נִיחָא מִמְּקוֹם שֶׁעוֹשִׂין לִמְקוֹם שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין. מִמְּקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין לִמְקוֹם שֶׁעוֹשִׂין. וִיבַטֵּל. שֶׁהֲרֵי כַמָּה בְטֵילִין יֵשׁ לוֹ בְאוֹתוֹ מָקוֹם. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּמַתְמִיַהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' סימון בשם ר' יוחנן במתמיה כלו' דר' יוחנן נמי מפרש להמתני' כמו דשנינן והא דקתני ואל ישנה מפני המחלוקת בלשון בתמיה היא ואסיפא קאי או ממקום שאין עושין וכו' שהרי אל ישנה ממנהג המקום שאמרו לו מפני המחלוקת הוא שאמרו והרי אין כאן מחלוקת דפוק חזי כמה בטלני איכא בשוקא:
ניחא. הא דקתני במתני' ואל ישנה אדם מפני המחלוקת אגוונא דרישא ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין שנותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם ולא ליעבד ואל ישנה מפני המחלוקת:
ממקום שאין עושין למקום שעושין. בתמיה אי אמרת אל ישנה א''כ ליעבד והא אמרת נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם ומשני דבאמת ויבטל ולא ליעבד ואין כאן משום לא ישנה מפני המחלוקת שהרי כמה בני אדם בטלין יש לו באותו מקום ולא מחזי כמחלוקת במה שהוא בטל ממלאכה:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. וְאֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם בַּל תִתְגּוֹדְדוּ. אָמַר לֵיהּ. בְּשָׁעָה שֶׁאֵילּוּ עוֹשִׂין כְּבֵית שַׁמַּי וְאֵילּוּ עוֹשִׂין כְּבֵית הִלֵּל. בֵּית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל אֵין הֲלָכָה כְבֵית הִלֵּל. אָמַר לֵיהּ. בְּשָׁעָה שֶׁאֵילּוּ עוֹשִׂין כְּרִבִּי מֵאִיר וְאֵילּוּ עוֹשִׂין כְּרִבִּי יוֹסֵה. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוֹסֵי אֵין הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ. תְּרֵי תַנָּיִין אִינּוּן עַל דְּרִבִּי מֵאִיר וּתְרֵין תַּנָּיִין אִינּוּן עַל דְּרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ. הֲרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּיפּוּרִים בִּיהוּדָה נָהֲגוּ כְרִבִּי עֲקִיבָה. 26b וּבַגָּלִיל נָהֲגוּ כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְייָה הִיא. שֶׁאִם עָבַר וְעָשָׂה בִיהוּדָה כְגָלִיל וּבְגָלִיל כִיהוּדָה יָצָא. הֲרֵי פּוּרִים. הֲרֵי אֵילּוּ קוֹרִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר וְאֵילּוּ קוֹרִין בָּחֲמִשָּׁה עָשָׂר. אָמַר לֵיהּ. מִי שֶׁסִּידֵּר אֶת הַמִּשְׁנָה סָֽמְכָהּ לַמִּקְרָא. מִשְׁפָּחָה֙ וּמִשְׁפָּחָ֔ה מְדִינָ֥ה וּמְדִינָה֭ וְעִ֣יר וָעִ֑יר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אינו אסור משום בל תתגודדו. אמתני' מהדר דקתני מקום שנהגו וכו' וכי אין זה משום לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות שהללו יהו עושין כך והללו יהו עושין כך:
