וְלֹא סוֹף דָּבָר פֶּסַח. אֶלָּא אֲפִילוּ מִנְהָג קִיבְּלוּ עֲלֵיהֶן חַרְמֵי טִיבֵּרִיָּה וּגְרוֹסֵי צִיפּוֹרִי דְּשׁוּשֵׁי עַכּוֹ. שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְחוֹלוֹ שֶׁלְמוֹעֵד. נִיחָא גְּרוֹסֵי צִיפּוֹרִין דְּשׁוּשֵׁי עַכּוֹ. חַרְמֵי טִיבֵּרִיָּה וְאֵינָן מְמָעֲטִין בְּשִׂמְחַת הָרֶגֶל. צָד הוּא בְחַכָּה צָד הוּא בְמִכְמוֹרֶת. אֲפִילוּ כֵן אֵינָן מְמָעֲטִין בְּשִׂמְחַת הָרֶגֶל. רִבִּי אִימִּי מֵיקַל לוֹן. שֶׁהֵן מְמָעֲטִין בְּשִׂמְחַת הָרֶגֶל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומשני צד היא בחכה או במכמורת. דלא אוושא מילתא כמו צדי חרמים וא''כ אפי' כן אינו ממעטין בשמחת הרגל:
ופריך ניחא גריסי ציפורין דשושי עכו שהניחום להם חכמים במנהגן ומשום שיכולין לתקן זה מקודם המועד אלא חרמי טבריה קשיא וכי אינן ממעטין בשמחת הרגל שלא יהיו מצוין דגי' חיים לכבוד הרגל:
ולא סוף דבר פסח. לענין המנהג אלא אפי' כל מנהג וכאותן שקיבלו עליהן חרמי טבריה הצדים דגים בחרמות וברשתות בימה של טבריה. והעושין גריסין בציפורי והכותשין דשושי חטים לדייסא בעכו החמירו על עצמן שלא לעשות מלאכתן בחולו של מועד אע''פ שמן הדין מותר כמו ששנינו בסוף פ''ק דמ''ק וגרסי' להא התם:
מיקל להון. מקלל אותן לאלו שנמנעו לעשות מה שהיא לשמחת הרגל:
מַעֲשֶׂה בִיהוּדָה וּבְהִלֵּל בָּנָיו שֶׁלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁנִּכְנְסוּ לִרְחוֹץ בַּמֶּרְחַץ בְּכָבוּל. אָֽמְרוּ לָהֶן. לֹא נָהֲגוּ כֵן 26a לִהְיוֹת רוֹחֲצִין שְׁנֵי אַחִים כְּאַחַת. וְלֹא רָצוּ לוֹמַר. מוּתָּר כֵּן. אֶלָּא נִכְנְסוּ זֶה אַחַר זֶה. וְעוֹד שֶׁיָּֽצְאוּ לְטַייֵל בְּקוֹרְדִּקֵיוֹת שֶׁלְזָהָב בְּלֵילֵי שַׁבָּת בְּבִירוֹ. אָֽמְרוּ לָהֶן. לֹא נָהֲגוּ לִהְיוֹת מְטַייְלִין בְּקוֹרְדִּקֵיוֹת שֶׁלְזָהָב בַּשַּׁבָּת. וְלֹא רָצוּ לוֹמַר לָהֶן. מוּתָּר כֵּן. אֶלָּא שִׁילְּחוּ בְיַד עַבְדֵּיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בקורקדיו' בסנדלין מצופות זהב ולא חיישי' דילמא אתו לשלופינהו וכדי להראותן:
להיות רוחצין שני אחין כאחת. דמתוך שהן מצויין זה אצל זה וכשהן ערומין נותנין עיניהן למשכב זכור:
גָּלוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּבִיקְשׁוּ לַחֲזוֹר בָּהֵן. ייָבֹא כְהָדָא דְאָמַר רִבִּי בָּא. בְּנֵי מֵישָׁא קִיבְּלוּ עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא לְפָרֵשׂ בַּיָּם הַגָּדוֹל. אֲתוֹן שֲׁאָלוֹן לְרִבִּי. אָֽמְרִין לֵיהּ. אֲבוֹתֵינוּ נָהֲגוּ שֶׁלֹּא לְפָרֵשׂ בַּיָּם הַגָּדוֹל. אָנוּ מֶה אָנוּ. אָמַר לָהֶן. מִכֵּיוָן שֶׁנָּהֲגוּ בָהֶן אֲבוֹתֵיכֶם בְּאִיסּוּרּ אַל תְּשַׁנּוּ מִנְהַג אֲבוֹתֵיכֶם נוֹחֵי נֶפֶשׁ. וְאֵין אָדָם נִשְׁאַל עַל נִדְרוֹ. תַּמָּן מִשֶׁנָּדַר נִשְׁאַל. בְּרַם הָכָא אֲבוֹתֵיכֶם נָֽדְרוּ. כָּל שֶׁכֵּן יְהוּ מוּתָּרִין. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. לֹא מָן הָדָא אֶלָּא מָן הָדָא. רִבִּי תַלְמִידֵי דְרִבִּי יוּדָה הֲוָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. אָסוּר לְפָרֵשׂ בַּיָּם הַגָּדוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא מן הדא. באמת לא אסר להן מזה הטעם שאבותיהן קבלו עליהן איסור אלא מן הדא טעמא דרבי תלמידו דר' יהודה הוה ור' יהודה אוסר מן הדין לפרוש בים הגדול קודם השבת:
ופריך כל שכן יהיו מותרין. שהרי הן לא נדרו בעצמו:
ומשני תמן בנדר בעלמא. משנדר הוא בעצמו נשאל ברם הכא אבותיהם נדרו:
ואין אדם נשאל על נדרו. בתמיה ולא יהא אלא כנדר ויכולין לישאל על נדרו:
ואתו בניהן ושאלו וכו'. וה''ה הכא שלא ישנו ממנהגם ואפי' הן עכשיו גולין ממקום למקום:
גלו ממקו' למקו'. אלו שקיבלו עליהן לנהוג איסור אפי' הוא דבר מותר וביקשו עכשיו לחזור בהן ממנהגם מהו אם יכולין לחזור בהם. וקאמר הש''ס יביא זה כהדא וכו' שלא לפרש בים הגדול ג' ימים קודם השבת כדאמרינן לעיל בפ''ק דשבת:
משנה: מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכּוֹר בְּהֵמָה דַקָּה לַגּוֹיִם מוֹכְרִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכּוֹר אֵין מוֹכְרִין. וְאַל יְשַׁנֶּה אָדָם מִפְּנֵי הַמַּחֲלוֹקֶת. וּבְכָל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַסָּה עֲגָלִים וּסְייָחִים שְׁלֵימִין וּשְׁבוּרִין. רִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בַּשְּׁבוּרָה. בֶּן בְּתֵירָה מַתִּיר בַּסּוּס׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' כיוצא בו המוליך פירות שביעית ממקום שכלו. לחיה מן השדה וחייבין בני מקומו לבערו מן הבית כדדרשינן כלה לחיה כלה לבהמתך והוליך זה הפירות למקום שלא כלו עדיין חייב לבערן משום חומרי המקום שיצא משם ולא שייך כאן מפני המחלוקת דאין בזה מחלוקת כלל דאותן הפירות ממקום שכלו הן וכבר נתחייבו בביעור:
או ממקום שלא כלו וכו'. משום חומרי המקום שהלך לשם:
ר' יהודה אומר צא והבא לך אף אתה. בבבלי מסיק דר' יהודה לחומרא הוא דפליג ופלוגתייהו בהא דפליגי תנאי בכ''ט דשביעית בכובש ג' מיני ירק בחבית אחת כדי להתקיים ושנים מהם כלו לחיה מן השדה והשלישי לא כלה דת''ק סבר שאוכל מאותן שכלו על סמך אותו המין שלא כלו הואיל והן בחבית אחת וה''ק ממקום שלא כלו למקום שכלו לגמרי חייב לבער אבל לא כלו כולן אלא מקצתן אוכל אף ממין הכלה ואפי' הן שני מינין שכלו משום דסומך על האחרון זה שלא כלה ור' יהודה אוסר משום דאמרינן לו צא והבא לך אף אתה מהמין שכלה ולא תמצא וא''כ אינו אוכל אלא מאותו המין שלא כלה בלבד ואותן שכלו חייב לבער וזהו כר''ג דפ''ט שם וכן הלכה:
מתני' מקום שנהגו למכור בהמה דקה וכו'. וכגון במקום שלא נחשדו על הרביעה:
מקום שנהגו שלא למכור. שמחמירין על עצמן דלא ליתי לאקולי בבהמה גסה:
ובכל מקום אין מוכרין להן בהמה גסה. דגזרינן מכירה אטו שאלה ושכירות. ולפי שבהמה גסה מיוחדת היא למלאכה ויעשה הנכרי מלאכה בשבת בבהמת ישראל וע''י סרסור דליכא לאחלופי בשכירות שאין הסרסור משכיר או משאיל שרי למוכרה:
עגלים וסייחין וכו. ואפי' אותן השבורים אינן ראויין למלאכה גזרו בהו רבנן דילמא אתי לאחלופי בשלימין וגדולים שהן ראויין למלאכה ועוד שאף השבורין הן ראויין לפעמים למלאכה שמטחינן ברחיים:
ר' יהודה וכו'. ואין הלכה כר' יהודה:
בן בתירה מתיר בסוס. ובסוס העומד לרכיבה דכ''ע ל''פ דשרי כי פליגי בסוס המיוחד לעופות שהציידים מביאין עליו העופות לצוד בהן דבן בתירה סבר החי נושא את עצמו ורבנן סברי דוקא אדם היא נושא א''ע הוא דאמרינן אבל עופות עבידי דמשרבטי נפשייהו. ואין הלכה כבן בתירא:
הלכה: כָּלוּ מִטִּיבֵּרִיָּה וְלֹא כָלוּ מִצִּיפּוֹרִין. אָמַר לֹו. מִצִּיפּוֹרִין הֵבֵאתִים. אִם אֵין אַתְּ מַאֲמִינִי צֵא וְהָבֵא לָךְ אַף אָתָּה. רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי פִינְחָס. רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי יוֹסֵה שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אוֹכְלִין עַל הַמּוּבְקָר אֲבָל לֹא עַל הַשָּׁמוּר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אַף עַל הַשָּׁמוּר. אָמַר לוֹן. מִן הַשָּׁמוּר הֵבֵאתִים. וְאִם אֵין אַתְּ מַאֲמִינִי הֲרֵי שָׁדֶה פְלוֹנִית מְשׁוּמֶּרֶת לְפָנֶיךָ. צֵא וְהָבֵא לָךְ אַף אָתָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כלו בטבריא וכו' מילתא דרבי יהודה מפרש דלקולא הוא דפליג שאומר אני הבאתי זה מנפורי שעדיין לא כלה ואם אין אתה מאמין צא והבא לך אף אתה ותראה שלא כלו שם:
ר' יהודה. דמתני' ור' יוסי דפרק ט' דשביעית שניהן אמרו דבר אחד:
דתנינן תמן. בשביעית:
אוכלין. בבית על המופקר שבשדה אבל לא מן השמור ואפילו אותו השמור הוא במקום שיכולה החיה לבוא ולאכול ממנה דסבירא ליה דבעי' שיהא מופקר לכל ור' יוסי מתיר אף על השמור בזמן שיכולה החיה לפעמים לאכול ממנו:
אמר לון וכו'. כלומר משום שאומר להן אני מן השמור הזה הבאתים ואותו מותר הוא ואם אין אתה מאמיני בא והבא לך אף אתה מאותה שדה פלונית שהיא משומרת לפניך ומ''מ יכולה החיה לפעמים לבוא שמה ולאכול מהן:
משנה: כַּיּוֹצֵא בוֹ הַמּוֹלִיךְ פֵּירוֹת שְׁבִיעִית מִמְּקוֹם שֶׁכָּלוּ לִמְקוֹם שֶׁלֹּא כָלוּ אוֹ מִמְּקוֹם שֶׁלֹּא כָלוּ לִמְקוֹם שֶׁכָּלוּ חַייָב לְבָעֵר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר צֵא וְהָבֵא לָךְ אַף אָתָּה׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' כיוצא בו המוליך פירות שביעית ממקום שכלו. לחיה מן השדה וחייבין בני מקומו לבערו מן הבית כדדרשינן כלה לחיה כלה לבהמתך והוליך זה הפירות למקום שלא כלו עדיין חייב לבערן משום חומרי המקום שיצא משם ולא שייך כאן מפני המחלוקת דאין בזה מחלוקת כלל דאותן הפירות ממקום שכלו הן וכבר נתחייבו בביעור:
או ממקום שלא כלו וכו'. משום חומרי המקום שהלך לשם:
ר' יהודה אומר צא והבא לך אף אתה. בבבלי מסיק דר' יהודה לחומרא הוא דפליג ופלוגתייהו בהא דפליגי תנאי בכ''ט דשביעית בכובש ג' מיני ירק בחבית אחת כדי להתקיים ושנים מהם כלו לחיה מן השדה והשלישי לא כלה דת''ק סבר שאוכל מאותן שכלו על סמך אותו המין שלא כלו הואיל והן בחבית אחת וה''ק ממקום שלא כלו למקום שכלו לגמרי חייב לבער אבל לא כלו כולן אלא מקצתן אוכל אף ממין הכלה ואפי' הן שני מינין שכלו משום דסומך על האחרון זה שלא כלה ור' יהודה אוסר משום דאמרינן לו צא והבא לך אף אתה מהמין שכלה ולא תמצא וא''כ אינו אוכל אלא מאותו המין שלא כלה בלבד ואותן שכלו חייב לבער וזהו כר''ג דפ''ט שם וכן הלכה:
מתני' מקום שנהגו למכור בהמה דקה וכו'. וכגון במקום שלא נחשדו על הרביעה:
מקום שנהגו שלא למכור. שמחמירין על עצמן דלא ליתי לאקולי בבהמה גסה:
ובכל מקום אין מוכרין להן בהמה גסה. דגזרינן מכירה אטו שאלה ושכירות. ולפי שבהמה גסה מיוחדת היא למלאכה ויעשה הנכרי מלאכה בשבת בבהמת ישראל וע''י סרסור דליכא לאחלופי בשכירות שאין הסרסור משכיר או משאיל שרי למוכרה:
עגלים וסייחין וכו. ואפי' אותן השבורים אינן ראויין למלאכה גזרו בהו רבנן דילמא אתי לאחלופי בשלימין וגדולים שהן ראויין למלאכה ועוד שאף השבורין הן ראויין לפעמים למלאכה שמטחינן ברחיים:
ר' יהודה וכו'. ואין הלכה כר' יהודה:
בן בתירה מתיר בסוס. ובסוס העומד לרכיבה דכ''ע ל''פ דשרי כי פליגי בסוס המיוחד לעופות שהציידים מביאין עליו העופות לצוד בהן דבן בתירה סבר החי נושא את עצמו ורבנן סברי דוקא אדם היא נושא א''ע הוא דאמרינן אבל עופות עבידי דמשרבטי נפשייהו. ואין הלכה כבן בתירא:
נִיחָא מִמְּקוֹם שֶׁעוֹשִׂין לִמְקוֹם שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין. מִמְּקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין לִמְקוֹם שֶׁעוֹשִׂין. וִיבַטֵּל. שֶׁהֲרֵי כַמָּה בְטֵילִין יֵשׁ לוֹ בְאוֹתוֹ מָקוֹם. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּמַתְמִיַהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' סימון בשם ר' יוחנן במתמיה כלו' דר' יוחנן נמי מפרש להמתני' כמו דשנינן והא דקתני ואל ישנה מפני המחלוקת בלשון בתמיה היא ואסיפא קאי או ממקום שאין עושין וכו' שהרי אל ישנה ממנהג המקום שאמרו לו מפני המחלוקת הוא שאמרו והרי אין כאן מחלוקת דפוק חזי כמה בטלני איכא בשוקא:
ממקום שאין עושין למקום שעושין. בתמיה אי אמרת אל ישנה א''כ ליעבד והא אמרת נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם ומשני דבאמת ויבטל ולא ליעבד ואין כאן משום לא ישנה מפני המחלוקת שהרי כמה בני אדם בטלין יש לו באותו מקום ולא מחזי כמחלוקת במה שהוא בטל ממלאכה:
ניחא. הא דקתני במתני' ואל ישנה אדם מפני המחלוקת אגוונא דרישא ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין שנותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם ולא ליעבד ואל ישנה מפני המחלוקת:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. וְאֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם בַּל תִתְגּוֹדְדוּ. אָמַר לֵיהּ. בְּשָׁעָה שֶׁאֵילּוּ עוֹשִׂין כְּבֵית שַׁמַּי וְאֵילּוּ עוֹשִׂין כְּבֵית הִלֵּל. בֵּית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל אֵין הֲלָכָה כְבֵית הִלֵּל. אָמַר לֵיהּ. בְּשָׁעָה שֶׁאֵילּוּ עוֹשִׂין כְּרִבִּי מֵאִיר וְאֵילּוּ עוֹשִׂין כְּרִבִּי יוֹסֵה. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוֹסֵי אֵין הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ. תְּרֵי תַנָּיִין אִינּוּן עַל דְּרִבִּי מֵאִיר וּתְרֵין תַּנָּיִין אִינּוּן עַל דְּרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ. הֲרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּיפּוּרִים בִּיהוּדָה נָהֲגוּ כְרִבִּי עֲקִיבָה. 26b וּבַגָּלִיל נָהֲגוּ כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְייָה הִיא. שֶׁאִם עָבַר וְעָשָׂה בִיהוּדָה כְגָלִיל וּבְגָלִיל כִיהוּדָה יָצָא. הֲרֵי פּוּרִים. הֲרֵי אֵילּוּ קוֹרִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר וְאֵילּוּ קוֹרִין בָּחֲמִשָּׁה עָשָׂר. אָמַר לֵיהּ. מִי שֶׁסִּידֵּר אֶת הַמִּשְׁנָה סָֽמְכָהּ לַמִּקְרָא. מִשְׁפָּחָה֙ וּמִשְׁפָּחָ֔ה מְדִינָ֥ה וּמְדִינָה֭ וְעִ֣יר וָעִ֑יר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל מי שסידר את המשנה. ושנה לזמנים הללו סמכה למקרא דכתיב משפחה ומשפחה וגו' ללמד על הזמנים המתחלפים לפי מה שהן כאותן ששנינו שם:
הרי פורים הרי אלו קורין וכו'. ואיכא משום לא תתגודדו ונהי דמוקפים ופרזים מפורש בהדיא בהכתוב שע''י מעשה קבלו עליהן הללו בי''ד והללו בט''ו מ''מ אינך מהזמנים שנשנו במשנה בי''א ובי''ב ובי''ג ואלו קורין בי''א או בי''ב ואלו בי''ג והרי יש כאן אגודות אגודות:
א''ל. ר' יוחנן שניא היא התם דהא קתני עלה שם שאם עבר ועשה ביהודה כגליל ובגליל כיהודה יצא דלא פליגי אלא לכתחילה וכיון דבדיעבד דעבד כמר עביד ודעבד כמר עביד אין כאן משום לא תתגודדו:
ת''ל ר''ל לר' יוחנן הרי ר''ה ויה''כ דפליגי ר''ע וריב''נ בסדר ברכות בר''ה בפ' בתרא דר''ה ופלוגתייהו שייכא נמי ביה''כ ביובל כדתנן שם בפ''ג שוה יובל לר''ה לתקיעה ולברכות. ולריב''נ כולל מלכיות עם קדושת השם ואינו תוקע. ולר' עקיבא כולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע. וקאמר התם בגמרא ביהודה נהגו כר''ע ובגליל נהגו כריב''נ והאיכא הכא משום לא תתגודדו. והכא לא שייך לומר מנהג בעלמא דהא הני דעבדי כמר לא נפקי ידי חובותייהו אליבא דאידך:
א''ל ר' יוחנן תרי תניין תינון וכו'. כלומר אי משום הא ל''ק מידי דאשכחן טובא דפליגי תנאי אליבייהו ומר מתני לה בדר''מ ומר מפיק לה ומתני לדר''מ בדר' יוסי ודר' יוסי לדר' מאיר וכל א' וא' סומך על שמועתו לעשות כהלכה לפי מה שקיבל דאין כאן אלא משום לא תתגודדו:
א''ל בשעה שאלו עושין כר''מ וכו'. כלומר אי לא מצינן לפרש האסמכתא דדרשינן מלא תתגודדו על גוונא היכא דפליגי ב''ש וב''ה א''כ נפרש לה היכא דפליגי ר''מ ור' יוסי לדינא והללו עושין כך והללו עושין כך. וחזר ר''ל והקשה לו וכי ר' מאיר ור' יוסי אין הלכה כר' יוסי ואכתי אעיקרא דדינא מאלו דעבדי כר''מ קשיא דתיפוק ליה דעבדי דלא כהלכתא:
ב''ש וב''ה אין הלכה כב''ה. בתמיה ותשובת ר''ל לר' יוחנן היא כלומר היאך מוקמית להענין לא תתגודדו על גוונא דמחלוקת ב''ש וב''ה הא ב''ש במקום ב''ה אינה משנה וא''כ הללו שעושין כב''ש בלאו הכי לאו שפיר עבדי דלאו כהלכתא היא כלל:
א''ל בשעה וכו'. כלומר אין משום בל תתגודדו אלא בשעה שאלו עושין כב''ש ואלו כב''ה במה שהן מחולקין בדיני איסור והיתר וכיוצא בזה אבל הכא אינו אלא מנהג בעלמא שהללו נוהגין כך והללו נוהגין כך ומשום חומרא בעלמא. וג''כ אינו נראה כלל לשני אגודות אם אינו עושה מלאכה דכמה בטלני בשוקא:
אינו אסור משום בל תתגודדו. אמתני' מהדר דקתני מקום שנהגו וכו' וכי אין זה משום לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות שהללו יהו עושין כך והללו יהו עושין כך:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source