אֹת֣וֹ וְאֶת בְּנ֔וֹ שֶׁנָּֽפְלוּ לַבּוֹר. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. יַעֲלֶה אֶת הָרִאשׁוֹן עַל מְנָת לִשְׁחוֹט וְיִשְׁחוֹט. וְהַשֵּׁינִי עוֹשִׂין לֹו פַרְנָסָה שֶׁלֹּא יָמוּת. רִבִּי יוֹשׁוּעַ אוֹמֵר. יַעֲלֶה אֶת הָרִאשׁוֹן עַל מְנָת לִשְׁחוֹט וְלֹא יִשְׁחוֹט וְיַעֲרִים וְיַעֲלֶה אֶת הַשֵּׁינִי. אַף עַל פִּי שֶׁחִישֵּׁב שֶׁלֹּא לִשְׁחוֹט אֶחָד מֵהֶן מוּתָּר. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָעֵי. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. תַּמָּן הוּא אָמַר. אָסוּר לְהַעֲרִים. וְהָכָא הוּא אָמַר. מוּתָּר לְהַעֲרִים. הָכָא מִשּׁוּם בַּל ייֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא. תַּמָּן מָה אִית לָךְ. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. תַּמָּן הוּא אָמַר. מוּתָּר לְהַעֲרִים. וְהָכָא הוּא אָמַר. אָסוּר לְהַעֲרִים. אָמַר רִבִּי אִידִי. כָּאן שְׁבוּת. וְכָאן חִיּוּב חַטָּאת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תַּמָּן כְּדֵי לָחוּס עַל נִכְסֶיהֶן שֶׁל יִשַׂראֵל. הָכָא מָה אִית לָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן. גבי אותו ואת בנו ס''ל לר' יהושע מותר להערים כדי לחוס על ממונו של ישראל שלא ימות השני בבור והכא מה אית לך למימר שיהא מותר להערים:
אמר ר' אידי. דר' יהושע אדר' יהישע נמי ל''ק דכאן גבי אותו ואת בנו מה שמעלה מן הבור ביו''ט אינו אלא משום שבות אבל הכא יש כאן חיוב חטאת כשאופה מה שאינו ראוי לו לאכילה וחיוב חטאת לאו דוקא שאין חיוב חטאת ביו''ט אלא כלומר משום מלאכה בי''ט שאינה לצורך אוכל נפש:
תמן הוא אומר אסור להערים והכא גבי חלה קאמר לעיל מותר להערים ומשני הכא מותר משום שלא לעבור על בל יראה כשקורא שם קודם שתאפה והלכך קאמר קורא אחר כך ומערים וכו' אבל תמן גבי אותו ואת בנו מה אית לך למימר ומאיזה טעם נתיר לו להערים:
אותו ואת בנו וכו'. גרסינן להא לקמן בפרק ג' דביצה:
רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. וְיַפְרִידֶינָהּ וְיַשְׁלִיכֶינָהּ לַאֲוֵיר הַבַּיִת וְיִקְרָא לָהּ שֵׁם. תַּמָּן אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. שְׁנֵי חֲצָיֵי זֵיתִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת. אֵין הַבַּיִת מְצָרֵף. בְּכֶלִי הַכֶּלִי מְצָרֵף. וְהָכָא הוּא אָמַר (אָכֵן) [הָכֵן]. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. 22b עַד שֶׁהוּא בָאֲוֵיר הַבַּיִת יִקְרָא לָהּ שֵׁם. אֲוֵיר הַבַּיִת מְצָרֵף לַחַלָּה. אֵין קַרְקַע הַבַּיִת מְצָרֵף לַחָמֵץ.