א''ל בשעה וכו'. כלומר אין משום בל תתגודדו אלא בשעה שאלו עושין כב''ש ואלו כב''ה במה שהן מחולקין בדיני איסור והיתר וכיוצא בזה אבל הכא אינו אלא מנהג בעלמא שהללו נוהגין כך והללו נוהגין כך ומשום חומרא בעלמא. וג''כ אינו נראה כלל לשני אגודות אם אינו עושה מלאכה דכמה בטלני בשוקא:
א''ל בשעה שאלו עושין כר''מ וכו'. כלומר אי לא מצינן לפרש האסמכתא דדרשינן מלא תתגודדו על גוונא היכא דפליגי ב''ש וב''ה א''כ נפרש לה היכא דפליגי ר''מ ור' יוסי לדינא והללו עושין כך והללו עושין כך. וחזר ר''ל והקשה לו וכי ר' מאיר ור' יוסי אין הלכה כר' יוסי ואכתי אעיקרא דדינא מאלו דעבדי כר''מ קשיא דתיפוק ליה דעבדי דלא כהלכתא:
א''ל ר' יוחנן תרי תניין תינון וכו'. כלומר אי משום הא ל''ק מידי דאשכחן טובא דפליגי תנאי אליבייהו ומר מתני לה בדר''מ ומר מפיק לה ומתני לדר''מ בדר' יוסי ודר' יוסי לדר' מאיר וכל א' וא' סומך על שמועתו לעשות כהלכה לפי מה שקיבל דאין כאן אלא משום לא תתגודדו:
ת''ל ר''ל לר' יוחנן הרי ר''ה ויה''כ דפליגי ר''ע וריב''נ בסדר ברכות בר''ה בפ' בתרא דר''ה ופלוגתייהו שייכא נמי ביה''כ ביובל כדתנן שם בפ''ג שוה יובל לר''ה לתקיעה ולברכות. ולריב''נ כולל מלכיות עם קדושת השם ואינו תוקע. ולר' עקיבא כולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע. וקאמר התם בגמרא ביהודה נהגו כר''ע ובגליל נהגו כריב''נ והאיכא הכא משום לא תתגודדו. והכא לא שייך לומר מנהג בעלמא דהא הני דעבדי כמר לא נפקי ידי חובותייהו אליבא דאידך:
א''ל. ר' יוחנן שניא היא התם דהא קתני עלה שם שאם עבר ועשה ביהודה כגליל ובגליל כיהודה יצא דלא פליגי אלא לכתחילה וכיון דבדיעבד דעבד כמר עביד ודעבד כמר עביד אין כאן משום לא תתגודדו:
הרי פורים הרי אלו קורין וכו'. ואיכא משום לא תתגודדו ונהי דמוקפים ופרזים מפורש בהדיא בהכתוב שע''י מעשה קבלו עליהן הללו בי''ד והללו בט''ו מ''מ אינך מהזמנים שנשנו במשנה בי''א ובי''ב ובי''ג ואלו קורין בי''א או בי''ב ואלו בי''ג והרי יש כאן אגודות אגודות:
א''ל מי שסידר את המשנה. ושנה לזמנים הללו סמכה למקרא דכתיב משפחה ומשפחה וגו' ללמד על הזמנים המתחלפים לפי מה שהן כאותן ששנינו שם:
ב''ש וב''ה אין הלכה כב''ה. בתמיה ותשובת ר''ל לר' יוחנן היא כלומר היאך מוקמית להענין לא תתגודדו על גוונא דמחלוקת ב''ש וב''ה הא ב''ש במקום ב''ה אינה משנה וא''כ הללו שעושין כב''ש בלאו הכי לאו שפיר עבדי דלאו כהלכתא היא כלל:
משנה: כַּיּוֹצֵא בוֹ הַמּוֹלִיךְ פֵּירוֹת שְׁבִיעִית מִמְּקוֹם שֶׁכָּלוּ לִמְקוֹם שֶׁלֹּא כָלוּ אוֹ מִמְּקוֹם שֶׁלֹּא כָלוּ לִמְקוֹם שֶׁכָּלוּ חַייָב לְבָעֵר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר צֵא וְהָבֵא לָךְ אַף אָתָּה׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בן בתירה מתיר בסוס. ובסוס העומד לרכיבה דכ''ע ל''פ דשרי כי פליגי בסוס המיוחד לעופות שהציידים מביאין עליו העופות לצוד בהן דבן בתירה סבר החי נושא את עצמו ורבנן סברי דוקא אדם היא נושא א''ע הוא דאמרינן אבל עופות עבידי דמשרבטי נפשייהו. ואין הלכה כבן בתירא:
ר' יהודה וכו'. ואין הלכה כר' יהודה:
עגלים וסייחין וכו. ואפי' אותן השבורים אינן ראויין למלאכה גזרו בהו רבנן דילמא אתי לאחלופי בשלימין וגדולים שהן ראויין למלאכה ועוד שאף השבורין הן ראויין לפעמים למלאכה שמטחינן ברחיים:
ובכל מקום אין מוכרין להן בהמה גסה. דגזרינן מכירה אטו שאלה ושכירות. ולפי שבהמה גסה מיוחדת היא למלאכה ויעשה הנכרי מלאכה בשבת בבהמת ישראל וע''י סרסור דליכא לאחלופי בשכירות שאין הסרסור משכיר או משאיל שרי למוכרה:
מקום שנהגו שלא למכור. שמחמירין על עצמן דלא ליתי לאקולי בבהמה גסה:
מתני' מקום שנהגו למכור בהמה דקה וכו'. וכגון במקום שלא נחשדו על הרביעה:
ר' יהודה אומר צא והבא לך אף אתה. בבבלי מסיק דר' יהודה לחומרא הוא דפליג ופלוגתייהו בהא דפליגי תנאי בכ''ט דשביעית בכובש ג' מיני ירק בחבית אחת כדי להתקיים ושנים מהם כלו לחיה מן השדה והשלישי לא כלה דת''ק סבר שאוכל מאותן שכלו על סמך אותו המין שלא כלו הואיל והן בחבית אחת וה''ק ממקום שלא כלו למקום שכלו לגמרי חייב לבער אבל לא כלו כולן אלא מקצתן אוכל אף ממין הכלה ואפי' הן שני מינין שכלו משום דסומך על האחרון זה שלא כלה ור' יהודה אוסר משום דאמרינן לו צא והבא לך אף אתה מהמין שכלה ולא תמצא וא''כ אינו אוכל אלא מאותו המין שלא כלה בלבד ואותן שכלו חייב לבער וזהו כר''ג דפ''ט שם וכן הלכה:
או ממקום שלא כלו וכו'. משום חומרי המקום שהלך לשם:
מתני' כיוצא בו המוליך פירות שביעית ממקום שכלו. לחיה מן השדה וחייבין בני מקומו לבערו מן הבית כדדרשינן כלה לחיה כלה לבהמתך והוליך זה הפירות למקום שלא כלו עדיין חייב לבערן משום חומרי המקום שיצא משם ולא שייך כאן מפני המחלוקת דאין בזה מחלוקת כלל דאותן הפירות ממקום שכלו הן וכבר נתחייבו בביעור:
הלכה: כָּלוּ מִטִּיבֵּרִיָּה וְלֹא כָלוּ מִצִּיפּוֹרִין. אָמַר לֹו. מִצִּיפּוֹרִין הֵבֵאתִים. אִם אֵין אַתְּ מַאֲמִינִי צֵא וְהָבֵא לָךְ אַף אָתָּה. רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי פִינְחָס. רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי יוֹסֵה שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אוֹכְלִין עַל הַמּוּבְקָר אֲבָל לֹא עַל הַשָּׁמוּר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אַף עַל הַשָּׁמוּר. אָמַר לוֹן. מִן הַשָּׁמוּר הֵבֵאתִים. וְאִם אֵין אַתְּ מַאֲמִינִי הֲרֵי שָׁדֶה פְלוֹנִית מְשׁוּמֶּרֶת לְפָנֶיךָ. צֵא וְהָבֵא לָךְ אַף אָתָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר לון וכו'. כלומר משום שאומר להן אני מן השמור הזה הבאתים ואותו מותר הוא ואם אין אתה מאמיני בא והבא לך אף אתה מאותה שדה פלונית שהיא משומרת לפניך ומ''מ יכולה החיה לפעמים לבוא שמה ולאכול מהן:
אוכלין. בבית על המופקר שבשדה אבל לא מן השמור ואפילו אותו השמור הוא במקום שיכולה החיה לבוא ולאכול ממנה דסבירא ליה דבעי' שיהא מופקר לכל ור' יוסי מתיר אף על השמור בזמן שיכולה החיה לפעמים לאכול ממנו:
דתנינן תמן. בשביעית:
ר' יהודה. דמתני' ור' יוסי דפרק ט' דשביעית שניהן אמרו דבר אחד:
גמ' כלו בטבריא וכו' מילתא דרבי יהודה מפרש דלקולא הוא דפליג שאומר אני הבאתי זה מנפורי שעדיין לא כלה ואם אין אתה מאמין צא והבא לך אף אתה ותראה שלא כלו שם:
משנה: מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכּוֹר בְּהֵמָה דַקָּה לַגּוֹיִם מוֹכְרִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכּוֹר אֵין מוֹכְרִין. וְאַל יְשַׁנֶּה אָדָם מִפְּנֵי הַמַּחֲלוֹקֶת. וּבְכָל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַסָּה עֲגָלִים וּסְייָחִים שְׁלֵימִין וּשְׁבוּרִין. רִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בַּשְּׁבוּרָה. בֶּן בְּתֵירָה מַתִּיר בַּסּוּס׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בן בתירה מתיר בסוס. ובסוס העומד לרכיבה דכ''ע ל''פ דשרי כי פליגי בסוס המיוחד לעופות שהציידים מביאין עליו העופות לצוד בהן דבן בתירה סבר החי נושא את עצמו ורבנן סברי דוקא אדם היא נושא א''ע הוא דאמרינן אבל עופות עבידי דמשרבטי נפשייהו. ואין הלכה כבן בתירא:
ר' יהודה וכו'. ואין הלכה כר' יהודה:
עגלים וסייחין וכו. ואפי' אותן השבורים אינן ראויין למלאכה גזרו בהו רבנן דילמא אתי לאחלופי בשלימין וגדולים שהן ראויין למלאכה ועוד שאף השבורין הן ראויין לפעמים למלאכה שמטחינן ברחיים:
ובכל מקום אין מוכרין להן בהמה גסה. דגזרינן מכירה אטו שאלה ושכירות. ולפי שבהמה גסה מיוחדת היא למלאכה ויעשה הנכרי מלאכה בשבת בבהמת ישראל וע''י סרסור דליכא לאחלופי בשכירות שאין הסרסור משכיר או משאיל שרי למוכרה:
מקום שנהגו שלא למכור. שמחמירין על עצמן דלא ליתי לאקולי בבהמה גסה:
מתני' מקום שנהגו למכור בהמה דקה וכו'. וכגון במקום שלא נחשדו על הרביעה:
ר' יהודה אומר צא והבא לך אף אתה. בבבלי מסיק דר' יהודה לחומרא הוא דפליג ופלוגתייהו בהא דפליגי תנאי בכ''ט דשביעית בכובש ג' מיני ירק בחבית אחת כדי להתקיים ושנים מהם כלו לחיה מן השדה והשלישי לא כלה דת''ק סבר שאוכל מאותן שכלו על סמך אותו המין שלא כלו הואיל והן בחבית אחת וה''ק ממקום שלא כלו למקום שכלו לגמרי חייב לבער אבל לא כלו כולן אלא מקצתן אוכל אף ממין הכלה ואפי' הן שני מינין שכלו משום דסומך על האחרון זה שלא כלה ור' יהודה אוסר משום דאמרינן לו צא והבא לך אף אתה מהמין שכלה ולא תמצא וא''כ אינו אוכל אלא מאותו המין שלא כלה בלבד ואותן שכלו חייב לבער וזהו כר''ג דפ''ט שם וכן הלכה:
או ממקום שלא כלו וכו'. משום חומרי המקום שהלך לשם:
מתני' כיוצא בו המוליך פירות שביעית ממקום שכלו. לחיה מן השדה וחייבין בני מקומו לבערו מן הבית כדדרשינן כלה לחיה כלה לבהמתך והוליך זה הפירות למקום שלא כלו עדיין חייב לבערן משום חומרי המקום שיצא משם ולא שייך כאן מפני המחלוקת דאין בזה מחלוקת כלל דאותן הפירות ממקום שכלו הן וכבר נתחייבו בביעור:
בְּכָל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַסָּה. מַה בֵין גַּסָּה מַה בֵין בְּהֵמָה דַקָּה. בְּהֵמָה גָסָּה יֵשׁ בָּהּ חִיּוּב חַטָּאת. בְּהֵמָה דַקָּה אֵין בָּהּ חִיּוּב חַטָּאת. וְאֵינוֹ חוֹלֵב וְאֵינוּ גוֹזֵז. תַּמָּן הוּא מִתְחַייֵב. בְּרַם הָכָא הִיא מִתְחַייֶבֶת. וְכֵיוָן שֶׁהוּא מוֹכְרָהּ לוֹ לֹא בְהֶמְתּוֹ שֶׁלְּגוֹי הִיא. אָמַר רִבִּי אִימִּי בַּבְלָייָא בְשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. פְּעָמִים שֶׁהוּא מוֹכְרָהּ לוֹ לְנִיסָּיוֹן. וְהוּא מַחֲזִירָהּ לוֹ לְאַחַר ג' יָמִים. וְנִמְצָא עוֹבֵר עֲבֵירָה בִבְהֶמְתּוֹ שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. מֵעַתָּה לְנִיסָּיוֹן אָסוּר. שֶׁלֹּא לְנִיסָּיוֹן מוּתָּר. זוֹ מִפְּנֵי זוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בכל מקום וכו'. בהמה גסה יש בה חיוב חטאת שראויה למלאכה שיש בה חיוב חטאת לישראל וכשהנכרי עושה בה המלאכה בשבת עובר הישראל על שביתת בהמתו כדמסיק לקמן:
ואינו חולב ואינו גוזז. בתמיה וא''כ אף בבהמה דקה יש חיוב חטאת בשבת:
תמן. בבהמה דקה הוא מתחייב שהוא החולב והגוזז ואין הבהמה עצמה עושה מלאכה של חיוב חטאת ברם הכא בבהמה גסה היא עצמה מתחייבת כלומר שהיא גופה עושה המלאכה של חיוב חטאת כגון שחורשת וכיוצא בה ובכה''ג הוא דאדם מצווה על שביתת בהמתו:
וכיון שהוא מוכרה לו וכו'. בתמיה ומאי חיוב חטאת דקאמרת:
ברם הכא וכו' עד חשיד עליה טעות הוא אגב שיטפא דלעיל ובע''ז ל''ג לה כלל:
א''ר אימי וכו'. היינו חיוב חטאת דקאמר לפי שלפעמים הוא מוכרה לו לנסיון על איזה ימים אם תיטב בעיניו ואם לאו יחזירנה לו וכשהוא מחזירה אח''כ נמצא בשעה שעבד בה הנכרי עבודה בהמתו של ישראל היתה ומתחייב בה משום שביתת בהמתו:
מעתה. נימא אם מוכרה לנסיון יהא אסור ושלא לנסיון אלא לחלוטין מותר ואמאי קסתים התנא במתני':
ומשני זו מפני זו. גזרו במכירה לחלוטין משום מכירה לנסיין:
מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכּוֹר אֵין מוֹכְרִין. לָמָּה. שֶׁהוּא מוֹצִיאָהּ מִידֵי גִיזָה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה עֵז. שֶׁהוּא מוֹצִיאָהּ מִידֵי בְכוֹרָה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה זָכָר. שֶׁהוּא מוֹצִיאוֹ מִידֵי מַתָּנוֹת. מֵעַתָּה חִיטִּין אַל יִמְכּוֹר לֹו. שֶׁהוּא מוֹצִיאָן מִידֵי חַלָּה. יַיִן וְשֶׁמֶן אַל יִמְכּוֹר לוֹ. שֶׁהוּא שֶׁמּוֹצִיאָן מִידֵי בְרָכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זכר. ואין כאן וולדות וקאמר דעכ''פ מוציאו מידי מתנות הזרוע ולחיים והקיבה:
מעתה. אי חיישית למה שהוא מפקיען מן המצות שהיה אפשר להתחייב בהן אח''כ א''כ אף חטין אל ימכור לו מפני שמוציאן ממצות חלה שהיה מתחייב בהקמח ויין ושמן אל ימכור לו מפני שהיא מוציאן מן הברכה אם היה נהנה מהן בתמיה אלא דליתא להאי טעמא:
הגע עצמך שהיתה עז ואין בה גיזה. ומשני דאכתי מוציאה הוא מידי בכורה שהוולדות יהו פטורין מן הבכורה ואף על פי שחוזר ולוקח מיד הנכרי אח''כ:
למה. מ''ט דקאמר מפני שהוא מוציאה מידי גיזה. ואינו מקיים בה מצות ראשית הגז:
הלכה: מוּתָּר לְגַדֵּל. אָמַר רִבִּי בָּא. כְּגוֹן מָהִיר שֶׁהוּא שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל עַל שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל. 27a הֲווֹן בָּעֵיי מֵמַר. מָאן דְּאָמַר. מוּתָּר לִמְכּוֹר. מוּתָּר לְיַיחִֵד. וּמָאן דָּמַר. אָסוּר לִמְכּוֹר אָסוּר לְיַיחֵד. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רַב. וַאֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר. מוּתָּר לִמְכּוֹר. אָסוּר לְיַיחֵד. מַּה בֵין לִמְכּוֹר מַה בֵין לְיַיחֵד. תַּמָּן מִכֵּיוָן שֶׁהוּא מוֹכְרְהּ לוֹ כִּבְהֶמְתּוֹ שֶׁלְּגוּי הִיא. בְּרַם הָכָא בְּהֶמְתּוּ שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל הִיא וְהוּא חָשׁוּד עָלֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וקאמר דשאני מכירה. דהתם כשמוכרה לו הרי כבהמתו של עכו''ם היא והוא חס עליה לרובעה לפי שברביעה נעשית עקרה אבל כשמייחדה אצלו בהמתו של ישראל היא וחשוד הוא לרובעה ולפיכך אסור לייחד מקום וכו':
מה בין למכור וכו'. מכיון דחיישינן לרביעה א''כ אף למכור אסור דבני נח מצווין על הרביעה וקעבר אלפני עור לא תתן מכשול:
ר' יונה וכו'. דחי לה דליתא להא דהוון בעי מימר אלא אפי' מ''ד מותר למכור אסור לייחד ודכ''ע אית להו הא דאין מעמידין:
ומ''ד אסור למכור. ס''ל כהאי תנא דריש פ''ב דע''ז אין מעמידין בהמה בפונדקאות של נכרים לפי שחשודין על הרביעה:
הוין. בני הישיבה בעיין מימר דמ''ד מותר למכור ס''ל נמי דמותר לייחד הבהמה אצל נכרי. וגרסינן להא בפ''ק דע''ז בהל' ו' עד סוף כל הסוגיא:
גמ' מותר לגדל. בתמיה והא תנינן בפרק מרובה אין מגדלין בהמה דקה בא'' וקאמר ר' בא כגון מהיר וכו' שם מדבר לא''י והיא ט''ז מיל על ט''ז מיל ושם הותר לגדל בהמה דקה וכן אמר במרובה בהלכה ז' דהא דקאמר שם אבל מגדלין במדברות שבא''י היינו מדבר מהיר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source