הלכה: רִבִּי בָּא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. אֲפִילוּ בְשַׂר עֵגֶל. אָמַר לֵיהּ. אֲפִילוּ בְשַׂר עֵגֶל. אֲפִילוּ בְשַׂר עוֹף. אָמַר לֵיהּ. אֲפִילוּ בְשַׂר עוֹף. סָֽבְרִין מֵימַר. אֲפִילוּ בֵיצָה. אֲפִילוּ קוֹלָקַּס. אָמַר רִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי חָנִין. וּבִלְבַד מִן הַשְּׁחִיטָה.
Pnei Moshe (non traduit)
סברין מימר אפי' ביצה. צלויה ואפי' קולקוס והוא מין ירק וצולין אותו בשמן:
גמ' אפילו בשר עגל. צלי שאין הפסח בא ממנו אין אוכלין לפי שאינו ניכר כשהוא צלוי:
א''ל לא היא אלא שיהא מין בשר מן הטעון שחיטה שיכולין לטעות ולומר שהוא מבשר הפסח:
משנה: מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לוֹכַל צָלִי בְּלֵילֵי פְסָחִים אוֹכְלִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לוֹכַל אֵינָן אוֹכְלִין. 28a מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּר בְּלֵילֵי יוֹם הַכִּיפּוּרִים מַדְלִיקִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק אֵין מַדְלִיקִין. מַדְלִיקִין בְּבָתֵּי כְנֵיסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וּבִמְבוֹאוֹת אֲפֵילִין וְעַל גַּבֵּי הַחוֹלִין׃
Pnei Moshe (non traduit)
ומדליקין בבתי כנסיות וכו'. בכל מקום שאין איש ואשתו מתייחדים שם:
מקום שנהגו להדליק את הנר בלילי יוה''כ וכו'. בגמרא קאמר שניהם לדבר אחד נתכוונו שהאומרים להדליק כדי שימנע מתשמיש המטה לפי שאסור לשמש מטתו לאור הנר והאומרים שלא להדליק שמא יראה את אשתו ויתאוה לה:
מתני' מקום שנהגו שלא לוכל. משום שמא יאמרו מבשר פסח הוא זה ונראה כאלו אוכל קדשים בחוץ:
תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. אֲפִילוּ בִמְקוֹם שֶׁלֹּא נָהֲגוּ לְהַדְלִיק מַדְלִיקִין. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹשׁוּעַ בֶּן לֵוִי רִבִּי יוֹסֵה בֶן שָׁאוּל בְּשֵׁם רִבִּי. הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. דָּרַשׁ רִבִּי חִייָה בַּרַ בָּא לְטִיבֵּרַיָּא כְהָדָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר לָהּ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן רִבִּי חִזְקִיָּה וְאָֽמְרֵי לָהּ רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַדְלִיק מְשׁוּבָּח מִמְּקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. שֶׁהֲרֵי יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת אֲפִילוּ מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק מַדְלִיקִין. רִבִּי בָּא וְרִבִּי סִימוֹן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. שֶׁהֲרֵי הָאִישׁ הַזֶּה צָנוּעַ וְאֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ מִיטָּתוֹ לְאוֹר הַנֵּר. בֵּין כְּמָאן דְּאָמַר. מַדְלִיקִין. בֵּין כְּמָאן דְּאָמַר. אֵין מַדְלִיקִין. מִפְּנֵי הֶרְגֵּל עֲבֵירָה. מָאן דְּאָמַר. מַדְלִיקִין. שֶׁהוּא רוֹאֶה וּמִתְבַּייֵשׁ. וּמָאן דְּאָמַר. אֵין מַדְלִיקִין. שֶׁלֹּא יִרְאֶה וְיָתָאַוֶּה. תַּנֵּי. בָּתֵּי כְּנֵיסִיּוֹת וּבָתֵּי מֶרְחַצִּיּוֹת. לְכֵן צְרִיכָה. אֲפִילוּ מְקוֹם שֶׁלֹּא נָהֲגוּ לְהַדְלִיק מַדְלִיקִין.
