Vayedaber

אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אֲנָא חֲמִית לְרִבִּי יִרְמְיָה תְפִיס לְרִבִּי בָּא. אָמַר לֵיהּ. אֱמוֹר לִי טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן. לָמָּה שְׂחָטוֹ לִשְׁמוֹ לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּסוּל. נַעֲשֶׂה מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה כְּשׁוֹחְטוֹ לִשְׁמוֹ וּשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְהוּא פָסוּל. אָמַר לֵיהּ. וְאִין כֵּינִי אֲפִילוּ שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו לִזְרוֹק אֶת דָּמוֹ שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו. וְיֵיעָשֶׂה מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה כְשׁוֹחְטוֹ לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו וִיהֵא כָשֵׁר. לֵית יְכִיל. דָּמַר רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁחָטוֹ לְאוֹכְלָיו לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו כָּשֵׁר. אָתָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁחָטוֹ לְאוֹכְלָיו לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו כָּשֵׁר. רִבִּי יוֹסֵי נְסִי[ב] חֵיילֵיהּ מִן תְּרֵין טַעֲמוֹי דְּרִבִּי יוֹחָנָן. לָמָּה שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּסוּל. נַעֲשֶׂה מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה כְּשׁוֹחְטוֹ לִשְׁמוֹ וּשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְהוּא פָסוּל. לָמָּה שְׁחָטוֹ לְאוֹכְלָיו לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו כָּשֵׁר. נַעֲשֶׂה כְמִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה כְּשׁוֹחְטוֹ לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו וְהוּא כָשֵׁר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' יוסה נסיב חייליה מן תרין טעמוי דר' יוחנן למה וכו'. כלומר שלקח ראיה שלו להחזיק דבריו כמו ששמע מר' בא כדלעיל ומן הני תרי טעמי הוא ומשום דמחלקינן בין לשמו ושלא לשמו בשתי עבודות ובין לאוכליו ושלא לאוכליו בשתי עבודות וכדאמרן:

לית יכיל. ר' בא הוא שהשיב לר' ירמיה הא ודאי לא מצית אמרת הכי דאמר ר' אילא בשם ר' יוחנן שחטו לאוכליו וכי' וכן כי אתא ר' יעקב בר אחא אמר נמי הכי בשם ר' יוחנן דדוקא אם שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו בהא הוא דאמרי' דהוה לי' כשחטו לאוכליו ושלח לאוכליו וכשר אבל איפכא לא ומשום דהשחיטה בעצמה היא שלא לאוכליו בלבד ופסול ואנן לא קאמרינן דנעשה כעירוב מחשבות בשעת שחיטה אלא היכא דהשחיטה עצמה הוא בלא מחשבת פיסול ובין לחומרא ובין לקולא והלכך במחשבת שלא לשמו דקי''ל שחטו לשמו ושלא לשמו פסול אפי' אם שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו נמי פסול דהוה לי' כלשמו ושלא לשמו ובמחשבת שלא לאוכליו דקי''ל שחטו לאוכליו ושלא לאוכליו כשר אם השחיטה בעצמה היא לאוכליו אז אע''פ שחישב לזרוק דמו שלא לאוכליו כשר דהוה לי' כלאוכליו ושלא לאוכליו:

שחטו שלא לאוכליו פסול לאוכליו ושלא לאוכליו כשר. והשתא אם אפילו חישב בשחיטה שתהא שלא לאוכליו ולזרוק את דמו לאוכליו. כצ''ל ובדפוס ט''ס. ותימא נמי ויהא כשר משום דנעשה משעה ראשונה כשוחטו לאוכליו ושלא לאוכליו בתמיה הא השחיטה עצמה היא שלא לאוכליו ולדידך דקאמרת דעירוב מחשבות הויא מ''ש הא מהא:

דתנן. לקמן:

א''ל ואין כיני. וא''כ דסבירא לך שאע''פ שחישב בשחיטה שתהא הזריקה שלא לשמו נעשה כעירוב המחשבו' בשחיטה גופה ולחומרא נימא נמי הכי לקולא ולענין מחשבת שלא לאוכליו:

אמור לי טעמא דר' יוחנן למה וכו'. והשיב לו דהיינו טעמיה נעשה משעה ראשונה כמחשב בשחיטה עצמה לשמו ושלא לשמו והוא פסול כדתנן במתני' ואע''ג דאמר לזרוק דמו שלא לשמו הואיל ובשעת שחיטה אמר כך הו''ל כמחשב שתהא השחיטה לשמו ושלא לשמו:

שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. יֵשׁ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה וְהוּא פוֹסֵל. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. יֵשִׁ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה. וִיהֵא כָשֵׁר. אָמַר רִבִּי אִילָא. מִמַּחֲשֶׁבֶת פִּיגּוּל לִימֵּד רִבִּי יוֹחָנָן. אִילּוּ זָרַק שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ שֶׁמָּא אֵינוֹ פִיגּוּל. שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּסוּל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. 32b מִן תַּרְתֵּין מִילִּין לֹא דַמְיָא מַחֲשֶׁבֶת פִּיגּוּל לְמַחֲשֶׁבֶת פְּסוּל. אִילּוּ שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לְקַבֵּל דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ שֶׁמָּא אֵינוֹ כָשֵׁר. שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לְקַבֵּל דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּסוּל. אִילּוּ שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לְהַקְטִיר אֵימוֹרָיו שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ שֶׁמָּא אֵינוֹ פִיגּוּל. שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לְהַקְטִיר אֵימוֹרָיו שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ כָּשֵׁר

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אילו שחטו וכו'. האי מילתא אחריתא הוא דמדייק על הא דר' אילא כדקאמר מן תרתין מילין וכו' וכלומר ועוד שאילו שחטו שלא לשמו להקטיר אימוריו לשמו שמא אינו פיגול וכלומר שמא אינו פסול שהרי השחיטה היתה שלא לשמו ואם שחטו לשמו להקטיר אימוריו שלא לשמו כשר דהא לא קאמר ר' יוחנן אלא בזריקה. והשתא כי היכי דאין מחשבה של הקטרה שלא לשמו פוסלת כי מחשבה בשחיטה ה''ה בזריקה ועיקר הקושיא דר' יוסי על הא דר' אילא דלדידך מ''ש דבקבלה והקטרה לא פליג ר' יוחנן ומשמע דמודה הוא דאין מחשבין משחיטה לקבלה או להקטרה במחשבת שלא לשמו ומ''ש בזריקה דס''ל מחשבין מעבודה לעבודה. ולדידך דקאמרת מפיגול לימד הא קי''ל דאם שחטו ע''מ להקטיר חוץ לזמנו דהוי פיגיל וא''כ מיהת בהקטרה אמאי לא פליג ר' יוחנן:

אילו שחטו לשמו לקבל דמיו שלא לשמו שמא אינו כשר. אפי' לר' יוחנן דלא קאמר מחשבין מעבודה לעבודה אלא משחיטה לזריקה לפי שהרצאת דמים הוא העיקר ואילו שחטו שלא לשמו לקבל דמיו לשמו פסול ומפני שכבר נפסל בשחיטה והשתא כי היכי דאמרת דמחשבת פסול שלא לשמו דפוסל בשחיטה אפ''ה אין מחשבת פסול שלא לשמי בקבלה פוסלת בשחיטה וא''כ ה''ה בזריקה אע''פ שאם זרקו שלא לשמו פסול הוא מיהו כי מחשב ליה בשחיטה לזרוק שלא לשמו ג''כ דין הוא שלא יפסל:

אמר ר' יוסי מן תרתין מילין וכו'. ר' יוסי מקשי על הא דקאמר ר' אילא ממחשבת פיגול לימד ר' יוחנן הא לא דמיא מן תרתין מילין מחשבת פיגול למחשבת שאר פיסול כדמסיק ואזיל:

אלו זרק שלא לשמו שמא אינו פיגול. כלומר בפסח שהמחשבה פוסלת בו שלא לשמו כמו מחשבת חוץ לזמנו אלא שאין בו כרת ומיהו פסול הוא כמו הפיגול אם היה מחשב לחוץ לזמנו וא''כ אי מהני מחשבת שלא לשמו בזריקה ה''ה אם שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו בדין הוא שיהא פסול כמו הדין בפיגול:

ממחשבת פיגול. שמחשב חוץ לזמנו או חוץ למקומו קרי פיגול מיהו בחוץ לזמנו פיגול וחייב כרת וחוץ למקומו אין בו כרת כדילפי' בפ''ב דזבחים. וכל שהוא נפסל נכלל בלשון פיגול ואם שחלוקין הן לענין כרת ומפני שעיקר שם פיגול בזריקה הוא דכתיב פיגול הוא לא ירצה קרי לה הכא בכולא שמעתא למחשבה שהיא בזריקה פיגול ואגב קרי נמי לכל מחשבת שלא לשמו שפוסלת בשם פיגול או משום דיליף לה מפיגול קאמר דמזה לימד ר' יוחנן למחשבת שלא לשמו:

שחטו לפסח לשמו על מנת לזרוק דמו שלא לשמו פליגי בה ר' יוחנן ור''ל דר' יוחנן ס''ל מחשבין מעבודה לעבודה בפיסול שלא לשמו ורשב''ל קאמר יש שלא לשמו מעבודה לעבודה בתמיה. אין מחשבה פוסלת בשלא לשמו אלא באותה עבודה עצמה והלכך ויהא כשר:

מַה נְפִיק מִן בֵּינֵיהוֹן. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדַּוּמָא. חִילּוּפִּין. בִּשָׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה. שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ בִּשָׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן כָּשֵׁר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְיוֹן בֶּן לָקִישׁ פָּסוּל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

חילופין בשאר ימות השנה. איכא בינייהו בשאר ימות השנה וחילופין הוא דפליגי שאם שחטו לשמו לזרוק דמיו שלא לשמו בשאר ימות השנה דקי''ל פסח בשאר ימות השנה שלמים הוא כדלקמן וא''כ איפכא הוא דעל דעתיה דר' יוחנן דאית לי' דמחשבת זריקה בשעת שחיטה הויא מחשבה כשר הוא הכא שהרי כשחישב לזרוק דמו שלא לשמו והיא לשם שלמים מחשבה כשירה הוא שבשאר ימות השנה שלמים הוא ולדעתי' דרשב''ל מחשבת זריקה דשלא לשמו לאו כלום הוא בשחיטה א''כ פסול הוא שהרי שחטו לשם פסח ולשם פסח שלא בזמנו פסול הוא:

מה נפיק מן ביניהון. דר' יוחנן ורשב''ל דפליגי לעיל אם מחשבין מעבודה לעבודה בשלא לשמו ומאי איכא עוד נ''מ אחרת מבינייהו:

רִבִּי חֲנַנְיָה אָמַר קוֹמֵי רִבִּי מָנָא בְשֵׁם רִבִּי יוּדָן. טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן. כָּל שֶׁאִילּוּ יָבוֹא לְאוֹתָהּ הָעֲבוֹדָה וְאֵינוֹ מְחַשֵּׁב לָהּ. מְחַשֵּׁב הוּא מֵעֲבוֹדָה אֲחֶרֶת לָהּ. אִילּוּ שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ שֶׁמָּא אֵינוֹ פִיגּוּל. שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָסוּל. אִילּוּ שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לְקַבֵּל דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ שֶׁמָּא אֵינוֹ כָשֵׁר. 33a וּבִשְׁעַת קַבָּלָה מְחַשֵּׁב הוּא. הֲרֵי כָּל שֶׁאִילּוּ יָבוֹא לְאוֹתָהּ הָעֲבוֹדָה וְאֵינוֹ מְחַשֵּׁב לָהּ. הוּא מְחַשֵּׁב מֵעֲבוֹדָה אֲחֶרֶת לָהּ. אִילּוּ שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לְהַקְטִיר אֵימוֹרָיו שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ שֶׁמָּא אֵינוֹ פִיגּוּל. וּבִשְׁעַת הַקְטָרָה אֵינוֹ מְחַשֵּׁב. הֲרֵי כָּל שֶׁאִילּוּ יָבוֹא לְאוֹתָהּ הָעֲבוֹדָה וְהוּא מְחַשֵּׁב לָהּ אֵינוֹ מְחַשֵּׁב מֵעֲבוֹדָה אֲחֶרֶת לָהּ. אָמַר לֵיהּ. לָא תְתִיבֵינִי מִפִּיגּוּל עַל פְּסוּל. דָּמַר רִבִּי יוֹסֵה. מִן תְּרֵין מִילִּין לֹא דַמְייָא מַחֲשֶׁבֶת פִּיגּוּל לְמַחֲשֶׁבֶת פְּסוּל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

א''ל. ר' מנא לא תשיבני מפיגול על פסול דאמר ר' יוסי וכו' כדלעיל שהשיב כן ר' יוסי לר' אילא שאין למידין מחשבת פסול ממחשבת פיגול:

הרי כל שאילו יבוא לאותה העבודה ואינו מחשב לה מחשב מעבודה אחרת לה. כצ''ל כדלעיל וכדפרישית:

ובשעת הקטרה אינו מחשב. כלומר אע''פ שבשעת הקטרה גופה אינו מחשב מיהו מעבודה אחרת מחשב לה:

אילו שחטו לשמו להקטיר אימוריו שלא לשמו שמא אינו פיגול. כלומר בכה''ג בפיגול שמא אינו פיגול הוא הא ודאי אם שחטו ע''מ להקטיר אימוריו חוץ לזמנו פיגול הוא וה''ה בשלא לשמו שאם שחטו לשמו להקטיר אימוריו שלא לשמו פסול. וזהו שמוסיף ר' חנניה אדר' אילא דלעיל שאף להקטיר אימוריו הדין הוא בשלא לשמו כמו בפיגול:

הרי כל שאלו יבא לאותה העבודה ואינו מחשב לה הוא מחשב מעבודה אחרת לה. וזהו כדאמרן וכלומר שאם היה בא לאותה העבודה הויא מהניא מחשבה דידיה לפסול הלכך אע''פ שאינו מחשב לה עכשיו בשעת אותה העבודה גופה מחשב הוא משעת עבודה אחרת לה והלכך אם חישב בשעת שחיטה לזרוק דמו שלא לשמו מהניא מחשבה לפסול אבל לא אם חישב בשחיטה לקבל דמו שלא לשמו וטעמא כדאמרן שלא מצינו שאם חישב בשחיטה ע''מ לקבל דמו חוץ לזמנו שיהא פיגול ושלא לשמו למד ר' יוחנן מפיגול:

אילו שחטו לשמו לקבל דמיו שלא לשמו שמא אינו כשר ובשעת קבלה מחשב הוא. בתמיה כלומר דהשתא יהיב טעמא דלא אמרי' מחשבין מעבודה לעבודה לר' יוחנן אלא בחישב בשחיט' ע''מ לזרוק דמו בפיסול או להקטיר אימוריו בפיסול אבל לא אם חישב בשחיטה על מנת לקבל דמיו בפיסול ואם שחטו לשמו לקבל דמיו שלא לשמו לא מהניא מחשבה זו ליפסל ומפני שלא מחשב הוא בשעת קבלה גופה לשלא לשמו והרי זה למדנו מפיגול דהכלל הוא בפיגול שהמחשבה שמחשב בשעת שחיטה לזרוק דמו חוץ לזמנו או להקטיר אימוריו חוץ לזמנו או לאכול דבר שדרכו לאכול חוץ לזמנו באלו השלשה מפגל הוא בשחיטה או אם חישב כן בשעת הקבלה או בהולכה או בזריקה אם זרק ע''מ להקטיר דבר שדרכו להקטיר או לאכול דבר שדרכו לאכול חוץ לזמנו וכדתנן בפ''ב דזבחים אבל לא אם חישב בשעת שחיטה לקבל דמו חוץ לזמנו או להוליכו חוץ לזמנו שאותה המחשבה אינה כלום אא''כ חישב אותה בשעת קבלה או בשעת הולכה ע''מ לזרוק או להקטיר או לאכול חוץ לזמנו וכך הוא הדין במחשבת חוץ למקומו כדתנינן התם בהדיא. וקאמר הכא דלר' יוחנן במחשבת שלא לשמו דפוסל בפסח נמי הכי הוא דאם חישב בשחיטה לזרוק דמו שלא לשמו או להקטיר אימוריו שלא לשמו הוא דפסול כדלקמן אבל לא אם חישב בשחיטה לקבל דמו שלא לשמו:

אילו שחטו לזרוק דמו שלא לשמו שמא אינו פיגול. כלומר שמא בכה''ג אינו פיגול במחשבת חוץ לזמנו אם שחטו ע''מ לזרוק דמו חוץ לזמנו הרי פיגול הוא וא''כ ה''ה נמי בפיסול שלא לשמו שחטו לשמו לזרוק דמיו שלא לשמו פסול כדלעיל. ולגי' הספר כאן פיגול כלומר הרי הוא פסול כמו הדין בפיגול בחוץ נזמנו:

ואינו מחשב לה וכו'. כלומר הלכך אפי' הוא אינו מחשב לה לאותה מחשבת הפיסול בשעת אותה העבודה מחשב הוא מעבודה אחרת לה והיינו שמחשבת הפיסול שמחשב הוא מעבודה של שחיטה על אותה העבודה מהניא בה ופוסלה וכדמסיק ואזיל:

כל שאילו יבא לאותה עבודה ואינו מחשב לה מחשב הוא מעבודה אחרת לה. כלומר כל העבודה שאלו יבא לעשותה והיתה נעשית במחשבת פסול היה נפסל הזבח כגון בזריקה:

טעמא דר' יוחנן. אדלעיל קמהדר דטעמא דר' יוחנן דקאמר יש לשמו ושלא לשמו מעבודה לעבודה וזהו נמי כעין הא דר' אילא דלעיל אלא שר' חנניה הכא מוסיף הוא דאף להקטיר אימוריו שלא לשמו הדין כן ובמילתא בטעמא להא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source