Pnei Moshe (non traduit)
ויפרידנה. לפירורין קטנים וישליכנה לאויר הבית דשוב אינו עובר שהרי אין בכזית במקום אחד ובטילין הן ויקרא להן שם חלה. ופריך הש''ס אדר' ירמיה והיאך הוא יוצא ידי חלה והרי אין כאן צירוף לכשיעור דהא אמר ר' ירמיה וכו' לעיל בהלכה ב'. שאין הבית מצרף והכא הוא אומר הכין. בתמיה. ומשני ר' יוסה דה''ק עד שהוא באויר הבית קודם שינוח קורא לה שם ואויר הבית שפיר מצרף הוא לכשיעור חלה אבל ההיא דשני חצאי זיתים שהן מונחין בתוך הבית אין קרקע הבית מצרף לכזית חמץ:
הלכה: תַּנֵּי. הָרִאשׁוֹנָה כְדֵי שֶׁיְּהֵא כְדֵי הַסִּיקָה. וְהַשְּׁנִייָה כְדֵי שְׁנֵי הַסִּיקִין וַאֲפִייָה אַחַת. וְהַשְּׁלִישִׁית כְּדֵי שְׁלֹשָׁה הַסִּיקִין וּשְׁתֵּי אֲפִיּוֹת. אִם עָשָׂת כִּכַּר רִאשׁוֹן אַחֲרוֹן כְדֵי שְׁלֹשָׁה הַסִּיקִין וְשָׁלֹשׁ אֲפִיּוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
עשת ככר ראשון וכו'. כלומר ולא עוד אלא שאתה מוצא שלפעמים הן צריכות להמתין כולן כדי שלשה הסיקין ושלש אפיות ואף הראשונה וכגון שהיה לה כדי שתי ככרות לאפות ולפי שהתנור קטן ואינו מחזיק אלא ככר אחד בלבד צריכה עוד להסיקו כדי לאפות הככר השני והיינו דקאמר שאם עשת בתחלה ככר ראשון בלבד ואפאו נמצא ממתנת על ככר אחרון שהיה נילוש כבר שהרי כולן לשות כאחת להבצק שלה ושוהא היא בו כדי שלשה הסיקין והיינו של השניה שהיא אפאה ככר שלה מיד אחר הראשונה וכדי היסק השלישית וכדי היסק דידה לאפות ככר האחרון ונמצא שיש כאן ג' הסיקין וכן ג' אפיות האחת אפיה דידה של ככר הראשון שלה ואפיה של השניה ואפיה של השלישית וכן אם יש גם להשניה שני ככרין וכן גם להשלישית:
גמ' תני הראשונה וכו'. למילתיה דר''ג מפרש דלא חייש אפי' הן ממתינות הרבה זו על זו כדנקיט ואזיל שהראשונה האופה בתחלה הוא שוהת כדי שיהא כדי הסיקה להתנור בלבד וא''כ השניה שצריכה להמתין על אפיה של הראשונה ועל הסיק שלה אח''כ שוהא היא כדי שני היסיקן דהראשונה ודדידה ואפיה אחת של הראשונה והשלישית שצריכה להסיק עוד לאחר שאפה השניה שוהא היא כדי שלשה הסיקין וכדי שתי אפיות ואח''כ אופה היא:
משנה: רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שָׁלֹשׁ נָשִׁים לָשׁוֹת כְּאַחַת וְאוֹפוֹת בְּתַנּוּר אֶחָד זוֹ אַחַר זוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים שָׁלֹשׁ נָשִׁים עוֹסְקוֹת בַּבָּצֵק אַחַת לָשָׁה וְאַחַת עוֹרֶכֶת וְאַחַת אוֹפָה. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר לֹא כָל הַנָּשִׁים וְלֹא כָל הָעֵצִים וְלֹא כָל הַתַּנּוּרִים שָׁוִין. זֶה הַכְּלָל תִּפַּח תִּלְטוֹשׁ בְּצוֹנֵין׃
Pnei Moshe (non traduit)
זה הכלל תפח. אם רואה שהבצק שבידה רוצה לתפוח תלטוש ידה בצונן ותקטפנו ויצטנן:
ר''ע אומר וכו'. אדר''ג קאי שאין ראוי לעשות כן לפי שיש נשים עצלניות ושוהות הרבה ויש תנור שאינו חם הרבה ויש עצים שאינן נבערין מהר לפיכך אינו נכון שיהו ממתינת זו על זו אלא כדברי חכמים לפי שכל זמן שעוסקין בבצק אינו בא לידי חימוץ וכן הלכה:
וחכמים אומרים. אין להקל כל כך שיהו לשות באחת וממתינות זו על זו באפייה אלא שלש נשים עוסקות כאחת בבצק של כל אחת ואחת אחת לשה וכו' והיינו כשהראשונה שלשה תחילה אופה השניה היא עורכת שכבר לשה הבצק שלה בשעה שערכה הראשונה בצק כלה והשלישית לשה עכשיו וכשגמרה הראשונ' האפייה השניה היא אופה והשלישית עורכת וחוזרת הראשונה ולשה והשלישית אופה והשניה עורכת וכן חוזרת חלילה ומפני שהתנורים שלהן היו קטנים ולא היו מספיקין לאפות הרבה כאחת:
מתני' ר''ג אומר לש נשים לשות כאחת. כל אחת ואחת יכולה ללוש כפי תנור מלא ואע''פ שאחת מהן צריכה להמתין כשיעור שתי אפיות אין כאן חמץ ואופות זו אחר זו בתנור אחד וכל אחת ואחת מסיקה התנור לצורכה כדמפרש בגמרא ואפ''ה אין כאן חפש:
רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יֹאשִׁיָה. חַד כְּהָדֵין וְחַד כְהָדֵין. דָּרַשׁ רִבִּי בֶרֶכְיָה כְּהָדָא דְבֶן בְּתֵירָה. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. תִּפַּח תִּלְטוֹשׁ בְּצוֹנֵין׃ מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין פְּלִיגִין. דָּמַר רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. כָּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנָה רִבִּי מַחֲלֹוקֶת וְחָזַר וְשַׁנָה סְתָם. הֲלָכָה כִסְתָם.
Pnei Moshe (non traduit)
מיליהון דרבנן. דלקמן פליגי אהא דמביא ראיה ממתני' דלקמן דקאמרי בל מקום וכו' וחזר ושנה וסתם הלכה בסתם אבל במקום דלא סתים אחר כך עדיין היא במחלוקת והרי מתני' דלקמן לאו סתמא היא אלא דר''ע הוא דאמר הכי:
מתניתא אמרה כן. במתניתין דלקמן זה הכלל. תפח תלטוש בצונן אלמא דתקנתא מעלייתא היא:
חד כהדין. אחד מהם משני דר' יהושע אדר' יהישע כר' אידי ואידך כר' יוסה:
הלכה: אַתְיָא דְּרִבִּי מֵאִיר כְּרִבִּי לִיעֶזֶר וְרוֹבָה מִן דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דְּרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. שֶׁלֹּא יָבוֹא לְסָפֵק בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא. אַתְיָא דְּרַבָּנִין כְּרִבִּי יוֹשׁוּעַ וְרוֹבָה מֵרִבִּי יוֹשׁוּעַ. דְּרִבִּי יוֹשׁוּעַ אוֹמֵר. אֵין שׂוֹרְפִין אֶת הַקֳּדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. אֲפִילוּ בַחוֹל אֵין שׂוֹרְפִין אֶת הַקֳּדָשִׁים.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מותר להאכילו לכלבו. הא דקתני שיאור ישרף והאוכלו פטור היינו דוקא אם הוא כקרני חגבים לר' יהודה אבל זה שהכסיפו פניו ס''ל לר' יהודה דאפי' ביעור א''צ אלא מותר בהנאה ומאכילו לכלבו ואינו אסור אלא באכיל':
תני בר קפרא וכו'. טעמא דחכמים מפרש וכדפרישית במתניתין:
גמ' אתיא דר''מ. דאמר מבערין את הכל מלפני השבת ומשום דחייש שמא לא ימצא אוכלין לאכול כל החמץ וישכח בשבת לבערו ויבא לידי בל יראה ובל ימצא וזהו כר' אליעזר דהלכה ג' גבי חלה בטומאה דקאמר לא תקרא לה שם עד שתאפה דאם יפרישנה ויניחנה עד הערב אתי לידי בל יראה ובל ימצא:
וריבה מן דרבי אליעזר. ועדיפא הא דרבי מאיר מדר' אליעזר דאלו רבי אליעזר אומר שלא יבוא וכו' דהתם מסתמא יבא לידי כך ואלו רבי מאיר חייש אפי' לספק שמא יבא לידי כך וכדפרישית. אתיא דרבנן כר' יהושע וכו' ועדיפא מדר' יהושע דאלו ר' יהושע קאמר לעיל שם אם לא יקרא להשם עד שתאפה ואח''כ כשיקרא שם חלה ישייר אחת לחלה הוי כשורף קדשים ביום טוב ואלו לרבנן דהכא דסברי מבער הכל בזמנו ואף התרומה ומשום דבכה''ג אפי' בחול שהיא בע''ש אין שורפין את הקדשים דאכתי חזיא לאכילה עד למחר קודם זמן איסורו:
משנה: אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת מְבַעֲרִין אֶת הַכֹּל מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בִּזְמַנָּן. רִבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר תְּרוּמָה מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת וְחוּלִּין בִּזְמַנָּן׃
Pnei Moshe (non traduit)
ישרף. לכתחלה והאוכלו פטור מכלום:
סידוק. דרך הבצק כשמחמיץ נעשה סדקים סדקים:
כקרני חגבים. אם נראה סדק לכאן וסדק לכאן כמו קרני חגבים:
וחכמים אומרים זה וזה האוכלו חייב כרת. ואפי' לא נראה למעלה קלא כקרני חגבים לפי שאין לך סדק מלמעלה שאין לו כמה סדקים מלמטה והרי נתערבו סדקיו למטה:
ואיזהו שיאור. שהאוכלו פטור כל שאין בו סדק כלל אלא שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו מתוך פחד ומתוך כך פניו מכסיפין והלכה כחכמים:
מתני' מבערין את הכל מלפני השבת. בין חולין ובין תרומה מלבד מה שצריך כדי אכילתו לשבת:
תרומה. שאינו יכול להאכילו לא לזרים ולא לבהמה ולהשהותה אי אפשר מבער הוא מלפני השבת מה שעתיד לבער וחולין שימצא להן אוכלין הרבה א''צ לבערן אלא בזמנן בשבת ואין הלכה אלא כר''א איש ברתותא דהברייתא דקאמר מבערין את הכל מלפני השבת ואיפסק הלכתא כוותיה בגמרא דהבבלי:
מתני' שיאור זה שלא החמיץ כל צורכו:
הלכה: רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. מוּתָּר לְהַאֲכִילוֹ [לְכַלְבּוֹ.] תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. אֵין לָךְ סֶדֶק מִלְּמַעֲלָן שֶׁאֵין תַּחְתָּיו כַּמָּה סְדָקִין.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מותר להאכילו לכלבו. הא דקתני שיאור ישרף והאוכלו פטור היינו דוקא אם הוא כקרני חגבים לר' יהודה אבל זה שהכסיפו פניו ס''ל לר' יהודה דאפי' ביעור א''צ אלא מותר בהנאה ומאכילו לכלבו ואינו אסור אלא באכיל':
תני בר קפרא וכו'. טעמא דחכמים מפרש וכדפרישית במתניתין:
גמ' אתיא דר''מ. דאמר מבערין את הכל מלפני השבת ומשום דחייש שמא לא ימצא אוכלין לאכול כל החמץ וישכח בשבת לבערו ויבא לידי בל יראה ובל ימצא וזהו כר' אליעזר דהלכה ג' גבי חלה בטומאה דקאמר לא תקרא לה שם עד שתאפה דאם יפרישנה ויניחנה עד הערב אתי לידי בל יראה ובל ימצא:
וריבה מן דרבי אליעזר. ועדיפא הא דרבי מאיר מדר' אליעזר דאלו רבי אליעזר אומר שלא יבוא וכו' דהתם מסתמא יבא לידי כך ואלו רבי מאיר חייש אפי' לספק שמא יבא לידי כך וכדפרישית. אתיא דרבנן כר' יהושע וכו' ועדיפא מדר' יהושע דאלו ר' יהושע קאמר לעיל שם אם לא יקרא להשם עד שתאפה ואח''כ כשיקרא שם חלה ישייר אחת לחלה הוי כשורף קדשים ביום טוב ואלו לרבנן דהכא דסברי מבער הכל בזמנו ואף התרומה ומשום דבכה''ג אפי' בחול שהיא בע''ש אין שורפין את הקדשים דאכתי חזיא לאכילה עד למחר קודם זמן איסורו:
משנה: שֵׂיאוּר יִשָּרֵף וְהָאוֹכְלוֹ פָּטוּר. סִידּוּק יִשָּׂרֵף וְהָאוֹכְלוֹ חַייָב כָּרֵת. אֵיזֶהוּ שֵׂיאוּר כְּקַרְנֵי חֲגָבִים. סִידּוּק שֶׁנִּתְעָֽרְבוּ סְדָקָיו זֶה בָזֶה דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זֶה וָזֶה הָאוֹכְלוֹ חַייָב כָּרֵת. אֵי זֶהוּ שֵׂיאוּר כָּל שֶׁהִכְסִיפוּ פָנָיו כְּאָדָם שֶׁעָֽמְדוּ שַׂעֲרוֹתָיו׃
Pnei Moshe (non traduit)
ישרף. לכתחלה והאוכלו פטור מכלום:
סידוק. דרך הבצק כשמחמיץ נעשה סדקים סדקים:
כקרני חגבים. אם נראה סדק לכאן וסדק לכאן כמו קרני חגבים:
וחכמים אומרים זה וזה האוכלו חייב כרת. ואפי' לא נראה למעלה קלא כקרני חגבים לפי שאין לך סדק מלמעלה שאין לו כמה סדקים מלמטה והרי נתערבו סדקיו למטה:
ואיזהו שיאור. שהאוכלו פטור כל שאין בו סדק כלל אלא שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו מתוך פחד ומתוך כך פניו מכסיפין והלכה כחכמים:
מתני' מבערין את הכל מלפני השבת. בין חולין ובין תרומה מלבד מה שצריך כדי אכילתו לשבת:
תרומה. שאינו יכול להאכילו לא לזרים ולא לבהמה ולהשהותה אי אפשר מבער הוא מלפני השבת מה שעתיד לבער וחולין שימצא להן אוכלין הרבה א''צ לבערן אלא בזמנן בשבת ואין הלכה אלא כר''א איש ברתותא דהברייתא דקאמר מבערין את הכל מלפני השבת ואיפסק הלכתא כוותיה בגמרא דהבבלי:
מתני' שיאור זה שלא החמיץ כל צורכו:
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שָׁלֹשׁ נָשִׁים לָשׁוֹת כְּאַחַת וְאוֹפוֹת בְּתַנּוּר אֶחָד זוֹ אַחַר זוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים שָׁלֹשׁ נָשִׁים עוֹסְקוֹת בַּבָּצֵק. אַחַת לָשָׁה וְאַחַת עוֹרֶכֶת וְאַחַת אוֹפָה. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. וְאַחֶרֶת בָּאָה וְלָשָׁה תַחְתֵּיהֶן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בַּחִיטִּין שְׁלֹשָׁה קַבִּין. וּבַשְּׂעוֹרִין אַרְבָּעַת קַבִּין. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בַּחִיטִּין אַרְבָּעַת קַבִּין. וּבַשְּׂעוֹרִין שְׁלֹשָׁה קַבִּין. מָאן דְּאָמַר. בַּחִיטִּין שְׁלֹשָׁה קַבִּין. בְּשֶׁיֵּשׁ בָּהֶן שַׁמְנוּנִית. בַּשְּׂעוֹרִין אַרְבָּעַת קַבִּין. בְּשֶׁאֵין בָּהֶן שַׁמְנוּנִית. מָאן דְּאָמַר. בַּחִיטִּין אַרְבָּעַת קַבִּין. דְּאיִנּוּן חַטְייָן. וּבַשְּׂעוֹרִין שְׁלֹשָׁה קַבִּין. דְּאִינִּין רְטִישִׁין.