Pnei Moshe (non traduit)
לכן צריכה וכו'. לא איצטריך אלא אפי' במקום שנהגו שלא להדליק מחששא דאמרן מדליקין דמהו דתימא ליגזור בבתי מרחצאות שהרי אין רחיצה ביוה''כ ומפני מה נכנס לשם. אם לא שדעתו להתייחד עם אשתו קמ''ל דלא גזרינן אלא במקו' שאשתו מצויה בביתו:
ובתי מרחציות. שאין שם אשתו לפניו:
שהוא רואה. הנר ומתבייש לשמש ומ''ד אין מדליקין שלא יראה אשתו ויתאוה לה:
תדע לך שהוא כן. שמשובח הוא המדליק שמתוך שהאיש הזה צנוע הוא וכו'. וקאמר הש''ס דאי משום הא לא איריא דבין כמ''ד מדליקין וכו' שניהן לדבר הזה נתכוונו ומפני הרגל עבירה וכו' כדמסיק ואזיל:
ר' יוסי וכו' בשם ר' שמואל בר נחמן. דקאמר לה בשם ר' יונתן ור' חזקיה וכו' קאמר לה בשם ר' שמואל בר נחמן גופי' דמקום שנהגו להדליק יותר משובח הוא ממקום שנהגו שלא להדליק משום דכבוד יו''ט הוא תדע לך וכו' שאם חל בשבת לד''ה מדליקין אלמא דאור הנר לכבוד הוא:
מדליקין. מפני כבוד השבת:
יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. מָהוּ לְהַדִּיחַ כְּבָשִׁין וּשְׁלָקוֹת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָן. רַב אָמַר. אָסוּר. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. מוּתָּר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. מַה טַעַם אָֽמְרוּ. מַדִּיחִין כְּבָשִׁים וּשְׁלָקוֹת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָן. מִפְּנֵי סַכָּנָה. שַׁנְייָא הִיא סַכָּנַת יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. שַׁנְייָא הִיא יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּחוֹל. הָתִיב רִבִּי חֲנַנְיָה חֲבֵרוֹן דְּרַבָּנִין. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי אֶלְעָזָר. יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת חַלּוֹת מִתְחַלְּקוֹת לָעָרֶב. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהוּא דָבָר קַל שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֹאכַל. הָתִיב רִבִּי פִינְחָס. מַתְנִיתָא דְרִבִּי לָֽעְזָר פְלִיגָא עָלוֹי. יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת שַׁבָּתוֹן שְׁבוּת וּבַחוֹל שַׁבָּתוֹן שְׁבוּת. אִם בַּחוֹל אַתְּ שׁוֹבֵת לֹא עָל שֶׁכֵּן בַּשַּׁבָּת. לֹא צוֹרְכָה דְלָא [אֲפִילוּ] דְבָרִים שֶׁאַתְּ מוּתָּר לַעֲשׂוֹתָן בַּחוֹל אַתְּ שׁוֹבֵת עֲלֵיהֶן בַּשַּׁבָּת. וְאֵי זוֹ זוֹ. זוֹ הַדָּחַת כְּבָשִׁים וּשׁלָקוֹת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. נִרְאִין דְּבָרִים בְּדָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָבוֹא בְצוֹנֵין. אֲבָל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָבוֹא בְרוֹתְחִין עַד דְּייָדָא גָֽלְשָׁה הוּא מְקַנֵּב. אָמַר רִבִּי מָנָא. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן. 28b אַף מִתְבַּייֵשׁ וְלֹא מְקַנֵּב. וְנִמְצָא בָא לִידֵי סַכָּנָה. רִבִּי בָּא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. מָהוּ לְהַדִּיחַ כְּבָשִׁים וּשְׁלָקוֹת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָן. אָמַר לֵיהּ. שָׁרֵי. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא שָׁאַל לְרִבִּי חִייָה וּלְֹרִבִּי יָסָה. מָהוּ לְהַדִּיחַ כְּבָשִׁים וּשְׁלָקוֹת [מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָן]. אָֽמְרֵי לֵיהּ. שָׁרֵי. רִבִּי זְעוּרָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. מָהוּ מֵימַר לַחֲלִיטָה. עֲבַד לִי חֲלִיטָה. אָמַר לֵיהּ. שָׁרֵי. עֲבַד לִי תוֹפִין. שָׁרֵי. עֲבַד לִי פְתִילָה. אָמַר לֵיהּ. לֹא. מַה בֵין זֶה לָזֶה. זֶה אוֹכֶל נֶפֶשׁ. וְזֶה אֵינוֹ אוֹכֶל נֶפֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
זה אוכל נפש. והתירו לומר לו מן המנחה ולמעלה כדי שיהא מזומן לערב מיד אבל פתילה להדליק אינו אוכל נפש ויכול להמתין ולעשותה בערב:
עביד לי תופין. לחם אפוי מלשון תופיני מנחת פתים:
מתניתא פליגא על ר''א. דתנינן בפ''ט דמנחות גבי חילוק לחם הפנים יה''כ שחל להיות בשבת החלות מתחלקות להכהנים לערב אלמא דחיישי' ביה''כ בשבת מן המנחה ולמעל' ואינן מתחלקות אלא לערב:
מהו להדיח כבשים ושלקות. ממיני ירק שבשאר יוה''כ מותר להדיחן מן המנחה ולמעל' כדי להכינן לערב מיד כדלקמן ואם חל להיות בשבת מהו:
בשם ר' אלעזר. טעמיה דמתיר שהרי מה טעם אמרו מדיחין אותן ביו''כ מן המנחה ולמעל' מפני סכנה הוא שלאחר התענית לא יהי' לו פנאי כל כך ואפשר שיש בהם תולעים ויבא לידי סכנה ולפיכך התירו לקנב הירק ולהדיחו וא''כ וכי שניא היא סכנה בין יוה''כ שחל להיות בשבת או שחל להיות בחול ואם מותר בזה מותר בזה מפני הסכנה:
מהו מימר לחליטה. לנכרי העושה מיני חליטה ברותחין אם מותר לומר לו מן המנחה ולמעלה עביד לי חליטה שיהא מוכן לערב מיד:
ומשני שנייא היא. התם שע''י שהוא דבר קל לאכלן שהרי הן אפויות חיישינן שמא ישכח שהוא יוה''כ ויאכל אבל הכא אינן ראויות לאכילה אלא שהוא מכינם שיהא ראוין לערב מיד:
מתניתא דר' אלעזר פליגא עלוי. כלומר מה ששמענו מר''א גופיה דהוה תני חדא ברייתא היא קשיא עליה דתני יה''כ שחל להיות בשבת שבתון שבות ובחול שבתון שבות. וכלומר נאמר בשבת שבתון שבות ונאמר ביום הכפורים שבתון שבות ולמה נאמר אי משום מלאכה הרי כבר נאמר לא תעשה כל מלכה אלא לומר שאפי' מדבר שאינו מלאכה ממש אתה שובת כך דרשו בברייתא והשתא קשיא כדמסיק אם בחול אתה שובת אמאי הצריכי לדרוש הכי ביה''כ שחל להיות בשבת שהרי אם יוה''כ שחל להיות בחול אתה שובת מכל דבר אם חל להיות בשבת לכ''ש:
לא צורכה דלא וכו'. אלא ודאי לא איצטריך אלא להא שאפי' דברים שאת מותר לעשות ביה''כ שחל להיות בחול ואיזו זו הדחת כבשים ושלקות שהתירו בשאר יה''כ מן המנחה ולמעלה את שובת עליהן אם חל להיות בשבת וקשיא לר''א:
נראין דברים. דמה שהתירו להדיחן ביה''כ שתל להיות בחול דוקא בדבר שדרכו לבא בצונן לאכילה כגון הירקות שאוכלין אותן כשהן חיין בחומץ ובשמן ומדיח אותן שיהו מזומנין לערב:
אבל דבר שדרכו לבא ברותחין. שמבשלין אותן בערב כדי לאוכלן א''כ למה נתיר להדיחן מן המנחה ולמעלה שהרי יכול לעשות זה בערב:
דעד דהאי דא גלשה הוא מקנב. כלומר עד שיהא זה רותח שהרי בלאו הכי ממתין הוא עד שיהו המים רותחין ובתוך כך הוא מקנב ומתקן אותן:
אמר ר' מנא דלא היא. שאם אתה אומר כן להמתין בכך עד הערב:
אף הוא מתבייש. כלומר שמתעכב מלשון ויחל עד בוש הוא. ולא מקנב כלל שממהר בערב לעשות התבשיל ונמצא בא לידי סכנה אם מפני התענית שמתעכב הוא או מפני התולעים שבירק אם אין לו פנאי לקנב ולהסירן:
מהו להדיח וכו'. ביה''כ שחל להיוח בחול:
משנה: מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּתִשְׁעָה בְאָב עוֹשִׂין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת אֵין עוֹשִׂין. וּבְכָל מָקוֹם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּטֵלִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר יַעֲשׂוּ כָל אָדָם עַצמָן כְתַלְמִידֵי חֲכָמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
הלילה. לדברי האוסרין כל היום פליגי דב''ש אוסרין כמו מלאכה האסורה בי''ט שאף הלילה אסורה וב''ה מתירין עד שתנץ החמה בי''ד דמידי דהוה אתענית שהיום אסר באכילה והלילה שלפניו מותר:
מתני' וחכמים אומרי' וכו'. חכמים ס''ל דעשיית מלאכה בע''פ קודם חצות לאו במנהגא תלייא מילתא אלא מקומות יש שחלוקין בדינא שביהודה היו מתירין ועושין מלאכה עד חצות ובגליל היו אוסרין ולא עשו כל עיקר ואפי' קודם חצות:
רשב''ג אומר לעולם יעשה אדם עצמו ת''ח. כך הוא נוסחת המשניות ומפרש בבבלי דה''ק שאם ירצה כל אדם לעשות עצמו בזה כת''ח רשאי ולא מיחזי כיוהרא שהרואה אותו בטל אומר מפני שאין לא מלאכה לעשות. ולפי נוסחא דהכא יעשו כל אדם וכו' מפרש בגמרא דכמתמיה הוא על דברי הת''ק דקאמר בכ''מ ת''ח בטלין א''כ יעשו כל אדם עצמן כת''ח ויחמירו על עצמן דבדבר של צער לא שייך מיחזי כיוהרא ומ''ש ת''ח דנקיט אלא כל עצמן של חכמים לא גזרו בטילה ממלאכה בת''ב כלל. ואין הל' כרשב''ג:
ובכ''מ ת''ח בטלין. שמחמירין על עצמם שלא יסיחו דעחם מהאבילות:
מתני' מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב. ואין חוששין משום אבילות:
וחכ''א וכו'. תוספתא היא בפ' שלישי כדפרישית במתני':
מתני' ר''מ אומר כל מלאכה וכו'. מפר' בגמרא ובלבד שהיא לצורך המועד אז אם התחיל בה קודם לי''ד גומרה בי''ד ואפי' במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אבל כל שאינה לצורך המועד תלייא במנהגא ולא יתחיל בתחלה בי''ד במקום שנהגו שלא לעשות ואפי' המלאכה היא לצורך המועד:
החייטין. מפרש בתוספתא והובאה בגמרא שכן מצינו קולא בהו בחולו של מועד שההדיוט תופר כדרכו והלכך בי''ד דקילא טפי אפי' אומן שרי בכ''מ:
והספרין והכובסין. שכן הבאין ממדינת הים והעולין מטומאה לטהרה וכיוצא בהו התירו להן חכמים לספר ולכבס בחולו של מועד ובי''ד דקיל טפי שרי לכל הספרים והכובסין:
אף הרוצענים. שכן עולי רגלים התירו להן להיות מתקנין מנעליהם בחה''מ וחכמי' ס''ל אין למידין תחלת מלאכה לעשות מנעלים חדשים מסוף מלאכה תיקון מנעלים של עולי רגלים. והכא בגמ' קאמר עולי רגלים לא שכיחו דעבדי להא לפי שרובן עשירים היו ובבהמה היו עולין ולא היו צריכין לתקן ולעשות זה במועד עד שיבאו לביתם:
גמ' ר''מ אומר וכו' ובלבד וכו'. כדפרישית במתני':
הלכה: רִבִּי אָבוּן רִבִּי שִמְעוֹן בֶן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא. כְּמַתְמִיַהּ. יַעֲשׂוּ כָל אָדָם עַצמָן תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. כָּל עַצְמָן לֹא גָזְרוּ חֲכָמִים בְּטֵילָה בְתִשְׁעָה בְאָב.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הא יום אסור. אבגליל קאי דלדידהו לא פליגי ב''ש וב''ה אלא בליל י''ד הא יום אסור לד''ה:
גמ' כמתמיה. הוא דקאמר רשב''ג וכו' כדפרישית במתני':
ומנין וקאמר ר' הושעיה. יום פסח הוא לה'. מדכתיב ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פסח הוא לה' משמע דכל יום י''ד נקרא עשיית הקרבן פסח ואסור במלאכה כדאמרי' ריש פרקין אינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב:
שני תלמידי חכמים שנו אותה. המתני' דריש פרקין דתלו אותם במנהג והמתני' דהכא דאיכא דאסרי כל היום תרי תנאי נינהו ומי ששנה זו לא שנה זו:
אשכחית אמר תלתא אינון. אשכחן הכא דתלתא תנאי חלוקין בדבר:
חד אמר אסור. כל היום מדינא כהאי דאנשי גליל:
וחד אמר. מותר קודם חצות כאנשי יהודה וחד אמר דבמנהג תליא כתנא דריש פרקין:
משנה: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בִּיהוּדָה הָיוּ עוֹשִׂין מְלָאכָה בְעַרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת. וּבַגָּלִיל לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כָּל עִקָּר. הַלַּיְלָה בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִין וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין עַד שֶׁתֵּנֵץ הַחַמָּה׃
Pnei Moshe (non traduit)
הלילה. לדברי האוסרין כל היום פליגי דב''ש אוסרין כמו מלאכה האסורה בי''ט שאף הלילה אסורה וב''ה מתירין עד שתנץ החמה בי''ד דמידי דהוה אתענית שהיום אסר באכילה והלילה שלפניו מותר:
מתני' וחכמים אומרי' וכו'. חכמים ס''ל דעשיית מלאכה בע''פ קודם חצות לאו במנהגא תלייא מילתא אלא מקומות יש שחלוקין בדינא שביהודה היו מתירין ועושין מלאכה עד חצות ובגליל היו אוסרין ולא עשו כל עיקר ואפי' קודם חצות:
רשב''ג אומר לעולם יעשה אדם עצמו ת''ח. כך הוא נוסחת המשניות ומפרש בבבלי דה''ק שאם ירצה כל אדם לעשות עצמו בזה כת''ח רשאי ולא מיחזי כיוהרא שהרואה אותו בטל אומר מפני שאין לא מלאכה לעשות. ולפי נוסחא דהכא יעשו כל אדם וכו' מפרש בגמרא דכמתמיה הוא על דברי הת''ק דקאמר בכ''מ ת''ח בטלין א''כ יעשו כל אדם עצמן כת''ח ויחמירו על עצמן דבדבר של צער לא שייך מיחזי כיוהרא ומ''ש ת''ח דנקיט אלא כל עצמן של חכמים לא גזרו בטילה ממלאכה בת''ב כלל. ואין הל' כרשב''ג:
ובכ''מ ת''ח בטלין. שמחמירין על עצמם שלא יסיחו דעחם מהאבילות:
מתני' מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב. ואין חוששין משום אבילות:
וחכ''א וכו'. תוספתא היא בפ' שלישי כדפרישית במתני':
מתני' ר''מ אומר כל מלאכה וכו'. מפר' בגמרא ובלבד שהיא לצורך המועד אז אם התחיל בה קודם לי''ד גומרה בי''ד ואפי' במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אבל כל שאינה לצורך המועד תלייא במנהגא ולא יתחיל בתחלה בי''ד במקום שנהגו שלא לעשות ואפי' המלאכה היא לצורך המועד:
החייטין. מפרש בתוספתא והובאה בגמרא שכן מצינו קולא בהו בחולו של מועד שההדיוט תופר כדרכו והלכך בי''ד דקילא טפי אפי' אומן שרי בכ''מ:
והספרין והכובסין. שכן הבאין ממדינת הים והעולין מטומאה לטהרה וכיוצא בהו התירו להן חכמים לספר ולכבס בחולו של מועד ובי''ד דקיל טפי שרי לכל הספרים והכובסין:
אף הרוצענים. שכן עולי רגלים התירו להן להיות מתקנין מנעליהם בחה''מ וחכמי' ס''ל אין למידין תחלת מלאכה לעשות מנעלים חדשים מסוף מלאכה תיקון מנעלים של עולי רגלים. והכא בגמ' קאמר עולי רגלים לא שכיחו דעבדי להא לפי שרובן עשירים היו ובבהמה היו עולין ולא היו צריכין לתקן ולעשות זה במועד עד שיבאו לביתם:
גמ' ר''מ אומר וכו' ובלבד וכו'. כדפרישית במתני':
הלכה: הָא יוֹם אָסוּר. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. יוֹם פֶּסַח הוא לַֽיי. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. שְׁנֵי תַלְמִידִים שָׁנוּ אוֹתָהּ. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. אַשְׁכְּ;חִית אֲמַר. תְּלָתָא אִינּוּן. חַד אָמַר. אָסוּר. וְחַד אָמַר. מוּתָּר. וְחַד אָמַר. מִנְהָג.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הא יום אסור. אבגליל קאי דלדידהו לא פליגי ב''ש וב''ה אלא בליל י''ד הא יום אסור לד''ה:
גמ' כמתמיה. הוא דקאמר רשב''ג וכו' כדפרישית במתני':
ומנין וקאמר ר' הושעיה. יום פסח הוא לה'. מדכתיב ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פסח הוא לה' משמע דכל יום י''ד נקרא עשיית הקרבן פסח ואסור במלאכה כדאמרי' ריש פרקין אינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב:
שני תלמידי חכמים שנו אותה. המתני' דריש פרקין דתלו אותם במנהג והמתני' דהכא דאיכא דאסרי כל היום תרי תנאי נינהו ומי ששנה זו לא שנה זו:
אשכחית אמר תלתא אינון. אשכחן הכא דתלתא תנאי חלוקין בדבר:
חד אמר אסור. כל היום מדינא כהאי דאנשי גליל:
וחד אמר. מותר קודם חצות כאנשי יהודה וחד אמר דבמנהג תליא כתנא דריש פרקין:
משנה: רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל מְלָאכָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ קוֹדֶם לְאַרְבָּעָה עָשָׂר גּוֹמְרָהּ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. אֲבָל לֹא יַתְחִיל בָּהּ בַּתְּחִלָּה בְאַרְבָּעָה עָשָׂר. אַף עַל פִּי שֶׁיָּכוֹל לְגוֹמְרָהּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים שָׁלֹשׁ אוּמָּנִיּוֹת עוֹשִׂין מְלָאכָה בְעַרְבֵי פְסָחִים הַחַייָטִים וְהַסַּפָּרִים וְהַכּוֹבְסִין. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הָרוֹצְעָנִים׃
Pnei Moshe (non traduit)
הלילה. לדברי האוסרין כל היום פליגי דב''ש אוסרין כמו מלאכה האסורה בי''ט שאף הלילה אסורה וב''ה מתירין עד שתנץ החמה בי''ד דמידי דהוה אתענית שהיום אסר באכילה והלילה שלפניו מותר:
מתני' וחכמים אומרי' וכו'. חכמים ס''ל דעשיית מלאכה בע''פ קודם חצות לאו במנהגא תלייא מילתא אלא מקומות יש שחלוקין בדינא שביהודה היו מתירין ועושין מלאכה עד חצות ובגליל היו אוסרין ולא עשו כל עיקר ואפי' קודם חצות:
רשב''ג אומר לעולם יעשה אדם עצמו ת''ח. כך הוא נוסחת המשניות ומפרש בבבלי דה''ק שאם ירצה כל אדם לעשות עצמו בזה כת''ח רשאי ולא מיחזי כיוהרא שהרואה אותו בטל אומר מפני שאין לא מלאכה לעשות. ולפי נוסחא דהכא יעשו כל אדם וכו' מפרש בגמרא דכמתמיה הוא על דברי הת''ק דקאמר בכ''מ ת''ח בטלין א''כ יעשו כל אדם עצמן כת''ח ויחמירו על עצמן דבדבר של צער לא שייך מיחזי כיוהרא ומ''ש ת''ח דנקיט אלא כל עצמן של חכמים לא גזרו בטילה ממלאכה בת''ב כלל. ואין הל' כרשב''ג:
ובכ''מ ת''ח בטלין. שמחמירין על עצמם שלא יסיחו דעחם מהאבילות:
מתני' מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב. ואין חוששין משום אבילות:
וחכ''א וכו'. תוספתא היא בפ' שלישי כדפרישית במתני':
מתני' ר''מ אומר כל מלאכה וכו'. מפר' בגמרא ובלבד שהיא לצורך המועד אז אם התחיל בה קודם לי''ד גומרה בי''ד ואפי' במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אבל כל שאינה לצורך המועד תלייא במנהגא ולא יתחיל בתחלה בי''ד במקום שנהגו שלא לעשות ואפי' המלאכה היא לצורך המועד:
החייטין. מפרש בתוספתא והובאה בגמרא שכן מצינו קולא בהו בחולו של מועד שההדיוט תופר כדרכו והלכך בי''ד דקילא טפי אפי' אומן שרי בכ''מ:
והספרין והכובסין. שכן הבאין ממדינת הים והעולין מטומאה לטהרה וכיוצא בהו התירו להן חכמים לספר ולכבס בחולו של מועד ובי''ד דקיל טפי שרי לכל הספרים והכובסין:
אף הרוצענים. שכן עולי רגלים התירו להן להיות מתקנין מנעליהם בחה''מ וחכמי' ס''ל אין למידין תחלת מלאכה לעשות מנעלים חדשים מסוף מלאכה תיקון מנעלים של עולי רגלים. והכא בגמ' קאמר עולי רגלים לא שכיחו דעבדי להא לפי שרובן עשירים היו ובבהמה היו עולין ולא היו צריכין לתקן ולעשות זה במועד עד שיבאו לביתם:
גמ' ר''מ אומר וכו' ובלבד וכו'. כדפרישית במתני':
הלכה: רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. כָּל מְלָאכָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ קוֹדֶם לְאַרְבָּעָה עָשָׂר גּוֹמְרָהּ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. וּבִלְבַד דָּבָר שֶׁהוּא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. אֲבָל לֹא יַתְחִיל בָּהּ בַּתְּחִלָּה בְאַרְבָּעָה עָשָׂר אֲפִילוּ דָּבָר שֶׁהוּא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. שָׁלֹשׁ אוּמָּנִיּוֹת עוֹשִׂין מְלָאכָה בְעַרְבֵי פְסָחִים. הַחַייָטִין. שֶׁכֵּן הִדְיוֹט תּוֹפֵר כְדַרְכּוֹ בְחוֹלוֹ שֶׁלְמוֹעֵד. הַסַּפָּרִין. שֶׁכֵּן נְזִירִין וּמְצוֹרָעִין מְגַלְּחִין בְּמוֹעֵד. הַכּוֹבְסִין. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הָעוֹלִים מִטּוּמְאָה לָטַהֲרָה לִהְיוֹת מְכַבְּסִין בְּמוֹעֵד. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הָרוֹצְעָנִים׃ שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ עוֹלֵי רְגָלִים לִהְיוֹת מְתַקְּנִין מִנְעֲלֵיהֵן וסַנְדָּלֵיהֶן בְּמוֹעֵד. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. אָשִׁירֵים הָיוּ וּבַבְּהֵמָה הָיוּ עוֹלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הא יום אסור. אבגליל קאי דלדידהו לא פליגי ב''ש וב''ה אלא בליל י''ד הא יום אסור לד''ה:
גמ' כמתמיה. הוא דקאמר רשב''ג וכו' כדפרישית במתני':
ומנין וקאמר ר' הושעיה. יום פסח הוא לה'. מדכתיב ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פסח הוא לה' משמע דכל יום י''ד נקרא עשיית הקרבן פסח ואסור במלאכה כדאמרי' ריש פרקין אינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב:
שני תלמידי חכמים שנו אותה. המתני' דריש פרקין דתלו אותם במנהג והמתני' דהכא דאיכא דאסרי כל היום תרי תנאי נינהו ומי ששנה זו לא שנה זו:
אשכחית אמר תלתא אינון. אשכחן הכא דתלתא תנאי חלוקין בדבר:
חד אמר אסור. כל היום מדינא כהאי דאנשי גליל:
וחד אמר. מותר קודם חצות כאנשי יהודה וחד אמר דבמנהג תליא כתנא דריש פרקין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source