כָּתוּב כָּל מַחְמֶ֖צֶת לֹ֣א חֹאכֵ֑לוּ. לְרַבּוֹת כּוּתָּח הַבַּבְלִי וְשֵׁכָר הַמָּדִי וְחוֹמֶץ הָאֲדוֹמִי שֶׁיְּהוּ בָאַזְהָרָה. יָכוֹל יְהוּ בְהִכָּרֵת. תַּלְמוּד לוֹמַר כִּ֣י ׀ כָּל אֹכֵ֣ל חָמֵ֗ץ וְנִכְרְתָ֞ה. חֲבֵרַייָא בְעוֹן קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. הָכָא כְתִיב כָּל וְהָכָא כְתִיב כָּל. הָכָא אַתְּ מַרְבֶּה וְהָכָא אַתְּ מְמָעֵט. אֲמַר לוֹן. כָּאן רִיבָה בָאוֹכְלִין וְכָאן רִיבָה בָנֶאֱכָלִין. הָתִיבוֹן. וְהָתַנֵּי. יוֹצְאִין בְּמַצָּה מְתוּבֶּלֶת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ טַעַם דָּגָן. וְהִיא שֶׁיְּהֵא רוּבָּהּ דָּגָן. וְאֵילּוּ הוֹאִיל וְרוּבָּן חָמֵץ יְהֵא חַייָב. אֲמַר לוֹן. שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִיב לֶחֶם. וְאֵילּוּ אֵינָן לֶחֶם. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵה. וְהָתַנֵּי. 20a כָּל עַצְמוֹ אֵינוֹ קָרוּי לֶחֶם אֶלָּה מַצָּה. שִׁבְעַ֥ת יָמִ֛ים תֹּֽאכַל עָלָ֥יו מַצּ֖וֹת לֶ֣חֶם עוֹנִי. וְהָכָא אַתְּ יְלִיף מַצָּה מֵחָמֵץ. וְעוֹד מִן הָדָא דְתַנֵּי. יוֹצֵא הוּא אָדָם יַד חוֹבָתוֹ בְּרָקִיק שָׁרוּי וּבְרָקִיק מְבוּשָּׁל שֶׁלֹּא נִמְחֶה. לֹא אַמַר אֶלָּא שֶׁלֹּא נִמְחֶה. הָא אִם נִמְחֶה לֹא. וּלְעִנְיַן חָמֵץ אַתְּ אָמַר. הִמְחָה אֶת הֶחָמֵץ וּגְמָיוֹ חַייָב. מַאי כְדוֹן. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי אִידִי. אֵין חִימּוּצוֹ חִימּוּץ בָּרוּר. מָהוּ שֶׁיִּלָּקֶה. רִבִּי יִרְמָיָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אַף לִלְקוֹת אֵין לוֹקֶה. דְּתַנֵּי. עַל חָמֵץ בָּרוּר חַייָב כָּרֵת וְעַל עֵירוּבוֹ סוֹפֵג אַרְבָּעִים. רַב אָמַר. זָה סִיעוֹר. וְאָמַר. זֶה כּוּתָּח הַבַּבְלִי וְשֵׁכָר הַמָּדִי. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא קוֹמֵי רִבִּי לָא. תִּיפְתָּר בְּחָמֵץ וּמַצָּה שֶׁנְִּתְעָֽרְבוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. קַּשִּׂייָתָהּ עַל הָדָא דְרִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא. מָה נָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁרוּבּוֹ חָמֵץ. חַייָב כָּרֵת. אִם בְּשֶׁרוּבּוֹ מַצָּה. יוֹצֵא בָהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. תַּנָּא רִבִּי יוֹשׁוּעַ אוֹנִייָה. תִּיפְתָּר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָמֵץ ואֵין בוֹ כְזָיִת. כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. כָּל שֶׁהוּא לְמַכּוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מחמצת. משמע שנתערב בו איזה חמץ:
תיפתר שיש בו חמץ ואין בו כזית. והלכך לית כאן כרת והא דאמרת דליבטל נמי לענין מלקות כר''ש הוא דאתיא דאיהו ס''ל כל שהוא למלקות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן:
קשייתה. הקשיתי על הא דר' בון דהיכי דמי אם בשרוב התערובת חמץ א''כ חייב כרת היא ואם בשרובו מצה יוצא וכו' כלומר הרי כשרובו מצה ואין בו חמץ גמור אמרינן בעלמא דיוצא בה י''ח בפסח כדאמרינן לעיל גבי מצה מתובלת. והכא נהי דלא שייך למימר דיוצא בה י''ח מ''מ קשיא כיון דרובו מצה מ''ט סופג הארבעים לבטל האי מיעוט חמץ ברוב מצה דאית ביה לפטרו ממלקות:
תיפתר. להאי ברייתא דקתני על עירובו סופג ארבעים לא כדמפרש לה רב אלא בחמץ גמור ומצה שנתערבו יחד מיירי:
דתני. קושיא היא א''כ מאי האי דתני. על חמץ ברור וכו' ועל עירובו סופג הארבעים ומפרש לה רב דעירובו דקתני זה שיאור דתנן לקמן בפירקין ואמרי לה זה כותח הבבלי ושכר המדי אלמא דאית בהו מלקות:
אף ללקות אינו לוקה. דבאזהרה בעלמא הוא דקאמרינן דאית בהו:
מהו שילקה. השתא דאמרת לפי שאין חמוצן חמץ ברור אם כן נימא נמי הא דמרבי להו באזהרה ללאו בעלמא הוא דמרבי ולא למלקות כמו בלאו גמור:
מאי כדון. והשתא דאיתותב ר' יונה א''כ הדרן לקושיין דלעיל דאם כל דגבי לאו מרבה לתערובת חמץ נימא נמי כל דגבי כרת לרבות לתערובת חמץ ומ''ט דלא מיחייב כרת בתערובת וקאמר ר' יוסי בשם ר' אידי דהיינו טעמא שאין חימוצו חמץ ברור והלכך גבי הני תערובת חמץ דקחשיב במתני' אין בהם כרת:
ועוד. קשיא אעיקרא דדינא דלדידך דילפת חמץ ממצה מן הדא דתני וכו' ולא אמר אלא דוקא שלא נמחה הא אם נמחה לא ואלו לענין חמץ את אמר המחה את החמץ וגמאו חייב אלמא דלא ילפינן חמץ ממצה במידי דנימא דכל שישנו בזה ישנו בזה:
התיב ר' יוסה. לר' יונה הא אכתי קשיא לדידך דילפת בעלמא חמץ ממצה:
אמר לון שניא היא. התם דהיינו טעמא דאמרינן דיוצאין במצה מתובלת שרובה דגן דכתיב לחם גבי מצה והואיל ורובה דגן לחם מיקרייא אבל אלו שיש בהן תערובת חמץ דאיירינן במתני' אינן לחם דתאמר בהו דנילף ממצה:
יוצאין וכו'. כדמייתי להא בפרק דלעיל בה''ד וא''כ נימא נמי ואילו התערובת חמץ דאיירינן ביה הואיל ורובן חמץ יהא חייב כרית כמו בחמץ גמור דילפינן ממצה דכל שרובה דגן יוצאין בה:
והתני. בתוספתא פ''ב:
התיבון. חברייא לר' יונה לדידך דילפת חמץ ממצה דהא קאמרת דאיצטריך האי כל לרבות נשים וכדלעיל קשיא:
וכאן ריבה בנאכלין. קרא דכל מחמצת לא תאכלו דמישתעי בנאכלין והלכך מרבינן נמי לדברים הנאכלין שעובר על לאו גם בתערובת חמץ:
אמר לון. לא כדסלקא אדעתייכו אלא כאן וכאן כל לרבות הוא וכאן ריבה באוכלין האי כל אוכל מחמצת דכרת דמשתעי באוכלין מרבה הוא לאוכלין והיינו לרבות נשים דסד''א דכל שישנו באכילת מצה הוא דישנו בבל תאכל חמץ לאפוקי נשי דה''א דפטורות ממצה הואיל והיא עשה שהזמן גרמא הלכך איצטריך לרבות נשים לבל תאכל חמץ ומכיון דאתרבי השתא לבל תאכל חמץ אתרבי נמי לחיוב אכילת מצה דאמרינן כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו באכילת מצה:
ת''ל כי כל אוכל חמץ ונכרתה. על חמץ גמור הוא ענוש כרת ולא על עירובו ואע''ג דכתיב נמי כי כל אוכל מחמצת ונכרתה ס''ד השתא דטעמא דכל דכתיב גבי חמץ למעט מכרת לתערובת חמץ והלכך מחמצת דכתיב נמי כרת גביה דרשי' למילתא אחריתא שאפי' נתחמץ מחמת דבר אחר הוי חמץ גמור. והיינו דמקשי חבריא לפני ר' יונה מ''ש האי דכל מחמצת לא תאכלו דאת אמר לרבות לתערובת חמץ בלאו והאי כל דכתיב גבי אוכל חמץ את אמר דלמעט תערובת מכרת היא. ואי דדייקת מדכתיב חמץ משמע חמץ גמור דוקא הא כתיב נמי כל אוכל מחמצת ונכרתה ונימא דהאי כל נמי לרבית לתערובת חמץ שיהא בכרת:
והתני כל עצמו אינו קרוי לחם אלא מצה וכו'. וכלו' כל עצמה שלמצה בעי' שתהא מה' המינין כדדרשינן בפ' דלעיל בריש הל' ד' דכתיב גבי מצה לחם עוני ואינו קרוי לחם אלא מחמשת המינין א''כ והכא איפכא הוא דאת יליף מצה מחמץ דמה שהוא קרוי לחם גבי חמץ הוא דקרוי לחם גבי מצה:
הלכה: חֲבָרַייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹשׁוּעַ בֶּן לֵוִי. בְּנִקְלַף כּוּלּוֹ כְּאַחַת. עַד כְּדוֹן לַח. יָבֵשׂ. מֵאַחַר שֶׁאִילּוּ הָיָה לַח הָיָה נִקְלַף כּוּלּוֹ כְּאַחַת. וַאֲפִילוּ יָבֵשׁ כְּסֶדֶר הַזֶּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' בנקלף כולו כאחת. כלומר הא דקתני אם יש כזית במקום אחד חייב לבער דוקא במקום אחד ממש אלא אפי' יש כאן שני חצאי זיתים וחוט של בצק ביניהן והוא נקלף כולו כאחת שבנטילת החוט ניטלין גם כן החצאי זיתים עמו הרי הוא כמו כזית במקום אחד וחייב לבער:
עד כדין לח. עד כאן לא אמרי' כן אלא בבצק לח שנוח לקלפו כאחת:
יבש. מהו ופשיט לה דגם ביבש הדין הוא כך לפי שמאחר שאלו וכו' כלומר רואין שאילו היה לח היה נקלף כולו כאחת אפילו הוא עכשיו יבש הרי הוא כסדר הזה דהואיל ויש בין שניהם כזית מצטרפין וחייב לבער:
משנה: בָּצֵק שֶׁבְּסִדִיקֵי הָעֲרֵיבָה אִם יֵשׁ כַּזַּיִת בְּמָקוֹם אֶחָד חַייָב לְבָעֵר פָּחוּת מִכֵּן בָּטֵל בְּמִיעוּטוֹ. וְכֵן לְעִנְיַן הַטּוּמְאָה אִם הִקְפִּיד עָלָיו חוֹצֵץ אִם רוֹצֶה הוּא בְקִיּוּמוֹ הֲרֵי הוּא כָעֲרֵיבָה. בָּצֵק הַחֵרֵשׁ אִם יֵשׁ כַּיּוֹצֵא בוֹ שֶׁהֶחְמִיץ הֲרֵי זֶה אָסוּר׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' בצק שבסדקי עריבה אם יש כזית במקום אחד. אפילו הוא עשוי לחזק הסדקים שבעריבה או לסתום הנקב חייב לבער דכזית אינו בטל:
פחות מכאן בטל הוא במיעוטו. אם הוא עשוי לחזק ואם אינו עשוי לחזק אפילו הוא פחות מכזית חייב לבער לפי שאינו מבטלו להיות שם ואפשר שימלך ויטלנו:
וכן לענין הטומאה. התם מסיק דה''ק וכן לענין הטומאה בפסח שאם יש בו כזית ונגע בו טומאה חוצץ הוא הואיל ואיסורו חושבו בפסח ולא נחתא לה טומאה להעריבה ואם היא פחות מכזית בטל היא לגבי העריבה והוו כאלו נגעה הטומאה בעריבה עצמה וטמאה היא:
אם הקפיד עליו חוצץ. זה קאי אשאר ימות השנה כלו' ובשאר ימות השנה אינו כן אלא בקפידא תליא מילתא שאם מקפיד עליו ועתיד ליטלו אפי' הוא פחית מכזית חוצץ הוא בפני הטומאה ולא נחתא לה טומאה להעריבה ואם אינו מקפיד עליו אלא רוצה הוא בקיומו שם אפי' יש בו הרבה הרי הוא כעריבה ואם נגעה בו טומאה הוי כאלו נגעה בעריבה עצמה:
בצק החרש. שאינו משמיע קול כשמכין עליו ודומה לחרש שאינו משיב להקוראין לו וה''ז ספק אם החמיץ או לא לפי שדרך הבצק כשהחמיץ משמיע הוא קול אם אדם מכה בידו עליו וזה החרש עדיין אין ניכר הלכך משערינן שאם יש כיוצא בו שהחמיץ שנילוש זה בשעה שנילוש זה ואם זה החמיץ גם זה אסור ואם אין שם כיוצא בו אמרי' התם דשיעור עיסה ששהתה כדי מהלך אדם בינוני הילוך מיל ה''ז חמץ גמור וישרף ושיעור זה הוא כדי רביעית שעה וחלק עשרים מן השעה שהוא י''ח חלקי השעה לפי החשבון להילוך ביניני עשרה פרסאות ביום שהוא י''ב שעות:
רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בְּשֵׁם רַב. קְדֵירָה שֶׁבִּישֵּׁל בָּהּ [מוּדָה] לֹא יְבַשֵּׁל בָּהּ מֵאוֹתוֹ הַמִּין אֶלָּא לְאַחַר הַפֶּסַח. הָא מִמִּין אַחֵר מוּתָּר וּבִלְבַד לְאַחַר שְׁלֹשָׁה תַבְשִׁילִין. כְּשֵׁם שֶׁהוּא בָטֵל עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ כָּךְ יְבָטֵל עַל מִינוֹ. מִין מְעוֹרֵר עַל מִינוֹ לֵיאָסֵר. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי. רִבִּי אַבָּהוּ מְפַקֵּד לְטוֹחָנַייָא דְלָא מִיתֵּן קוּפַּייָא אִילֵּין עַל אִילֵּין דְּלָא יִרְתְּחָן וְיִחְמְעָן. רִבִּי חִינְנָא בַּר פַּפֻּא 20b אֲזַל לֵיהּ גַּבֵּי טוֹחָנַייָא. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן טְחַן לֵיהּ צְרָף. רִבִּי אָבוּן הוֹרֵי לַטּוֹחָנַייָא מִיתֵּן טַרְטוֹן דְּמַיי בְּגִין מוֹדִייָה וּמְתַלֶּנָּה אַרְבָּעָה זִימְנִין. רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. בָּעֲשָׂבִין שָׁרֵי. מְטָנָנָה אֲסִיר. וְחָרָנָה מִיחְלַף. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי הִלֵּל. וְאֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר. בָּעֲשָׂבִין שָׁרֵי. בְּלוֹקְטָן מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן. מָה. דְּטַלָּא פְייָגָא מִינְּהוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מטננה. אבל דבר שהוא לח מעצמו כגון מים וכיוצא אסור דחיישינן שמא יפול מהן לתוך הקמח:
וחרנה מיחלף. ואידך מ''ד ס''ל איפכא דבמים שרי לפי שהוא נזהר בהם ביותר אבל עשבים לחים לא לפי שאינו חושש להזהר בהן כל כך ושמא יפלו לתוך הקמח ולאו אדעתיה:
ואפילו כמ''ד עשבים שרי. דוקא בלוקטן משש שעית ולמעלה דמאי דטלא פייגא מינהון שהלחלוחית מהטל שהיה עליהן כבר הופג ונתייבש קצת אבל הנלקט מקודם שש שעות לא מפני שעדיין לחלוחית הטל הרבה עליהן:
בעשבין שרי. ליתן עשבים לתוך הכף מאזנים כדי לכוין המשקל מותר ואפי' בעשבים לחים לא חיישינן:
ומתלנה ד' זימנין. ואפי' לתלות במאזנים עד ד' פעמים ולא חייש שמא יפול מן המים לתוך הקמח ששוקל כנגדן מחמת שלא יהו נזהרין:
מיתן טרטון דמוי בגין מידייה. התיר להטוחנים שמקבלין הכל במידה ובמשקל ואם היו צריכין לכוון המשקל שיהו יכולין ליתן בכף המאזנים כלי אחד של משוי המים כדי לכוין המדה במשקל:
טחן ליה צרף. כלומר מעט מעט היה טוחן עד שנצטרף הצריך לו וכדי ליזהר יותר שלא יבא לידי איזה חימוץ אם היה טוחן הכל בפעם אחד:
אזל ליה גבי טחונייא. הוא עצמו הלך לטחינת הריחיים שלא יהיו נכשלין באיזה דבר:
דלא מיתן קופייא וכו'. שלא יתנו קופת הקמח אלו על אלו שלא יתחממו זה מזה ויחמיצו:
ומשני דמין מעורר על מינו לאסור. דמצא את מינו וניעור טעם החמץ שהיה באותו המין מתחלה:
הא ממין אחר מותר. ואפילו בתוך הפסח ובלבד לאחר שלשה תבשילין שיבשל ג' פעמים תבשילין אחרים אחר שבישל המורייס שלא יהא בה טעם המורייס ואז מותר לבשל בה מין אחר בתוך הפסח. ופריך דאם התבשילים אחרים ביטלו להמורייס א''כ נימא דכשם שהיא בטל על שאינו מינו וכלומר בשביל שאינו מינו אמרי' דבטל הוא כך נימא דבטל נמי בשביל מינו ויבשל בה אפילו ממין המורייס עצמו:
קדירה שבישל בה מורה. מורה הוא מורייס וקורין אותה בלע''ז אלמור''ה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source