָּֽטְלָה מָרָתָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. ולֹא פְלִיגִין. זַיִת עַל יְדֵי שֶׁדַּרְכּוֹ לֵיאָכֵל חַי. אֲפִילוּ כָבוּשׁ בְּעֵינוֹ הוּא. יָרָק כֵּיוָן שֶׁשְּׁלָקוֹ נִשְׁתַּנָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתניתא. דידן מסייע לר' בנימין בר' יפת דקתני אבל לא כבושין וכו' אלמא דכבוש ושלוק חד דינא אית להו ולא נחשבו כבעין והלכך אין יוצאין בהן:
זית כבוש. כמו שכובשין זיתים במלח כדי למתקן נשאר ברכתו עליו כמו בתחלה. ועיקרא דמילתא לעיל בפ' כיצד מברכין גריס לה בהלכה א' ומייתי לה הכא אגב דלקמן:
ירק שלוק. פליג על דר' חייא בשם ר' יוחנן אלא כך קיבל מר' יוחנן דשלוק נשתנה ברכתו ואומר עליו שהכל וה''ה לכבוש:
מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות וכו'. כלומר דר''ז מתמה על הא דר' שמואל מחזק דבריו של ר' בנימין בשמיה דר' יוחנן וכי מי יודע למימר שפיר טפי משמיה דר' יוחנן ר' חייה בר בא או ר' בנימין בר יפת לא ר' חייה בר בא דהא היה תלמידו מובהק ודייק וגמר שמעתתא מפומיה:
ועוד. ראייה מן הדא לדר' חייה משמי' דר' יוחנן:
מן מה שאנו רואין דרבנן עלין לברייתה. להבראה א''נ להברות עצמן כדרך שלוקחין דבר מועט קודם הליכתן לבית המדרש והן לוקחין תורמסין ומברכין בורא פרי האדמה וכי תורמסין לא שלוקין הן אלמא דכבעינן נחשבו ולא נשתנה הברכה וא''כ הני רבנן לא עבדי כדדייקת ממתני':
אין תימר שניא הוא. שאמרה תורה מרורים. כלומר וכ''ת לעולם בעלמא שלוק לאו כבעינו נחשב וכדמשמע ממתני' והא דאלו רבנן מברכין על התורמס שלוק כמו שהוא בעין היינו טעמייהו דאינהו סברי שנייא היא מתני' דטעמא מפני שאמרה התורה מרורים וכיון ששלקן או כבשן בטלה מרירותא מינייהו והלכך אין יוצאין בהן אבל התורמס הזה מכיון שהוא מר מאוד וצריך לשלקו הרבה והרבה עד ז' פעמים ולפיכך הוא דנשאר ברכתו כמו שהיה בעינו שהרי על הרוב נשאר הוא מר כמקודם:
תורמסין כיון ששלקן בטלה מרתן. כלומר הא ודאי ליתא דתורמסין נמי כששולקין אותו הרבה נתבטל מרירותן ואפ''ה חזינן להני רבנן דלעולם היו מברכין עליהן בפה''א ואפ לו אם נשלקו הרבה א''כ ע''כ דטעמייהו דשלוק לעולם נחשב היא כבעין לענין ברכה ודלא כרבי בנימין בר יפת:
אמר רבי יוסי בר' בון דמעיקרא ל''ק על הני תרתי שמעתתא משמיה דרבי יוחנן ולא פליגין כלל הא דרבי חייה בר בא ודרבי בנימין בר יפת דהא דקאמר רבי חייה בזית כבוש הוא דקאמר שכן זית ע''י שדרכו לאכול אותו כשהוא חי ולא כבוש או שלוק הלכך אפי' הוא כבוש כבעינו היא ולא נשתנה ברכתו אבל הא דרבי בנימין בר יפת בירק היא ואין דרך לאכלו חי ומכיון שנשלק דרכו להיות נשתנה ע''י כך הלכך הלכה ברכתו ממנו מכמו שהיה:
משנה: אֵין שׁוֹרִין אֶת הַמּוּרְסָן לַתַּרְנְגוֹלִים אֲבָל חוֹלְטִין. הָאִשָּׁה לֹא תִשְׁרֶה אֶת הַמּוּרְסָן שֶׁתּוֹלִיךְ בְּיָדָהּ לַמֶּרְחָץ אֲבָל שָׁפָל הִיא בִּבְשָׂרָהּ יָבֵשׁ. לֹא יִלְעוֹס אָדָם חִטִּים וְיִתֵּן עַל גַּבֵּי מַכָּתוֹ בַפֶּסַח מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְמִיצוֹת׃
Pnei Moshe (non traduit)
לא ילעוס. לא יכוס בשיניו:
מפני שהן מחמיצות. מחמת הרוק שהרוק מחמיץ הוא:
מתני' אין נותנין את הקמת לא לתוך חרוסת. הוא דבר שיש בו חומץ ומים ועשו כדי לטבול בו:
ולא לתוך החרדל. אם יש בו מים:
אם נתן. לתוך החרדל יאכל מיד מפני שהחרדל חד ואינו ממהר להחמיץ כמו החרוסת אבל בחרוסת מודה ת''ק לר''מ דאסור:
ור''מ אוסר. אף אם נתן לתוך החרדל דקסבר החרדל שיש בו מים מחמיץ לאלתר כמו החרוסת ואין הלכה כר''מ:
לא במשקין ולא במי פירות. אף על גב דכתיב במים גלתה התורה מדכתיב ובשל מבושל מ''מ:
אבל סכין. אותו בשעת צלייתו בשמן או בשאר מי פירות:
ומטבילין אותו בהן. בשעת אכילתו ולא אמרינן שמבטל טעמו:
מי תשמישו של נחתום. שמצנן בהן ידיו בשעה שהוא עורך ומקטף את המצה:
ישפכו. ודוקא במקום מדרון שלא יהו מכונסים במקום אחד ויתחמצו:
אבל שפה היא על בשרה. במורסן יבש. ואף על פי שהזיעה יוצאת על בשרה דזיעת אדם אינה מחמצת:
מתני' אין שורן את המורסן. במים צוננים וכ''ש בפושרין כדי לתת לתרנגולין מפני שממהרין להחמיץ אבל חולטין אותן במים רותחין שכל זמן שהן רותחין אינם מחמיצין והאידנא נהיג עלמא איסורא אפילו בחליטה ברותחין:
שתוליך בידה למרחץ. לשוף בו בשרה מפני שמחמין בשרייה:
הלכה: תַּנֵּי. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי אָמַר מִשּׁוּם אָבִיו. אֵי זוֹ הִיא הַמְּעִיסָּה. הַנּוֹתֵן חַמִּין לְתוֹךְ קֶמַח. חֲלִיטָה. קֶמַח לְתוֹךְ חַמִּין. וְהָכָא בֵין חַמִּים לְתוֹךְ מוּרְסָן בֵּין מוּרְסָן לְתוֹךְ חַמִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני וכו'. בתוספתא היא בריש פ''ק דחלה ומייתי לה הש''ס שם על המתני' המעיסה והחליטה דהתם:
והכא. דקתני במתנית' אבל חולטין סתמא ולא אשכחן עלה לחלק אלא בין חמין לתוך מורסין ובין מורסין לתוך חמין מותר בשיש בהן שמנונית בהחמין והלכך לעולם מותר:
גמ' ובלבד שלא ישהא. את הקמח בתוך החרדל:
מפני שהוא משהא. כלומר לפעמים משהא הוא באכילתו ובתוך כך הוא מחמיץ:
בְּשֶׁיֵּשׁ בָּהֶן שַׁמְנוּנִית. מָלוּגְמָא שֶׁנִּסְרְחָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. זָקוּק לְבָעֵר. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין זָקוּק לְבָעֵר. מָאן דְּאָמַר. זָקוּק לְבָעֵר. בְּשֶׁנִּתְחַמְּצָה וְאַחַר כָּךְ נִסְרְחָה. וּמָאן דְּאָמַר. אֵינוֹ זָקוּק לְבָעֵר. בְּשֶׁנִּסְרְחָה וְאַחַר כָּךְ נִתְחַמְּצָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מלוגמא. מקמח שנעשית לרפואה ונסרחה עד שנפסלה מאכילת כלב:
בשנתחמצה ואח''כ נסרחה. דמכיון שכבר נתחמצה מקודם חל עליה חובת הביעור:
משנה: אֵין נוֹתְנִין אֶת הַקֶּמַח לֹא לְתוֹךְ חֲרוֹסֶת וְלֹא לְתוֹךְ חַרְדָּל אִם נָתַן יֹאכַל מִיָּד וְרִבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. אֵין מְבַשְּׁלִין אֶת הַפֶּסַח לֹא בְמַשְׁקִין וְלֹא בְמֵי פֵרוֹת אֲבָל סָכִין וּמַטְבִּילִין אוֹתוֹ בָהֶן. מֵי תַשְׁמִישָׁיו שֶׁל נַחְתּוֹם יִשָּֽׁפְכוּ מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְמִיצִין׃
Pnei Moshe (non traduit)
לא ילעוס. לא יכוס בשיניו:
מפני שהן מחמיצות. מחמת הרוק שהרוק מחמיץ הוא:
מתני' אין נותנין את הקמת לא לתוך חרוסת. הוא דבר שיש בו חומץ ומים ועשו כדי לטבול בו:
ולא לתוך החרדל. אם יש בו מים:
אם נתן. לתוך החרדל יאכל מיד מפני שהחרדל חד ואינו ממהר להחמיץ כמו החרוסת אבל בחרוסת מודה ת''ק לר''מ דאסור:
ור''מ אוסר. אף אם נתן לתוך החרדל דקסבר החרדל שיש בו מים מחמיץ לאלתר כמו החרוסת ואין הלכה כר''מ:
לא במשקין ולא במי פירות. אף על גב דכתיב במים גלתה התורה מדכתיב ובשל מבושל מ''מ:
אבל סכין. אותו בשעת צלייתו בשמן או בשאר מי פירות:
ומטבילין אותו בהן. בשעת אכילתו ולא אמרינן שמבטל טעמו:
מי תשמישו של נחתום. שמצנן בהן ידיו בשעה שהוא עורך ומקטף את המצה:
ישפכו. ודוקא במקום מדרון שלא יהו מכונסים במקום אחד ויתחמצו:
אבל שפה היא על בשרה. במורסן יבש. ואף על פי שהזיעה יוצאת על בשרה דזיעת אדם אינה מחמצת:
מתני' אין שורן את המורסן. במים צוננים וכ''ש בפושרין כדי לתת לתרנגולין מפני שממהרין להחמיץ אבל חולטין אותן במים רותחין שכל זמן שהן רותחין אינם מחמיצין והאידנא נהיג עלמא איסורא אפילו בחליטה ברותחין:
שתוליך בידה למרחץ. לשוף בו בשרה מפני שמחמין בשרייה:
הלכה: [תַּנֵּי.] אֵין נוֹתְנִין אֶת הַקֶּמַח לֹא לְתוֹךְ חֲרוֹסֶת אוֹ לְתוֹךְ חַרְדָּל. אִם נָתַן יֹאכַל מִיָּד וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִשְׁהֵא. רִבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁהֵא.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני וכו'. בתוספתא היא בריש פ''ק דחלה ומייתי לה הש''ס שם על המתני' המעיסה והחליטה דהתם:
והכא. דקתני במתנית' אבל חולטין סתמא ולא אשכחן עלה לחלק אלא בין חמין לתוך מורסין ובין מורסין לתוך חמין מותר בשיש בהן שמנונית בהחמין והלכך לעולם מותר:
גמ' ובלבד שלא ישהא. את הקמח בתוך החרדל:
מפני שהוא משהא. כלומר לפעמים משהא הוא באכילתו ובתוך כך הוא מחמיץ:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source