Pnei Moshe (non traduit)
בחטין ארבעת קבין שיעור העיסה נקט עד כמה הוא עושה אותה אם היא של חטין עד ג' קבין וכו' ואית תניי איפכא ומפרש מ''ד בחטין ג' קבין בשיש בהן שמנונית וכו' כלומר סתם חיטין יש בהן יותר שמנונית מבשעורין והלכך ג' קבין של חטין עושין כל כך קמח כמו ד' של שעורין ומ''ד בחטין ד' קבין בשכבר נעשה קמח הוא ר דאינון חטיין שנמשך העיסה מהן כחוט הזה ובלילתן רכה אבל של שעורין דאינון רטיטין העיסה הנעשה מהן קשה ונפררת ובלילתן עבה ואותו ג' קבין של שעורין עולין הן בלישה כמו הד' קבין של חטין ולא פליגי אלא מר בגרעינין הוא משער ומר בקמח שלהן הוא משער:
ר''ג אומר וכו'. חוזר הש''ס ומציין להא דבמתני' וכדי לסיים הא דתני ר' הושטיה לדברי חכמים ואחרת באה וכו' וכלומר ואח''כ כשהשניה והשלישית מסיימות מלאכתן חוזרת האחרת והיא הראשונה ומתחלת בלישה וכשהיה עורכת השניה היא לשה וכו' וכך חוזרות חלילה:
תַּנֵּי. גָּֽמְרָה זֶה לִישָׁתָהּ וְגָֽמְרָה זֶה קִיטוּפָהּ וְגָֽמְרָה זֶה הַסִּיקָהּ. הָרִאשׁוֹנָה שׁוֹהָא כְדֵי הַסִּיקָה. וְהַשְּׁנִייָה כְדֵי הַסִּיקָה וַאֲפִיַית חֲבֵירָתָהּ. וְהַשְּׁלִישִׁית כְּדֵי שְׁנֵי הַסִּיקִין וַאֲפִייָה אַחַת. אִם עָשָׂת כִּכַּר רִאשׁוֹן אַחֲרוֹן 23a כְּדֵי שְׁנֵי הַסִּיקִין וְשְׁתֵּי אֲפִיּוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
אם עשת ככר הראשון אחרון כדי שני הסיקין ושתי אפיות. אי אפשר להעמיד גי' זו אא''כ לא תחשוב כדי שהיית היסק שלה והרי בכל הענין הזה חושב אף כדי ההיסק של האשה האופה ומפני שכל זמן שאינה רודה הפת להתנור שהייה מיחשבא. ולכך צריך לגרוס כאן אחרון כדי שלשה הסיקין ושתי אפיות והיינו אם לא עשת הראשונה בפעם הראשון אלא ככר אחד בלבד לפי שאין התנור מחזיק יותר וצריכה להמתין לאפיית ככר האחרון שלה שכבר נילוש ונגמר עד שיאפו בתחלה השניה והשלישית את הככר הראשון. שלהן ונמצאת ממתנת הראשונה באפיית ככר האחרון כדי הסקה של השנייה וכדי אפייתה וכדי הסקה של הג' וכדי אפייתה וכדי היסק שלה בשביל ככר האחרון הרי כאן ג' הסיקין וב' אפיות שממתנה עד שתוכל לאפות ככר האחרון וזהו הנכון ושפיר מיתפרשא לפי הא דלעיל והרי ג''כ שיעור השהייה לדברי חכמים לעולם פחות היא מדברי ר''ג:
תני גמרה זו לישתה וכו'. האי אמילתייהו דחכמים קאי ומפרש כמה שהות לכל אחת ואחת וזהו פחות מהך דר''ג לפי שבשעה שזו לשה חבירתה שכבר לשה עורכת או מקטפת היא ואותה שכבר ערכה וקיטפה מסקת התנור כדי לאפות שלה וכדפרי' במתני' לדברי חכמים ונמצא שזו בשעה שגמרה לישתה גמרה חבירתה קיטופה והאחרת הסיקה והיא הראשונה שמתחלת בעסק האפייה בתחלה והיא אינה שוהא אלא כדי הסיקה בלבד. והב' שהיתה לשה בשעת עריכת הראשונה וערכה בשעת היסק הראשונה ועכשיו היא מסיקה לא שהתה אחר הלישה והעריכה שלה אלא כדי היסק שלה ואפיית חברתה והיא היא שאפאה בראשונה. והג' שגמרה הלישה בשעה שהסיקה הראשונה וערכה בשעת אפיית הראשונה ונמצאת שוהא אחר הלישה והעריכה שלה כדי היסק של השניה וכדי אפייתה וכדי היסק שלה הרי כאן שני הסיקין ואפויה אחת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source